Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 101
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן ק"א בש"ע סעיף א') חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה. וכתב התה"ד דאם אחר שנתבשל לא הוי דבר חשוב רק קודם שנתבשל הוי דבר חשוב נמי לא בטיל ויש להביא ראיה לדבריו מפ' התערובות דמקשה תוס' מפ' וכי גרע שור גדול משאר חתיכות ה"ל ומפרשי' דקושית הגמרא הוא מחטאות המתות ואיכא בהו תורים שלא היה ראוי להתכבד ע"ש וע"כ צ"ל דס"ל כיון דמקודם היה ראוי להתכבד נמי ל"ב דהא מיירי שנתערב בקדשים וכבר כתבו תוס' דבקדשים ל"ש ראוי להתכבד דאין מחזיקין טובה זה לזה וא"כ אחר הביטול הא אינו ראוי להתכבד א"ו כיון דמקודם היה ראוי להתכבד נמי לא בטיל:
(שם בהג"ה) ואפי' אינה אסורה רק מדרבנן אינה בטילה. זה הוכיח הרב"י מהרמב"ם מהל' פסולי מוקדשין דחולין שנשחטו בעזרה אינו אסור רק מדבריהם ובפ"ב דעבודת כוכבים תנן דאלו אוסרים בכ"ש חולין שנשחטו בעזרה וכו' מהטעם משום דהוי חה"ל לאורחים אם כן מוכח אפילו איסור מדרבנן והוא חה"ל ל"ב ואאמ"ו דע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם חולין שנשחטו בעזרה הוי דאורייתא והנה ז"ל הרמב"ם פ"ח מהל' מ"א כ"מ שנא' לא יאכל לא תאכל לא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע עד שפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך הכתוב בנבילה שנא' לגר אשר בשעריך תתננה ובחלב נאמר יעשה לכל מלאכ' כו' ופריך בשלמא לר"מ דאמר א' עובד כוכבים וא' גר בנתינה ובמכירה מדאצטריך קרא למשרי נבילה הא כל אסורים אסור בהנאה אלא לר"י דאמר דברים ככתבן הוא דאתי כל איסורים שבתורה מנ"ל נפקא לן מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ואידך חולין שנשחטו בעזרה ל"ד והנה הרמב"ם בהל' ע"ז כתב כדי להקדימו נתינה דגר כו' א"כ הא דלא יאכל הנאה משמע מאותו נפקא לי' ורובם יליף ליה מן גראשר בשעריך תתננה דמשמע דס"ל כר"מ ועוד דא"כ לפי דבריו אותו ל"ל וי"ל דודאי הרמב"ם ס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' א"כ אצטריך אותו לחולין שנשחטו בעזרה דאף דס"ל כר"י דאותו אצטריך לחולין שנשחטו בעזרה כו' מ"מ מוכח דלא יאכל כו' אחד איסור אכילה והנאה משמע דתניא לקמן יעשה לכל מלאכה למה נאמר לא בא הכתוב אלא להתיר ההנאה דר"ע ור"י ס"ל לא בא הכתוב אלא לטהר מטומאתו והנה לפי דברי ר"ע קשה לפי מה דקי"ל כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה א"כ יעשה לכל מלאכה ל"ל הא היתר נבילה בחלב נפקא לן מן נבילה וע"כ צ"ל דלגופא בוודאי לא איצטריך אך דאתי לאשמעינן דשאר אסורים שבתורה אסור בהנאה א"כ אף לר"י אי ס"ל כר"ע מוכח דכ"מ שנאמר לא יאכל בין איסור אכילה והנאה במשמע וזה שדייק הרמב"ם עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה כו' ובחלב שנאמר בהן יעשה לכל מלאכה היינו משניהם יחדיו מוכח דבכ"מ שנא' לא יאכל כו' לפ"ז אותו ע"כ לחולין שנשחטו בעזרה אתא א"כ מוכח דס"ל להרמב"ם חולין שנשחטו בעזרה ד"ת והא דכתב חולין שנשחטו בעזרה אסור אינו ר"ל דאסור מדרבנן אלא מד"ת אלא שדרך הרמב"ם למימר על שאינו מבואר בתורה בפירוש רק מאיזה דרש שהוא מי"ג מדות שהוא דרבנן כמ"ש בס' המצות אם כן לפ"ז קשה על הש"ע מאין הוציא דין זה בדבר שהוא רק מדרבנן אמרי' ביה נמי חה"ל נמי ל"ב לכאורה י"ל שדין זה שנוי בתוס' דיבמות דף פ"א ע"א מההיא דתנן וא"ת לר"י כיון דתרומה בזה"ז דרבנן אלמא בטל קדושת ארץ א"כ כלאי כרם נמי מדרבנן ואמאי תניא כל שדרכו למנות הא מדרבנן אין אוסר דבר שדרכו למנות וי"ל דכלאי כרם חדא דרבנן אבל עיגול תרתי דרבנן א' דבטלה קדושת ארץ ועוד אפילו בזמן שבהמ"ק קיים היה תרומת תאנים מדרבנן אי נמי חבילי תלתן הוי את שדרכו למנות וה"פ שהי' ר"מ אומר כל שדרכו למנות בדאורייתא מקדש לכך באת שדרכו למנות מקדש אפילו דרבנן כגון חבילי תלתן לפי תי' הראשון שמעינן דבחדא דרבנן דבר שבמנין ל"ב אבל לתירוץ שני של תוס' משום דבחבילי תלתן הוא את שדרכו למנות א"כ לדידן דקי"ל דבעי' את שדרכו למנות אפילו בדאורייתא אם כן כל הטעם דחבילי תלתן ל"ב היינו משום דל"ב קדושת ארץ והוי ד"ת אבל דרבנן אפילו את שדרכו למנות בטיל א"כ מוכח דבדרבנן חה"ל בטיל אמנם יש להב"י ראיה דל"ב אפילו באיסור דרבנן מהא דאמרינן בריש פרק התערובות כל הזבחים שנתערבו כו' תנינא חדא זימנא אלו אסורין ואוסרין בכ"ש יי"נ וע"ז וצריכא דאי מהתם ה"א להדיוט אבל לגבוה לא נפסדינהו לכולהו ואי מהכא ה"א ה"מ קדשיה דמאיס אבל חולין דלא מאיס אימא לא צריכא משמע אי הוי מצינו גבי חולין עצמו דשור הנסקל וכדומה דל"ב שפיר י"ל בא תנינא חדא זימנא והנה לפמ"ש תוס' ד"ה אלא למ"ד דקושית הגמ' הוא מחטאות המתות אבל משור הנסקל ליכא להקשות ליבטל ברובא משום דלא גרע משור הנסקל מחה"ל כו' ע"ש א"כ מוכח דס"ל לתוס' דשור הנסקל הוי חה"ל א"כ יקשה הא דפריך התם בעבודת כוכבים אהא מתני' ואלו אוסרין ואסורין בכ"ש תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין ליתני נמי חתיכות נבילה ומקשים תוס' הא תני לה התם בחולין וכן חה"ל שנתערבו כו' דא"כ לא לתני נמי בב"ח שהוא נמי אינו איסור רק משום חה"ל והרי מוכח דבב"ח אסור בכ"ש אינו אלא משום חה"ל א"כ קשה אמאי תני התם שור הנסקל שהוא אוסר בכ"ש כיון דתני בב"ח אוסר בכ"ש תו לא אצטריך שור הנסקל דלא גרע שור הגדול מחה"ל ומדברי תוס' נראה שהרגישו בקושיא זו ותי' דאי הוי תני בב"ח לחוד ה"א דמתני' אתי כמ"ד מותר בהנאה לכך הוי חה"ל דראוי לתת לאורחים משא"כ שור הנסקל דאסור בהנאה ה"א דלא ה"ל חה"ל א"כ לפ"ז הדרי קושיא הנ"ל לדוכתיה מאי מקשה לתני נמי חתיכת נבילה הא תני לה התם וא"ל דאם כן לא לתני בב"ח דלמא הא קמ"ל דבב"ח אסור בהנאה וצ"ל דזה עדיין לא מוכח במתני' דבב"ח סתמא קתני משמע כל בב"ח אפילו בשר חיה ועוף דאינו אלא דרבנן ולא אסור בהנאה ואפ"ה ל"ב א"כ י"ל אפילו בשר בהמה נמי לא אסור בהנאה אפ"ה ל"ב ומתרץ היטב דודאי לענין שיהיה בב"ח אסור בהנאה לא נחית התנא לאשמעינן כלל דלא מוכח ממתני' וכמש"ל אלא דהאי תני תרתי קחשיב אסור בהנאה ודבר שבמנין דלא בטיל נוכל לומר דלא מיירי בבשר עוף בחלב כלל דהא דבר שמותר בהנאה לא קחשיב לפ"ז מוכח גם באיסורי דרבנן נמי אמרי' חה"ל ל"ב דאל"כ יקשה איך עלה על ס"ד דמקשה דמתני' נמי מיירי מבשר חיה ועוף הא ע"ב מיירי בבשר בהמה דאל"כ ל"ש כלל חה"ל אם כן שפיר י"ל דאתי לאשמעינן בב"ח אסור בהנאה והדרי קושית התוספות לדוכתיה א"ו גם באיסור דרבנן חה"ל ל"ב אם כן י"ל כמ"ש:
(סעיף ב') אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד אלא אם כן אסורה מחמת עצמה כגון נבילה ובב"ח. י"ל איך שייך לומר דל"ב משום חה"ל הא איכא למיקם עלה דמלתא למטעם כל חתיכה וחתיכה ואותה חתיכה שיש בו טעם היא אסורה ושאר מותרין וא"ל דמתחלה קבל הטעם מן החלב ואח"כ נפלה לקדירה שיש בו ס' ונפלט טעמו ואפ"ה אותה חתיכה אסור משום דקי"ל אפשר לסוחטו אסור ומתני' דקתני אלו אוסרין בכ"ש בב"ח אתיא כמ"ד אפשר לסוחטו אסור א"כ קושית תוס' במ"ע מ"פ ולתני נמי נבילה הא תני לה התם וא"ל לא לתני נמי בב"ח דלמא הא קמ"ל דאפשר לסוחטו אסור וא"א דלא כפ"ח לק"מ דמספקא ליה אם נפלה חתיכה בב"ח נ"נ ונתערב עם בשר נבילה או טמאה א"א דל"ב גם לאיסור הנאה או דלמא דוקא לענין אכילה הוא דאמרי' חה"ל ל"ב אבל לא לענין הנאה וא"א דגם לענין איסור הנאה נמי אמרי' חה"ל ל"ב י"ל דמיירי שנתערב עם בשר חיה ובכולן איכא טעם חלב וא"כ ליכא למיקם עלה דמלתא ע"י טעימ' ושפיר אמרינן דל"ב משום חה"ל ואע"פ דמ"מ בשר חיה נמי אסור מדרבנן מנ"מ לענין איסור הנאה אבל בעל המחבר פר"ח מחליט הדבר דל"א חה"ל לענין איסור הנאה א"כ ליכא למימר דמיירי בכה"ג וצ"ל כמ"ש התה"ד דהכי דבטיל איסור אע"ג דאיכא למיקם עלה דמלתא אפ"ה אמרינן דבטיל וא"צ טעימה וא"כ שפיר קאמר דבב"ח הוי חה"ל ל"ב היינו שצריך למיטעם אי אית ביה טעם או לאו: [הגה"ה מהרב הגדול וכו' מהור"ר שלמה הכהן נ"י
(שם סעיף ב' בהג"ה) ואפי' חתיכה שלא נמלחה בטלה דאין איסורה מחמת עצמה וכו'. וכתב השערי דורא בשער מ' דחתיכת נבילה שנתערבה בכשרות וכולן לא נמלחו אינה בטילה אם היתה ראויה להתכבד ואעפ"כ שמחוסרת מעשה דאף לאחר הביטול צריכה מליחה מ"מ לא מקרי מעשה גדול כמו תרנגולת בנוצתה וכן מעשה בא לפני ר"ת והורה כן ומסיים הש"ד ומיהו ראיתי כמה גדולים שגם בנבילה שלא נמלחה אומרים שהיא בטילה עכ"ל ונ"ל דכל זה לפי שהם סוברים דבעינן שיהיה ראוי להתכבד לפני ישראל דווקא והיינו אם נאמר שיהא בטל תהיה אז ראויה להתכבד לפני ישראל ומש"ה פליגי בחתיכה שלא נמלחה אי מקרי ראויה להתכבד לפני ישראל דהרי דאפי' אם נאמר דהוא בטיל עדיין מחוסר מעשה אלא דפליגי אי מעשה דמליחה מקרי מחוסר מעשה כמו תרנגולת בנוצתה או לא אכן מדברי המ"כ שהביא הד"מ כאן באות א' משמע להדיא דס"ל דלא בעינן שיהא ראוי להתכבד לפני ישראל אלא דאפילו אם אינה ראויה לאחר ביטול רק לעובד כוכבים ג"כ לא בטיל דכתב שם דחתיכה שלא ניקרה מגידה וחלבה מקרי ראוי להתכבד דהא ראויה לעובד כוכבים ופשוט דכוונתו דחתיכת נביל' שאינה מנוקרת מגידה וחלבה שנתערבה בשאר חתיכות כשרות גם כן אינן מנוקרות באופן שא"א להכיר איזהו חתיכה של נבלה והיא היתה חתיכה הראויה להתכבד דה"א דמ"מ בטילה דהרי מחוסרת מעשה לישראל קמ"ל דאפילו ראויה לעובד כוכבים נמי מקרי ראויה להתכבד בלא מעשה ולעובד כוכבים הא ראויה בלא מעשה ולפ"ז אינו מובן מה שמסיק על זה הד"מ ואין אנו צריכין לטעם זה דהא אפילו באיסורי הנאה אמרינן דין חתיכה ראויה להתכבד עכ"ל ולפי מש"כ בעז"ה שפיר הוצרך לטעם דגבי איסורי הנאה שאני דאם נימא דבטיל הרי ראויה להתכבד לפני ישראל בלא מעשה משא"כ בחתיכה שאינה מנוקרת דאף אם נימא שתתבטל עדיין אינה ראויה לישראל אם לא ע"י מעשה דניקור וס"ל דמעשה דניקור מיקרי מעשה רבא כמו תרנגולת בנוצתה ומש"ה הוצרך לטעם דהרי היא ראויה לעובד כוכבים כנ"ל ברור בכוונת המ"כ והגאון בעל פמ"ג ז"ל בפתיחתו להלכות תערובת בחלק הג' פ"א ד"ה ומה שיש מהחקירה מסתפק בזה בחתיכה שאינה ראויה להתכבד רק לפני עובד כוכבים אי מקרי ראויה להתכבד ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו דברי הש"ד הנ"ל ודברי המצא כתוב הנ"ל שהביא הד"מ כאן דהדבר פשוט דהם נחלקו בדין זה וע"ע בנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' ט"ז שחקר בדין זה ממש בחתיכה שאינה מנוקרת והיא נבלה שנתערבה בכשרות ג"כ אינן מנוקרות והיתה חתיכה הראויה להתכבד אי בטלה או לא והעלה שם דלא מקרי ראויה להתכבד משום דמחוסרת מעשה גדול לאחר הביטול דניקור הוי מעשה גדול ואף דראויה לעובד כוכבים בלא ניקור מ"מ ס"ל בפשיטות דראויה לעובד כוכבים לא מקרי ראויה להתכבד וע"ש שהביא מדברי הר"ן דס"ל דבעינן ראויה להתכבד לכל אדם ע"ש אכן באמת נראה דגם הוא ז"ל העלים עיניו מדברי המ"כ אלו ובאמת י"ל דהמ"כ לא ס"ל כדעת הר"ן בזה אלא הטעם דבקדשים לא מקרי ראויה להתכבד הוא כמ"ש התוס' דהכהנים אין מחזיקין טובה וכו' ומש"כ שם עוד הנו"ב דבעובד כוכבים נמי הא אסור ליתן וכו' צ"ע דהא בעובד כוכבים המכירו מותר וצ"ע. ואף דמבואר בתוס' בעבודת כוכבים דף כ' בשם התוספתא דעובד כוכבים המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו וחה"ל לא מקרי רק אם ראויה להתכבד וליתן אותה במתנה וכמו שהכריח בנו"ב מ"מ י"ל דלענין זה הוי כמתנה דהא מ"מ עכשיו הוא נותן לו במתנה גמורה ושפיר מקרי חה"ל ודו"ק. ע"כ דברי הרב הגדול מהו' שלמה הכהן נ"י מ"ץ בפ"ק ווילנא]:
(שם בהגה"ה) כל חתיכה שלא נאסרה כו'. עי' ש"ך סק"ו שר"ל דדעת המרדכי דאמרי' בקליפ' חה"ל ע"ש אבל המעיין בדברי המרדכי יראה שהביא דין זה בשם ריב"א ורשב"א ולשיטתם אזלי דס"ל גבי בשר חם שנפל לתוך חלב צונן צריך שיהיה ס' נגד הקליפה משא"כ לדידן דקי"ל כר"ת דא"צ ס' נגד הקליפ' ואינו אוסרת התערובו' כלל פשיטא דל"א ביה חה"ל א"כ יפה כתב רמ"א:
(סעיף ג' בהגה"ה) וכן נוהגין. עיין ש"ך סק"ז שהביא בשם מהרי"ל וב"ח דגם דבר שבמנין לא הוי דלא כת"ח שכתב דאף דבטלה מכח ראוי להתכבד לא בטל מכח דבר שבמנין ויש להביא ראיה לדברי ת"ח דפריך התם בריש התערובת ולבטל ברובא ומפרשים תוס' דקושית הגמ' מחטאות המתות אבל משור הנסקל ל"פ משום דכי גרע שור גדול מחה"ל משא"כ חטאת דמיירי נמי בעופות דלא הוי חה"ל וע"ז קאמר הניחא למ"ד כל שדרכו כו' אלא כו' הרי מוכח דלאו זה בזה תניא דאף דלא הוי חה"ל מ"מ אי הוי אמרי' כל שדרכו למנות שפיר הוי אמרי' דל"ב משום דבר שבמנין ועוד ראיה מהא דתנן פ"ק דביצה זימן שנים ומצא ג' אסור ואמרי' בגמ' ממ"נ וכו' הא איכא חד דמערב בהו והקשו התוס' דלבטיל ברוב וי"ל דהוי דשיל"מ א"נ דהוי בעלי חיים ול"ב והנה ר"פ דמשני בזבחים ע"ב דהאי תנא דכל הזבחים שנתערבו תנא דליטרא קציעות הוא ור"א משני משום דב"ח חשיבי ולא בטילי משמע דר"פ ס"ל ב"ח בטלים ברובא א"כ לדידיה יקשה קושית תוס' אע"ג דמעורב בהו חד שאינו מזומן ותבטיל ברובא דב"ח בטלים וגם לדידיה דשיל"מ בדרבנן בטיל ברוב וכמו דמשמע בפ"ק דביצה דף ג' וצ"ל דר"פ יעמיד להך משנה דזימן גם כן כתנא דליטרא קציעות משום דבר שבמנין הרי מוכח דאע"ג דל"ש חה"ל והיינו משום דעדיין בנוצתה היא אפ"ה מקרי דבר שבמנין וכדברי רמ"א בת"ח והא דכ' הש"ך דמדברי המרדכי מוכח דלא כת"ח איברא פשטא דלישנא דהמרדכי משמע הכי שכתב וז"ל מעשה בנשואין בצרפת שנתערבה תרנגולת נבילה עם שארי תרנגולת וצוה ר"ת להשליך א' ולהתיר אחרות וכתב אע"ג דתרנגולת הוי דבר שבמנין וברי' ודבר חשוב אפילו באלף ל"ב והביא ראיה מדפריך בפ' ג"ה וכן חתיכה של נבילה שנתערבה עם חתיכות ולבטיל ברובא ומשני דהוי חה"ל ופ' התערוב' פריך ולבטיל ברובא ומשני משום דהוי ב"ח וחשיבי ול"ב משמע אי לא ב"ח בטלה כו' אם כן משמע מדנקיט בריש דבריו אע"ג דהוי דבר שבמנין דמשמע משום דבר שבמנין נחית לאסור התרנגולת וע"ז מביא ראיה דלא הוי דבר שבמנין אבל מהראי' שהביא מוכח דלא איירי בדבר שבמנין וצ"ל דודאי ר"ת לא נחית לאסור משום דבר שבמנין דאפשר דבמקומו לא היה התרנגולת דבר שבמנין כלל אלא היו נמכרים אותם ביחד הרבה דהא אפילו על בהמה כתב רש"י דלא הוי דבר שבמנין משום דלוקחים אותה עדר ביחד וכ"ש תרנגולת וזה ימצא גם בזמנינו והא דנקיט שיש לאסור משו' דבר שבמנין ר"ל חה"ל דחה"ל נמי דבר שבמנין מקרי ואין זה דוחק דהכי משמע מתוס' דדבר שבמנין וחה"ל חדא מלתא היא דבתוס' ביבמות דף פ"א ד"ה והלא אני שונה כ' תימא מנ"ל דאתי כר"י דלמא כרבנן דאמרי אין מקדש אלא ו' דברים בלבד וי"ל כו' ועוד מאי אריא דנקט חתיכ' דהוי דבר שדרכו למנות ה"ל למנקט מנתא דאת שדרכו למנות כנ"ל א"כ מוכח דבר שבמנין וחה"ל חדא מלת' היא ונקיט ר"ת חה"ל בלשון דבר שבמנין [ועי' בפלתי דהביא גם כן הש"ס דעבודת כוכבים דף ע"ד דקרי התם לחה"ל דבר שבמנין ע"ש]:
(שם בהגה"ה) מלבד תרנגולת בנוצתה דמחוסרת מעשה גדול. י"ל איך מפרש רמ"א קושית הגמרא פרק התערובת דפריך ונבטיל ברוב אי מפרש הקושיא כפי' תוס' מחטאות שמתות אבל משור הנסקל לק"מ דהוי חה"ל א"כ תרנגולת בנוצתה נמי הוי חה"ל ואי מפ' כפי' הרא"ש דמשור הנסקל נמי פריך דשור גדול הוא גרוע מחה"ל א"כ כבש שלם למה יהיה חה"ל וי"ל דיש הבדל בין כבש שלם לתרנגולת בנוצתה דתוס' מקשים לפי מה שפרשו דקושי' הגמ' מחטאת עוף הא דקתני התם ואלו אוסרין בכ"ש ציפורי מצורע א"כ אפי' ציפור הוי חה"ל ומתרצי' דאיירי בצפור דרור שהוא יותר חה"ל מבני יונים ותורים והר"ש בפ"ג דערלה כתב דציפורי מצורע שאני דאיתקש לעוף טמא ולכן חשובי ולא בטלי והנה הטור בשם י"א שהעתיק רמ"א האי דינ' בשמו יש לומר דנחשב תי' התו' לדוחק ולכן מחלקים בין עוף בנוצתה ובין עוף שאינה בנוצתה א"כ התם מיירי שנתערב חטאת עוף שהוא עדיין בנוצתה לא הוי חה"ל אבל גבי צפורי מצורע מיירי שנתערב אחר נטילת הנוצה דהוי שפיר חה"ל ואגב דאיירינן בד' הר"ש דפ"ג דערלה נ"ל לומר דבדבריו יתיישב מה שהקשו העולם בסוגיא דקידושין דף נ"ז דאמרי' שם דמזה אשר תאכלו אתי לרבות המשולחת דמותר' ולא אמרי' איפכא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ומקשין העולם הא קיי"ל מן התורה ברוב' בטיל אכן בדברי הר"ש הנ"ל לק"מ דודאי הא דאמר הר"ש דהכתוב עשאו כעוף טמא אין לפרש דר"ל דכיון דהתורה אסרו כטמא ממילא הוי בריה ולא בטיל באלף מדרבנן כעוף טמא דהא ליתא דהא תוס' ס"ל דבריה בטילה בתתק"ס והיכא תנן דאוסרין בכ"ש אלא וודאי דכוונתו הוא דעשאו הכתוב דלא יהי' בטיל אם כן אי הוי אמרת וזה אשר לא תאכלו לרבות המשולחת לא היה בטיל ומשני שפיר לא אמרה תורה שלח לתקלה. [הגה"ה דברי הגאון המחבר בכאן אינם מובנים לפענ"ד דהיכי מוכח מהכתוב דלא בטיל דהא הר"ש ז"ל לא כתב רק דצפורי מצורע כיון דהקישן הכתוב לעוף טמא חשיבי כעוף טמא ולא בטלי וא"כ וודאי דר"ל דמדרבנן לא בטלי אבל מה"ת גם עוף טמא גופא בטיל חד בתרי דהא קושיית העולם הוא לדעת הסוברים דהא דבריה לא בטילה אינו רק מדרבנן בעלמא דאל"ה לא הוי מקשים מידי ואם כן היכי מוכח מהכתוב דצפורי מצורע לא בטלי ולכן דבריו ז"ל צע"ג. ע"כ הגה"ה מהרב הגדול מהור"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא]: