Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 100
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן ק' בש"ע סעיף א') בריה דהיינו כגון נמלה כו'. ולענין אם פרעוש הוי בריה או לא פלוגתא בין רבוותא האחרונים ועיקר שדין זה תליא בפלוגתא הר"י מאורליינש ור"ת שהביאו התו' פ"ק דשבת דלר"ת דס"ל דחייב משום שבת א"כ אית ביה חיותא שפיר הוי בריה משא"כ לר"י דפטור עליה משום שבת אלמא דלית ביה חיותא וליכא שם בריה עליה ועיין שו"ת צ"צ: [הגה"ה ועיין בכרתי ופלתי דהביא מחלוקת הפוסקים אי צריך דיהא אסור מתחלת ברייתו ודעת הרא"ש דלא בעינן דיהיה אסור מתחלת ברייתו רק דכל שיחלק ואין שמו עליו מקרי ברייתו וכ' דמזה יצא לנו דין גדול שהתולעים קטנים המתהוים בעיפושי הפירות דכל זמן שלא פירשו מותרים א"כ אין כאן איסור מתחלת ברייתו וכו' והלכך דוקא לדעת הרא"ש הנ"ל הוי בריה אבל אנן דקי"ל כהרשב"א דבעינן דוקא נאסר מתחלת ברייתו לא מקרי בריה וכו' ומיהו ח"ו להקל בזה וכו' וכתב ע"ז הגאון המפורסם המנוח מוהר"ר בצלאל הכהן זלה"ה מ"ץ דפה ווילנא על גליון ספר כרתי ופלתי שלו וזה לשונו עי' בשו"ת טור האבן סימן כ"ו שחלק ע"ז והביא לשון הרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך בית ד' שער א' שכתב וז"ל ואיזה בריה שאינה בטילה דוקא שאסור' מחמת עצמה כגון נמלה וגיד הנשה שאיסורן מחמת עצמן מתחלת ברייתן אבל בריה מותרת אלא שקבלה איסור מחמת דבר אחר כגון שור הנסקל וציפורי מצורע ותרנגולת טריפה אין זה בריה שאינה בטילה עכ"ל הרשב"א ז"ל ומשמע דאיסור מחמת עצמה ומתחלת ברייתה חדא מלתא היא כלומר שאסורה מחמת עצמה מחמת ברייתה שברייתה וצורתה גרמה האיסור שאותה בריה אסרה התורה לפי שהיא בצורה כך וכך כגון נמלה שברייתה גרמה האיסור מחמת שהיא בצורת נמלה (ר"ל בצורת שרץ או רומש הארץ) ודאי חשובה בריה ולא בטיל' לא שנא אם נאסרה בתחלת יצירתה או באמצע ימיה כיון דברייתה גרמה האיסור הוה כמו שנאסרה מתחלת ברייתה שמתחלת ברייתה נאסרה על אופן זה ואיסורה גרם לה מתחלת ברייתה להיותה נאסרת אח"כ משעה שתרחש ותפרוש ממקום למקום אבל אם אין אסורה מחמת עצמה מתחלתה ברייתה אלא קבלה האיסור במקרה כגון צפרי מצורע ושור הנסקל ונבילה וטריפה אפילו נתנבל ונטרפ' מתחלת ברייתה מ"מ אין צורת ברייתה גרמה האיסר אלא מחמת ד"א לפיכך בטילה לפי מה שנעשה שור הנסקל גרם האיסור לא צורת ברייתה עכ"ד הגאון הנ"ל בשינוי לשון לטיבותא בעז"ה (כי לשון המחבר שם אינו מובן ואין מדוקדק כלל לכן סדרתי דבריו פה בלשון המובן לענ"ד) אמנם לענ"ד אין בכל זה כדי לדחות דברי הגאון בעל פלתי ז"ל ויש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דגם באיסור נבילה ג"כ הלא אין איסור זה נוהג בכל הבעלי חיים כגון דגים וחגבים דאין נוהג בהן דין נבילה וטריפה וא"כ בהמה חיה ועוף שנוהג בהן דין נבילה וטריפה הנה צורתם גורמת להם איסורם ומה לי איסור טריפות ומה לי איסור שקצים ורמשים ודו"ק]. ע"כ לשון הגאון המנוח מוהר"ר בצלאל הכהן זלה"ה מ"ץ דפ"ק ווילנא על גליון הפלתי:
(שם סעיף א') ואבר מן החי. יש לדקדק דהא לא מקרי בריה אלא היכא דליכא שיעור באכילתו כגון נמלה וכיוצא בה דכל האוכלו בין גדול בין קטן לוקה משא"כ שאר אסורי' שיש שיעור באכילתו לא מקרי בריה ולפ"מ דקי"ל כרב דאמר אבר מן החי צריך כזית כמ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' מ"א א"כ אבר מן החי אמאי מקרי בריה הא צריך שיעור באכילתו וצ"ל כיון דא"צ שיעור לבשר אע"ג דצריך שיעור לאבר מ"מ מקרי בריה וליכא שיעור באכילתו קרינן ביה אמנם לפי מש"כ הרמב"ם בפ"ד מהלכות מ"א האוכל עוף טהור חי כ"ש לוקה ואם אכלו אחר שמת עד שיהיה בו כזית אע"פ שאין בכל הבשר כזית הואיל וכולו כזית חייב עליו וא"כ מוכח מהרמב"ם דאף בבשר א"צ כזית מ"מ כיון שבכולו בעי כזית לא מקרי בריה דהרי נבלה לא הוי בריה ואפילו היא שלימה צריך שיעור ואם כן אבר מן החי לא מקרי בריה כיון דצריך שיעור באכילתו. [הגה"ה הנה בכאן לא כתב שום תי' ע"ז אכן בכרתי ופלתי כאן בס"ק ג' כתב באמת דלדעת הרמב"ם גם בנבילה שלימה ג"כ הוי בריה כיון דסגי בכזית בין הכל אך דהמחבר פסק דלא כוותיה משום דדברי הרמב"ם ז"ל צ"ע דהוא נגד סוגית הגמ' לפי פירש"י ותוס' ע"כ אמנם דבריו תמוהין דהא י"ל דהרמב"ם ס"ל דבעינן נמי שאם יחלק אין שמו עליו וכמש"כ הטור וכ"כ הב"י בשם הרא"ש ועוד פוסקים וגבי נבלת עוף טהור הא אם יחלק עדיין שמו עליו ולכן לא הוי בריה. ע"כ הג"ה מהרב הגדול מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא]:
(שם) וביצה שיש בה אפרוח. הא דמקשים האחרונים דהא לא נאסר מתחילתו אין כאן קושיא כיון דבשעה שהתחיל להתרקם נעשה בריה חדשה ואז נאסר שפיר מקרי דנתסר מתחלת בריי תו ומה שנסתפק הב"י בביצה שיש בה דם במקום האסרו משום בריה אאמ"ו דלפמ"ש הב"י בעצמו דבכה"ג לא משום ריקום אפרוח הוא דאסרינן אלא משום דם ודאי דלא מקרי בריה אך י"ל הא כיון דאית ביה אפרוח ע"כ איכא למיקם עליה ואפילו לא הוי בריה אפ"ה ל"ב וצ"ל דמיירי שלקח האפרוח מן ביצים ונתערב באפרוחים שחוטים הכשרים דאז ליכא למיקם עליה והא דקאמר ביצה שיש בה אפרוח לאו דוקא דלא קאי כלל אביצה שנתערב כמות שהיה רק קאי על אפרוח שיש בתוכה והא דמקשים האחרונים אמאי יהיה נקרא בריה הא לית ביה רוח חיים י"ל דלק"מ דהנה הא דקיי"ל צריך שיהיה בו רוח חיים הוכיחו הפוסקים דאל"כ חיטים של תרומה דקי"ל דבטלה אמאי לא יהיה נקרא בריה א"ו דצריך שיהי' בו רוח חיים א"כ הכא כיון דהוא עתיד לבוא לידי רוח חיים נמי מקרי בריה דאע"ג דאין בו רוח חיים מ"מ לא הוי דומיא דתרומה:
(שם סעיף א') וכן צריך שיהא דבר שאסור מתחלת ברייתו לאפוקי עוף כו'. ולאפוקי משאר פוסקים דס"ל נבילת עוף טהור ושור נסקל מקרי אסור מתחלת ברייתו והיינו משום קודם שנתנבלה היה אסור משום אבר מן החי והשתא אסור משום נבילה וכן נמי שור הנסקל אבל הא"ח ס"ל כיון דהאי איסור לא היה עלי' מתחלת ברייתו לא מקרי בריה וראייתו מתוס' פ' התערובות דף ע"ז ד"ה אלא מ"ז כו' דמפרשים קושית הגמ' ונבטל ברובא הוא מן חטאות המתות אבל לא מן שור הנסקל דהוי חתיכה הראויה להתכבד וא"א דכל כה"ג מקרי בריה דמקרי נאסר מתחלת ברייתו אכתי לא פריך הגמ' מידי מחטאות המתות דלמא הא דלא בטילי היינו משום בריה א"ו דכל כה"ג לא מקרי בריה כיון דאסור דהשתא לא היה עליה מתחלת ברייתו אבל מד' התוס' פ' ג"ה דף צ"ו משמע קצת דכל שהוא אסור מתחלת ברייתו אפילו לא היה עליו אסורא דהשתא ג"כ מקרי ברי' דכ' שם ד"ה מ"ט כו' לר"ש דס"ל חטה הוי בריה היאך תרומה עולה בק"א וכ"ת התם כשנולד נולד איסור עמו כמו גיד הנשה שרצים ואבר מן החי אבל תרומה מותר ולא קאמרו דלא מקרי שם תרומה עלה עד שיפריש וקודם לכן לא מקרי שם תרומה עליו רק איסור טבל ומשמע דס"ל כל שהוא אסור מתחילה אפי' אינו אסור משום איסור דהשתא מ"מ הוי בריה א"כ תקשי להו אמאי פריך בגמ' פ' התערובות ונבטלו ברובא דלמא דלא בטלה היינו משום בריה וצ"ל דס"ל לתוס' בשלמא גבי חטה אין שמו עליו אבל חטאת שאם יחלוק מ"מ שמו עליו לכן לא מקרי בריה וק"ל:
(שם ס"ב) וכל השאר מותר אם ישו בו ס' כנגד שמנו כו'. עיין ש"ך סק"ח שהקש' דהא הוי איסור דבוק וה"ל להרב רמ"א להגיה י"ל כיון דלשיטת הר"מ בתוס' שם ד' צ"ז ד"ה שמנו דכל היכא שאין גיד אוסר אין שמנו אוסר בלא"ה שרי התערובות אף דליכא ס' רק דאנן קי"ל כר"ת דס"ל מ"מ שמנו אסור אבל לענין איסור דבוק כיון דבלא"ה איכא פוסקים דס"ל דלא אמרינן חענ"נ בשאר אסורים וגם לא אמרי' איסור דבוק א"כ כה"ג יש לסמוך אהנך פוסקים דס"ל דלא אמרינן חענ"נ ולא איסור דבוק והא דהוכיחו הפוסקים מהא מתני' דאמרינן איסור דבוק היינו דמתני' ס"ל יש בגידין בנותן טעם שפיר מוכח דאמרינן איסור דבוק:
(שם סעיף ב') ואם נימוח הגיד ואינו ניכר צריך ג"כ ס' כנגדו. הקשה בס' מנחת כהן אמאי צריך ס' כיון דליכא טעם כלל בשלמא מב"מ דצריך ס' אף דליכא טעה כלל היינו משום גזירה אטו אינו מינו דבאינו מינו יכול לבוא לידי נתינת טעם משא"כ גיד דלעולם ליכא לבוא לידי נתינת טעם אמאי צריך ס' בשלמא הרשב"א פ' כך היינו משום דלשיטתו דס"ל בא"מ אפי' לח בלח אפילו אי ליכא מציאו' לבוא לידי נתינת טעם א"כ ה"ה בגיד נמי צריך ס' לבטלו אלא לדידן דקי"ל כל היכא דליכ' טעם א"צ ס' לבטלו א"כ הכא בגיד הוי נמי כמו טעימ' קפילא כיון דאין בה טעם א"כ אמאי צריך ס' לבטלו. ונראה לתרץ דהנה רבים מקשים הא דפליגי ביש בגידין בנ"ט במאי פליגי הא חיך אוכל יטעם אי אית ביה טעם או לא ומתרצים דודאי אית ביה טעם אלא דהטעם הוא טעם קלוש ואין לטעם זה כח לאסור דבר אחר דלא אמרינן על טעם קלוש כזה טכ"ע וכ"ז אם הוציאו הגיד מן הקדירה ולית ביה טעם כלל אבל אם נמוח דאית ביה טעם וממשו של איסור ודאי אסור עד ס' כיון דלאו משום טעכ"ע אמרינן רק משום עיקר ממשו של איסור וצריך ס' לבטלו וכן תראה נמי דגם הר"מ שהובא בתוס' הנ"ל ע"כ ס"ל כן דהנה בתוס' מקשים מהאי אטמתא דאמליחו בג"נ על הר"מ דס"ל דאפי' שמנו אינו אוסר וא"כ מאי איכפת דאמלחו בגידא דנשיא אמנם באמת י"ל דמהני אטמתא לק"מ די"ל הא דס"ל לר"מ אין שמנו אוסר התערובת היינו דוקא היכא דאיכא רוב היתר לבטלו משא"כ היכא דליכא רוב דהוי כמו בעין ובעין ודאי דשמנו אוסר וא"כ דלגבי הני אטמתא היה פחות מרוב לכך היו אוסרים אותו אך מהא דאר"נ גיד בס' ואין גיד מהמנין בוודאי קשה על ר"מ אמאי צריך ס' הא ברוב סגי ואי אמרינן דס"ל היכא דנימוח צריך ס' נגד הגיד י"ל דר"נ מיירי בנימוח הגיד עצמו אבל טעמו אינו נאסר כלל לא הוא עצמו ולא שמנו: