ושמרתם וכו׳ ועשיתם כמשמעו. כלומר אי לאו ועשיתם לא היה הכרח לפ׳ ושמרתם זו משנה דמצינו אדרבא לשון שמירה על קיום המצות כמו ושמרת כל חקיו וכן רבים אלא מיהא הכא הואיל דועשיתם הוא קיום המצות כמשמעו ממילא ושמרתם זו משנה:

יום וכו׳ מוסב וכו׳. דאל״כ הוא מחוסר הבנה דהיכי נימא והודעתם וכו׳ אימתי יום אשר עמדת או תודיעם הרי אותו היום כבר עבר וליכא למימר דר״ל שיודיע היום ממש חדא דמאי נ״מ בהודעת היום ועוד דא״כ והודעת מיבעי ליה ולא והודעתם:

ואתי צוה וכו׳. דאל״כ אלא דקאי על ספר התורה חוץ מי׳ דברות ואותו נתן מיבעי ליה א״ו ר״ל צוה ה׳ בע״פ וכן ללמד אתכם בע״פ ומתורצת קושית הרמב״ן ז״ל:

אשר חלק וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא ק׳ דהרי גם לישראל נתנם להאיר וליכא למימר דהאי דכתיב לכל העמים הוי פי׳ לכל העולם כלו ואה״נ דישראל ג״כ בכלל דהא מדכתי׳ בתר הכי ואתכם לקח ה׳ נר׳ ודאי דר״ל אבל אתם אינכם בכלל זה אלא ואתכם וכו׳ לכך פי׳ בד״א ולפי׳ בתרא נמי ק׳ דהול״ל החליק ולא חלק שהוא מהקל דהשתא א״א לפ׳ ע״פ פשוטו אלא חלק כמשמעו חלקם להם כלומ׳ נתנם לחלקם ואילו לאלוהות א״א לומר כן:

על דבריכם על אודותיכם על עסקיכם לכאורה שפת יתר יש כאן אלא צ״ל דרש״י ז״ל דייק דהול״ל על דְבַרְכֶם שהוא שם דבר יחיד בכינוי הרבים ואמאי כתיב דבריכם לשון רבים מכח זה פירש דשפיר קאמר והיינו דגבי מי מריבה הוו תרתי מילי שעליהם התאנף בו הקדוש ברוך הוא חד הכאת הסלע ועוד לפי שאמר לישראל שמעו נא המורים והיינו דכתיב דבריכם והנה כלפי הכאת הסלע פירש״י על אודותיכם כלומר על אודות שנתלוננו על המים אירע זה שאילו לא שאלו מים לא אירע לו להכות את הסלע וכלפי השני אמר על עסקיכם כלומ׳ על עסקי כבודכם בשביל שאמרתי לכם שמעו נא המורים ונגעתי בכבודכם:

כי אנכי וכו׳ מאחר שמת וכו׳ ההרגש שמבחוץ דמלבד שאינני עובר הוא מיותר נראה גם כן שהוא מהופך דהכי הול״ל כי אינני עובר וכו׳ רק אנכי מת ולפום פירש״י ג״ז מיושב:

ונושנתם וכו׳ לסוף תתנ״ב וכו׳ נ״ל למצוא טעם למנין הזה למה היה להם לישב תתנ״ב שנה בארץ ולגלות ממנה ולהיות החרבן בשנת תתנ״ג דידוע דיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים נמצא על פי החשבון כשנחלק היום לכ״ד חלקים ע״ד יום דידן שהוא כ״ד שעות יגיע לכל חלק מ״א שנים וב׳ שלישי שנה בכיוון ומאחר שהיא רובה של שנה נחשב לשנה תמימה נמצא שעה א׳ מ״ב שנים א״כ הרי שנכנס שנת תתנ״ג אכתי חסר לתשלום האלף קמ״ז שהם ג׳ שעות וחצי לפי חשבון מ״ב לכל שעה ואז הוא שעת הדין דהיינו שעת מנחה דהא אנן תנן בפסחים תמיד נשחט בח׳ ומחצה ואי׳ בגמ׳ דמדאורייתא הוא ואע״ג דפריך עלה ומסיק שאינו אלא מדרבנן כבר כתב הרב הגדול מוהר״מז ז״ל בס׳ קול הרמז דלא אידחי לגמרי ע״ש וגם בס׳ מעשה רוקח למוה״ררא מקראקא ז״ל דמייתי ראיה דבירוש׳ הכי מסיק ע״ש. ואם׳ שזוהי כוונת הכתוב אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ואם׳ ג״כ דמשום שבטלו התמיד לכך היתה הגזרה ליחרב דוגמה לעת שחיטת התמיד ומה גם דחזי׳ שכשנכנסו גוים להיכל היה ממש בעת תמיד של בין הערבים וכיון שהקדים הקב״ה ב׳ שנים לונושנת׳ לא היה עדיין בשעת תוקף הדין ולכך לא נתקיים כי אבד תאבדון:

העדותי וכו׳ הנני מזמינם וכו׳. והא דהדר בפ׳ נצבים אמר העידותי בכם היום את השמים וכו׳ היינו משום דהתם בשעת מעשה שאמר האזינו השמים וכו׳ חזר והזהירן שכך הדין נותן לחזור ולהזהיר בשעת מעשה כדאמרי׳ בעלמא ואזדא לה קו׳ הנח״י:

ולמקצה וכו׳ ומדרשו וכו׳. ומה שנכתב דבר זה כאן לפי המדרש נראה דה״פ דאע״ג שאדה״ר קודם החטא היה במעלה גדולה למקצה השמים וכו׳ אפ״ה למעלה שלכם בשעת מתן תורה לשמוע קול אלהים חיים מתוך האש וכו׳ לא הגיע:

ויוציאך בפניו וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ קמא ק׳ דהתם חזי׳ דבתחלה היו לאחריו ואחר כך לפניו ואחר כך נטלן כביכול כדכתיב ואולך אתכם על כנפי נשרים וכדפירש״י התם על פ׳ ויסע מלאך האלהים וא״כ הו״ל למחשב להא טפי מההולכה לפניו לכך מייתי דבר אחר ולדבר אחר נמי ק׳ דאמאי הזכירם בלשון יחיד ומ״ש רש״י מויבחר בזרעו אחריו י״ל דשאני התם דהוצרך לומר כן להודיע דלא בחר אלא דוקא בזרע יעקב לאפוקי שאר זרע אברהם ולאפוקי עשו: