המבשר טוב הי"ג הוא חגי הנביא בנבואה אחת, תחילתה: "בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר יי' ביד חגי הנביא לאמר, אמור נא אל זרובבל וגו', ובמקום הזה אתן שלום אמר יי' צבאות" (ב, א-ט).

וענין הנבואה הזאת ששלח השם ביד חגי הנביא לומר אל זרובבל ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וכל שארית העם שיבנו את הבית. ולפי שהיו בהם אנשים שראו את הבית הראשון שבנה שלמה שהיה גדול ורב ורם כולו מצופה זהב. והבית הזה אשר היו חפצים לבנות היה בהכרח שיהיה במידה שנתן להם כורש מלך פרס, ולכן יהיה הבית אשר יבנו עתה "כאין" בעיניהם ויתרשלו מפני כן לבנותו, לכן אמר: "מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון" (ב, ג), כפי מה שבנה אותו שלמה, "ומה אתה רואים אותו עתה". רוצה לומר, ומה שתראו בבית הזה שאנו בונים הלא בערך¹ הבית הראשון ובבחינתו יהיה זה "כאין" בעיניהם, כלומר ולכן תתרשלו בבנין זה הבית, אבל לא תעשו כן, וזהו "ועתה חזק זרובבל וחזק יהושע בן יהוצדק נאם יי'" (ב, ד).

footnotes: ¹ ביחס.

וזכר זרובבל ראשונה לפי שהוא, היה "פחת יהודה" ונשיא מבית דוד ואחריו זכר יהושע בן יהוצדק, לפי שהיה כהן גדול². וכבר ידעת שזרובבל לא היה בן שאלתיאל, אבל היה בן פדיה ופדיה היה בן שלאתיאל, כמו שנזכר בדברי הימים (א' א, יט), אבל יחס זרובבל אל שאלתיאל, אם לפי שגדלו כבן ובני בנים הרי הם כבנים³; ואם לפי ששאלתיאל היה נכבד מפדיה ולכן יחסו לזקנו ולא לאביו.

footnotes: ² כראב"ע. ³ ראה יבמות סב, ע"ב.

והנה לא קראו 'מלך', כי לא מלך ביהודה מפני שהיה ברשות מלך פרס, ותחת ידו. אבל נקרא "פחת יהודה", שפירושו שליט ומושל. ואמנם יהושע בן יהוצדק כבר נזכר בדברי הימים (א' ה, מא), שיהושע בן יהוצדק זה גלה עם הגולה ביד נבוכנדנצאר והוא היה אחי עזרא, ושניהם היו בני שריה ויהושע בנו זה עלה עם זרובבל, לפי שעזרא לא עלה עד מלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה שכבר התחילו בבנין הבית.

האמנם ענין זאת הנבואה מאמרו: "עוד אחת מעט הוא וגו' ואני מרעיש את השמים וגו' והרעשתי את כל הגוים וגו' לי הכסף וגו' גדול יהיה כבוד הבית הזה" וגו' (ב, ו-ט) פירשו אותם המפרשים⁴ על בית שני ותפסו אותם מפרשי הנוצרים באמרם, כי מה הכבוד והרעש אשר היה בבית שני ומתי רעשו העמים ונקבצו אסיפת חמדתם ואיך נתקיים בבית שני "לי הכסף ולי הזהב", ואיך אפשר שיפרש "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" – על בית שני. ולכן פירשוה הם⁵ על בית אמונתם ממשיחם המדומה, ושעל סוף בית שני אמר: "עוד אחת מעט היא" ורעשו עמים וארץ, כי נשתנו סדרי האמונה הראשונה, ושעל קיבוץ העמים לקבלת אמונתם אמר: "והרעשתי את כל הגוים". ושלהיות בית משה ושלמה בכמותם ובגשמות העבודה דבר קטן בערך דתם ואמונתם, אמר על בית תורתם: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". אבל כבר יתחייבו אליהם בדעתם ספקות וביטולים:

footnotes: ⁴ רד"ק. ⁵ מפרשי הנוצרים.

האחד, באמרו: "עוד מעט היא" שפירשו הם, כי כמעט זמן יבוא זה ה'רעש'. וידוע שמעת שנאמרה נבואה זו עד לידת ישוע משיחם, שהנה בסוף בית שני עברו קרוב לד' מאות שנה, ואיך יאמר עליו "מעט היא"?

והב', שהנה ה'רעש' שזכר חגי הנביא כאן הוא עצמו מה שזכר אחרי כן בפרשת "והיה דבר יי' שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש אמור... אל זרובבל פחת יהודה, לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ וגו', ביום ההוא נאם יי' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי" וגו' (ב, כ-כג) מורה שאותו הרעש הנזכר בדברי הנביא הזה פעמים בימי זרובבל היה לא אחרי כן, כארבע מאות שנה.

והג' מאמרו: "ובמקום הזה אתן שלום אמר יי' צבאות". ורמיזת "במקום הזה" אין ספק שהוא ירושלים. והנה מיום שנולד משיחם לא היה שלום בירושלים, אבל היה חרב איש באחיו⁶, קטטות ומלחמות עד נחרצת שוממותה⁷.

footnotes: ⁶ לפי יחזקאל לח, כא. ⁷ לפי דניאל ט, כו.

והד', כי השלום אשר ייעד עליו חגי הוא השלום אשר ייעדו הנביאים לימות המשיח, ואין ענינו אלא שלא יהיה אחריו מלחמה בכל הארץ, לפי שישתתפו האומות כולם באמונם השם יתברך, וכאשר לא יהיו בניהם אמונות שונות, שהיא סיבה עצמית במחלוקת לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה⁸, ואיך יפורש זה על המשיחם שאחרי בואו נתחלפו האמונות והדתות ונתרבו המלחמות בכל הגוים.

footnotes: ⁸ לפי מיכה ד, ג.

הנה מפאת הטענות שעשו חכמי הנוצרים יראה שאין לפרש הנבואה הזאת על בית שני. ומכח הטענות אשר עשיתי על פירוש הנוצרים מבואר נגלה שאי אפשר שתפורש הפרשה, לפי דרכם מלבד היות עיקרי דתם בעצמם נמנעי המציאות ומסוג הנמנע אשר לו טבע קיים, שאי אפשר שישתנה ולא יתואר השם יתברך ביכולת עליו.

ויצא לנו מזה כולו ⁹הפרשה הזאת נאמרה לעתיד לבוא ושלא נתקיימה עד כה והיא עתידה להתקיים לימות המשיח. האמנם איך יהיה זה, הנה הוא כפי מה שאומר. וקודם ביאור הפרשה ראוי שנדע בזה שני דברים:

footnotes: ⁹ ש.

האחד, איך אמרו חכמינו זכרונם לברכה¹⁰ שבבית שני לא חלה הנבואה והלא ראינו שחגי ניבא כל זה, וכן נאמר בספר עזרא (עזרא ה, א): "והתנבי חגי נביא וזכריה בר עדוא נבייא¹¹ על יהודאי די ביהוד ובירושלם בשום אלה ישראל עליהון".

footnotes: ¹⁰ ראה בבא בתרא יב, ע"א. ¹¹ בנדפס: "נביאיא"

והשני אם היה שהקב"ה סילק שכינתו מישראל, ולא רצה להשפיע עליהם נבואתו, ולא אורים ותומים, ורוח הקודש, וארון וכרובים, ואש מן השמים, מפני שלא היתה גאולה שלמה ולא בנין אלהי בקדושה הראויה אליו, אם כן למה ציוה בבנין הבית השני הזה, כי לא היה אלא מקדש מעט כאחד מבתי כנסיות אשר בגלות?

אבל תשובת זה מבוארת מתוכן הענין והוא, שהשם יתברך רצה לפקוד את עמו מגלות בבל ושישובו לירושלים לתת להם מקום שישובו בתשובה ויתפללו אליו ומתוך תפילתם ישובו להשרות שכינת השם בתוכם. כי מפני שלא היתה פקידתם גאולה שלמה הוצרכו לאותו מיצוע מהפקידה ההיא, כדי להכין לבם לשוב לאלהיהם באופן שיחכה השם לחננם ויתן להם ולאחיהם אשר בגלות הגאולה והתשועה השלמה. וכבר ביאר ירמיה הנביא עליו השלום באמרו (ירמיה כט, י): "כי כה אמר יי', כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והקימותי לכם את הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה". ואין ספק שאמר זה על פקידת בבל. אמנם אמרו אחרי כן: "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם יי', מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וקראתם אלי" וגו' (שם שם, יא), ושאר הפסוקים שלאחריהם מבואר נגלה הוא שלא נאמרו על פקידת בבל, אלא שהודיע שלא היתה פקידת בבל מכוונת לעצמה, אבל היתה אליהם הכנה והזדמנות כדי שישובו אל אלהיהם ויקבץ את נדחיהם שלא שבו לבית שני. ואלה הם המחשבות אשר אמר שהיה חושב עליהם לשלום ולא לרעה, ושהיה להם "אחרית ותקוה". ומהו הא"חרית ותקוה", כי אם הגאולה השלמה שהיא אחרית הזעם, ולכן אמר: "וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי וגו' (שם שם, יב), רוצה לומר שאחרי אותה פקידה בהיותם בירושלים מקום התפלה ושער השמים¹² יקראו אותו ויתפללו אליו ואין זה ייעוד אלא צווי, והוא ישמע אליהם ואז ישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שם. ולא אמר זה על פקידת בבל שכבר נעשתה, אלא בגלות עשרת השבטים ובני יהודה שנתפזרו בשאר ארצות, שמתוך אותה תפלה וצעקה שיעשו בירושלים כשישובו מבבל בפקידתם, ישיב הקב"ה את שבותם ויקבצם כולם על אדמת הקודש.

footnotes: ¹² לפי בראשית כח, יז.

הנה התבאר בזה תכלית פקידת גלות בבל, וכדי להשלים הכנתם לתפלתם וצעקתם רצה הקב"ה שיבנו את הבית. וכדי שישתדלו בבנינה הוצרכו הנביאים חגי וזכריה ומלאכי שאילו לא היו מתנבאים לא היו ישראל בונים את הבית, כל שכן בראותם שלא ישובו בו הנבואה והארון, ושאר הדברים הקדושים. ולכן היתה נבואת הנביאים האלה: חגי, זכריה ומלאכי עד תשלום הבנין ומשם ואילך אין עוד נביא כדבריהם זכרונם לברכה¹³. וכן כתב רש"י בפירושו למסכת יומא (דף כא, ע"ב) פרק ראשון, שהנבואה חסרה בבית שני אחרי שנגמר בנין הבית, ומה שנבאו חגי זכריה ומלאכי היה קודם תשלום הבנין, כי היתה נבואתם וגם בנין הבית לאותו תכלית אשר זכרתי¹⁴. אמנם אחר הבנין, בני יהודה הוסיפו לחטוא ולא שבו אל אלהיהם ולא התפללו אליו ולכן לא זכו אל השפע הנבואי, ושאר הדברים הקדושים, ולא לקיבוץ הגלויות.

footnotes: ¹³ סנהדרין יא, ע"א; סוטה מח, ע"ב; יומא ט, ע"א. ¹⁴ בנין הבית. שאלמלא לא התנבאו – לא היה נבנה בית שני.

האמנם מה יהיה ענין אמרו כאן: "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים" (ב, ה), ומה ענין אמרו: "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ" (ב, ו), ושאר הפסוקים, וכבר פירשתי שלא נחה דעתי במה שכתבו המפרשים¹⁵ בפירושם, כי הם פירשו: "עוד אחת מעט היא" – על ממשלת יון על ישראל שתבוא אחרי ממשלת פרס ומדי, וגם היא במעט זמן תכלה; ופירשו ה'רעש' – על מלחמות החשמונאים¹⁶. ואחרים¹⁷ פירשו ה'רעש' שהיה בפועל בימי הורדוס. וכן פירשו¹⁸: "גדול יהיה כבוד הבית האחרון הזה" – על בית שני, כמו שדרשו רב ושמואל בפרקא קמא דבבא בתרא (דף ג, ע"א): חד אמר גדול בשנים; וחד אמר גדול בבנין, והוא זר מאד, לפי שהשני לא יקרא אחרון, אבל תמיד יגזור שם אחרון על ראשון ושני קודמים אליו. ולכן יראה הכתובים האלה, שהשם יתברך ציוה לראשונה שיבנו את הבית ואמרו: "את הדבר אשר כרתי אתכם" וגו', אפשר לפרשו שחוזר למה שאמר למעלה: "ועשו כי אני אתכם" (ב, ד), ולכן ביאר מהו אשר יעשו. וביאר את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים", שהוא התורה. וכן ביאר מה שאמר: "כי אני אתכם", שאין הכונה שתחול השכינה ביניהם, ולא הנבואה ורוח הקודש כי אם רצון השם וחפצו שירצם ויאהבם, ועל זה אמר: "ורוחי עומדת בתוככם" מלשון (ישעיה נא, כא): "רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך", שנאמר על התורה, כמו שפירשתי שם. גם אפשר לפרש שאמר: "רוחי" על רוח הקודש. יאמר ועשו "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים", שהוא התורה. ואמר תשמרוה כראוי – תהיה "רוחי עומדת בתוככם", רומז לחזרת השכינה והנבואה ושאר הדברים הקדושים שיחזרו ביניהם, אם יזכו בהטיב מעשיהם ובשמירת התורה. ומזה ימשך שאם לא יעשו וישמרו התורה – לא תעמוד רוחי בקרבכם.

footnotes: ¹⁵ רש"י. ¹⁶ "בנסים הנעשים לבני חשמונאי" [רש"י]. ¹⁷ רד"ק לפי יוסף בן גוריון. ¹⁸ מובא ברש"י וברד"ק.

אמנם אמרו אחר זה: "כי כה אמר יי' עוד אחת מעט היא" (ב, ו), פירושו אצלי באמת, שלפי שאמר למעלה שיהיה הבית הזה "כאין" בעיניהם, לכן אמר עתה: "כי כה אמר יי' צבאות עוד אחת מעט היא". רוצה לומר, הבית הזה השני אמת הוא שמעט יהיה בערך הבית הראשון שבנה שלמה כאשר אמרתם, וזהו "עוד אחת מעט היא", כלומר מלבד הבית הראשון עוד תבנה ותכונן¹⁹ על ידיכם בית אחת שתהיה מעט בערך הראשון. ואמר אחת בלשון נקבה, כי כן דרך הנביאים לתאר פעמים הזכר בלשון נקבה, כפי בחינה מהבחינות, וכמו שאמר (ישעיה יז, י): "על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו". כי 'תטעי' – הוא לשון נקבה; 'ותזרענו' – הוא לשון זכר. ועוד אודיע אתכם גרעון שני שיהיה בו והוא, שלא יתמיד ולא יעמוד זמן רב גם, כי הוא הנה יבוא אחריו חורבן ולגלות אחד ארוך ומופלג, ועל זה אמר: "ואני מרעיש את השמים ואת הארץ", שהרעש הוא משל לחורבן בית שני²⁰ וגלות בני יהודה, אבל דעו נא וראו שאחרי אותו חורבן, תהיה נקמת יי' במחריבים ועל עבדיו יתנחם ויבנה בית שלישי אחרון לכולם. ועל חורבן האומות הזה אמר: "והרעשתי את כל הגוים", שיבואו על אדמת הקודש ושם ינקם מהם, ואז בזמן ההוא אמלא "את הבית הזה כבוד" (ב, ז), רוצה לומר הן אמת שבבית השני אשר אתם תבנו – אין כבוד ואין עושר ואין שלום, אבל בזמן ההוא אמלא "את הבית הזה כבוד", מפני שתבוא שמה השכינה העליונה, ומה שראיתם בבנין שלמה מהעושר הכסף והזהב, דעו שיותר ויותר ימצא בבית העתיד – עושר רב, כסף וזהב באופן ש"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" (ב, ט), והוא הבית השלישי העתיד להיות מן הבית הראשון אשר עשה שלמה. וגם כי במקום הזה שהוא ירושלים באותו זמן יהיה שלום ולא ישמע עוד חמס, שוד ושבר בגבולו, מה שלא היה בבית שני, כי רבו שמה המלחמות בינם לבין עצמם ועם האויבים מסביב. הנה אם כן, באמרו: "ומלאתי את הבית הזה כבוד" – "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון", כיון על הבית הג' לא על הבית השני, כי הוא לא נתמלא כבוד, ואף על פי שהיה בנין הורדוס בנין יפה לא נאמר מפני זה שנתמלא הבית כבוד.

footnotes: ¹⁹ לפי במדבר כא, כז. ²⁰ מעין רד"ק.

ולפי שהכבוד הממלא הוא 'כבוד יי' ', וכמו שאמר על מעשה המשכן (שמות מ, לד): "וכבוד יי' מלא את המשכן", ובבנין שלמה נאמר (מלכים א ח, יא): "כי מלא כבוד יי' את בית יי'". הנה אם כן, הכבוד שזכר הנביא כאן על השכינה נאמר, ואיך אפשר אם כן לפרשו על בית שני. ואין להקשות ממה שאמר "הבית הזה", כי הנה לא היתה הרמיזה כי אם לבית העתיד שהיה מדבר בו ומעיד עליו גם, כי מקום הבית היה ויהיה אחד בכל הזמנים, ולכן יאות לומר עליו בכל הזמנים: "הבית הזה". וכאשר תבין זה, תדע אמתת הנבואה האחרונה שזכר חגי: "אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ" (ב, כא), שענינה באמת היא, להודיע את זרובבל שענין בית שני לא יתמיד, אבל יבוא אחריו גלות אחר ועל זה אמר: "אני מרעיש את השמים ואת הארץ". והודיעו גם כן הגאולה העתידה ונקמת השם מהאומות, כמו שאמר: "והפכתי כסא ממלכות, והשמדתי חוזק ממלכות הגוים, והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו" (ב, כב), שהראה לו גם כן בזה ממשלת ד' המלכויות וחורבנם והמלחמה והנקמה העתידה להעשות, ולכן "מרכבה ורוכביה" וסוסים, כמו שזכר אותם זכריה, וכמו שיתבאר²¹. ואמר: "איש בחרב אחיו" כי כן תהיה המלחמה העתידה, כמו שזכרתי לך פעמים. ומפני שמשיח בן דוד עתיד להיות מזרע זרובבל, לכן כדי לנחמו הודיעו שמזרעו יהיה מולך בישראל בעת ההיא. וכאילו אמר לו הן אמת שלא תמלוך אתה בבית שני ולא איש מזרעך, אבל ביום ההוא שהוא זמן קיבוץ הגלויות והגאולה העתידה – אז תמלוך אתה על עמי, ועל זה אמר: "אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי... ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי" (ב, כג). כי להיות המשיח מזרעו אמר שיקחהו על דרך מה שאמר (יחזקאל לז, כה): "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", שמלך המשיח הוא יהיה דוד, הוא יהיה זרובבל להיותו יוצא מהם.

footnotes: ²¹ במבשר הארבעה עשר להלן.

ואם לא תפרש הנבואה הזאת כן, הנה לא יצדקו הייעודים האלה על בית שני, לא מה שייעד ממלכות הגוים, ולא מהפוך המרכבה ורוכביה, ולא מנקמת השם באומות איש בחרב, ולא בבחירת זרובבל למלכות, כי לא מלך בבית שני לא הוא, ולא אדם מזרעו. אבל אחשוב שמפני הנבואה הזאת, הלך זרובבל מירושלים אחרי שבנה את הבית ושב לבבל וישב שם עד יום מותו, מפני שידע שהוא וזרעו לא ימלכו בבית שני, והגלות שהיה עתיד לבוא עוד על עמו.

הנה התבארו בנבואה הזאת ד' עיקרים: האחד – חורבן האומות ונקמתם, כמו שאמר: "והרעשתי את כל הגוים" (ב, ז), והוא העיקר הא' מעיקרי נבואות ישיעהו. הב' – תשועת ישראל וגאולתם ובנין ביתם, כמו שאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (ב, ט), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. הג' – שתשוב השכינה כירחי קדם²², כמו שאמר: "ומלאתי את הבית הזה כבוד" (ב, ז), והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו. הד' – שלא ישובו עוד לגלות, כמו שאמר: "ובמקום הזה אתן שלום" (ב, ט), והוא העיקר הי"ג מעיקרי נבואות ישעיהו.

footnotes: ²² לפי איוב כט, ב.

ואתה הראת לדעת²³, שהייעודים האלה כפי השכל הישר והסברא הנכונה, אי אפשר לפרשם, לא כדרך הנוצרים על הגאולה הרוחנית, ולא על זמן בית שני.

footnotes: ²³ לפי דברים ד, לה.