Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 57
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן נ"ז בש"ע סעיף א') כגון בעגלים כו'. ש"ך בסק"ב ומהרש"ל והב"ח אוסרים בעגלים והביא המהרש"ל סמך לסברא זו מדברי הרמ"א מסעיף ג' דכ' דוקא בגדולים אבל בקטנים יש להם דרוסה ועי' בט"ז סק"ג ויש לומר דלק"מ בשלמא גבי נץ דקתני במתני' דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס א"כ הא דנקט הנץ בעוף ואתי למעוטי שאר עופות טמאים ע"כ מיירי ברברבי מיניה דאי דכוותיה גם לשאר עופות הטמאי' יש דרוסה וע"ז קאמר דרוסת הגס בעוף הגס למעוטי הנץ בעוף הגס היינו גם כן ברברבי מיניה דמסתמא כל הבבא בחד גוונא מיירי א"כ בדכוותיה אפילו בעוף הגס י"ל דיש לנץ דרוסה משא"כ הא דקתני דרוסת הזאב בדקה ע"כ איירי בדכוותיה דהא אתי למעוטי חתול והיינו אפילו בדכוותיה לית להו דרוס' דאין לחתול דרוסה אלא באימרא זוטרת' ואם הא דקתני דרוסת הזאב בדכוותיה א"כ דרוסת ארי בגסה נמי איירי בכה"ג וא"כ אתי למעוטי זאב מגסה ע"כ דאפילו מדכוותיה לא דריס ונסתר הוכחת מהרש"ל:
(סעיף ב') כל העופות שאין להם דריסה כו' והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל כו'. זהו דעת הרמב"ם דמפרש הברייתא דרוסת הנץ בבהמה אינו טריפה עד שתנקב לחלל לאו דטריפ' משום נקיבת הקוץ אלא שאם ניקב לחלל שאז מטיל ארס והיינו בלישנא בתרא דפ' אלו טריפות נ"ב ע"ש דמוקי הבריית' ברברבי ובאין מצילין ואפ"ה אם ניקב לחלל אמרי' דמטיל ארס לכך לא מחלק הרמב"ם כלל בין מצילין לשאין מצילין רק זה יש להעיר בדברי הרמב"ם מנ"ל דאף אם ניקב לחלל מ"מ אין דרוסה לנץ באימרי רברבי דהא התוס' מקשים מאי פריך אהא דאמר ר"ח יש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים מהא דאין דרוסה לחתול כו' עד שתנקוב לחלל וא"ת דלמא הברייתא מיירי ברברבי וי"ל דומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאי' אין דרוס' כו' א"כ נוכל לומר דהברייתא איירי אפילו באימרי רברבי א"כ מנ"ל להרמב"ם שאם ניקב לחלל שאין דרוסה לנץ באימרי רברבי וי"ל דהרמב"ם לא נהירא ליה תירוץ הרמ"א דדומיא דהנץ קתני דזהו דוחק וקא קשיא ליה קושית תוס' דדלמא הברייתא מיירי באמרי רברבי אע"כ דזה הי' ידוע להגמ' דאפילו אם ניקב לחלל אין דרוסה לנץ באימרי רברבי א"כ ע"כ הבריית' איירי בגדיים וטלאים ופריך הש"ס שפיר לפי זה מוכח כדברי הרמב"ם דאפי' אם ניקב לחלל אין דרוס' לנץ באמרי רברבי:
(סעיף ט' בהגה"ה) ואפילו הרג אחד מהן כו'. עי' פ"ח שהביא בשם שו"ת צ"צ דאם מצא אחד מושלך על הארץ מת אין לו דין דקטע רישא דחד מינייהו דאמרינן מחמת ארס הדרוס' מת וכולם נכנסו בס' דרוסה ואאמ"ו נ"י דאם מצא שיש קרע בבטנה שנראה שבא מחמת הדורס יש לו דין דקטע רישא כו' ושאר מותרים וע"ש שהביא הפ"ח על שמו דאם הרג אחד מהן ונמצאת על מקצתם שישנה גם בהם הדרוסה כולם אסורים ממ"נ אם אותו שהרג הוא ברישא אם כן חזינן דלא נח רוגז ואיכא למיחש כולם וא"א דלא הרג ברישא אם כן אמרי' דדרס קודם דנח רוגזי' א"כ כולם נכנסים בספק וכולם אסורים ואמ"ו אמר דאין זה מוכרח דהא אי גם אי קטע ברישא דחד מינייהו אמאי לא אמרי' ברישא דדריס דכולי' מקודם דנח רוגזי והדר המית וע"כ משום דאוקמי' אחרינא אחזקה ואמרינן מסתמא המית קודם לכולהו וכבר נח רוגזיה רק אותן שניכר בהם הדרוסה ע"כ צ"ל דדרסן מקוד' ואחרינ' אוקמי' אחזקה ומותרים. [צ"ע דהא בש"ך ס"ק כ"ח מבואר ההיפך וע' בפמ"ג בש"ד אות כ"ח]:
(שם סעיף ט"ו) ואפילו וודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה. עי' ש"ך ס"ק ל"ה שהאריך לפרש דברי תוס' והרא"ש אליבא דרש"י דאם ראינו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר הוי ודאי דרוסה ואם ניכר מבחוץ אז א"צ בדיקה רק במקום הדרוס' לבד ויש להקשות מהא דכתבו התוס' דף כ"ח בד"ה אתא וא"ת למנ"מ אי תלינן בכלבא או בקניא כיון דאפילו קניא בעי בדיקה וי"ל דנ"מ דאי הוי תלינן בשונרא הוי צריך בדיק' נגד כל החלל אע"ג דליכא ריעות' אלא כנגד הסי' משא"כ אי תלינן בקניא א"צ בדיקה כ"א נגד מקום ההכאה ולפמ"ש תוס' הכא דגם דרוסה א"צ בדיקה רק נגד מקום הדרוסה ולא יותר וצ"ל דהא שכתבו התוס' דבספק שונרא צריך לבדוק בחלל בבשר שעל כל החלל ר"ל דצריך לבדוק מבחוץ שמא דרסה עוד במקום אחר אבל אי תלינן בקניא א"צ לבדוק רק נגד מקום שניכר הדרוסה מבחוץ ולפ"ז אמר אמ"ו דאין הכרח לומר דהשת' ס"ל לתוס' דאם ראינו שדרסה הוי דרוסה וודאי רק י"ל דס"ל לתוס' כמו דס"ל מעיקרא דלא הוי רק ספק ולק"מ אהא דא"ר מכפא דמוחא כו' די"ל דזה ודאי הא דאמר רב אין חוששין היינו באיהו קשתיק כו' דאז א"צ בדיקה כלל אבל היכא שראינו דדרסה גם רב מודה שצריך בדיקה בבשר מחוץ על כל החלל כולה דלמא יהיה מקום הדריסה ניכר לפ"ז לק"מ מהא דאמר רב מכפא דמוחא כו' היינו שצריך בדיקה מבחוץ מכפא דמוחא עד אטמא והשת' דזכינו לדין דס"ל לרש"י דאם ראינו שדרסה ג"כ כו' הוי ספק דרוסה כו' הא דמקשה הש"ך ס"ק ל"ו להפוסקים דבדיקה הוא לאחר שחיטה א"כ מאי קאמר בזבחים ע"ה כולה כר"י לא אמרי בין נקובת קוץ לדריסת הזאב מידע ידיע לוקמי בפשיטות דמתערב ספק דרוסה שראינו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ ע"ש דבריו יש לתרץ דהנה כבר כתבו לשיטת ר"ת שכתבו תוס' בפ' כל הזבחים שנתערבו דיש להתיר הבהמה שנושא זאב והרועה מצילו ונתערב בעדר משום דאין דרוסה אלא ביד והוי ס"ס ספק אחד בגופו וספק א' בתערובות הוי ס"ס ולשיטה זו ל"מ הש"ך מידי דהוצרך הש"ס לאוקמי בודאי דרוסה דאי בספק דרוסה ה"ל ס"ס ואמאי ירעו הא כולם מותרין וצ"ל דקושית הש"ך הוא לשיטת ר"י דס"ל ס"ס א' בגופו ואחד בתערובת כו' ומקשה שפיר דלוקמי בספק. אמנם אדמ"ו אמר ליישב דהנה התוס' הקשה ריש פרק כל הזבחים בד"ה בטריפות כו' בשם הר"ר אפרים כיון דלא ידע מה תועלת כאן רעיא דמכליה אי אפשר משום ספק טריפה וליתן לכלבים א"א דאין פודין הקדשים להאכיל לכלבים כו' ומיהו למ"ד דאיערב בדרוסה יש לה בדיקה לאחר שחיטה אם האדים כנגד הבני מעיים או סמנים דאפי' ודאי דרוסה יש לה בדיקה ולמ"ד דאיערב בנפולה נפילה יש לה בדיקה אבל למ"ד בולד טריפה קאמר ושמא סבר פודין קדשים לאכול לכלבים ע"ש ולכאורה ל"מ תוס' מידי דהנה תוס' בחולין דף י"א ד"ה אתיא מפרה אדומה כתבו והנה יש ללמוד מכאן הלכה למעשה דאם עשה מכמה בהמות גבינו' ואח"כ נשחטה אחד ונמצאת טריפה שכולם אסורים ע"ש אבל הרא"ש והפוסקים הביאו דעכשיו דאזלינן בתר הרוב הוי חזקה מחמת הרוב וכן מבואר לקמן סי' פ"א ס"ד כזה דעכשיו דאזלינן בתר הרוב דגבינו' שעשה מקודם מותרות דאמרי' השתא הוא דנטרפו וכן הדין לענין ביצים ומקשים ומ"ש מנגע באחד בלילה ולמחר השכים ומת דחכמים מטמאין דכל הטמאות כשעת מציאתן ותי' היינו לקדשים מחזקינן ריעותא מזמן לזמן אבל בחולין אמרי' השתא הוא דאתרע א"כ לפי זה בבהמה שנולדה ואח"כ נשחטה ונמצאת טרפה הוולד אסור לגבי גבוה דבקדשים מחזקינן מזמן לזמן וחיישינן דלמא נטרפה בשעת עבורה משא"כ לאכילה מותר או יפדו אותו ונעשה חולין דהא גבי חולין אמרינן השתא דנטרפו כמו גבי גבינות וא"כ מאי מקשים התוספות ומיהו לשיטת ר"ת דספק א' בגוף וספק אחד בתערובת הוי ס"ס א"כ אי מיירי כה"ג אמאי ירעו הא הוי כשרה ליקרב ע"ג מזבח מטעם ס"ס והא דמחזקינן מזמן לזמן גבי קדשי' היינו רק בספק אחד וכ"כ המ"א בא"ח סי' תס"ז ובפרט להפוסקים דמכשירין לחולין לגמרי פשיטא דגבי קדשים הוי ס"ס לפ"ז קושית התוס' בממ"נ אי איירי בטריפה ודאי וכגון דעיברה ולבסוף נטרפה וראינו אותה שהיא טריפ' בימי עבורה אם כן אין פודין את הקדשים ואי בנמצאת את אמו טריפה אחר שחיטה ה"ל ס"ס לשיטת ר"ת ומותר לגבוה אבל ר"י שפיר י"ל דר' ירמיה איירי בכה"ג וכנ"ל והשתא דזכינו לדין ליישב קושית התוס' יתיישב גם כן קושית הש"ך דהנה התוס' בשמעתין דספק דרוסה כתבו דבהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה מפני שהוושט אין לו בדיקה מבחוץ וחיישינן דלמא במקום נקב קשחיט וכל הסוגיא דבודקין נגד בני מעיים מכפא דמוחא עד אטמא איירי ע"כ לשיטת תוס' בעוף וכ"כ מהרש"ל ביש"ש לפי זה הוצרך הש"ס לאוקמי בוודאי דרוסה שמקומה ניכר דאל"כ דאיירי שדרסה ואין מקומה ניכר קושית רבינו אפרים במ"ע מאי מועיל רעי' כיון דאין פודין קדשים כו' ול"ש כאן תירוץ דמהני בדיקה כיון דאין מקומה ניכר א"כ בודאי צריכה בדיקה בסימנים ול"ל בדיקה כלל דלמא במקום נקב קשחיט בשלמא אי מיירי במקומה ניכר מחוץ רק דאין מכירין בין דרוסת הזאב לנקיבת הקוץ א"כ שפיר מהני בדיקה כיון דמקומה ניכר מחוץ א"צ בדיקה רק במקום הניכר כמ"ש תוס' להדיא דודאי דרוסה א"צ בדיקה רק במקום הניכר ומיירי דאין ניכר הרושם לנגד הסימנים וא"צ בדיקה בסימנים כלל משא"כ אי אין מקומה ניכר מבחוץ אז צריך בדיקה ג"כ מחוץ כנגד הסימנים ולא אהני בדיקה אז דלמא במקום נקב קשחיט א"כ הדרא קושית ר"א לדוכתיה כיון דאין פודין כו'. אמנם י"ל דקושית הש"ך לרב ירמיה דאוקי בולד טריפ' ע"כ ס"ל דפודין וכמ"ש תוס' ולשיטתו ס"ל לאוקמי באין מקומה ניכר אך לפמ"ש דלשיטת ר"י לא קאי קושית תוס' דאיכא לאוקמי בוולד טריפה שנמצאת אמו טריפה אחר שחיטה רק כל קושית תוס' הוא לשיטת ר"ת א"כ ממ"נ ל"ק קושייתו דלר"ת וודאי דהוצרך הש"ס לשנוי בוודאי דרוסה שמקומה ניכר דבלא"ה הוי ס"ס וגם לשיטת ר"י צ"ל כן דאל"כ גם להדיוט אסור וקשה מהך דאין פודין הקדשים דלשיטת ר"י גם ר' ירמיה י"ל דס"ל דאין פודין והאי דמוקי בוולד טריפה היינו בספק טריפה שנמצאת אמו טריפה לאחר שחיטה לפ"ז גם ר' ירמיה לא מצי לאוקמי באין מקומה ניכר כיון דס"ל אין פודין כו' והא דכ' תוס' דס"ל פודין כו' היינו לשיטת ר"ת דווקא וכמ"ש ולר"ת בלא"ה ל"ק קו' הש"ך כמ"ש לפ"ז ל"מ הש"ך ממ"נ לר"ת למ"מ דהוי ס"ס ולשיטת ר"י לא מצי לאוקמי כה"ג דקשה קושית רבינו אפרים ואף דהא אתיא ע"כ כמ"ד פודין וכמ"ש תוס' הא כבר כתבתי דתוס' הוכרחו כך לשיטת ר"ת אבל לשיטת ר"י אתיא כמ"ד פודין ודו"ק. וזה כפתור ופרח:
(סעיף י"ח בהגה"ה) וכ"מ שהוא ודאי טריפה וכו'. עש"ך ס"ק מ"ח מה שהביא ע"ש תשובת הרשב"א דהא דאמרינן טריפה אינה חי' לא קאי כלל איתרת אלא אף דטריפה היא אפ"ה יכול לחיות שלא אמרו יתרת אינה יכולה כו' וא"כ ה"ה יתרת יכולם לחיות להוליד לפ"ז הא דאמר בפא"ט דף נ"ח אמר אמימר הני ביעי דספק טריפ' דשיחלא קמא משהינן כו' איתיביה כו' אלא הא דתנן ולד טריפה ר"א לא יקרב ע"ג מזבח ורי"א יקרב במאי קמפלגי בעיברה ולבסוף נטרפה לפי דברי הרשב"א לא מקשה מידי הש"ס דאיכא לאוקמי בנטרפה ולבסוף עיברה וא"ל דטריפה אינה יולדת מ"מ משכחת לה ביתרת שיכולה להוליד ויש לתרץ דהנה בלא"ה קשה מ"ש א"ה אדמיפלגי לגבוה כו' דלשון א"ה אינו מדוקדק כקושית תוס' ד"ה א"ה וי"ל דאיתא בתוספתא במס' טהרות פרק ד' ראוהו חי מבערב ולמחר השכים ומצא מת כל טהרות שנעשה למפרע טהור לא ראוהו חי מבערב ומצא מת כל טהרות שנעשה למפרע טמא והובא ברא"ש בטהרות פ"ה מ"ו פי' בשלמא אי ראוהו חי ה"ל חזקה ואמרי' השתא מת משא"כ בלא ראהו חי אע"פ שבוודאי היה חי מקודם לא הוי כ"כ חזקה אלימתא ולא אמרינן השתא הוא דאתרע וכתבו תוס' שם וכ"ז לענין קדשים אבל לחולין אע"פ שלא ראהו חי אמרינן השתא הוא דאתרע ואוקמי אחזקה ע"ש וא"כ ה"נ בלא ד' אמימר י"ל דמיירי שפיר דלא חזינן אימתי נטרפה רק דמצאוהו טריפה אח"כ דלגבוה אסור ולהדיוט מותר דלהדיוט אוקמא אחזקה אבל לאמימר דאמר טריפה אינה יולדות וזו ילדה א"כ ל"ל דלענין קדשים לא אמרי' השתא הוא דאתרע ומחזקינן איסור למפרע דלמא קודם לידה נטרפה הא חזינן דילדה אם כן ודאי כשעיברה היתה כשרה והוי כמו שראינו חי מבערב א"כ גם לענין קדשים הל"ל השתא דאתרע אע"כ צ"ל דפלוגתייהו לא מיירי בכה"ג ופריך שפיר אדמפלגי לגבוה כו' לפ"ז גם על הרשב"א לק"מ דהמקשן לא אסיק אדעתיה כח דהיתרא עדיף א"כ ע"כ ל"מ פלוגתייהו בהכי דא"כ קשה אדמפלגי לגבוה כו' דהא ביתרת ל"ש לומר השת' דאתרע וליכא חילוק בין קדשים לחולין כלל אע"כ צ"ל דטריפה יולדת ומיירי דמצא לומר אחר שחיטה דהיא טריפה ושפיר איכא לאפלוגי בין קדשים לחולין כמ"ש ופריך שפיר: