את כל דברי ה׳ מצות פרישה והגבלה. הק׳ הרא״ם זכרונו לברכה תימא דבפ׳ אר״ע אמרו בהדיא דלכ״ע בתלתא בירחא א״ל מצות הגבל׳ ובד׳ בירחא עבוד פריש׳ ומדברי הרב משמע דתרוייהו בד׳ בירחא הוה וצ״ע ע״כ. ואני תמה היכן מצא הרב כן דהתם דף פ״ו איתא איפכא ממש דלר״י בתלתא א״ל מצות הגבלה בד׳ עבוד פרישה [ופירש״י בד׳ השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה ונאמר׳ לו מצות פרישה] ולרבנן בתלתא א״ל ואתם תהיו לי בד׳ אמר ליה מצות הגבלה בה׳ עבוד פרישה [וממילא ממאי דפיר״שי בד״רי נשמע לרבנן דבה׳ השכים ועלה והגיד להקדוש ב״ה שקבלו מצות הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה] הרי בהדיא שלא כדברי הרא״ם ז״ל. איברא דמ״מ ק׳ כאן על פירש״י דחזי׳ בהדיא דבין למר ובין למר לא הוו תרווייהו בחד יומא ואפשר דרבינו לצדדין קתני ואין ר״צל תרוייהו אלא מצות פרישה לר״י ומצות הגבלה לרבנן:

ויקח וכו׳ מי חלקו וכו׳ דק״ל דמדכתיב ויקח חצי משמע דר״ל בחדא לקיחה לקח חצי הדם והיאך אתרמי מלתא דבלא השערה או מדידה לקח חציו בדקדוק אלא מוכרח דמלאך בא וחלקו:

ויראו וכו׳ והמתין לנדב וכו׳ נר׳ דנדב ואביהוא לפי מעלתן נסתכלו ביותר ולפי׳ מהרה בם הפורענות טפי מהזקנים:

את לחת וכו׳ כל תר״יג וכו׳ לאו דוקא אמר מר דהא בהאי קרא פי׳ רבותינו ז״ל התורה זו מקרא מצוה זו משנ׳ אשר כתבתי נביאים וכתובים להורות׳ זה תלמוד א״כ מוכרח דהכל רמוז בעשרת דברות אף מצות ומ״שה איכא בהו כת״ר אותיות כמנין תרי״ג מצות וז׳ מצות דרבנן וכבר כתבו בזה מהאחרונים ז״ל רמזים באותיות:

ויקם משה וכו׳ לא ידעתי וכו׳ ההרגש הוא דאמאי הזכיר משרתו הא ידוע הוא דיהושע משרתו הול״ל ויהושע וכדלעיל בפרש׳ בשלח ויאמר משה אל יהושע ומשני דלפי שהיה משרתו כלומר תלמידו לכך הלך עמו לעשות לו לויה כתלמיד לרבו:

בתוך הענן וכו׳ שביל וכו׳ נפ״ל ב״גש מתוך תוך נאמר כאן תוך ונאמר להלן בתוך הים מה להלן שביל אף כאן שביל: