(סימן ע"ב ש"ך ס"ק ג') ונ"ל דנ"מ אם לאחר שנמלח הלב נפל לציר דשרי כו'. ע"ש. דברי הש"ך אלו סתומים דהא יסודו על שיטת דמפרש כל הסוגי' דכל הבשר הלב קורעו הכל בצלי אבל בבישול אסור והחילוק שיש בין בישול לצלי היינו משום הא דקאמר דלב שיע הוא לצד פנימי שבתוך חלל הוא שיע ואינו בלע משא"כ לצד חיצון דבלע דאינו שיע ובולע כמו שאר בשר א"כ בצלי מותר כיון דצד פנימי אינו בולע ומה שיצא לחוץ נורא משאב שאיב משא"כ בבישול אף שמצד פנימי אינו בולע מ"מ כיון שדם הוא בתוך הקדירה בולע מצד החיצון לפ"ז צ"ל הא דכ' הש"ך אם נפל לציר מותר היינו אם נפל לצד פנימי לציר וגם מקום החתוך שחתוך בו אינו בציר אבל אם נפל לצד החיצון לציר או אם מקום החתך הוא בציר אסור:

(שם בהג"ה) אפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור. עיין ש"ך סק"ז הטעם משום שמתבשל ומתייבש בתוכו כו'. לאדמ"ו נראה הטעם משום דהרב לשיטתו אזיל דס"ל לעיל סי' ס"ט ס"ז דאף דיעבד צריך מליחה מב' צדדים א"כ הכא בלב הוי נמלח בצד א' ואסור אפי' בדיעבד וק"ל: