Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 93
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן צ"ג) קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב כו'. כתב הטור בשם הרשב"א דאם בישל ירקות בקדירה של בשר מותר לבשל בה אחר כך גבינה שכבר נתמעט בה כח שבלע הבשר ונקלש עד שאין ראוי לחול עליו שם איסור בב"ח בד"א כשבלע היתר כמו שאמרנו אפל בלע דבר איסור לעולם הוא באיסורו עד שיגעיל הראוי להגעיל וללבן הראוי ללבן ע"כ וראייתו מהש"ס דעבודת כוכבים ובזבחים וכמו דמבואר בב"י דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. וכתב הב"י ומיהו מדברי תוס' פ' כ"ה משמע דלית להו הא דרשב"א שכתבו בשמעתין דדגים שעלו בקערה בסוף עבודת כוכבים דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וטעמא משום דמינו ומינו בטיל ברוב מדאוריי' ובכלי מקדש אוקמי אדאוריי' וכ' הש"ך בס' נקה"כ שלו דדברי ב"י אלו אין להם שחר כלל דאף לד' התוס' ראיית הרשב"א מוכרחת דלאחר שנאסר הכלי לא שייך ביטול ברוב כלל דאל"כ למה צריך להגעיל כלל ע"ש א"ו דגם התוס' ס"ל דמהני הגעלה בכה"ג דנפלט הכל ואאמ"ו דלק"מ דוודאי לפי דברי התו' י"ל דלא מהני הגעלה בכה"ג והיינו משום דאינו מפליט כל הבלוע ואף שמפליט קצת מ"מ יוכל לחול עליו אח"כ שם האיסור על הנשאר והא דמהני גבי חטאת והיינו משום דזהו וודאי רוב הבליעה מפליט ולא נשאר בו רק מעט וא"כ כשיבלע אח"כ בקדירה מן ההיתר כמו ערך האיסור שהוציא הבלוע הנשארת בתוכ' בטיל ברוב ושפיר איכא למימר דאוקמוה אדאורייתא ע"י הגעלה זו אמנם זה דווקא בחטאת אבל בשאר אסורים דקיי"ל מין במינו צריך ס' וודאי לא מהני הגעלה בכה"ג. והנה לכאורה מוכח כדברי תוס' ודלא כרשב"א מהא דפסחים דף למ"ד אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור ופריך אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו כו' ומשני כו' ע"ש. והנה דעת הרשב"א דאף דקיי"ל דבהיתירא בלע מהני הגעלה לכלי הצריך ליבון מ"מ בכלי חמץ להשתמש בו בפסח לא מהני הגעלה אף דהיתירא בלע משום דשמא עליו והלכך כשיבוא הפסח מקרי אסורא בלע וא"א כשיטת הרשב"א דהיכא שהגעילה עד שנקלש הטעם מהני שאינו יכול לחול עליו שם איסור קשה מאי פריך הגמ' על דברי הרב דלא מהני הסקה בקדרה מהא דתנור דאמרינן דמהני דילמא שאני התם דהיתירא בלע הלכך מהני היסק אבל חמץ בפסח דשמו עליו לא מהני הסקה דאף שנקלש טעמו ע"י מ"מ גבי איסור לעולם שהוא עומד באיסורי' אע"כ צ"ל כשיטת התוס' דאף דהתירא בלע לא מהני כלל קלישת הטעם דמ"מ יוכל לחול עליו שם איסור. ועוד יש ראיות דלא כרשב"א דהנה העולם מקשים האיך קאמרי התוס' במקדש אוקמי אדאורייתא דמין במינו בטיל ברוב הא בפ' דם חטאת מוקי להאי דכל יום נעשה גיעול לחבירו כרבי ור' הא ס"ל מין במינו לא בטיל כר"י וי"ל דהנה הרמב"ם ס"ל דמצות מריקה ושטיפה הוא קודם שנעשה נותר והתוס' ס"ל דמריקה ושטיפה הוא לאחר שנעשה נותר והנה לכאורה מהסוגיא דהשפוד ואסכלא מלבנן באור בסוף מס' ע"ז מוכח דלא כהרמב"ם דגרסינן התם השפוד והאסכלא מלבנן באור והתניא גבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילן א"ל הכא אסורי' בלע הכא התירא בלע אמר רבא סוף סוף כי קפליט איסור קפליט אלא א' רבא כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו א"ה הגעלה נמי לא לבעי קשי'. והנה לפי שיטת התוס' דמריקה היה אחר זמן אסור סוגי' דשמעתין אתיא כפשוטא דהמקשה פריך כי קפליט כו' היינו כיון דהגעלה הוא אחר זמן איסורא השתא נמי אסורא בלע מה לי גיעול דעובד כוכבים מה לי גיעול בקדשים וע"ז משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו והיינו שפיר התירא בלע דפליט לי' קודם זמן אסור משא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דמריקה ושטיפה הוא קודם זמן אסור א"כ ע"כ הא דפריך סוף סוף קפליט היינו משום דאינו מפליט כל הבלוע ונעשה נותר אחר זמן ואע"ג דאינו אלא טעם קלוש יוכל לחול עליו שם איסורי' ולא דמי לנ"ט בר נ"ט דהוי טעם קלוש הבא מן טעם קלוש א"כ יקשה מאי משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו אכתי ק' דהא נשאר הבלוע בתוכו ונעשה נותר אחר זמן אכן לפמש"ל בשם הב"י לשיטת התוס' דהבלוע בטיל בתוך הכלי א"כ שפיר קא קשי' לי' סוף סוף איסורא קפליט היינו דבלוע בתוכו נעשה נותר אחר זמן וא"ל דנתבטל תוך הכלי הא האי הגעלה הוי ע"י מים והוי אינו מינו עם הבלוע וע"ז משני כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וא"כ הוי מינו עם הבלוע ושפיר איכא למימר שנתבטל עם בלוע ברובא דאוקמי אדאורייתא ופריך הגמ' אי הכי הגעלה נמי לא לבעי דאף דאינו נקלש טעמא מקמי הכי מ"מ נמי יוכל להגעיל בכה"ג דנתבטל ברוב בכל הכלי לפ"ז מתורץ נמי מה שמקשים על תוס' דכ' מקדש אוקמי אדאורייתא הא האי מתני' ר' היא דס"ל מינו במינו לא בטיל דהנה כתבו התוס' ביבמות פרק הערל דביבש ביבש מודה ר"י דבטיל וע"כ דהטעם דביבש ביבש ליכא כאן טעם איסור כלל דבשלמא לח בלח דאיכא כאן טעם איסור א"כ מיד כשקבלה ההיתר טעם משהו מן האיסור נעשה הכל איסור ושוב ליכא רוב היתר לבטלו משא"כ ביבש דליכא בהיתר טעם משהו המקבל מן האיסור א"כ ההיתר בכ"מ שהוא עומד בפ"ע ושפיר הוי כאן רוב היתר לבטלו א"כ ה"ה הכא בטעם קלוש אף שהוא איסור מ"מ אינו יוכל לבוא ע"י נתינת טעם גמור בהיתר שיתהפך בו טעם היתר לאיסור ושפיר בטיל ברוב לפ"ז לק"מ דהכא דמעיקרא היו מגעילין ברותחין א"כ נקלוש טעמא ואח"כ כשמתבשלין בה שלמים שפיר איכא ביטול ברוב אפי' לרבי משום דהוי כיבש ביבש כמ"ש ולק"מ וכ"ז לשיטת תוס' משא"כ לשיטת הרשב"א דס"ל דהא דאמרינן דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו לאו משום בטיל ברוב אתינא עליה רק משום דאיכא טעם קלוש ואין ראוי לחול עליו שם איסור א"כ לא אזלי כל הסוגיא בהא דפריך הגמ' ס"ס כו' דהא שפיר מהני דהא עדיין היתר הוא והטעם נקלש ושוב לא חייל עלי' שם איסור א"ו מוכח כהתוס' ודו"ק: