Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 92
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן צ"ב סעיף א') כזית בשר כו'. מאותה ח' אסורה הא דסתם המחבר כו' סתם דאותה ח' אסורה משמע אפי' טעמו קפילא ואומר דלית בה טעם חלב אפ"ה אסור ואמאי וא"ל דחיישינן דלמא מתחלה היה בה טעם חלב וכבר נאסר אותה חתיכה ואחר כך יצא ממנה דעכשיו לית בה טעם כלל ומ"מ כיון שכבר נאסרה אותה חתיכה שוב לא חזרה להיתרה דז"א דהא מיירי שקדם וסילק קודם שתפלט א"כ ע"כ וודאי לא היה בו טעם דא"כ הטעם שבה להיכן אזיל דהא לא מפליט מידי קודם שתנוח מרתיחתו ואין לומר היינו דאין מפליט טעם גמור אבל מ"מ מפליט טעם קלוש א"כ א"ל שמא היה בו מתחלה טעם גמור ועכשיו יצא ממנו טעם קלוש ונשאר בו טעם קלוש ומש"ה אין נרגש טעמו א"כ קשה לפ"ז הא דפ' כ"ה ד' ק"ח א' רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו' ופריך חלב נבלה היא ומשני בשקדם וסילקו דמבלע בלע ומפליט לא פליט ולפי דברינו אכתי ק' כיון דהיה חלב בתוך הבשר א"כ אפי' אם אינו מפליט אלא טעם קלוש למה אינו אוס' לחלב שביורה וצ"ל כיון דליכא אלא טעם קלוש שוב ליכא כאן חשיבות מינו ולא הוי רק כא"מ ובטל בס' וא"ל הא מ"מ עדיין קשה הא דכ' דאם סלקו קודם שתנוח מרתיחתו דסמכינן אטעימת קפילא וא"א דטעם קלוש יוצא אפי' קודם שתנוח מרתיחתו אמאי א"צ ס' ניחוש דלמא יצא ממנו טעם קלוש ועל טעם קלוש אינו נרגש על ידי קפילא ועוד הא שניהם חלב וא"א להכיר הטעם וצ"ל דודאי אין יוצא ממנו רק משהו טעם קלוש והא דאותה חתיכה אסור היינו משום דחיישינן דלמא אותה חתיכה קבלה טעם חלב מתחלה היינו מצומצם אשר בהסר ממנו טעם משהו שוב חינו נרגש טעמו א"כ חיישי' הכא דלמא יצא ממנו האי משהו קלוש ומשום זה אינו נרגש טעמו וא"כ שפיר אותה חתיכה אסורה אף דמפרש רש"י בדף הנ"ל ע"א דהא דאמר רב כיון שנ"ט בחתיכה חענ"נ אמתני' קאי והיינו מדמתני' איירי שהיה חתיכה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אע"פ שלא ניער וכיסה לבסוף אפ"ה אסרינן כל החתיכה והיינו משום דאפי' בלי ניעור וכיסה כיון שמקצתה תוך הרוטב יוצא ממנו אח"כ בלי ניעור וכיסה והא דלא מצטרפין לרוטב מיד היינו מהאי חתיכה כיון שאינה כולה תוך הרוטב ובלע באותה חתיכה כולה קודם שיבא אל הרוטב אבל אח"כ יצא ממנו לרוטב ואוסר שאר החתיכות וכ"מ פשטא דטיפת חלב שנפלה אם יש בנ"ט אסור משמע אפי' בלי ניעור כלל דבסיפא קתני ניעור וכיסה משמע ברישא שאוסר בלא ניעור וכיסה וכן נר' שכך מפרש הט"ז ע"ש ומשמע דאם אין בה מותר אפי' אותה חתיכה ולמאי ניחוש דלמא היה באותה חתיכה טעם ועכשיו יצא ממנו לחוץ כהנ"ל דבשלמא אי הוי מפרשינן כמ"ש הש"ך דאם מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אינו יוצא כלל לרוטב זולת ניעור וכיסה א"כ ע"כ מתני' דטיפת חלב מיירי שניעור וכיסה לבסוף א"כ איכא למתיר טעם חתיכה קודם שניעור ולא היה בו טעם משא"כ לשיטת הט"ז בפי' רש"י דמתני' מיירי בלי ניעור וכיסה ול"ש למיסר טעם חתיכה וא"כ ק' וכו' וצ"ל דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא סמכי' אקפילא רק בדאי' ס' א"כ הא דמשמע במתני' אין בה נ"ט דמותר ע"כ גם אין באותה חתיכה ס' א"כ אמרינן ודאי אם טעמו קפילא ואמר דלית ביה טעם כיון (דכבר קיי"ל) דאית בי' ס' סתמא לא היה בו טעם כלל מעולם ומותר אפי' אותה חתיכה ולא אמרינן בי' דהיה בו טעם ויצא אח"כ וא"כ לדידן דקיי"ל דמדינא סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' ל"ל כפי' רש"י דאל"כ יקשה כי ליתה בי' טעם אמאי יהיה אותה חתיכה מותר א"כ יש לתמוה קצת על מהרש"ל וסייעתו דפסקו כרש"י כיון דס"ל דטעימת קפילא בלי ס' לא ה"ל לפסוק כוותיה דאל"כ יקשה כנ"ל:
(שם) אבל אם לא הספיק כו' אסור אא"כ יש בו ס'. י"ל לפ"ז על הא דתניא בחולין צ"ד קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט ואמרינן מאן טעים קפילא טעים לי' ולפמ"ש המחבר אמאי סמכינן אקפילא נימא דנבלע חלב בקדירה ונ"נ וחזר ופליט ליה ואוסר השאר חלב והוי מב"מ עם שאר חלב ויצטרך ס' כי הכא וי"ל דהנה הר"נ מפרש הא דפריך על הא דאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כו' חלב נבילה הוא ומק' הר"ן אמאי נ"נ הא כיון דהאי חלב שנבלע עדיין מחובר הוא להאי חלב שהוא חוצה לה שהוא ס' נגד טעם בשר ונתבטל טעם בשר שקבל האי חלב שנבלע בו ותי' כיון דנבלע תוך הבשר מיד הוא נפרד משאר חלב ועומד בפ"ע ושפיר קבלה טעם בשר ונ"נ והנה לפ"מ דקיי"ל דאם נבלע איסור תוך מאכל דהאיסור א"א לסוחטו שאין האיסור יכול להפליט ממנו ובנבלע האיסור בכלי אמרי' דמהני הגעלה ושפיר יכול האיסור לפרוד ממנו והיינו ע"כ הטעם דבנבלע במאכל האיסור נדבק בו ונסרך ביותר ונבלע ממש בגוף עד שאין יכול לתת ריוח בין הדבקים לעולם משא"כ בנבלע בכלי שאין נדבק ונסרך כ"כ ולכן בהגעלה שפיר יכול לפרוד ממנו לפ"ז י"ל הא דאמרי' דאם נבלע דבר לתוך דבר אחר שנחשיב כנפרד מן הדבר שחוצה לה היינו אם נבלע לתוך המאכל כדלעיל והוי הכל בגוף א' ושפיר אמרי' דהוי כמפריד ונ"נ משא"כ הנדבק בכלי שאין נדבק כ"כ עם הכלי אמרי' שעדיין הוא מחובר במאכל שתוך הכלי ולא אמרינן כיון שנבלע שיהיה נ"נ לפ"ז לק"מ [וכ"כ הפמ"ג בר"ס צ"ד בש"ד האי חילוקא בשם המרדכי] דבשלמא הכא דמיירי שנבלע תוך הכלי אמרי' שנ"נ ושפיר צריך ס' משא"כ התם גבי קדירה שבישל בה כו' דכיון שנבלע בכלי לא אמרינן שיהיה כנפרד מן בשר ויהיה נ"נ ולא צריך ס' כלל לבטלו אך עדיין ק' הא דכ' המחבר לעיל ס"ס פ"ד דאם העמיד בעור הקיבה כשרה אם יש בה נ"ט אסורה משמע אין בה נ"ט מותר אפי' בדליכא ס' נימא דחלב הנבלע בעור של קיבה נ"נ וחזר ופליט ויהיה צריך ס' לבטל דהתם נמי נבלע במאכל וצ"ל כיון דאין נאסר רק ע"י כבוש ומן התורה אינו נאסר כלל בב"ח אלא ע"י בישול ס"ל להמחבר דל"א חענ"נ משום דס"ל כרבינו אפרים דל"א חנ"נ רק בבו"ח והיינו מטעם דכיון דהאי לחודא שרי וכו' רק ע"י שנתחברו יחד נעשה אסור הוי שפיר כ"א כגוף נבילה וכ"ז אם נאסר ע"י בישול דהוי כגוף איסור משא"כ ע"י כיבוש ומליחה אף שאסרו לאכול מ"מ ל"א חענ"נ שנחשב הכל כגוף א' רק נחשב כשאר איסורים. [הג"ה וכ"כ בחידושי הגרע"א ז"ל שס בס"ס פ"ז דלהט"ז בסי' צ' סק"ד דהמחבר ס"ל דבו"ח דרבנן לא אמרינן חנ"נ ניחא]:
(ס"ב בהגה"ה) וכן אם לא ניער כו'. עש"ך סק"ו שרוצה לפרש דברי רמ"א דמספקא ליה אי קיי"ל כר"י או כרש"י כו' ע"ש והיינו דאזיל לשיטתו דס"ל לקמן סק"ג דס"ל לרש"י באם מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב אין מתפשט כלל בלי ניעור וכיסה אבל כנראה מדברי הט"ז סק"ה דמפרש דברי רש"י דאם מקצתה כו' אסורה היינו משו' דבלוע קודם שבא הבלוע לשאר חתיכות ורוטב אבל מ"מ כיון שמקצתה תוך הרוטב חוזר ופולט לתוכו אח"כ איסור ואוסר אפי' בלא ניעור וכיסה ע"ש והנה לכאורה מוכח כהש"ך דהנה ז"ל תוס' בפ' ג"ה דף צ"ג ע"ב ד"ה אם יש בה נ"ט פ"ה דכי ניער הקדרה מוליך הוא הטיפה בכל הקדירה ומסייע כל מה שבתוכו לבטל הטיפה וכן כי כיסה הקדירה עולים הרתיחות משוליים ומוליך הטיפה בכל הקדירה משמע דר"ל אפי' החתיכה שנפלה הטיפה עליה היה מקצתה תוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייע הרוטב והחתיכות לבטלו ולר"י נר' דכשהחתיכה שנפל האיסור עליה הוי מקצתה תוך הרוטב לא בעי ניעור וכיסה והתם מיירי כשכולה חוץ לרוטב דאז אינו מתפשט האיסו' רק בניער וכיסה וכו' ע"ש ומשמע להדיא מדבריהם דלרש"י הא דאמר רבי נראין דברי ר"י בלא ניער ובלא כיסה דחנ"נ מיירי במקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב וע"ז מקשה הגמר' אילימא בלא ניעור וכיסה כלל מבלע בלע מפליט לא פליט הרי בהדיא דלרש"י אין החתיכה אוסרת למה שבקדרה כלל אם לא ניער וכדעת הש"ך אמנם מהש"ס דחולין דף ק' מוכח לכאורה להיפך כדעת הט"ז מהא דאמרינן שם כיון שנותן טעם בחתיכ' חענ"נ וכ' התו' שם ד"ה חענ"נ פ"ה שנתבשלו תחלה קודם שנתן שאר חתיכות בקדירה ולא היה בו ס' באיסור ונתנו הנבלה טעם בה כו' וק' לפי' דא"כ גם הרוטב שהי' באותה שעה נאסר תחלה ע"י טעם הנבלע ובסמוך משמע דמבטלין וכו' ע"ש הנה לשיטת הש"ך בדברי רש"י לק"מ דדלמא מיירי בבישול ראשון היה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב דזה אינו פולט כלל לרוטב ולא נאסר הרוטב א"ו דלא כהש"ך דאפי' כה"ג פליט ומק' התוס' שפיר גם מפרש"י עצמו בסוגיא דטפת חלב דף ק"ח משמע דלא כהש"ך דכ' שם רש"י ד"ה א' רב כו' הא דתנן מתני' אם יש בה נ"ט כו' באותה חתיכה ואוסרת כל החתיכה וכו' וא"כ הא דרב אמתני' קאי ופשטא דמתני' משמע דרישא איירי בלא ניעור וכיסה כלל ואפ"ה אוסרת לשאר קדירה וא"כ מוכח כדברי הט"ז דאם מקצתה תוך הרוטב דמ"מ פליט ואוסר שאר חתיכות וצ"ל דודאי האמת עם הט"ז והא דכ' תוס' בפ' ג"ה דמשמע דר"ל דאפי' מה שנפלה עליו הטיפה הוא מקצתה תוך הרוטב כו' אשר לפום ריהטא משמע שהמה מפרשים אליבא דרש"י דהא דא"ר נראין דברי ר"י מיירי במקצתה תוך הרוטב א"כ לשיטת הט"ז לא פריך מידי מבלע בלע מיפלט לא פליט כו' י"ל דודאי התוס' מפרשי דגם רש"י מוקי להא דא"ר נראין כו' דמיירי בכולו חוץ לרוטב והא דכתב תוס' ונ"ל דאפי' החתיכה שנפל עליה היה מקצתה תוך היינו דס"ל לרש"י האי דינא דחתיכה עצמה נאסר ואין שאר החתיכות מצטרפין לבטל הטריפה וא"כ ליכא לאקשויי אמאי קא"ר נראין כו' בשניעור כו' ולא קאמר נראין דברי חכמים במקצתה תוך הרוטב משום דבכה"ג ס"ל באמת כר"י דאמרינן חנ"נ ואוסר גם לשאר החתיכות משא"כ לשיטת ר"י דבכה"ג מצטרפין גם שאר החתיכות ק' הל"ל נראין ד"ח במקצתה תוך הרוטב וא"ל לשיטת הט"ז הא דק' להו לתוס' לשיטת ר"י דהל"ל נראין ד"ח במקצתה תוך הרוטב ולא ק' להו לשיטת רש"י הא דקאמר נראין כו' בלא ניער תחלה אלא לסוף ה"ל לאוקמי דברי ר' שלא ניער וכיסה כלל ומיירי במקצתה תוך הרוטב כו' [הג"ה והפלתי כאן העיר ג"כ בזה מל' הט"ז וכתב וצ"ע ליישבו בדוחק. ע"כ הג"ה] ויש לתרץ דהנה ודאי הפלוגתא דר"י וחכמים הוא בכל אופן לר"י אפי' ניער מתחלה עד סוף נמי אסור וחכמים פליגי דבכל ענין אינו אסור בין נפל על החתיכה מקצתה תוך הרוטב או כולה חוץ לרוטב מותר ור"י פליג עלייהו ואסר כל מה שהתירו ואע"פ שאמר נראין דברי ר"י בלא ניער דחנ"נ משמע בכל האופנים דפליגי ס"ל כר"י בלא ניער ואפילו כולה חוץ לרוטב וע"ז פריך שפיר דאם לא ניער כלל מבלע בלע כו'. והוצרך לתרץ דר"ל לא ניער מתחילה אלא לבסוף דזה בכל גווני אוסר לשאר הקדירה ולפ"ז דשיטת הט"ז קמה וגם נצבה יחזור קושית הש"ך על הרמ"א לדוכתיה בהא שכ' דאותה חתיכה אסורה וגם צריך ס' נגד הטיפה א"כ ע"כ דחייש לשיטת רש"י א"כ ה"ל למימר דצריך ס' נגד כל החתיכה דהא פליט אפי' בלא ניער כלל וצ"ל דהרמ"א מיירי בכולה חוץ לרוטב והא דצריך ס' נגד הטיפה היינו משום דלא ברור ליה דהבל הקדירה אינו מוליך בכולה די"ל דהבל הקדירה מוליך הטעם בכל הקדירה וא"כ אותה חתיכה אסורה דלמא אינו מוליך וצריך נמי ס' בקדרה נגד הטיפה דלמא מוליך בכולה ולפ"ז צ"ל הא דכ' התוס' בפ' ג"ה דף ק' ד"ה חענ"נ אלא י"ל דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשית חתיכ' היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בו ס' לבטלה הטעם מ"מ כשניער הקדרה אוסרת כל החתיכות מפני שהוא מינו עכ"ל צ"ל דדעת תוספות הוא דמיירי שאחר שסילק את האיסור אז הוסיף חתיכות אחרות דאל"כ אלא דמיירי שגם קודם שסילק להנבלה היה החתיכות בקדירה א"כ יקשה אמאי צריך לתת טעם בחתיכות כי לא נתן טעם נמי אסור כל הקדירה דלמא הבל הקדרה מוליך בכולה וא"כ הוי משהו של נבלה עצמה אוסר לשאר חתיכות דבשלמא א"א דאם מונח כולה חוץ לרוטב ודאי אינו מוליך בכולה רק אותה חתיכה א"כ צריך שיתן טעם בחתיכה דאל"כ הוי תרי משהו ותרי משהו לא אמרינן משא"כ השתא דאמרי' דהבל קדרה מוליך בכולה א"כ האי משהו של נבלה עצמה אוסר לשאר חחיכות ול"ש לומר תרי משהו א"ו מיירי שנתבשלה תחלה בלי שאר חתיכות אלא בבשול ראשון הי' מונחת כולה חוץ לרוטב מה שאין כן לרש"י דלא מוקי כה"ג מק' שפיר דהא נאסר הרוטב וא"ל אם כן לשיטתם נמי אמאי לא נאסר הרוטב דדלמא הבל קדרה מוליך בכולה י"ל דמיירי שהיה ס' ברוטב נגד הנבלה עצמה א"כ ממ"נ הרוטב מותר אי הבל קדרה מוליך בכולה א"כ כשנפל שם הנבלה היה מוליך בכל הקדרה ונתבטל הטעם ברוטב ואי אינו מוליך בכולה א"כ לא פליט טעמו כלל לרוטב משא"כ אותה חתיכה אוסר לשאר חתיכות דלמא אינו מוליך בכולה משא"כ לשיטת רש"י מק' שפיר ממ"נ היכי מיירי אי דמונחת כולה בתוך הרוטב א"כ ע"כ דליכא ס' ברוטב דאי הוי ס' ברוטב נגד הנבלה גם האי חתיכה לא נאסר כלל. חדא דאמרי' סלק את מינו כו' ועוד אף דלא"א סילק כו' מ"מ כיון דהאי חתיכה אינו נאסר רק מטעם משהו לא ה"ל למיסר שאר החתיכות דהוי תרי משהו ואי מיירי שהיה מונחת מקצתה תוך הרוטב ושפיר נאסר האי חתיכה שמונחת עליו אע"פ דאיכא ס' ברוטב נגד הנבלה דבכה"ג ל"ש לומר סילק את מינו ובאיסורה עומד הא לשיטת הט"ז דקיימי בי' ס"ל כיון דמקצתה תוך הרוטב פולט אפי' בלא ניער וכיסה א"כ אף דאיכא ס' ברוטב נגד הנבלה מ"מ נגד כל החתיכה ליכא ס' וא"כ נאסר הרוטב מן החתיכה כיון דליכא ס' נגדו ושפיר מקשים התוספות על רש"י ודו"ק. והנה בעל המחבר ס' פרי תואר כ' די"ל דס"ל לרש"י דהא דאותה חתיכה נאסר היינו מה שלמעלה מן הרוטב דשם אין כח הרוטב מגיע ונאסר קצת אבל מה שבתוך הרוטב לא נאסר דמיד שבא הבליעה לשם הרוטב מצטרף לבטלו כיון דמקצתה תוך הרוטב מה שלמעלה מן הרוטב אינו מזיק להאי שבתוך ע"ש ומתוס' משמע היפוך דכ' פ' ג"ה דף צ' ע"ב ד"ה אם יש בנ"ט דלשיטת רש"י אם יש בה בנ"ט דווקא דס"ל דאה מקצתה תוך הרוטב כו' דאותה חתיכה נאסר לבדו ואין הרוטב מצטרף אבל לרש"י צ"ל דאם יש בה בנ"ט לאו דווקא וא"א כמ"ש הפ"ת הא גם לרש"י צ"ל דלאו דווקא דהא משמע במשנה כיון דאיכא בגיד כדי לתת טעם באותה ירך הרי זו אסורה דהיינו כל הירך ולפמ"ש הפ"ת דאותו חלק שמונח בתוך הרוטב מצטרף הרוטב לבטל א"כ גם לרש"י צ"ל דלאו דוקא אמר אם יש בה אלא וודאי דלרש"י כל החתיכה אסור ודו"ק:
(שם בהגה"ה) וי"א דאמרי' בכל האסורים חענ"נ. והנה הר"ן כ' וכן רוב המחברים דאף לשיטת ר"ת דבשאר איסורים אמרי' חענ"נ אינו רק מדרבנן משום לתא דבשר בחלב וקשה לפ"ז הא דהקשה תוס' בפ' כ"ה ד' ק' בד"ה כשקדם וסלקו כו' לפי' ר"ת איך היו מגעילין היורה גדולה כיון דהמים נ"נ וכו' ע"ש ולפמ"ש המפרשים הנ"ל שפיר היו מגעילין אותו מן התורה ולא"א כלל בשאר איסורים חענ"נ ויש רוצים ליישב דודאי גם התוס' ס"ל דאינה רק מדרבנן והא דמק' מיורה גדולה היינו כיון דמצינו היתר בפירוש בתורה לא ה"ל לחכמים לאסור מה שהתורה התיר לן בפירוש לעין רואה ודו"ק ולאמ"ו נראה כך דהנה התוס' הקשו לשיטת ר"ת מיורה גדולה היינו דוקא לשיטת ר"ת דהוא ס"ל דווקא טכ"ע דאורייתא עד ס' אם כן שפיר י"ל דחענ"נ אסור מן התורה בכל אסורים משא"כ לשיטת ר"ת הכהן דעל דנטע"כ אינו לוקה אם לא דאיכא כזית בכא"פ א"כ וודאי לדידיה חענ"נ מדרבנן ואנן קיי"ל כר"ח הכהן דעל טע"כ אינו לוקה א"כ וודאי דחענ"נ מדרבנן. [וכמש"כ בספרו כרתי ופלתי] ועוי"ל דקו' התוספות אף לשיטת ר"ח כהן דאף דס"ל דכיותר מא"פ אינו לוקה שע"כ כ"ז הוא במבא"מ משא"כ מב"מ לרב דהוא ס"ל מב"מ במשהו ממ"נ וודאי דאמרי' חענ"נ אליבא דכ"ע וא"כ הקשו בתוס' שפיר דא"כ בגעולי מדין נמי איכא למיחש דלמא השתמש בו ביום יין שנתנסכו לעבודת כוכבים דהוא מין במינו עם הגעלה ואמרי' בכל פעם חענ"נ ובשלמא לשיטת ר"א דס"ל דל"א חענ"נ בשאר איסורים א"כ שפיר היינו יכולים להגעיל המים של איסור הנבלע בכלים ד"מ זית של מים והכלי מחזיק שלשים זיתים א"כ אם מגעילים אותו בפעם ראשון והוציא המים את האיסור ונבלע אח"כ לכלי וא"כ לא בלע רק חלק שלשים מן הזית איסור דאף דבלוע דהשתא הוא נמי זית כמו הבלוע ראשונה מ"מ כיון דנפל למי הגעלה וחוזר ובולע ממי הגעלה הוי הוא בלע למ"ד חלקים מן המים של היתר וחלק א' מן האיסור א"כ כשמגעיל פעם שנית ליכא כאן כלל במי הגעלה שנית נתינת טעם כלל רק שמי הגעלה נאסרו במשהו דהוא המי הגעלה שנית נמי הוי רותח ואם הכלי מחזיק פחות מכן אשר אף בהגעלה שנית איכא נ"ט במים מגעילה ג' פעמים ובכל פעם לפי גודל הבלוע וקטנות התחזקות הכלי מרבה בהגעלתו עד שנשאר הבלוע בלתי נ"ט משא"כ ר"ת דס"ל חענ"נ גם בשאר אסורים א"כ כשנאסרו המים תחלה עד נ"ט נעשה המים נבילה וא"כ אף כשמגעילין מאה פעמים לא מהני דבכל פעם אמרי' בי' חענ"נ ובכל פעם שבלוע הוא בולע כזית אסור כמקדם כיון דליכא כלל במי הגעלה ס' נגד מה שבלוע מתוכו ונעשה המים כאיסור נבלה א"כ הק' תוס' שפיר אליבא דרב דס"ל דמב"מ במשהו ועיין בו היטב ודו"ק. [הג"המהרב הג' וכו' מוה"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא. דברי הגאון בזה תמוהים לפענ"ד דהדבר פשוט דמין במינו לרב אף דהוי מה"ת דהא ילפינן מולקח דם הפר ודם השעיר מ"מ מלקות בוודאי ליכא כל זמן דליכא כזית בכדי אכילת פרס דלא עדיף ממין בשא"מ לדידן דלר"ח הכהן ליכא מלקות בטעמא וכיון דבמין בשא"מ לדידן חנ"נ לא הוי רק מדרבנן וכמש"כ לעיל בשם הפלתי לדעת ר"ת פשוט דה"ה במין במינו לרב וא"כ ע"כ צ"ל דקושיית התוס' אינו רק לר"ת וכמו שמסיק בפלתי ואגב דאיירי בדין חנ"נ ראיתי לכתוב בענין מה דנסתפק הפמ"ג במשבצות זהב בסי' ק' סק"א בדברים האוסרים למעלה מס' כגון מחמץ ומתבל וכדומה אי אמרינן בהו חנ"נ וכתב דמד' ר"ת בטור בסי' צ"ב מבואר בהדיא דלא אמרינן חנ"נ בדבר הנאסר במשהו אכן מד' הר"ן בפ' כ"ה דהקשה שם מהא דתנן בפ"ק דתמורה דאין המדומע חוזר ומדמע אלא לפי חשבון וכו' והוצרך לתרץ דביבש ביבש לא אמרו חנ"נ בשאר איסורין משום דלא הויא דומיא דב"ח ע"ש בר"ן משמע דבלח בלח אף למעלה מס' אמרינן חנ"נ כ"כ הפמ"ג שם אכן לענ"ד נראה די"ל דהר"ן לשיטתו אזיל דס"ל דמחמץ ומתבל ודכוותייהו אוסרין מה"ת ביותר מס' וכמו שכ' הפמ"ג בסי' צ"ח בש"ד ס"ק כ"ט על שמו וכ"כ שם הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד וא"כ לא גרע משאר איסורים האוסרין עד ס' דגזרו בהם חנ"נ משום לתא דבב"ח וכמש"כ הר"ן אבל לפי מש"כ הש"ך בסי' צ"ח ס"ק כ"ט בשם האו"ה בפשיטות דאינו אלא מדרבנן בוודאי י"ל דלא אמרינן בהם חנ"נ דלא מבעיא לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' צ' דגבי בו"ח גופא במקום דאינו רק מדרבנן כגון בחלב שחוטה וכדומה דלא אמרינן חנ"נ וכמש"כ הט"ז שם לדעתם לא כ"ש בשאר איסורים דרבנן או בתערובת דרבנן אלא אפילו לדידן דלא קיי"ל כן מ"מ בלמעלה מס' בוודאי י"ל דלא אמרינן חנ"נ דכיון דעיקר הטעם דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים הוא משום לתא דבשר וחלב ובב"ח לא מצינו דיהיה אוסר למעלה מס' מה"ת ועי' בש"ך בסימן זה ס"ק ט"ו מה שתמה על האפי רברבי ולענ"ד נראה דהאפי רברבי אזיל בשיטת מהרש"ל שהביא הט"ז בס"ק ט"ו דבשאר איסורים גופא דאמרינן דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ דווקא בנתערב לח בלח צונן בצונן ואין ס' אבל חם בחם ע"י בישול דנותן האיסור לח טעם בהיתר גם בשאר איסורים אמרינן חנ"נ יעו"ש ולפי זה הא דכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה דבבו"ח אין לסמוך ע"ז ג"כ צונן בצונן מיירי וא"כ יפה כתב האפי רברבי דאינו אלא חומרא מדרבנן דמן הש"ס דאמרינן דחלב נבלה היא אין ראיה כלל דהתם חם בחם הוא וע"י טעם דנתן החתיכה טעה בחלב ובכה"ג מודה האפי רברבי דאסור מה"ת בבו"ח אבל צונן בצונן שפיר י"ל דגם בבו"ח אינו אלא מצד חומרא כנ"ל ליישב דברי האפי רברבי וכן צריך לפרש דברי הד"מ בסי' צ"ט אות ב' בהא דכתב שם ליישב דברי הטור ע"פ ד' הרשב"א ז"ל בתשובה דמחלק וכתב דדווקא אם נתערב לח בלח או יבש ביבש אז אמרינן דאם ריבה עליהן שוגג מותרין וכו'. ולכאורה הא הטור כתב סתם דכל האיסורין וכו' ומשמע דאיירי אפי' בבו"ח וכמו שמסיק בד"מ בעצמו שם ובבו"ח הא מבואר בהדיא בגמ' דאף לח בלח חנ"נ מה"ת דהא מקשינן חלב נבלה היא וא"כ ע"כ צ"ל דבצונן וצונן מיירי אמנם באמת משיגרת לשון הטור שם משמע דאיירי בתבשיל חם שנפל בו איסור. ואז לא יתכן כלל תי' הד"מ שם ועדיין צ"ע. ע"כ הג"ה מהרב הגדול וכו' מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ דפ"ק ווילנא]:
(סעיף ה') טיפת חלב שנפלה על הקדירה כו'. דין זה מקורו מסמ"ג וז"ל טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא כו'. ועיין ש"ך ס"ק י"ח שהביא לשונו והנה בספקו של הסמ"ג י"ל ב' פירושים דז"ל הגמ' פ' דם חטאת ד' צ"ג איבעיא להו בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי או לא א"ל אין טעון מסתברא כבגד מה בגד אין טעון כיבוס אלא מקום דם אף כלי אין טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול א"ל מי דמי דם אינו מפעפע בישול מפעפע ועוד תניא חומר מריקה ושטיפה מהזאה בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי א"ל אי תני' תני' וכו' יכול שאני מרבה אף תרומה ת"ל אותה פרט לתרומה ופריך ותרומה לא בעי מריקה ושטיפה והתניא קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט אמר אביי לא נצרכה לדאמר מר בישול במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ומפרש הרשב"א דוודאי אם בישל במקצת כלי מפעפע בכל הכלי רק דאינו מפעפע למעלה במקים שבישל רק טעם קלוש וזה היה חומרא דחטאת דאפי' למעלה צריך מריקה להוציא טעם קלוש א"כ י"ל דזה ד' של הסמ"ג דוודאי א"א דמפעפע בכל הכלי אלא דמספקא לי' אי הפי' כהרשב"ם א"כ אפי' נבילה במקום הריקן מצטרפין את התבשיל לבטל המפעפע כולו אי הפי' הוא כפשוטו דאותו בא למעט מתרומה היינו דאינו מפעפע כלל רק דבחטאת גזירת הכתוב הוא שטעון מריקה ושטיפה וה"א דה"ה לתרומה לכך כתב רחמנא אותה פרט לתרומה לפ"ז אם אמרי' כפי' רשב"ם א"צ שימתין רק עד שיצטנן דהוא כבר בטילה אבל א"א דאינו מפעפע כלל א"כ הטיפה עומד שם במקומו ואסור לערות באותו צד או שצריך להמתין עד שיצטנן והא דכתב הסמ"ג אבל בנפלה בריקן שמא מפעפע עד דופן הקדירה סמוך לקדירה כ"כ שאין ס' נגד הטיפה ונעשה אותו מקצת נבילה כו' היינו היכא דדופן הכלי הוא עב עד שאם יערה התבשיל דרך דופן הכלי במקום שנפלה הטיפה לא יהי' ס' בתבשיל דאז אוסר התבשיל וכל ספיקא של הסמ"ג הוא אם מפעפע באורך או ברוחב הכלי או י"ל דזהו ספק של הסמ"ג וכן הוא משמעות כל אחרונים בדעתו ז"ל דמפרשים דברי הסמ"ג כך דזה וודאי שבישול במקצת מפעפע למעלה ממקום בישול אלא דמספקא ליה אי מפעפע בכל הכלי או אינו רק מקצת הכלי ואם מפעפע בכל הכלי א"כ מגיע הבליעה גם בתבשיל ומתבטל בס' אבל א"א דאינו מפעפע בכל הכלי א"כ יש לחוש שמא מפעפע בדופן הכלי באורך וברוחב עד שאין ס' נגד הטיפה ונ"נ ואוסר התבשיל אח"כ כשיערה ממנו לכך צריך להמתין עד שיצטנן ולפ"ז אפי' דופן הכלי הוא דק מאד אפ"ה אסור לערות ממנו וכ"ד הש"ך ס"ק כ"ג שכתב וז"ל ואע"ג דלכאורה אין דומה לכף וכו' מ"מ כיון שאתה בא לאסור דופן הקדרה מחמת הטפה ע"כ צ"ל שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי וכו' עכ"ל משמע מדבריו שמפרש כפי' השני דאי כפי' א' אפי' אם מפעפע התבשיל מכל מקום אינו נאסר דהא אינו מפעפע רק טעם קלוש א"ו דס"ל כפי' השני דמפעפע טעם גמור:
(שם סעיף ז' בהגה"ה) ואם נשפך חלב וכו'. והתבשיל מותר דתתאי גבר והיינו דקדירה עומד במקום קליפה ולפ"מ דקיי"ל דאם הקליפה נכרת צריך ס' נגד הקליפה צ"ל שלא נתן הקדרה אצל האש אח"כ דאז אינו מוליך הבלע יותר מכדי קליפה אבל אם נותן אח"כ הקדירה אצל האש צריך ס' נגד הקליפה:
(שם) וקילוח מן הקדרה רותחת וכו'. הוי ככ"ש והיינו דא"צ אפי' קליפה ואע"ג דקיי"ל בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן צריך קליפה אדמוקיר לי' בלע אע"ג דנפסק הקילוח שפיר יש לחלק בין קרוש לצלול. אמנם י"ל לכאורה ממתני' דנטיף מרוטבן ע"ג החרס וחזר אליו יטול את מקומו אע"ג שהוא דבר צלול ואעפ"כ נאסר מחמת החרס ואף שנפסק הקילוח אבל לק"מ דהא שכ' הרמ"א דאם נפסק הקילוח בדבר צלול דאינו אוסר רק אפי' בכדי קליפה היינו לדידן דקיי"ל תתאה גבר א"כ כיון שתתאה הוא קר מקרר להעליון ולכן אם נפסק הקילוח אינו מבליע כלל אפי' בד"ק משח"כ א"א עילאה גבר אפי' בנפסק הקילוח נמי מבליע הוא דאין כאן דבר שיקרר אותו לפ"ז לק"מ דלמ"ד תתאה גבר בלא"ה מוקי התם בגמ' דמיירי בחרס רותחת ולמ"ד עלאה גבר דמיירי בחרס צוננת נמי לק"מ דלדידי' אפילו בנפסק הקילוח נמי מבשל אכן מדברי מהרש"א שם משמע דאפי' למ"ד תתאה גבר אפי' דבר צלול ונפסק הקילוח נמי מבליע בו כ"ק דהקשה דהא דכ' תוס' שם גבי נטיף מרוטבו על הסולת דלא גרסינן יטול את מקומו דקיי"ל תתאה גבר וה"ק דנימא אדמוקיר לי' בלע א"ו ס"ל אף בנפסק הקילוח בדבר צלול אדמוקיר ליה בלע ודלא כרמ"א:
(שם) טיפה הנופלת ע"ג כסוי הקדרה כו'. והוא שהתחיל להרתיח ט"ז ס"ק כ"ח ומהרש"ל בפ' כ"ה חולק ע"ז כו' וכן מסתבר דשאני בקדירה דרוטב עצמו הוא תמיד שם משא"כ בכסוי שמא באותו פעם שנפלה הטפה לא עלתה הרתיחה כו' עכ"ל ומדברי רש"י מוכח איפכא דרש"י ס"ל אם מקצתה תוך הרוטב דאותה חתיכה אסורה ואין הרוטב מסייע לבטלי' ואם כיסה הקדירה מהני משום דעל ידי כיסוי הרתיחות עולה למעלה אלמא דלא חיישינן לזה: