המבשר טוב הי"ב הוא צפניה הנביא בסוף נבואתו. תחילת הנבואה המבשרת הזאת: "לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד" וגו' (ג, ח), עד סוף הספר.

והיא נבואה נפלאה מבוארת וגלויה תכלית הביאור והגלוי. ותמצא בדבריה ז' ייעודים:

הראשון – נקמת האומות וענשם, כמו שאמר: "לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי" וגו'. כי מפני שהיה הייעוד הזה לזמן רחוק הוצרך לומר "לכן חכו לי", כלומר אף על פי שהדבר הזה יתאחר זמן הרבה, לא תתייאשו ממנו אבל קוו וחכו תמיד אליו, כי הנה על כל פנים יבוא אותו יום¹ שאקום קימה נצחית², והוא אמרו: "ליום קומי לעד". וביאר מה תהיה ענין הקימה באמרו: "כי משפטי לאסוף גוים" ואמר זה על הנוצרים שיעלו על ארץ ישראל לכבשה בזמן הגאולה, כמו שזכרתי. ואמר: "לקבצי ממלכות" כנגד שאר העמים שיבואו עליהם ממזרח ומצפון. ועל אלו ואלו אמר: "לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ", והוא רמז לנקמה העצומה אשר יעשה השם באותו יום על כל הגוים הצובאים על ירושלים. והמפרשים³ פירשו: "ליום קומי לעד" מלשון "בבקר יאכל עד" (בראשית מט, כז), כלומר לשלול שלל "כי משפטי לאסוף גוים" ו"ממלכות לירושלים.

footnotes: ¹ זמן החיוב. ² מעין ראב"ע. ³ רבי משה הכהן. מובא באבן עזרא.

והייעוד הב', שיקבלו האומות אמונת אלהות השם יתברך ויתקרבו לעבודתו, כלומר אותם אשר ישארו מהמלחמה ההיא ולא יוסיפו עוד לעבוד אלהים אחרים ולא יעלו על פיהם, ועל זה אמר כאן: "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' ולעבדו שכם אחד" (ג, ט). רוצה לומר, שכמו שבתחילת הבריאה קודם בנין המגדל⁴ היו כל העולם מדברים בלשון הקודש וכאשר חטאו "בלל יי'" (בראשית יא, ט) את לשונם ומפני זה התחלפו באמונותיהם, ככה בזמן הגאולה אחרי שיראו נפלאות תמים דעות⁵ במלחמה והנקמה יביאם השם לקרוא כולם בשם יי' בלשון הקודש⁶ ולהתיחד לעבודתו. והתבונן אמרו: "כי אז אהפוך אל העמים". ולא אמר אל כל העמים, לפי שלא תוכלל אומת אדום בייעוד הזה, כי הם אויבי יי' ותורתו ובל יראו גאוות יי'. אמנם שאר העמים מבני ישמעאל שלא נתחלפו כפי אמונתם בפינות התוריות כל כך, הם יזכו בקיבול האמונה האלהית, ולכן אמר בלשון סתמי: "כי אז אהפוך אל עמים" ולא אמר הנביא שהעמים ההם כולם ידברו בלשון הקודש בשלמותו, כבני ישראל, אלא שיהפוך לבבם מאותם העמים לקרוא כולם בשפה ברורה בשם יי', כי יהיה השם המקודש מקובל ושגור בפיהם ושם אלהים אחרים לא יזכירו⁷. וכנגד אותם העמים אשר זכר אמר לקרוא כולם "בשם יי'", כלומר כל העמים ההם אשר יתהפכו מדרכם ויקבלו אמונת השם וגם כן לעבדו. ועם היותם עמים מתחלפים ושונאים זה לזה, הנה יתחברו ויסכימו כולם לעבדו, ועל זה אמר: "ולעבדו שכם אחד". וכמפליג בזה אמר: "מעברי לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי" (ג, י), שהיא משפחה מארץ כוש רחוקים מאד⁸, וכמו שאמר ישעיה (ישעיה יח, א): "הוי ארץ צלצל כנפים אשר⁹ מעבר לנהרי כוש", שגם המה יובילו שי למורא¹⁰ להתאחדם בעבודתו יתברך.

footnotes: ⁴ מגדל בבל. ⁵ לפי איוב לו, ד. ⁶ כראב"ע ור"י קרא. ⁷ כרד"ק. ⁸ מעין רד"ק. ⁹ בנדפס חסר. ¹⁰ לפי תהלים עו, יב.

האמנם איך יהיה זה שאומות העולם השוכנים בקצוות היישוב אשר לא ידעו את השם ולא שמעו שמע תורתו, יקראו בשמו ויבואו להשתחוות לו מבלי לימוד, כבר ביארתי שיהיה זה לעתיד בסיבת תחיית המתים שתהיה בזמן ההוא בכל מחוזות היישוב, והקמים בתחייה יקראו בשם יי' לעולם ויפרסמו אמונתו ותורתו, וכל בני אדם יתפעלו מאותה הפליאה העצומה ולכן יקבלו מפיהם אמונת השם וילמדו מהם קריאת השם הנכבד, כי זהו התכלית הכולל בתחייה, כמו שפירשתי.

והייעוד הג' הוא, שיתרבו הצרות גדולות ותכופות בזמן קיבוץ הגלויות, וחכמינו זכרונם לברכה¹¹ קראום חבלי משיח, ועל זה אמר: "ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי, כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך" וגו' (ג, יא). רוצה לומר, שבזמן ההוא לא יכלמו ולא יבושו ממה שפשעו כנגד השם, לפי שימותו הפושעים והמורדים שהם היו הגאים והעליזים והשם יתברך יסירם מקרב עמו, וכמו שאמר יחזקאל (יחזקאל כ, לח): "וברותי מכם המורדים והפושעים בי".

footnotes: ¹¹ ראה מדרש שיר השירים ב, לג.

וסיפר עוד מחבלי המשיח וצרות זמנו באמרו: "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יי'" (ג, יב). רוצה לומר, כי מרוב הצרות יאבדו בני ישראל כל ממונם עד שאפילו העשירים שבהם ישארו – "עם עני ודל" – הפך מה שהיו קודם לכן, כמו שאמר: "עליזי גאותך". ואין ספק, כי בדבר הזה תבדל הגאולה העתידה מגאולת מצרים וזה, שביציאתם ממצרים נתעשרו בשאלם מהמצריים כל כלי חמדה¹² וביזת הים. אמנם בקיבוץ הגלויות מפני טלטולם ולהליכתם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר¹³ גם כספם וזהבם לא יעמדו להם ולכן ישארו עם עני ודל.

footnotes: ¹² לפי ירמיה כה, לד. ¹³ לפי תהלים קה, יג.

והייעוד הד', שבזמן ההוא יתרבה בישראל הקדושה והחסידות והמידות הטובות ויסור לב האבן מבשרם¹⁴ ותהיה תורת אלהיהם בקרבם, ועל זה אמר בענין האמונות: "וחסו בשם יי'"; ובענין המידות "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (ג, יג), שהוא מגזרת מרמה. וגם הם לא יצטרכו לדבר מזה, לפי ש"המה ירעו ורבצו ואין מחריד", כצאן הרועה בתוך הדברו.

footnotes: ¹⁴ לפי יחזקאל יא, יט.

והייעוד הה', שתשוב השכינה והדבקות האלהי בירושלים במדרגה עליונה, ועל זה אמר כנגד מלכות יהודה: "רני בת ציון" (ג, יד); וכנגד עשרת השבטים אמר: "הריעו ישראל"¹⁵ . ומפני שעתידה ירושלים להתחלק לכל י"ב השבטים, כמו שזכר יחזקאל¹⁶, לכן כלל כל השבטים באמרו: "שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלים". ונתן הסיבה לשמחתם באמרו: "הסיר יי' משפטיך פנה אויביך מלך ישראל יי'¹⁷ בקרבך" (ג, טו), רוצה לומר ג' סיבות יש לשמוח: האחד, שכבר הסיר השם המשפטים אשר גזר עליך בגלות, וזהו "והסיר יי' משפטיך", כלומר ענשיך וגלותך¹⁸; והשנית, מפני הנקמה שראית באויביך, כי ישמח צדיק כי חזה נקם¹⁹, ועל זה אמר: "פנה אויביך". ואפשר שאמר "אויבך" לשון יחיד כנגד אדום ראש האויבים; והשלישית, לפי שתדבק בך השכינה האלהית באופן שלא תיראי עוד מרעת האויבים, וזה אמרו: "מלך ישראל יי'²⁰ בקרבך לא תראי רע עוד".

footnotes: ¹⁵ כראב"ע ורד"ק. ¹⁶ ראה מבשר העשירי, נבואה עשירית, ייעוד הד'. ¹⁷ בנדפס: "יהיה". ¹⁸ מעין רד"ק. ¹⁹ לפי תהלים נח, יא. ²⁰ בנדפס: "יהיה".

והייעוד הששי, שלא ישובו עוד לגלות ולחורבן על זה אמר: "לא תראי רע עוד". ולפי שבני אדום וישמעאל היו עולים פעמים רבות לכבוש ירושלים מני קדושתה, לכן אמר שלא יהיה כן עוד, וזהו "ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי ציון אל ירפו ידיך" (ג, טז), לפי שהיי' אלהיך בקרבך והוא "גבור יושיע" (ג, יז). רוצה לומר, שיושיע אותך מכל הגוים, "ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו", רוצה לומר ישתוק על פשעיך שעשית ויסלח אותם באהבתו אותך²¹. ולפי שסבלו שני גלויות אמר עליהם שני לשונות של שמחה "ישיש עליך בשמחה", "יגיל עליך ברנה".

footnotes: ²¹ כרד"ק.

**והייעוד הג'**²² קיבוץ הגלויות ושובם אל הארץ הנבחרת ועל זה אמר: "נוגי ממועד אספתי ממך היו" (ג, יח). רוצה לומר, האנשים הצדיקים שהיו ביגון²³ ואנחה על מועד הקץ שהיה מתארך בגלותם, כי זהו "נוגי ממועד" מלשון "בתולותיה נוגות" (איכה א, ד) אספתי ממך היו, רוצה לומר אספתי אותם שלא יהיה עוד להם יגון כלל. ויהיה 'אספתי" מלשון "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג). והענין שאסף וסילק מביניהם אנשים שהיו נוגים ונאנחים מסיבת מועד קץ הפלאות²⁴. ולפי שזה לא נאמר כן אם על חסידי ישראל, לכן אמר: "ממך יהיו משאת עליך חרפה", רוצה לומר נושאים על ירושלים חרפה²⁵ מהאומות, וכמאמר המשורר (תהלים פט, נא): "זכור יי' חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים" וגו'.

footnotes: ²² צ"ל: "והייעוד הז' ". ²³ כראב"ע, ר"י קרא ורד"ק. ²⁴ לפי דניאל יב, ו. ²⁵ כראב"ע ורד"ק.

וביאר איך יהיה זה שאסוף יאסוף "נוגי ממועד" באמרו: "הנני עושה את כל מעניך בעת ההיא והושעתי את הצולעה" (ג, יט), רוצה לומר הנני מכניע את אויביך שהיו מגונים אותך בגלות. כי מלת 'עושה' הוא מלשון סחיטה וכתישה²⁶, כמו "שם עשו דדי בתוליהן" (יחזקאל כג, ג). ואמר זה על נקמת האומות וחורבנם; וכנגד תשועת ישראל וגאולתם אמר: "והושעתי את הצולעה", שהם י' השבטים; "והנדחה אקבץ", שהוא מלכות יהודה; "ושמתיה לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם". ופירשו המפרשים²⁷: "בכל הארץ בשתם" – בכל ארץ הגלות שלקחו שם בושתם, שם יהיו לשם ולתהילה. ולדעתם בא הכתוב קצר, אלא אם יאמרו שיהיה פירושו "בכל הארץ בשתם", שבארצות שקבלו הבושת שם יהיו לשם ולתהלה . ויותר נכון לפרש, שמפני שייעד בכאן על שני דברים: האחד – בחורבן האויבים ונקמתם, כמו שאמר: "הנני עושה את כל מעניך"; והב' – בתשועת ישראל, שנאמר: "והושעתי את הצולעה" וגו'. שנתן המשפט על כל אחד מהם, אם על התשועה אמר: "ושמתי לתהלה". ואמנם על נקמת האויבים אמר: "ולשם בכל הארץ בשתם", שיהיה בושת אויביהם לשם בכל הארץ, כי השם גם כן יאמר על הפלגת הרעה, כמו על הפלגת הטובה.

footnotes: ²⁶ כרד"ק. ²⁷ רד"ק.

ואמר בסוף דבריו: "בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם" (ג, כ), מפני שהיו הגלויות בכלל שנים, אחד לעשרת השבטים שהוליכם מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן, וערי מדי. ולפי שהלכו לפאה אחד ולא שבו בפקידת בית שני, לכן אמר: "כנגדם בעת ההיא אביא אתכם", כלומר אף על פי שלא באתם עד עתה בפקידת בית שני אל המנוחה ואל הנחלה, הנה "בעת ההיא אביא אתכם" אל אדמתכם. וכנגד מלכי יהודה שנפזרו בגלותיהם אמר: "ובעת קבצי אתכם", כי להיותם מפוזרים ומפורדים²⁸ בין העמים הוצרך לומר בהם לשון 'קיבוץ'. ואמר שעם היות שהלכו באותם הארצות בגלות ושפלות, הנה בעת גאולתם יתן אותם "לשם ולתהלה בכל עמי" הארצות ההם בראותם שישובו למעלתם, וזהו אמרו: "בשובי את שבותיכם לעיניכם". ואמר: "שבותיכם" לשון רבים – על שבות בית ראשון ועל שבות בית שני, על שבות ישראל, ועל שבות בני יהודה. ואמנם אמרו: "לעיניכם" הוא עוד מבואר שאמרו על המתים בגלות, שישיב את שבותם, כדי שיראו את גאולתם לעיניהם, שהוא גם כן תכלית מיוחדת לאומה בתחייה, כמו שזכרתי. ואחשוב שעליהם אמר למעלה גם כן: "נוגי ממועד אספתי ממך היו", רוצה לומר שהצדיקים שמתו בגלות בתקוותם מתי יהיה חזון למועד, "ממך יהיו" בגאולה הזאת, לפי שנשאו עליך חרפה מהאומות, ולכן מהראוי שישישו אתה כל המתאבלים עליה²⁹.

footnotes: ²⁸ לפי אסתר ג, ח. ²⁹ לפי ישעיה סו, י.

הנה התבארו בנבואה הזאת ח' עיקרים: האחד, שתהיה הגאולה אחרי עבור זמן רב מהגלות, וכמו שאמר: "לכן חכו לי נאם יי'" (ג, ח), והוא העיקר הז' מעיקרי נבואות ישעיהו. הב', נקמת האומות, וכמו שאמר: "כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי" (שם), והוא העיקר הא' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג', שיקבלו האומות אמונת השם יתברך, כמו שאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי'"וגו' (ג, ט), והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו. הד', שיש עת מוגבל לגאולה גם מבלי זכות הדור, ושיברר השם יתברך המורדים והפושעים, וכמו שאמר: "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותיך" (ג, יא), והוא העיקר הו' מעיקרי נבואות ישעיהו. הה' והו', תשועת ישראל וגאולתם ושישובו עשרת השבטים משביים, והם העיקרים ג' וד' מעיקרי נבואות ישעיהו. הז', שלא ישובו עוד לגלות אחר וימול השם את לבבם הערל, כמו שאמר לירושלים: "אל תיראי" (ג, טז), ואמר: "שארית ישראל לא יעשו עולה" (ג, יג), והוא העיקר הי"א מעיקרי נבואות ישעיהו. הח', שתשוב הנבואה והשכינה בקרב ישראל, כמו שאמר: "יי' אלהיך בקרבך" (ג, יז), והוא העיקר הח' מעיקרי נבואות ישעיהו.

וכבר הוכחתי בביאור אותם עיקרים מנבואות ישעיהו, שהייעודים האלה אי אפשר לפרשם, לא כדרך הנוצרים, ולא על זמן בית שני. ואולי שמפני שגילה הנביא הזה מצפוני השם וסתריו – נקרא צפניה.