Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 123
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן קכ"ג בש"ע סעיף י"ח) **אם מילא מהגת כוס יין כו'.**ונ"ל דכ"ז הוא דווקא אם ראינו שמילא מגת אבל אם לא ראינו בסתמא לא חיישינן שמא מלא דהנה ב"י ס"ל דהא דינא הוא גם לשיטת ר"ת דמפרש דהתחיל למשוך היינו שמתחיל לירד בבור מ"מ לא אתי לאפלוגי רק על מה שכתב רש"י דהמשכה בגיגית עצמו הוי המשכה אבל אם מילא מהגת כוס יין וכיון לשלותו זה גם ר"ת מודה דהוי המשכה ולפ"ז ל"ק הא דכתבו תוס' דף נ"ה ע"ב ד"ה אר"ה דלפי' ר"ת לא גרסינן ומלאה וקשה דלמא לר"ת נמי צריך מליאה דאל"כ חיישינן דילמא מילא כוס מהגת וכיון לשלותו א"ו דמסתמא אם לא ראינו שמילא ליכא חשש כלל דלמא מילא ושפיר כתב תוס' דל"ג מלאה כו':
(שם סעיף כ') **גת שהיא סתומה ומלאה כו'.**דין זה הוא מהרא"ש וס"ל הא דאר"ה ל"שאלא החזי' גרגותני כו' גם לפי משנה אחרונה לכך כתב דגם למשנה אחרונה לא הוי יין כו'. וי"ל א"כ מה הוכרח הגמ' לתרץ ולאוקמי מתני' דירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דדווקא לפי משנה ראשונה הלא גם למשנה אחרונה מותר השאר דהא לדעת הרא"ש מה שנמשך מגת לגרגותני אין קפידא ואינו אסור רק מה שבתוך הגרגותני ולמטה אם כן אפילו למשנה אחרונה נמי מתוקמא דוודאי מהא דמוכרח לתרץ הרישא דלוקחין גת בעוטה בגת פקוקה ומליאה לק"מ די"ל דס"ל להרא"ש כרש"י ז"ל דהמשכה בגיגית עצמה הוי המשכה א"כ אי לאו פקוקה ומליאה איכא חשש המשכה בגיגית עצמה לכך צריך לאוקמי בפקוקה ומליאה ולק"מ אבל זו קשה ל"ל לאוקמי הא דתנן והשאר מותר דווקא לפי משנה ראשונה ויש ליישב דכיון דמסקינן דמיירי שפחסתו בורו א"כ בוודאי אסור לפי מ"א גם מה שבתוך הגת דהא כל טעמו של הרא"ש כיון שאין היין נמשך לבור מהגת אלא מהגרגותני לכך לא מקרי מה שבתוך הגת יין אבל אם פחסתו בורו שהגיע יין של הבור עצמו לתוך הגרגותני הוי כאלו נמשך היין מן הגת מבלי שום הפסק כלי והלכך גם מה שבתוך הגת אסור דהא הוי המשכה מן הגת עצמו לבור לכך אוקי כמ"ר והנה כ"ז למ"ד ניצוק אינו חבור שמוכרח לאוקמי מתניתין שפחסתו בורו משא"כ למ"ד ניצוק חבור משמע דניחא גם אם לא פחסתו בורו מדקאמר הגמ' ש"מ ניצוק חיבור ואכתי לא אסיק אדעתיה שמיירי שפחסתו בורו ואפ"ה ניחא וז"א לכאורה דהא למ"ד ניצוק חיבור נמי ע"כ צריך לאוקמי שפחסתו בורו דאל"כ יקשה ה"ל למימר ולאוקמי מתני' גם לפי מ"א כנ"ל דכיון דלא פחסתו בורו ליכא המשכה מן הגת לבור רק דעיקר המשכה הי' מגרגותני וצ"ל דודאי זה נראה להגמרא לדוחק לפרש השאר מותר דקאי אלמעלה מן הגרגותני דלישנא משמע כל מה שלמעלה מבור מותר והלכך צריך לאוקמא כמשנה ראשונה ואין להקשות דהא גם למשנה ראשונה אסור היין שיורד מהגרגותני מטעם ניצוק די"ל דהתנא לא נחית לפרושי אלא אם יש שם יין עליו למהוי אסור מצד נגיעות עצמו משא"כ למעלה מן הבור אינו יין אף אם נוגע בו עובד כוכבים ואף דאסור מטעם ניצוק שהוא מחמת תערובת מזה לא דיבר התנא כלום משא"כ לפי מ"א דגם הקילוח היורד מהגרגותני נאסר מצד נגיעות עצמו דמקרי יין כמו מה שבבור א"כ לא ה"ל למימר והשאר מותר לכך צריך לאוקמי לפי משנה ראשונה ולק"מ:
(שם) **ואם יש בחרצנים וזגים שבגת ס' כגגד יין שנפל בו מהסל מותר.**עש"ך ס"ק מ"א מה שמקשה דה"ל לרמ"א להגיה כאן לשיטתו דלקמן סי' קל"ד סעיף ב' ע"ש ויש לתרץ דהנה תוס' מקשי' דף נ"ו ע"ב ד"ה אבל אם כו' וא"ת הלא מסתמא יש בגת יותר מס' מטיפות היין הגרגותני וקיי"ל כרבא לגבי אביי דס"ל לקמן חמרא חדתי בענבי בנותן טעם וכ"ת כיון דבגת נמי איכא יין עם הענבים וה"ל מין במינו אכתי תקשה לימא סלק מינו כו' ע"ש וי"ל דס"ל כאביי וכו' ולית ליה נמי סלק וכו' ולכאורה דברי התוס' צריך ביאור דהא לאביי ליכא כאן אינו מינו כלל ולמה הוצרכו לומר דאביי לית לה סלק ויש שרוצים להגיה בתוס' דצ"ל ועוד דלית ליה סלק וזהו תירץ אחר אבל זהו דחוק וצ"ל דס"ל לתוס' אע"ג דלאביי ענבי וחמרא חדתי הוי מין במינו מ"מ הא איכא שם נמי חרצנים וזגים דהם וודאי מקרי מין בשאינו מינו נגד היין וא"כ עדיין יקשה אמאי לא אמרינן סלק ומש"ה הוצרכו התוס' לומר דלית נמי סלק והכוונה דכיון שהחרצנים וזגין צפין על היין אם כן כשנופל היין לתוכו נפל מקודם לתוך היין מבלי שום תערובת חרצנים וזגים ובכה"ג לא אמרינן סלק אלא כשמעורב המין עם אינו מינו מיד כשנפל אבל היכא שהמינו עומד עליו מבלי תערובת אינו מינו כלל ל"א סלק דאמרי' מיד כשנפל שם חנ"נ ושוב לא יועיל אינו מינו לבטל וזה שכתבו תוס' דל"ל סלק והיינו כה"ג דל"ש למימר סלק כיון שנפל תחלה היין והשתא א"ש דלא הגיה הרמ"א כלום משום דצריך באמת ס' בחרצנים בלא יין דכיון דיין צף למעלה בלא חרצנים נ"נ מקודם ואם כן אין שייך להגיה כלל למצטרף גם היין לס' דז"א דאמרינן חנ"נ דנאסר מקודם היין שבגת ואפשר י"ל דס"ל לרמ"א דצריך ס' בחרצנים אף נגד היין שבתוך הגת ואמרינן חנ"נ והמחבר שסתם לכתוב שצריך ס' נגד היין שנפל היינו דאזיל לשיטתו דס"ל דלא אמרי' חנ"נ רק בב"ח ורמ"א סמך עצמו אמ"ש לעיל דגם בשאר אסורים אמרינן חנ"נ ולק"מ:
(שם סעיף כ"א) **אין דורכין עם העובד כוכבים בגת כו'.**עש"ך ס"ק מ"ג שמקשה דברי המחבר אהדדי דכאן משמע דניסוך הרגל לא שמי' ניסוך מדקאמר הטעם שמא יגע בידים כו' ולקמן סי' קכ"ד סעיף י"א פסק דניסוך דרגל שמי' ניסוך לאסור בהנאה וי"ל וכו' דהכא מיירי בגת פקוקה ועדיין ליכ' כאן המשכה אלא דמ"מ אסור משום דגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה ולא גזרינן פקוקה אטו אינה פקוקה דמש"ה ליכא למגזר דאיכא היכר בין פקוקה לאינה פקוקה אלא דכל הגזירה הוא שמא ימלא ממנו כוסו ויכוין לשלותו דזה הוי המשכה לכ"ע דזה איכא למגזר דבקל יבא לידי כך וכ"ז באינו כפות אך בכפות הו"א דלא גזרינן לכן הוסיף הרמב"ם לומר ואפילו היה כפות אסור משום דגזרינן כפות אטו אינו כפות ושפיר איכא למגזר דלמא יבא לשלותו לפ"ז לק"מ על המחבר דודאי ס"ל להמחבר דניסוך דרגל שמי' ניסוך והא דהוצרך לטעמ' דשמא יגע בידים דבגת פקוק' ומלאה לא שייך כלל ניסוך ברגל דעדיין ליכא המשכה רק דניסוך ביד שייך והיינו דחיישינן דלמא יבא לשלותו ויהיה המשכה וזה לא שייך רק ביד ולפ"ז מה שהוכיח הכ"מ בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות מל' הרמב"ם זה דניסוך דרגל לא שמי' ניסוך ולכן הוצרך לומר הטעם דשמא יגע בידו ולפי מה שכתבנו אין כאן הוכחה כלל: