(סימן ל"ז בהגה"ה) וכן המנהג להכשיר. ש"ך סק"א ואע"ג דלעיל סי' ל"ו ס"ד גבי ריאה שנימוקה כו' פסק כו' תי' אמ"ו דהנה החולקים על הרי"ף טעמא משום דקשה להו הא דמוקי בגמרא הא דאמר רב מתנה מים זכים כשרה מליא מוגלא טריפה ההוא בכולי' אתמר ולמה לא מוקי ההיא בריאה אתמר א"ו דבבועה ונשפכו כקיתון אפי' עכורים וסרוחים כשרים והנה על ריאה שנשפכה כקיתון יש לדחות ראייתם דודאי רב מתנה לא קאמר דבריו אליבא דחד אמורא א"כ למ"ד חסרון בפנים שמי' חסרון ריאה שנימוקה אפילו מים זכים טריפה משום חסרון דריאה וליכא לאוקמי הא דר"מ כה"ג אבל בבועה דליכא שום חסרון בבשר ריאה ואף שיש בתוכה מוגל' מ"מ לא נחסרה מבשר הריאה אלא שגדל בו העור והבשר מבפנים יש להקשות שפיר כמו שהקשה א"כ לעיל גבי ריאה שנימוקה לא רצה הרמ"א לסמוך על החולקים לגמרי משום דליכא סתירה ע"ז מהגמ' וכמש"כ משא"כ הכא סמך על יש מכשירין בכל צד מטעמא דכתיבנא. [וטעם סברת החילוק בין נימוק לבוע' ע"כ צ"ל כמו שכתב הש"ך דבנימוק איכא גם חשש דסמפונות. ולכן החמיר בה הרב בהגה"ה יותר ע"ש ע"כ הגה"ה מהרב מהר"ש הכהן נ"י מ"ץ דק"ק ווילנא]:

(שם סעיף ב') אם סרכה תלויה יוצאה מבועה. עי' ש"ך ס"ק ד' והנה אחרונים ס"ל דדין תרתי לריעותא דאסרו גבי ריאה לית לן עיקר בש"ס ולדעת הרז"ה ע"כ מוכח בש"ס דתרתי לריעותא בריאה טריפה דהנה הרז"ה כתב הא דאמר ר"נ בריאה הסמוכה לדופן כשירה לא משום דתלינן המכה בדופן אלא כיון דנסרך לדופן שאצלה הוי כמו כסדרן וכשר לפ"ז קשה העלתה צמחין אמאי טריפה דהא צמחין לחוד כשר ומשום דנסרך לדופן הא הוי כסדרן אע"כ צ"ל דאסור משום תרתי לריעותא:

(שם סעיף ג') וה"ה מורסא וכו'. עי' ש"ך סק"ד ונ"ל הא דמורסא כשרה היינו להפוסקים דס"ל דטעמא דשני בועות דסמיכי טריפ' משום דמתחככין אהדדי לכך שני בועות טריפה א"כ מורסא שהוא שוה לבשר הריא' ליכא למיחש למידי משא"כ להמפרשי' הטעם משום דסמיכי וודאי ניקב הריאה אין לחלק בין מורסא לבועא דמנ"מ אם הם שווים: