(סימן ק"ב בש"ע סעיף א' בהגה"ה) מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה וכו'. המ"א בא"ח סי' תקי"ג סק"ז כתב וז"ל משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטיל אע"פ שבא לתקן הקדר' כגון מים ומלח בעיס' כו' וכ"מ בי"ד סי' ק"ב בש"ע דדוקא שמלאו בתרנגול' דניכר במראה דאז אינו בטל ע"כ וצ"ע דכמו דאיתא בש"ע לפנינו אדרבה משמע היפוך דבריו ואפשר שגירסא אחרת היה לפניו בש"ע:

(שם סעיף ב') יש מי שאומר דלא אמרו דשיל"מ אלא כשהמתי' עתיד לבוא עכ"פ כו' לפיכך ביצה של ספק טריפה. וכ' ש"ך סק"ד לא ידעתי למה כ' בשם י"א וכו' וה"נ מוכח בש"ס רפ"ק דביצה דפריך כו' ע"ש והמעיין שם בדברי רש"י יראה שאין זה קושיא כלל דרש"י פירש ספק ביצה טריפה אין הפי' שהספק בא מחמת התרנגולת שיש בה ס' טריפה אלא שיש כאן ביצה ואינו ידוע אי מן הטריפה או מהכשרה היא וס' טריפה כה"ג ל"ש דשיל"מ [ועיין בפמ"ג בש"ד סק"ז מה שכתב בביאור דברי הש"ך] ועי"ל לפי מה דכתב הרמב"ם חמץ בפסח הוי דשיל"מ אע"ג דלשנה הבאה יחזור לאסורו מ"מ מקרי דשיל"מ דמ"מ יש לאיסורו היתר ומיקרי דשיל"מ אדתאכלנו באיסור יאכל בהיתר והנה אין קי"ל דביצה וודאי טרפה לא הוי מוקצה משום דחזי' לכלב מ"מ ביצה ספק טריפה נראה דהוי מוקצה משום דלדידיה לא חזיא משום אסור ולכלב נמי לא חזי' משום דמה דחזי' לדידי' לא יהיב לכלב דהא כשישהה התרנגולת כ"א יום אפשר דטענה וחזי' לדידיה לפ"ז קשה מאי מקשה הגמרא אלא א"א ס' טריפה הוי דשאל"מ דלמא מיירי ס' טריפה שנתערב בי"ט או בשבת דהוי נמי דשיל"מ והוא אסור משום מוקצה אע"כ דזה הו"ל לדוחק דהברייתא דנקיט ואם נתערב לא יהיה מיירי רק לספק אלא דברייתא מיירי בכל גווני בין בוודאי בין בספק ואף שנראה לר"י לדוחק דאם נתערב קאי אוודאי היינו אוודאי לחוד אבל בין בוודאי בין בס' זה לא דוחק וא"כ א"ש קושיית הגמ' דאי מיירי בספק טריפה אם כן אם נתערבה קאי נמי אוודאי טריפה אם כן וודאי טריפה אמאי לא יהיה בטיל דשאל"מ הוא לפ"ז שאין היתר עתיד לבוא עכ"פ וקושית הגמ' הוא מודאי ועי"ל דהנה הצ"צ מקשה איך ס"ד ביצה טריפה הוי דשיל"מ ממ"נ אי הדרו וטענו אם כן אין כאן איסור כלל ואי לא הדרי וטענו אם כן אין לו מתירין ונתבטל כמו שאר אסורין בשלמא גבי מוקצה הוי שפיר דשיל"מ אף דלמחר יהי' מותר מ"מ מקרי השתא אסור הוא משא"כ בס' טריפה אם יהיה מותר גם השתא ליכא כאן איסור כלל ונ"ל דודאי ספק טריפה בעלמא אפילו אם הי' יכול לברר עכ"פ לא מקרי דשיל"מ דאין נכנס בגדר דשיל"מ כלל וכקושית הצ"צ והא דהוצרכו הרשב"א והטור לחדש דביצה ספק טרפה לא הוי דשיל"מ כיון שאין המתיר עתיד לבוא י"ל דמיירי בביצה ספק טריפה שנתערב ביו"ט או בשבת דאסור לטלטלו משום מוקצה וכמש"ל דס"ל דבר שיחזור לאסורו אחר זמן אע"פ שיש לו היתר בנתיים לא הוי דשיל"מ אם כן ודאי בשבת ראשון ושני תוך כ"א יום לא הוי דשיל"מ כיון דלשבת הבאה יחזור לאסורו אבל בשבת אחרון בתוך כ"א יום הוי ס"ד דהוי דשיל"מ דהא אי הדר וטענו יהיה מותר לשבת הבאה קמ"ל הרשב"א דכיון דאין המתיר יבוא ודאי דלמא לא הדר וטענו ויהי' ביצה נשאר בס' עד אחר י"ב חודש ויהי' גם אח"כ אסור לטלטלו משו"ה לא הוי דשיל"מ כלל א"כ ע"כ לפי זה לק"מ קושית הש"ך דברייתא מיירי ע"כ בספק טריפה דעלמא דאף דמיירי מספק טריפה שנתערב בשבת או ביו"ט דהא ברייתא מיירי מכל שבת וא"כ בשבת ראשון ושני שלתוך כ"א יום אמאי לא יהיה בטיל דהא לא הוי דשיל"מ כלל ושפיר פריך הגמרא הא הוי דשאל"מ ודו"ק היטב: