(סימן קט"ז בש"ע סעיף א') **ועכשיו שאין נחשי' מצויין בינינו מותר.**עט"ז סק"ח ופר"ח סק"א שהאריכו למעניתם דמצינו הרבה דברים שנאסרו במנין אף דהטעם בטיל מ"מ צריך מנין אחר להתירו וההפרש האמת הוא דודאי כל מה שאסרו חכמים בלי שום תנאי כגון דלא לעשות מלאכה בע"פ אחר חצות משום הקרבת הפסח או לאכול סמוך למנחה לדעת הסוברים דסמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסחא ואף דהשתא ליכא קרבן פסח דבטל הטעם מ"מ כיון דכבר הוא נאסר במנין מבלי שום תנאי השתא נמי אסור משא"כ היכ' דבשע' שנאסר היה ג"כ תנאי כמו חלב של עובד כוכבים שצריך להיות ישראל יושב ורואהו והיינו מפני שהוא מערב בו חלב טמא והלכך כיון שאם ישראל רואה מתחלה לא נאסר השתא נמי שאין בינינו דבר טמא א"כ הוי כמו ישראל רוא' דאף בשעת הגזירה לא נאסר בכה"ג וכמו כן נמי גלוי דמתחלה לא נאסר גלוי אלא משום נחש ואם ידוע שלא היה שם נחשים מותר א"כ השתא דלא שכיח נחשים הוי כמו דהיה משמרה וראה שהנחש לא שתה מזה ולא שייך בזה כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו:

(שם סעיף ב' בהגה"ה) **וכן אין לצלות וכו' מיהו בדיעבד אינו אסור כו'.**דין זה הוא מגמרא פסחים דף ע"ו ע"ב האי בניתא דאיטווא בהדי בשרא אסרה רבא למיכלא בכותחא מר בר ר"א אמר אף במלחא נמי אסור והנה הרמב"ם בפ"ט מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ג דג שצלאו עם בשר אסור לאכול בכותח והקשו עליו מהא דמר בריה דר"א דאסור לאכול אפילו במילחא וא"ל דס"ל להרמב"ם דהא דמבר"א היינו לכתחלה אך דיעבד אם צלאו מותר לאכול לבד ז"א דא"כ מאי בעי מבר"א הכא לאשמעינן לבדה אסורה לכתחלה דהא רבה אסרה אף דיעבד א"ו דאף מבר"א בדיעבד מיירי ולפלוגי אתא על רבא דמתיר בדיעבד א"כ קו' הפוסקים במ"ע וצ"ל דלעולם מר בריה דר"א לא קאמר אלא לכתחלה וא"ל א"כ מאי בעי מבר"א במלתא נ"ל לתרוצי מלתא דרבא דהנה י"ל לפי דקי"ל התנור שטחה באלי' ואפה בו פת אסור הפת לגמרי משום דחיישינן דלמא אתי' למיכל מיני' בכותח א"כ למה אינו אוסר רבא גבי דגים לאוכלן אפילו במילחא דלמא אתי למיכלי בכותח ותי' דגזירה זו לא שייך אלא בפת שאם יתירו לו למיכל לבד יעשה כן לכתחלה ויבא למיקל לאפות פת עם בשרא ויהיה שכיח שפיר טפי וגזרו חכמים וכ"ז שייך בפת משא"כ בדגים דלכתחלה אסור לצלותה עם בשרא משום סכנה והלכך אם אירע מקרה וצלאו עם בשר הוי מלתא דל"ש ול"ג ביה רבנן ומעתה שפיר י"ל דהרמב"ם מפרש להא דמבר"א כמש"ל והוא דלא נאסר רק לכתחלה ולא אתי למתרץ רק דברי רבא הא דלא אסרינן נמי לאכול לבד וכקושית הפוסקים לז"א דאף במלחא נמי אסור לכתחלה א"כ הוי מלתא דל"ש ול"ג ביה רבנן. [אמר המגיה דבריו תמוהים דאם מר בר רב אשי סובר דאיכא שכנה והלכך אסור לכתחל' א"כ פשוט דגם דיעבד אסור דהא איכא סכנ' ובאמת שעיקר הקושיא על רבא לק"מ דהתם שאפה בחלב ממש או בבשר ממש בוודאי גזרינן משא"כ כאן דאינו אלא ריחא ובאמת קי"ל דריחא לאו מילת' הוא ואפילו אם ישכח ויאכלנו עם כותח נמי אין קפידא רק דלכתחלה אסור משום דהוי דשיל"מ וכמש"כ הרי"ץ. ע"כ הגה"ה מהרב הגדול מהור"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא]. ולענין מה דכתב הט"ז בתנור גדול ופתוח לענין סכנה נ"ל דתליא בזה דאם נימא דגבי סכנה אוסר במשהו וכמו באותה נחש וא"כ הא כבר כתב המג"א דבמקום דאסור במשהו אפי' בתנור גדול ופתוח אסור וא"כ בנדון זה לא מהני כלל תנור גדול ופתוח משא"כ לפמ"ש הפ"ח לחלק בין ארס נחש לכאן דגבי ארס דהוי סכנה לעצמו שפיר שייך לומר דלא בטיל משא"כ בשר ודגים שאינו נאסר רק במערב טעם בשר ודגים א"כ באיכא ס' דהוי כאלו נתבטל וכאלו לא היה שם בשר ושפיר בטיל כשאר אסורים לפ"ז שפיר שייך לחלק בין תנור גדול ופתוח לתנור קטן וסתום: