(סימן ק"ד בש"ע סעיף א') עכברא בשיכרא כו'. ש"ך סק"א משמע מדברי המחבר דעכברא כו' פשיטא דמשביח בשכר כו' ובש"ס מוכח דאע"ג דעולה על שולחן מלכים מספקא לן אי נטל"פ בתערובת ע"ש. ולכאורה אין להבין כלל דהנה ז"ל הגמרא ההוא עכברא דנפל לחביתא דשכרא אסרה רב להאי שיכרא אמרוה רבנן קמיה דר"ש נימא קסבר רב נטל"פ אסור ע"ש ומשני הא בדברא הא בדמתא אמר רבא הלכתא נטל"פ מותר ועכברא בשיכרא לא ידענא מ"ט דרב אי משום דקסבר נטל"פ אסור ולאו קי"ל כוותי' אי משום דקסבר נטל"פ מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי קמשביח א"כ משמע פשטא דסוגית דשמעתין דהאי עכברא דהתם הוי עכברא דמתא ע"ז מספק ליה אי אשבוחי משביח או פוגם אבל על דדברא לא מספקא לן כלל אלא נוכל לומר דפשיטא לי' דודאי אינו פוגם וי"ל דהש"ך מפרש סוגיא דהתם כך דודאי על עכברא דמתא לא הוי מספקא לן אי פוגם או לא דודאי הוא פוגם אלא דמספק' לי' בדברא והא דמשני הא בדברא הא במתא ה"ק מדקאמר ר"ש בעלמא קסבר נטל"פ מותר והכא חידוש הוא ע"ז פריך והא עולה על שולחן מלכים אם כן ליכא חידוש אם כן כיון דעכברא דמתא נטל"פ למה אוסר ועל זה משני הא בדברא והא במתא פי' כיון דאיכ' עכברא שהוא מאוס ואפ"ה אסרה התורה א"כ ודאי נטל"פ אסור בעכברא א"כ עכברא דדברא בשיכרא אף שהוא נטל"פ נמי אסור וק"ל:

(שם בהג"ה) ודוקא בשרץ יש לחוש כו' אבל בשאר איסורים אין לחוש. עי' ש"ך סק"ג ומ"ש בשם הר"ן על פירש"י למה הוצרך לזה דהא אף בשאר אסורים יש לחוש לפחות מכזית דהא קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה ע"ש נ"ל דתוס' מקשים כזית בכא"פ ת"ל דח"ש אסור מן התורה ותי' ח"ש אין אסור אלא בעין אבל ע"י תערובת מותר אבל כזית בכא"פ אפילו ע"י תערובת אסור א"כ בנתערב ביותר מכא"פ ליכא למימר ח"ש וכ"ז דוקא אם שיעור האיסור הוא בכזית אבל אם שיעור האיסור הוא קטן מאד כגון שרץ שהוא כעדשה א"כ ע"י תערובת יש לאסור כיון דתערובת אינו מזיק לבטל לפ"ז יש לחלק בין שרץ לשאר אסורים ול"מ הר"ן מידי על רש"י וק"ל:

(שם סעיף ב' בהגה"ה) ויש מחמירין בשומן כו' אם שפכו עליו מדי יום כו' ושמא העכברא היה שם כשעירו עליו רותחין הכל אסור. ואע"ג דקי"ל דבר שנאסר ע"י קליפה אינו אוסר תערובת כמש"ל סימן צ"ח ע"ש וצ"ל דיש לחלק שמא כל השומן המה קליפות ולא מחמת קליפות: