Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 87
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן פ"ז סעיף ג') ובשר חיה ועוף כו' מותר בבישול ובהנאה כו'. דין זה כתב הרמב"ם וצ"ל מהא דפ' כ"ה דף קי"ג גבי פרט לחיה ועוף טמאה ופריך לשמואל הא בעי גדי לרבות את המתה ומשני קסבר שמואל א"ח ע"א וכו' א"כ לדידן דקיי"ל דאין איסור חל על איסור ע"כ מבעיא לן גדי לרבות חלב ומתה כקושית הש"ס וא"כ מנ"ל דגדי פרט לחי' ועוף ובהמה טמאה וא"ל דס"ל להרמב"ם דזה יותר מסתבר לאוקמי פרט לחי' ועוף מלרבות המתה דלא כשמואל א"כ מאי דוחקא להש"ס התם בדף קט"ז דס"ל לר"ע אחע"א הל"ל דזה יותר מסתבר לאוקמי הקרא פרט לחי' ועוף מלרבות המתה א"ו אי לאו דס"ל אחע"א הוי מוקמינן הקרא לרבות המתה וא"כ קשה דאי' שם איתמר המבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א אינו לוקה על אכילה כ"ע ל"פ דאסור כ"פ אבישול מ"ד לוקה קסבר חד איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה קסבר מדאפקינהו רחמנא בלשון בישול להורות דכיון דעל אכילה לא לקי גם אבישול לא לקי א"כ מ"ד אבישול לקי משום דחד איסורא הוא וא"כ אבישול ל"צ קרא לרבות המתה ואי גדי לרבות המתה לאסור באכילה אתא ז"א במשמעות הלשון של רבוי של גדי ומ"ש דמיותרא דקרא דלא תבשל דרשינן על אכילה מ"מ ודאי רבוי דכתב לא אאכילה קאי לחוד דהא לא כתיב אכילה בקרא להדיא א"כ ודאי גדי למעט חיה ועוף הוא דאתיא והא דאצרכוה הגמרא לעיל למימר דס"ל איסור חל על איסור היינו למ"ד כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי א"כ שפיר צריך גדי לרבות המתה היינו לחייבו אבישול לכך הוכרחו דס"ל אחע"א א"כ לק"מ על הרמב"ם דס"ל כמ"ד אבישול לקי א"כ גדי פרט לחי' ועוף אתי ודו"ק:
(שם סעיף ד' בהגה"ה) ונראה לפ"ז דכ"ש דאסור לבשל לכתחלה כו'. עיין באחרונים מה שרוצים לתרץ קושי' הד"מ שהניח דברי הרשב"א בצ"ע וי"ל דבשלמא בשר טמאה בחלב טהור וכו' איכא למימר כיון דעכ"פ אסור משום טומאה מלתא דל"ש הוא שיבא א' לבשל ובמלתא דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן משא"כ חלב אשה דמה"ט ליכא שום איסור כלל ואיכא למיחש כו' ודוק:
(שם סעיף ה') ביצים הנמצאים בעופות כו' אע"פ שהיא מעורה בגידים כו'. עיין בט"ז מה שהקשה על דעת הרשב"ם והמרדכי ומדברי הש"ך סק"י נראה שהוא מפרש שהרשב"ם דכתב שיהיה דווקא כדי קליפה קשה לא שהוא מפרש כן פי' דביצי' גמורות אלא משום דס"ל כראב"י ומספקא מה מעורת בגידין ואין מוכרח דוודאי שפיר י"ל דהרשב"ם מפרש כן דברי הברייתא דביצים גמורות היינו שנגמרה קליפה והא דקאי התם בגמ' כמאן כראב"י דמשמע דראב"י מחמיר טפי דשפיר א"ל דמחמיר טפי ופי' הברייתא כך הוא דקאמר ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בכותח היינו אפי' לכתחלה אבל בדווקא אם נגמר הקליפה אבל אם לא נגמר הקליפה הקשה אסור לאוכלן לכתחלה בכותח אבל בדיעבד משמע לת"ק דליכא איסור כלל בין גמורות לשאין גמורות לענין דיעבד א"כ לת"ק לא מטמא בגדים בבית הבליעה וע"ז קאמר הרב"י אם היו מעורות בגידין אסורות אף דיעבד וקא' שפיר כמאן כראב"י דלרבנן לא מחלקינן כלל בין גמורות לאינן גמורות לענין דיעבד א"כ לא היה מטמאה הבגדים אבית הבליעה א"ו כראב"י או י"ל דזה ודאי גם הרשב"ם סבר דת"ק ס"ל כיון שנגמר החלבון והחלמון נמי מותר אלא כיון דאין כל א' בקי לשער איזה נקרא נגמר ונתנו שיעור שיהיה צריך שיהיה קליפה קשה דאז יצא מן הספק וראב"י ס"ל דכל איסור דחלבון וחלמון לא תליא אלא במעורת בגידין וא"כ אף שנגמר החלבון והחלמון אם הוא מעורת בגידין נמי אסור א"כ שפיר קאמר התם כמאן כראב"י דקתני האוכל משלל של ביצים היינו אם הוא עדיין מעורת בגידין עדיין הוא נבילה א"כ ע"כ אתי' כראב"י דאי כרבנן היכי קתני סתמא האוכל משלל של ביצים כו' הא לרבנן פעמים שלל של ביצים לא הוי נבילה היינו אם נגמר החלבון והחלמון א"ו כראב"י אתי' דתלי' הכל במעורות ושפיר קאמר אשלל של ביצים כיון שהמה מעורות הוי כנבלה עצמה ודוק:
(שם) פטור ואין לוקין על אכילתן כו'. עיין בס' פ"ח שרוצה להוכיח מדברי תוס' פ' כ"ה ד' קי"ד ד"ה המבשל במי חלב דפטור היינו פטור ומותר לבשל לכתחילה שכ' המבשל במי חלב פטור הא אסורא מיהו איכא דהא כותח מנסיובי דחלבי עבדי לי' ואמרינן לעיל אסור לאכול בשר בכותח משמע דווקא התם אסור לכתחילה אבל שאר דברים דלא מצינו בפירוש דאסור מותר לבשל לכתחלה ודבריו אין להם שחר כלל אדרבה משם מוכח דפטור דהכא פטור אבל אסור דהא י"ל היכי מייתי תוס' ראיה מכותח דאסור לאכול אבישול דלמא דווקא לאכול אסור אבל לבשל אפי' לכתחלה מותר א"ו דס"ל כל מה דאסור לאכול ה"ה לבשל אסור לכתחלה א"כ ה"ה בשאר אסורים דאסרו חז"ל לאכול משום בב"ח ה"ה בישול אסור:
(שם) ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. משמע אבל משום דם היה לוקין אף דהוי דם שבשלו וצ"ל דס"ל לחלק בין קרוש לצלול דאם הוא קרוש אינו חייב על דם שבשלו ואם הוא צלול חייב ובהכי ניחא דלכאורה דבריו סותרים זא"ז דלעיל בהל' מליחה כ' משמע פעמים הרבה דם שבשל אינו אלא מדרבנן והכא משמע איפכא א"ו כנ"ל ומה שהבי' להרמב"ם ולהמחבר לחלק בין קרוש לצלול תו' יש במס' זבחי': [הג"ה. מש"כ הגאון המחבר דכן נמצא בתוספות דזבחים כמדומה דבזבחים לא נמצא שכ' כן התו' ואולי ט"ס הוא וצ"ל במנחות (ד' כ"א ע"א ד"ה כאן) דכן נמצא שם בתוס' לפרש"י שם אכן הדבר צ"ע דלפירש"י אין נ"מ כלל להלכה בזה דלרש"י אף בקרוש חייב וס"ל דרבא פליג שם אזעירי וגם דברי זעירי עצמו דאמר דדם שבשלו פטור אינו רק בחטאות הפנימיות אבל בחטאות החיצונו' וכ"ש בחולין גם בקרוש חייב ולדעת פרש"י שם הך חילוקא דבין קרוש לצלול אינם רק בהקפה בחמה אבל באור בוודאי לעולם תנוור וכמבואר שם אבל באמת לישב דברי הרמב"ם טפי נראה לומר כמש"כ הב"י כאן דהרמב"ם ס"ל כרש"י דדם שבשלו חייב באמת ומה שתמה הב"י מהסוגיא דמנחות הנ"ל דאולי דס"ל דהסוגיא דמנחות הוא דלא כהלכתא ולא ביאר דמהיכן הוציאו זה דהוא דלא כהלכתא אבל באמת לפי מש"כ שם רש"י מבואר דרבא פליג על מימרא זו ורבא בתרא הוא וראי' גדולה לזה דהרי הרמב"ם לא מביא כלל בהלכותיו לדין דזעירי דדם שבשלו אינו עובר עליו וע"כ דס"ל דנדחה מהלכה ועל מה שהעתיקו הטור והמחבר לשון הרמב"ם ואף דהם ודאי ס"ל דדם שבשלו מדרבנן וכמש"כ הטור בס"ס ע"ו בשם הרשב"א בהדיא [וכן המחבר מבואר בכ"מ דס"ל כן דהוא מדרבנן] וכבר העיר בזה הדרישה כאן אני אומר דלק"מ כיון דהאידנא ליכא מלקות לא חשו לדקדק בזה וכעין זה מצינו בכ"מ ופשוט הוא. ע"כ הג"ה מהרב הג' וכו' מו"ה שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא):
(שם בהג"ה) י"א דאסור לחתות אש תחת קדירה של עובד כוכבים וכו'. אע"ג דהוי בשר של עובד כוכבים והוי נבלה ואאחע"א צ"ל כיון דאפילו לשיטת הפוסקים דס"ל דטע"כ דאוריי' בשאר איסורי' היינו בנתערב כזית כא"פ אבל בב"ח אפילו בפחות מכזית בכא"פ הוי דאורייתא לפ"ז י"ל דליכא כאן אחע"א דהיינו אם נפל כזית בשר נבלה לתוך עשרה זיתים או יותר א"כ משום נבלה אין החלב נאסר כיון דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל משום בב"ח החלב אסור א"כ י"ל הרמ"א חשש לשיטת הפוסקים כן לחומרא:
(שם) עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפות כו' דעושין אותו מאפר שע"ג הכירה וכו'. והק' הצ"צ הא קיי"ל אפר כירה פוגם א"כ מה בכך דהא כבר נפגם טעמו וי"ל דהנה התוס' בפ' ג"ה דף ק' ע"ב כתבו וז"ל לפי' ר"א ניחא מה שצוותה התורה להגעיל כ"מ וכו' הלא מים ראשונים כו' וחוזרים ואוסרים כו' וא"ל כשאינו ב"י מגעילין אותו דהא לא אסרה התורה אלא קדיר' ב"י ומקשי' העולם דבמאי הי' ניחא אם הי' מגעילין אותן שאב"י דהא א"כ יהיה צ"ל דגם נטל"פ אסרה תורה א"כ אכתי הדרא הקושיא לדוכתיה דהמים נ"נ וחוזרים ואוסרים וי"ל דהנה הרמב"ם כתב דהטעם דנטל"פ מותר היינו משום שהוא שלא כדרך הנאתן ובב"ח הא ס"ל שלא כדרך הנאתן נמי חייב וכדאיתא בפסחים דף כ"ו א"כ יצא לנו דין חדש לשיטת הרמב"ם אם נבלע בקדירה טעם בשר או חלב והוא לפגם מותר כיון דלא מקרי בב"ח כלל דליכא כאן טעם בשר לאסור את החלב כיון שטעם בשר הוא לפגם משא"כ אם כבר נאסר הקדירה ע"י בישול בב"ח אף שהוא אינו ב"י והוא נפגם נמי אסור כיון דכבר נעשה נבילה בב"ח אף שנפגם הטעם עכשיו אפ"ה אסור דבב"ח אפי' שלא כדרך הנאתן נמי אסור לפ"ז לק"מ על הרמ"א דהכא מיירי באיסור בב"ח אף שהוא פגום מ"מ אסור ובזה גם דברי התוס' הנ"ל א"ש דמ"ש דאינו ב"י מגעילין לאו משום חשש שאר איסורים דבהו שפיר אמרינן נטל"פ מותר והא דכתב דאצטריך התורה להגעיל כלי שאינו ב"י היינו משום חשש שמא העובד כוכבים הי' מבשל בתוכו בב"ח דאפילו נטל"פ נמי אסור וא"כ ליכא להקשות הא המים נ"נ ז"א דהא קיי"ל גבי איסור משהו ל"א חענ"נ דבשלמא אי הוי אמרינן בכל אסורים שבתורה נטל"פ אסור א"כ הא דקיי"ל טכע"ד אפי' בנטל"פ נמי הוי דאורייתא שפיר י"ל ביה חנ"נ משא"כ השתא דאמרינן בכל אסורים שבתורה נטל"פ מותר א"כ הא דאסור בב"ח אפילו לפגם אינו אלא כמו משהו ובמשהו לא אמרינן חענ"נ ודו"ק:
(שם סעיף ט') חלב הנמצא בקיבה כו'. וי"מ שאוסר ונרשם שזה דעת ר"ת שאוסר בצלול ומיירי בצלול וכ"כ המחבר לעיל בסי' פ"א ס"ה סי"א בחלב הנמצא בקיבת כשירה שיונקה מן הטריפה והיינו דהי' קשה ליה לר"ת הא דתני קיבה שבישלה בחלבה אסור וא"א כשיטת הרי"ף דלאחר חזרה הוי כפירשא בעלמא אפילו בצלול שבה א"כ קיבה שבשלה אמאי אסורה ומוכרח לחלק בין קרוש לצלול וקיבה שבישלה מיירי בצלול ולפום ריהטא משמע שר"ת מפרש ההבדל בין קודם חזרה לאחר חזרה היינו דקודם חזרה הי' ס"ל דלא הוי כפירשא ואחר חזרה קיי"ל דהוי כפירשא בעלמא והיינו בקרוש אבל זה ודאי דבין קודם חזרה ובין לאחר חזרה אי לא הוי כפירשא הוי כגופא ואסור וא"כ צלול דלא הוי כפירשא הל"ל דהוי כגופא וא"כ טריפה שינקה מן הכשרה נמי נאסר בצלול וא"כ יקשה הא דכ' המחבר ויש אוסרין בצלול שינקה מהטריפה משמע אבל בטרפה שינקה מן הכשרה מותר אפילו בצלול ולפמש"ל בשיטת ר"ת אין לחלק וצ"ל לר"ת דבקרוש בין קודם חזרה ובין לאחר חזרה הי' מותר דנחשב כפירשא. אבל ההבדל בין ר"ח לאח"ז היינו בצלול דקודם חזרה הי' ס"ל דהוי כגופא של בהמה וא"כ בטרפה שינקה מן הכשרה נמי אסור דהוי כגופה אבל אח"ז ס"ל דלא הוי כגופא של בהמה וא"כ צדקו דברי המחבר לעיל סי' פ"א שכ' דדווקא כשרה שינקה מן הטריפה הוא דאסור משום דלא הוי כפירשא משא"כ טריפה שינקה מן הכשרה אף דלא הוי כפירשא מ"מ אינה נחשב גופה אלא ככנוס ומותר וכ"מ בתוס' דעבודת כוכבים דף ל"ה ע"א ואפשר לומר הא דכ' המחבר כאן ויש מי שאוסר היינו לשיטת רש"י דס"ל דלא"ח אפי' קרוש נמי לא חשיב כפירשא אלא ההבדל בין ק"ח לאח"ז דק"ח ס"ל דהוי כגופו וא"ח ס"ל דלא הוי כגופו והא דקאמר הגמ' והלכתא אין מעמידין כו' אבל מעמידין וכו' ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה אמאי הא לא הוי כפירשא וי"ל דדווקא בעין הוא דאסרו אבל האי הלכתא קאי לענין מעמד גבי נותר מותר ור"ל בכה"ג לא החמירו חכמים לאסור הגבינה ודו"ק: [הג"ה. זה תמוה דברש"י במשנה שם משמע דאם הקיבה אסורה אסור אפי' להעמיד בו ומה שהקשה מהלכתא הדבר פשוט דרש"י לא גריס ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה וכ"כ המהרי"ב שם. ע"כ הג"ה מוהר"ש הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק]:
(שם בהג"ה) ואם העמיד בו כו'. עד שיהיה ס' בחלב נגד הצלול וי"ל אם הקיבה אינה נאסר רק (ע"י מליחה) כדי קליפה כמ"ש המחבר והרמ"א לקמן סי' צ"ח דאין צריכין ס' נגד הקליפה הנאסר צ"ל דזה הוי כמו ציר ואף דמליחה אינו נאסר רק כדי קליפה ציר גרע ממליחה ואוסר בכולה ועיין ס"ק ס"ח סי"מ כו':
(שם) ואם הי' ס' בחלב הכל מותר. ע' ש"ך ס"ק ל"ז שהקשה הא לדידן דבר המעמיד לא בטיל ע"ש דבריו באורך וי"ל דהנה התוס' כ' דף ל"ה ע"א ד"ה חדא קתני וז"ל ומיהו במקומינו שמעמידין בקיבה אר"י בהר"ר חיים שיש טעם קצת לאסור מפני שנמלח הקיבה בעורה ואיכא איסור דבב"ח דמליח הרי הוא כרותח כו' ע"ש ומקשים ל"ל הטעם משום בב"ח שאינה רק דרבנן ע"י מליחה הל"ל הטעם משום שבלוע בקיבה איסור נבלה מעור הקיבה ע"י המליחה והוי איסור דאוריי' ומתרצים דאי הוי הטעם משום נבילה שבלוע בקיבה לא הוי לן למיסר משום מעמיד הא האיסור אינו מעמיד כלל רק הקיבה הוא מעמיד והקיבה בעצמה הוי היתירא לכך קאמר הטעם משום בב"ח שגם הקיבה הוי כגופא של איסור ושפיר אמרי' בי' דהוי דבר המעמיד ול"ב וא"כ גם ד' הרמ"א י"ל דכיון דע"י כבוש ומליחה אינה נאסר מהתורה בב"ח רק דחז"ל אסרוהו והלכך אינו חמור כ"כ שיהי' החלב נחשב כגופו של איסור ולא אמרינן בי' דבר המעמיד ל"ב והלכך מהני ביה ס' וכמ"ש הש"ך סק"ל ע"ש ודוק [הג"ה ואף דבתוס' הנ"ל בשם הר"י רצה לאסור מטעם זה י"ל דהתוס' מיירי באמת בליכא ס'] ועי"ל דהתוספות מקשים שם תימא לפמ"ש ר"ת דבקרוש לא נאסר מעולם אף קודם חזרה משום דהוי כפירשא לפי זה הוי מצי לאוקמ' דברי שמואל גם קודם חזרה והא דהוצרך לומר משום עור הקיבה משום דבקיבה עצמה בצלול אין להעמיד כלל ובקרוש מותר ותי' דמ"מ הי' אסור משום דאין העו"ג בוררים כ"כ הצלול מן הקרוש וכו' ע"ש ויש להקשות אף דמקצת הצלול מעורב מקרוש מ"מ מה בכך הא אין הצלול ראוי להעמיד וצ"ל דהתוספות דהכא קאי לר"ת לשיטתו דס"ל דבר המעמיד בטיל בס' א"כ ע"כ כל חשש גבינות של עובדי כוכבים אינו אלא שמא נתערב בהו חלב נבלה עד כדי נ"ט א"כ שפיר מתרצים כיון דאין בוררים הצלול איכא למיחש שמא נתערב בגבינות מן הצלול עד כדי נ"ט א"כ אי אמרינן דדבר המעמיד ל"ב אפי' באלף ע"כ צ"ל דאין חילוק בין קרוש לצלול דאל"כ ק' קו' התוס' דה"ל לאוקמי כולה ק"ח כו' וא"כ יפה כ' הרמ"א דהמעמיד בחלב צלול של איסור אם יש ס' מותר ממ"נ דאי סברינן כדעת ר"ת דצלול אסור ע"כ מוכח דבר המעמיד בטיל בס' וא"א דבר המעמיד ל"ב א"כ לית כאן איסור כלל דהא לשיטה זו ע"כ גם בצלול הוי כפירשא בעלמא וכמש"ל וק"ל [הג"ה מאת הרב וכו' מוה' שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא. מש"כ כבוד הגאון המחבר ז"ל דלדעת ר"ת ז"ל ע"כ מוכרח לומר דמעמיד אינו חמור יותר מתערובת גרידא ומעמיד ג"כ בטיל בס' דאל"כ ישאר קושיית תוס' דעבודת כוכבים דף ל"ה הנ"ל הנה באמת אין הדבר מוכרח כלל דאף דר"ת בעלמא בוודאי סובר דמעמיד בטיל בס' וכמש"כ במרדכי סו"פ כ"ה ובתשובת מיימון השייכים להלכות מאכלות אסורות סימן ח' על שמו מ"מ אנן לדידן שפיר י"ל דמעמיד לא בטיל וכדעת הרמב"ם ואף אם נסבור כסברת ר"ת דצלול אסור ולק"מ מהא דלא מוקים הגמ' לדברי שמואל דמיירי אפילו קודם חזרה דאי משום קיבה עצמה היה בטיל בס' דכבר כתב הר"ן בפ"ב דעבודת כוכבים בשם הראב"ד דאיסורי מאכלות של עובדי כוכבים שאסרו מחמת תערובת איסור לא הלכו בו אחר הטעם משוס לא פלוג ואפילו אם אינו מעמיד ג"כ לא בטיל בס' ובחידושי על יו"ד בסי' זה בארתי בעז"ה דיש ג' שיטות בדין מעמיד וזה לשוני שם בקיצור דע כי בדין מעמיד יש ג' שיטות שיטת ר"ת ז"ל דמעמיד בטיל בס' כשאר תערובת וכמו דתנן בסו"פ כ"ה דהמעמיד בעור הקיבה. אם יש בנ"ט ה"ז אסורה ואין חילוק כלל בין אם הוא מעמיד בדבר שהיה היתר מתחילה ונעשה איסור ע"י ההעמדה וכמו דמעמיד בעור קיבה כשרה או אפילו אם מעמיד בעור קיבת נבלה דכבר היה אסור קודם העמדה ג"כ בטיל בס' והא דאסרו גבינות של עובד כוכבים ולא אזלינן בתר טעמא והוה לן למימר דלטעמיה קפילא צ"ל דס"ל כשיטת הראב"ד הנ"ל דבדבר של עובד כוכבים אף בליכא טעמא אסור וזהו שהקשו התוספות שם במשנה דף קט"ז בד"ה המעמיד דלמה הוצרכו לומר דאסרו גבינות דעובד כוכבים משום דמעמידין בעור קיבת נבלה דמאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי ותירצו דמשום בשר וחלב לא היו אוסרין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה התורה והא דבגמרא שם עמוד ב' אמרינן אין מעמידין בעור קיבת נבלה ולא קאמר דאפילו בכשרה אסור דהא לר"ת אין נ"מ לענין ביטול בין נבלה לכשרה צ"ל כמו שתי' המהרש"א ז"ל דאגב דסיפא נקטה ועוד י"ל דבנבלה אפילו ביש ס' כנגד עור הקיבה מ"מ אסור לכתחילה להעמיד משום דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל בבב"ח אי ליכא נתינת טעם לא נעשה בב"ח ולא שייך בזה מבטל איסור לכתחילה ועוד דהא בב"ח דרבנן הוא דהא אינו דרך בישול ובאישור דרבנן היכא דמקלי קלי איסורא משמע בביצה דף ד' דמבטלין ומיהו יש להסתפק אי מקרי הכא מקלי קלי איסורא ועוד דאין לדמות איסורים דרבנן להדדי אבל טפי נכון לומר כמו שכתב המהרש"א ז"ל. שיטה הב' שיטת הר"י הלוי מיגש והרמב"ם ז"ל דהמעמיד בעור קיבת נבלה לא בטיל אפילו באלף משום מעמיד אבל בעור קיבה כשרה דאינו אסורה רק מצד בב"ח לא שייך מעמיד דהא כל זמן דליכא טעם בב"ח לא נאסר כלל וכל אחד בפני עצמו הוא היתר והלכך כשיש ס' מותר דהא מעמיד בהיתר וזהו דתנן המעמיד בעור קיבה כשרה אם יש בנו"ט ה"ז אסורה וע"פ דעתם ז"ל נסתלק קושית התוספות דמשו"ה הוצרכו לאסור גבינות העובדי כוכבים משום נבלה דנ"מ דלא בטיל בס' אבל מצד בב"ח הי' בטיל בס' ולא ס"ל כסברת הראב"ד ז"ל הנ"ל וגם א"ש מה דאמר והלכתא דאין מעמידין בעור קיבת נבלה ולא קאמר דאפי' בכשרה דנ"מ דאפי' איכא ס' וגם עבר והעמיד דבנבלה אסור מצד מעמיד אבל בהעמיד בכשרה מותר בדיעבד אם איכא ס' ונסתלק קושיית מהרש"א ז"ל. ושיטה שלישית יש בזה לר"ש בן אברהם במרדכי שם וס"ל דאף דמעמיד בכשירה לא בטיל אפי' באלף מדין מעמיד והא דתני אם יש בנו"ט מיירי היכא דיש גורם אחר של היתר דמותר מצד זה וזה גורם ואז מהני ס' כיון דמצד מעמיד ליכא והא דהוצרכו לאסור גבינות דעובד כוכבים מצד נבלה צ"ל דיתרץ כמו שתי' התוס' הנ"ל והא דאמר בגמ' דאין מעמידין בעור קיבת נבלה צ"ל כתי' המהרש"א ז"ל הנ"ל. והנה מד' הטור בס"ס זה נראה להדיא דפוסק כר"ת דהרי כ' דאם העמיד גבינות בקיבה שעמדה יום אחד בעורה שנאסרה מתחילה משוס בו"ח אם יש בהם בנו"ט אסורות לרש"י אפילו בקרוש ולר"ת בצלול דווקא ונראה שהוציא כן מד' אביו הרא"ש ז"ל שהעתיק לד' רש"י שם במשנה לענין עור הקיבה שנמלח בקיבתה וכתב דאם העמיד בה גבינות אסורות בנו"ט הרי בהדיא דס"ל כר"ת וכן מרש"י שם גופא מוכח דס"ל כר"ת מדה צרך לאסור שם במשהו מצד מין במינו ולא אסר ליה מצד מעמיד וכ"כ הדגמ"ר שם בסי' זה ואף שיש לדחות דדוקא בבו"ח דרבנן כתבו כן אבל ניכרין דברי אמת דלא ס"ל כלל דין מעמיד דיאסור במשהו מדלא הזכירו רש"י והרא"ש כלל לדין מעמיד בעור קיבת נבלה כנ"ל בדעת הרא"ש והטור ומיהו אנן קיי"ל להלכה דמעמיד אוסר במשהו וכמו שכתב המחבר והרמ"א בסעיף י"א. ע"כ הגה"ה מהרב הג' מוה' שלמה הכהן נ"י מ"ן דפ"ק ווילנא:
(שם) ואם היתה הקיבה צלול וכו' ונקרשה כו'. ויש מקילין בזה והכי מוכח לכאורה מד' תו' הנ"ל דמאי קשי' להו לוקמי כולה ק"ח והא דלא אמר משום קיבה עצמה משום דעיקר העמדה הוא בקרוש דדילמא ס"ל להגמ' דחיישי' שמא היה צלול תחלה א"ו דס"ל להתו' כדעת היש מקילין ומיהו מתי' התו' מוכח איפכא כדעת האוסרים דהא כבר כתבתי בס"ק הקודם להקשות דמאי מתרצים דאין העובדי כוכבים מבררים מ"מ כיון דאין הצלול מעמיד דבטל א"ו דס"ל כדעת האוסרים א"כ מתרצים שפיר כיון דמתחלה אינם בוררין הצלול ואח"כ נקרש הצלול ואז ראוי להעמיד בו והוי שפיר דבר המעמיד וק"ל:
(סעיף י"א בהג"ה) הוי זוז"ג ומותר. עיין ש"ך ס"ק ל"ו מפקפק באם שיש בכל אחד כדי להעמיד והפ"ח ס"ק ל"א ר"ל ממתני' דשאור של חולין ותרומה שנפל לתוך העיסה דאיפסקא הילכתא בפ' כל הצלמים דכשיש באיסור לבדו כדי לחמץ אסור ע"ש דבריו באורך ואין זה מוכרח בשלמא התם תלי' הדבר בטעמו ובחימוץ ולא בחשיבות א"כ כיון שיש באיסור לבדו כדי לחמץ שוב ההיתר אינו מעלה ואינו מוריד משא"כ בדבר המעמיד דתלי' בחשיבות י"ל כיון דאיכא בהדי דבר המותר שוב לית לי' חשיבות דבר המעמיד ובטיל: