Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 48
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן מ"ח סעיף ב') כרס שניקב טריפה כו'. עי' ט"ז סק"ב ומקשים אמאי לא יהיה סותם כמו חלב שעל היתר דאנן קיי"ל כבני בבל דאסור למיכל חלב שעל היתר אפ"ה לענין סתימה סותם כמו דאמר ר"נ אינהו מיכל קאכלי ואנן מסתם סתים נמי לא בתמיה א"כ ה"ה בכרס כיון שבני ריינוס אוכלין החלב שעמו לדידן מיסתם סתים מיהת ומתרצים בשלמא חלב שעל היתר מדינא הוא מותר דהלכה כר"ע דבעינן תותב קרום ונקליף וחלב שעל היתר לאו תוחב הוא אלא דבני בבל אוסרים זה מחמת חומרא בזה שייך לומר אינהו מיכול כו' משא"כ בחלב שעל הכרס דאנו אוסרים אותו דקיי"ל כרבינו אפרים ולדידי' הוי חלב גמור ומחייב עליה כרת בזה ל"ש לומר אינהו מיכל אכלי רק ע"ז י"ל למ"ש הרמ"א לקמן סי' ס"ז ס"ט אבל אין אוסרים הכלים של בני ריינוס וע"כ דהטעם כמש"כ בליקוט מהרי"ל משום דכן הסכימו אותו הדור שלא לאסור הכלים משום דלעיקר הלכה הי' נראה להם לפסוק כרבינו יואל רק דעל החלב בעצמו לא רצו להתיר מחמת חומרא דחלב א"כ עדיין קשה למה לא יהיה סותם כמו חלב שעל היתר וצ"ל דהכא גבי כרס כיון דמחמת חומרא קיבלו עלייהו דעת רבינו אפרים ולדידי' הוי חלב דאורייתא וענוש כרת לכך ל"ל אינהו מיכל קאכלי משא"כ גבי חלב שעל היתר דלא הוי רק חומרא בעלמא אמרינן שפיר אינהו מיכל קאכלי כו':
(שם סעיף ד') אם נקדר הבשר כו' שאם ימתח כו'. ז"ל הרא"ש ואם נקדרה כסלע טריפה שאם תמתח יעמוד על טפח פי' חוט המקיף את הקדירה לכשימתח יהיה טפח נמצא רוחב סלע הוא שליש טפח עכ"ל. ויש לדקדק דהא בנקדרה כסלע אין באורך הקרע טפח ומ"מ טרפ' משום דבחוט המקיף הקדירה מחזיק טפח. א"כ אמאי צריך שיהיה חסר כסלע אפי' בפחות נמי יהיה טריפה רק אם יכול לעשות מהקדירה רצועה אחת אורך טפח דהא בנקדר יכול לעשות כמה וכמה רצועות של אורך טפח והנה רש"י כתב פא"ט דף נ' ע"ב ד"ה שאם תמתח אי הוי מושכה לכאן ולכאן שיכנס העוגל נכנס לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדיר' עכ"ל נראה מדבריו שהוא מפרש דרוחב סלע הוא שני שלישי טפח והוי הקיפו שני טפחים וכשימתח לארכו הוי קרע אורך טפח א"כ לפי דבריו לק"מ דכל שאין בקרע אורך טפח כשרה ולא נפקא לן מידי בחוט המקיף את הקדירה משא"כ לפי' הרא"ש קשה וכן הא דאמרינן בש"ס פרק א"ט א"ר אסי נקדרה כסלע טריפה שאם תמתח תעמוד על טפח א"ר חייא לדידי מפרשי' לי כסלע כשרה כיתר מכסלע טריפה והנה הא במתני' תנן דשיעור' בטפח א"כ עכ"פ הנקדרה כסלע טרפה א"כ ע"כ צ"ל דפליגי אי סלע הוי שליש טפח וטריפה או סלע הוי פחות משליש טפח וכשרה וזה דוחק גדול דיפלגו במציאות כי בזמניהם היו סלעים מצויים להוציא הדבר מידי ספק וכן קשה קושית הש"ך לעיל בסי' ל"א סק"ה דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות וצ"ל דס"ל להרא"ש דהאי שיעור דנקדרה כסלע דטריפה לא משום שאם תמתח יהיה טפח ואסור משום נקרע רוב דקתני במתניתין אלא הוא טריפות בפ"ע שכך היה הל"מ דאם נקדרה כסלע דיהיה טריפה אף שאין באורך הקרע טפח לפ"ז ל"ק דהיאך יפלגו במציאות דזה כ"ע מודי' דסלע הוי שליש טפח אלא דפליגי הל"מ היכא הוי והא דנקיט שאם תמתח כו' לאו משום דהטעם דטריפה הוא משום כך רק דנקיט לפי מאי דקאמרינן השתא דנקדרה הוי הל"מ א"כ וודאי אם נקבה נקבים שיש בהם חסרון הרבה עד שבין כולם כסלע נמי טריפה כמו גרגרת ובשאר דוכתי ולכן הוצרך לומר שאם תמתח וכו' כדי לאשמעינן דצ"ל הנקבים במקום אחד דוקא דבעינן שיהיה טפח במקום אחד כמו בנקרע דוודאי בנקרע כאן מעט וכאן מעט לא מצטרכי וה"נ דכוותיה כמה שלא נקרע במקום א' אינה טריפה לפ"ז גם קושית הש"ך לק"מ דנקדר' כסלע הוא הל"מ באמת ואינו מטעם טרפות דנקרע ולא חש לדקדק בחשבון ונקט טפח הגם שאינו מדוקדק ודו"ק:
(שם סעיף ז' בהגה"ה) ויש אוסרין כו'. הבדל שבין המסס לב"ה מפרשי תו' לשיטת רש"י הוא דב"ה עב דליכא חשש שמא הבריא משא"כ המסס שהוא דק איכא למיחש טפי והנה ז"ל הרא"ש בסוגיא דישב לו קוץ בוושט דראב"ן פסק כעולא והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי ב"ה ואפשר דרב אלפס מחלק דעובי ב"ה הוא עב ולא חיישי' שמא הבריא ומסתבר' כדברי ראב"ן דמשום עובי כל דהוא אין לחלק והטור ברמזים כתב דהרא"ש ס"ל כרש"י בהמסס דניקוב מצד אחד טריפה א"כ ע"כ צריך לחלק בין עב לדק וצ"ל דהרא"ש ודאי לא מחלק בין עב לדק אלא ההפרש שבין המסס לב"ה דב"ה הוא קשה ועור המסס הוא רך לכך מצד אחד נמי טריפה ומיהו עדיין קשה דמאי ראיה מב"ה לוושט הא דעת הט"ז ולפי שיטת רש"י משמע דאפילו נקב מצד אחד ע"י חולה נמי טריפה בהמסס ואלו בוושט ע"י חולה כשר דאל"כ ניקב זה בלא זה היכי משכחת והנה מגמרא דריש א"ט יש קצת ראיה לשיטת הש"ך דהמסס אינו אסור בניקב מצד א' רק שניקב ע"י קוץ ולא ע"י חולה דמשני התם המסס ובית הכוסות קחשבינהו כחדא אם כן קשה לשיטת רש"י הא המסס אינה שוה לב"ה בענין נקוב' דהמסס אפילו מצד אחד נמי טריפה וב"ה צ"ל מב' צדדים אע"כ טעמא דהתם דטריפה מצד אחד דחיישינן שמא הבריא ואמרי' ודאי ניקוב מב' צדדין והבריא א"כ שוה לב"ה:
(בש"ך ס"ק י"ז) **ומשמע בהמסס טריפה אפי' ליכא ק"ד מבחוץ כו'**אבל מבפנים צ"ל עכ"פ ק"ד כמ"ש הש"ך ס"ק ל' ולכאורה אין זה מוכרח די"ל בשלמא בב"ה דליכא חשש שמא הבריא וצ"ל דוקא ק"ד אבל בהמסס חיישינן שמא הבריא ואמרינן דהיה ק"ד וגם הק"ד חזר והבריא ועוד יש לחלק בשלמא בב"ה צ"ל ק"ד מבחוץ שאע"פ שבודאי נתחב מחיים מ"מ בלי ק"ד מבחוץ אמרינן מחיים נתחב לתוכו אבל לא נקוב לחוץ עד אחר מיתה אבל זה ודאי לא אמרינן שנתחב אחר מיתה לתוכה א"כ בהמסס כיון דודאי נתחב לתוכה מחיים טריפה אפילו ליכא ק"ד כלל דהא אפילו ניקב מצד א' נמי טריפה אבל מהר"ן והרשב"א מוכח כהש"ך דמקשי' על וושט אמאי ישב לו קוץ בושט טריפה אפילו ליכא ק"ד נימא לאחר שחיטה ניקב כמו בב"ה ומתורץ כיון דוושט הוא מקום צר ואוכלין ומשקין עוברי' שם תדיר דאמרינן אוכלים ומשקים העבירו וא"א דהכא דחיישינן שמא הבריא אמרינן גם הק"ד אחר ונתרפא ל"ק מידי דהא בוושט נמי חיישי' שמא הבריא וגם בודאי נחית מחיים אם כן ק"ד לא מעלה ולא מוריד אע"כ דליכא לחלק כנ"ל וגם בהמסס צ"ל ק"ד מבפנים:
(שם בש"ע סעיף ח') אם נמצא באחד מחט כו'. כ"ה ל' הטור והקשה הב"ח דהא מהרא"ש מוכח דא"צ בדיקה דהרא"ש פי' בסוגיא דישב לו קוץ בוושט דמ"ש שם ומ"ש מס' דרוסה היינו להצריך בדיקה ע"ש ואח"כ הביא דעת ראב"ן דפסק כעולא וע"כ שלא להצריך בדיקה ומייתי ראיה ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות אם כן מוכח דא"צ להפוך ומתרץ דודאי לכתחלה צריך להפוך אבל אם נמלח או הודח או שנאבד מותר וה"ה בושט לכתחלה צריכה בדיקה ומייתי ראיה ממחט שנמצא בביה"כ ע"ש עמ"ש סי' נ' בהגה"ה ותמצא היפך דבריו:
(ש"ע) **והוא שלא מלחו ולא הדיחו.**ע' ש"ך ס"ק כ"ג במ"ש לפענ"ד דגם הרשב"א מודה כו' זה אינו דהרשב"א לשיטתו אזיל די"ל היכא אתי לידי ריעותא וליכא מקום לתלות לא אוקמינן אחזקה ועי' לקמן סי' ס"א ומ"ש:
(שם בהג"ה) ויש מקילין וכו' ויש לסמוך כו'. ש"ך ס"ק ל"ג וכאן הביא דברי הרא"ש ורמב"ם כו'. לכאור' אין זה מדוקדק בשלמא בדבר דאיתא לקמן יש חילוק בין בקי לשאינו בקי משא"כ בדבר שנאבד מנ"מ אם בקי או לא דטעם הוא כיון דליכא למיקם עלה דמלתא אוקמינן בחזקת היתר א"כ ה"ה לדידן אף בלא בקיאין וצ"ל הא דנקט או שנאבד היינו נאבד המחט וב"ה איתא לקמן ואינו ידוע אם הוא נקב לחוץ או לא ודבר זה תליא בבקיאות דלמא אי הוי בקי הוי ניקוב לפנינו ושפיר אצטריך סברת הרמב"ם והרא"ש דלא מצטריך בדיקה וכשר אף לדידן:
(בש"ע סעיף י"א) מחט שנמצא בקורקבן כו' תולין להקל. לפי שדרך הושט לבלוע ונכנס המאכל דרך שם י"ל הא איכא ס"ס ספק מבפנים או מבחוץ ואת"ל מחוץ ספק ניקב אברים הפנימים וס"ס כה"ג כ' הש"ך סי' מ"ה סק"ה וצ"ל דמשום ס"ס צריך עכ"פ בדיקה אחרי ק"ד משא"כ הטעם דרך הושט לבלוע א"צ בדיקה מבחוץ והיש מחמירין שאוסרין אפי' בכה"ג ולא מתירין מטעם ס"ס י"ל משום דס"ל משום שנמצא בבשר הקורקבן אמרי' משום שדרך הוושט לבלוע אמרינן שנכנס דרך וושט וניקב הושט ויצא לחלל הגוף ובא לקורקבן מצד חוץ ודוחק הוא: