(סימן קכ"ז בש"ע סעיף א') **אם הוא בידו.**עיין ש"ך שהביא מחלוקת הרא"ש ורש"י בפי' אם הוא בידו רש"י פירש מטעם מגו ופי' בידו בידו לנסכו והרא"ש פי' דנתן בידו לשמרו ומטעם שנעשה בבעלים אפילו אין בידו לנסכו ונ"ל דאין כאן מחלוקת דהרשב"א בחידושיו מקשה לשיטת הסוברים דאביי ס"ל דנאמן בלא מגו רק אם הוא בידו היאך קא מייתי רב אסי ראיה מעבודת יוה"כ ומאי קאמר הגמ' דאי לאו דמהימן אע"ג דשמעינן ליה לא דדילמא בתר הכי קאמר דהא לכ"ע כי האי גוונא מהימן דכל שישנו תחת ידו אע"ג דסיים עבוד' מהימן עכ"ל הרשב"א ז"ל שם ולכן י"ל דודאי בפירוש דברי אביי מפרש הרא"ש כרש"י דר"ל דבידו לנסכו ודלא כהראב"ד ז"ל מחמת קושיית הרשב"א ז"ל ולרש"י שפיר מוכיח הגמ' מכה"ג ביוה"כ אמנם לדידן דקיי"ל כרבא שפיר י"ל אם הוא בידו אפילו פעם ב' או ג' נאמן דהא כל הטעם דאינו נאמן בפעם ב' הוא משום דאי הוי אמת כמו שאמר מיד בפעם א' הל"ל וכ"ז שייך רק אם כבר החזירו לו א"כ בשעה שהחזירו הנ"ל נתנסך היין אך כשעדיין הוא בידו מימר אמר אודיע לו כשאחזירנו לפ"ז אין כאן מחלוקת כלל דרש"י דמפרש הטעם משום מגו מפרש כך אליביה דאביי והרא"ש כתב זה לדידן דקי"ל כרבא וכן י"ל בדברי המחבר וק"ל. [הג"הוכסברא זו כתב הדגמ"ר כאן בגליון הש"ך ולפי פי' שם בדברי הש"ך גם הש"ך מודה לזה]:

(שם בהגה"ה) **ואם אין הבעלים מכחישין אותו אע"פ שמכחישו אחר לא מהני כו'.**עי' ש"ך ס"ק י"ג מה שמקשה ממתני' דכריתות בע"א אומר אכל זה חלב וע"א אומר לא אכל שמביא אשם תלוי אלמא דמהני העד האחד לפוטרו מקרבן וודאי ע"ש וי"ל לפי מה שפסק הש"ע לעיל בס"א כמהרי"ק דכ"מ שהאמינו תורה לע"א היינו אף כשלא דבר שבערוה נמי הוי כשנים וא"כ י"ל דרמ"א איירי שבאו זא"ז דהיינו שבא ע"א ואמר נתנסך יינך ושתק וא"כ הוי זה כשנים ושוב אין א' יכול להכחישו משום דאין דבריו של א' במקום ב' משא"כ אם באו בבת אחת אף ששתק י"ל דאינו נאסר דהא דנאסר בשתיקתו לאו משום דשוייה חתיכא דאסורא בשתיקתו אלא אמרי' כיון דשתק קיבל עליו אמירתו כשנים וכ"ז הוא כשלא הוכחשתו מה שאין כן בהוכחשתו ליכא בשתיקתו כלום כיון דאין אמירתו כלום ואין כאן עדות כלל. ולפ"ז הא דכתב הרמ"א ויש מי שכתב דע"א בהכחשה כו' היינו אפילו דבאו זה אחר זה והיינו דס"ל דלא האמינו תורה כשנים רק כאחד וכיון שהוא שתק וקיבל עדותו עליו נאמן אמנם דוקא היכא דליכא אחר המכחישו אבל אם איכא כאן ע"א המכחיש אותו ליכא כאן עדות כלל ומותר:

(שם בש"ע סעיף א') **ואם שתק ואח"כ הכחישו כו'.**וכתב הש"ך בס"ק י"ז נ"ל דדוקא אם מכחישו כו' והכי מוכח בקדושין מעובדא דינאי מלכא ע"ש ונראה דכוונתו מהא דאמרי' התם ה"ד אלימא דבי תרי וכו' אלא בע"א ע"ש וא"כ מוכח דאם שתק ואח"כ אמר איני יודע דהעד נאמן דאל"כ קשה ממ"נ אם לא שתק מתחלה הא בלא"ה אין ע"א נאמן ואי שתק תחלה והודה שהוא אמת שאמו נשבית א"כ אפי' באו עדים אח"כ מאי הוי הא האמין לראשון כבי תרי ולא גרע מתרי לתרי וגם אין לומר דמיירי שאמר איני יודע מתחלה דקשה איך העד אחד היה נאמן מתחלה כיון שאמר איני יודע א"ו מיירי ששתק מתחלה ואח"כ אמר איני יודע אם כן שפיר שייך לומר שבאו אח"כ ב' והכחישו לעד הראשון ואם כן שמענו דאלו לא באו עדים אח"כ היה נאמן הע"א כן הוא כוונת הש"ך ז"ל בלי ספק אמנם באמת אין ראי' זו מוכרחת כלל דהא שנאמן כששותק היינו משום דשתיקה כהודאה דמיא וזה שייך בעלמ' אבל גבי ינאי מלכא הא חזו דלא האמינו ולא קיבל עליו כבי תרי והלכך כשבאו אח"כ עדים ומכחישים לע"א בוודאי נאמנים ולא שייך בכה"ג שתיקה כהודאה דמיא ודו"ק:

(שם סעיף ג' בהגה"ה) **מיהו יש אומרים דבדבר דאיכא לברורי כו'.**ע"ש ש"ך ס"ק כ"ד דלא הי' לו לרמ"א לכתוב בלשון וי"א דש"ס ערוך הוא בקדושין גבי ב"מ והיינו דקאמר התם ואביי אמר לעולם דקא מכחיש ליה ודקאמרת אמאי מהימן דא"ל שלח אחוא כו' ומזה למדו תוס' ליי"נ וז"ל אבל בדבר שיוכל להתברר כו' בא ואראך אסור בהא ודאי יש לחוש לדבריו ולבדוק כדאמרי' לקמן ב"מ שמצי אמר שלח אחוא ואיכא לברורי לכן מהימן ולפום ריהטא אינו מובן כלל הדמיון בין יין נסך לבעל מום דבשלמא התם א"ל אתה ב"מ וכיון דיכול להראות ולברר תיכף ומיד בשעה שא"ל אתה ב"מ ואם אינו מברר נראה קצת שמאמין לדבריו לכן צריך לברר משא"כ גבי יי"נ דא"ל בא ואראך שאינו יכול לברר בשעת אמירה וא"כ אם אינו מברר ליכא חשש האמנה כלל דמצי אמר שאינו רוצ' להטריח ולברר הדבר אך מ"מ תוס' מדמי להדדי ולפ"ז לכך כתבו רמ"א בלשון וי"א דלאו ש"ס ערוך הוא דשפיר איכא לחלק בין יי"נ לב"מ כנ"ל וק"ל: