Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 94
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סי' צ"ד סעיף א') **התוחב כף חולבת משערים בכל מה שנתחב תוך הקדרה.**ואמר אדמ"ו דהי' חושש לומר דלאו דווקא מה שנתחב לרוטב אלא דצריך לשער מה שנתחב בתוך הקדרה אפילו מה שחוץ לרוטב דהא לשיטת ר"י דס"ל גבי חתיכה מקצתה חוץ לרוטב מפליט אפי' מה שחוץ לרוטב דהוי כאלו כולו תוך הרוטב א"כ י"ל ה"ה הכא גבי כף דצריך לשער כל מה שבקדרה אפילו מה שחוץ לרוטב ואע"ג דלעיל גבי טפת חלב שנפלה על הקדרה במקום הריקם לא מצטרפי' הרוטב ולא אמרינן דהקדרה הוי כמו מקצת תוך הרוטב שיצטרף אפילו מה שלמעלה ממנו י"ל דהתם אינו דומה כלל לחתיכה שאינה סביב לה כמו בחתיכה אבל הכא שפיר י"ל דהוי כמו כולו בתוך הרוטב ואע"פ דלפום ריהטא יש לחלק בין חתיכה לכלי מ"מ קשה להקל אי יבא להקל מסברת עצמו בלי ראיה ויש לחוש לחומרא: [הג"ה ונראה דאין כוונתו להחמיר רק בכף של מתכות דחם עקצתו חם כולו אבל בכף של עץ בוודאי לא דמי לחתיכה כלל ודו"ק. ע"כ הג"ה מהרב הג' מוהר"ש הכהן נ"י מו"ץ דפ"ק]:
(שם) וי"א לחומרא שאם תחב כף של מתכות כו' וסברא ראשונה עיקר. עיין לקמן סי' קכ"א ס"ו בט"ז וש"ך ובא"ח סי' תנ"א במ"א סק"ד ומ"ש לתרץ על הא דאמרינן לעיל טפת חלב שנפלה על הקדירה שמוליך הבליעה בכולו וכאן מחליט סברא ראשונה לעיקר דיש לומר לענין בליעה שפיר אמרי' דמבלע בכולה משא"כ להפליט אינה מפליט כלום מה שלמעלה ממנו דאף שהוא חם כולו מ"מ אינו מפליט מכולה והנה לכאורה זה נגד ד' הרמ"א לקמן בסי' קכ"א סעיף ו' דנשתמש במקצת מהני ג"כ הגעלה במקצת ולפי הנ"ל למה מהני נבלע בכולו ומפליט אינו מפליט מכולו א"ו דכמו דנבלע בכולו ה"ה נמי דמפליט א"כ קשה איך סתם כאן הרמ"א לסברא ראשונה לעיקר הא לעיל גבי ט"ח שנפלה על הקדירה ס"ל דמפעפעת וא"כ ה"ה נמי דמפליט ולפי מ"ש לעיל בסי' צ"ב דספיקא של הסמ"ג הי' אם מפעפע בכל הכלי והא דתרומה א"צ מריקה ושטיפה בבישול במקצת כלי היינו משום דהיתרא בלע י"ל דה"ה הכא אף דהאי כף נפלט גם מה שלמעלה מ"מ כיון דהאי היתרא בלע ואינו מפליט רק טעם קלוש שוב אין אוסר לקדירה וא"ל הא כיון שהבלוע שבכף נ"נ וכיון שנעשה איסור א"כ אפי' טעם קלוש מ"מ אוסר א"כ נימא הכי דהאי טעם קלוש שמבליע למעלה אוסר להאי בליעה שלמעלה ממה שנתחב ונ"נ ושוב פולט לתבשיל טעם קלוש איסור י"ל לשיטת המחבר דס"ל דל"א בשאר אסורים חענ"נ א"כ האי בליעה האסורה הוי כמו שאר אסורים ול"א בי' חענ"נ ולשיטת הרמ"א דס"ל דאמרינן בשאר אסורים חענ"נ י"ל ג"כ דלק"מ דהא כתב לעיל סעיף ד' דבבלוע לא אמרינן חנ"נ ולא בעינן ס' רק כנגד האיסור שבלע ועוד י"ל דספיקא של הסמ"ק הוא דמספקא לי' הא דקמבעי' בגמ' בישול במקצת כלי אי צריך מריקה ושטיפה בכל הכלי היינו אפילו אם הכלי למעלה הוא צונן וע"ז מסקינן דמיעוט רחמנא אותו פרט לתרומה דבכה"ג א"צ מריקה ושטיפה דאע"ג דאמרי' דבישול מפעפע היינו אם כל הכלי חם אבל אם הכלי הוא צונן לא דתרתי לא עבדי שיפעול להחם מה שלמעלה הימנו וגם יבלע ויפלט ומשו"ה א"צ אך בחטאת הוא גזה"כ דאפילו למעלה היה צונן מ"מ צריך מריקה ושטיפה אבל אם כל הכלי הוא חם גם בכל האסורין מפעפע לפ"ז בטפת חלב דמיירי שהי' אצל האש יש להחמיר לומר דמפעפע או דלמא כל הסוגיא דהתם מיירי אפילו הכלי הוא חם ועכ"ז מיעט רחמנא אותו פרט לתרומה דאפי' בכלי חם אינו מפעפע ולפ"ז חייש הסמ"ק לחומרא דלמא כל הסוגיא דהתם מיירי דכלי הוא צונן אבל אם הכלי חם מפעפע בכל הכלי ואוסר טפת חלב שנפל על הקדרה שאצל האש אבל כאן מיירי בכף שהוא צונן ליכא לספוקי כלל דודאי אינו מפעפע בכל הנ"ל לפ"ז הא דכתב הרמ"א בסי' קכ"א דאם השתמש במקצת כלי כו' משום דכבולעו כך פולטו איירי דבעת שבלע היה חם הכלי וא"כ בשעת הכשרו נמי צריך להחם הכלי דאז מפליט ובולע אבל אם הכלי למעלה הוא צונן בעת הבליע' בלא"ה לא תעלה הגעלה למעלה וכן אם בעת שהבליע' היה חם ובעת הגעל' היה צונן למעלה לא מהני ליה הגעלה למקצת שלמעל' ודו"ק:
(שם סעיף ב') אם תחב הכף בקדרת ב"פ כו' צריך ב"פ ס'. עי' ש"ך ס"ק כ"ה ע"ש דלכך צריך ב"פ ס' דהיינו משום דמתחלה צריך ס' נגד החלב וכשהוציא נעשה כל הכף נבלה כו'. ויש להקשות הא דקי"ל איסורין מבטלין זא"ז א"כ הכא נמי כשיצא החלב לקדרה ונבלע טעם הבשר בכף וחוזר ופולט מן הכף לקדרה יהיו מבטלין זא"ז וגם שכ' לחלק בין נודע ללא נודע דבלא נודע אמרינן חוזר וניעור אבל בנודע לא אין להם שחר כלל דזהו דוקא במב"מ בליכא ס' כדלקמן סי' צ"ט אבל במבשא"מ ליכא נפקותא כלל בין נודע ללא נודע דבממ"נ אי אית ביה טעם אפילו בנודע נמי אמרי' חוזר וניעור ואי לית ביה טעם אפילו בלא נודע נמי לא אמרי' חוזר וניעור לכך נראה לאמ"ו דודאי האי ב"פ הוא ל"ד דלעולם צריך ס' נגד כל התחיבה ותחיבה ולא מצריך ב"פ ס' פעם א' משום בשר ופעם א' משום חלב דמשום זה א"צ כי אם פ"א ס' וכהנ"ל דקי"ל אסורין מבטלין זא"ז והא דמצריך ב"פ ס' היינו לפי מאי דפריך הגמ' בסוגיא דטיפת חלב הא חלב נבלה היא וא"כ צ"ל דקודם פולט הבשר פליטת עצמו ואח"כ בולע החלב וחוזר ופולט א"כ הוא הדין הכא האי כף מיד כשנותנה לתוך הקדרה פלט פליטת עצמו היינו מחלב ובלע מן הבשר ואח"כ חוזר ופולט טעם בשר שנבלע א"כ איכא ב' פליטות איסור כזית חלב וכזית בשר רק דליכ' לאסרינהו משום דהאי זית בשר וזית חלב מבטלין זא"ז רק דקודם שמסיר הכף מקדרה חוזר ובולע כפי ערך שיצא כבר ונ"נ אם כן כשתחבו פעם שנית חוזר ופולט לכך צריך ב"פ ס' נגד ב"פ בשר שנאסר בתוך הכף שנפל לתוך הקדרה וא"ל בתחיבה שנית אמאי לא מצריך ג"פ ס' דהא מיד כשתחב הכף בקדרה דפליט האי זית בשר שנבלע בתחיבה ראשונ' ואח"כ בולע כזית מן הקדרה וחוזר ופולט נ"ל דהנה יל"ד אמאי אמרי' דאם תחב הכף בקדרה שמשערין בס' שמא דכל משך זמן שהכף בתוך הקדרה בולע ופולט מבלי הפסק ואח"כ כל הבלוע שבולע נ"נ בתוך הכף וכשפולטו נימא חוזר וניער לאסור כל הקדרה אצ"ל כיון דחכמים הוצרכו ס' במב"מ הם אמרו דלא אמרינן חוזר וניעור בכה"ג דא"כ אין לדבר סוף דמיד כשהוא תוחב כף שהוא קטן מאד תאסר לקדרה אף שהוא גדול ממנו מאד ב"פ ס' ויותר ולכן אמרו דלא משערינן אלא בפעם א' בס' וכ"ז באותה קדרה דא"ל הכי משא"כ אם תחב ואח"כ לקדר' אחרת דלא שייך למימר הכי ודאי אמרי' בי' חוזר וניעור מש"כ שיצטרך על פ"א ס' על אותה תחיבה עצמה שחוזר ופולט אח"כ דהוי הכל כמו בקדרה אחת לא אמרי' חוזר וניעור לפ"ז כיון הא דמצריך ב"פ ס' היינו פ"א ס' משום טעם בשר שחזר ופלט בתחיבה ראשונה ופ"א משום טעם בשר שפולט עכשיו א"כ הוי הכל מב"מ וצריך דווקא לא נודע דבנודע ל"א מב"מ חוזר וניעור לפ"ז מה שהקשה הפ"ח בס"ק אמאי סגיא בס' הא ליכא כאן רק נ"ט של היתר זית כנגד מינו אין קו' כלל דהא אסורין מבטלין זא"ז א"כ נגד זית של אינו מינו שנ"נ אח"כ כשיבלע בכף מצטרפין הבשר והחלב שפלט כבר מיד כשתחבו לתוך הקדרה אך קשה הא דקתני קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט והיינו שיטעמו קפילא אמאי לא מצרכינן ס' נגד חלב שבלע וחזר ופלט דהוי מב"מ עם חלב שבתוך הקדר' דליכא למיקם אטעימא וא"ל כמש"ל בסי' צ"ב לחלק בין כלי למאכל ע"ש דהא הכא נמי איירי בכלי וצ"ל דס"ל כשיטת רש"י דאף דאיכא ס' צריך נמי קפילא וא"כ ע"כ י"ל דמיירי דאיכא נמי ס' אבל לקמן ריש סי' צ"ט בדברי המחבר משמע דאי ליכא טעמא מותר ואף דליכא ס' וצ"ע:
(שם בהגה"ה) וי"א דסגי בפ"א ס'. עי' ש"ך סק"ו דהטעם דהרבה פוסקים סוברים דבדבר בלוע ל"א חענ"נ ע"ש ואין זה מוכרח לדוחק זה לפמש"ל ריש סי' צ"ב דבכלי מה שנבלע נפרד ממה שבתוך הקדרה ומחובר הוא לעולם למה שבתוך הקדר' שהוא ס' נגד איסור ואין נ"נ כלל א"כ הכא בכף דלא נ"נ ולכך סגיא בחדא ס':
(בש"ע סעיף ג) הכל אסור בהנאה וכו' אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן וכו'. דין זה מקורו הוא בטור כאן ועי' בד"מ שכתב ולא דמי לכלים בפסח דאסורי' להשתמש בו כמש"כ באו"ח סי' ת"נ [ור"ל דהא הטור אוסר שם להשכיר כלי לא"י בפסח] משום דרוצה בקיומו ע"י דבר אחר די"ל דשאני התם דרוצה ליהנות מן האיסור אחר הפסח משא"כ כאן עכ"ל ותי' דחוק קצת אמנם יש לתרץ בדרך אחר דהנה בעבודת כוכבים דף ל"ב אמרינן ולמ"ד דרוצה בקיומו על ידי דבר אחר אסור מ"ש קנקנים דשרי ומשנינן התם ליתא לאיסורא בעיניה הכא איתא לאיסורא בעיניה והיינו דבנודות אין היין נבלע כ"כ ומקרי דאית' לאיסורא בעיניה אבל קנקנים שנבלע ביותר מקרי דליתא לאיסורא בעיניה ואם כן לק"מ מהא דאסור להשכיר כלים בפסח דהתם ישתמש בו העובד כוכבים בחמין ויהיה האיסור בעין ושפיר מקרי רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אבל כאן דאינו מתיר רק להשתמש בו צונן ליתא לאיסורא בעין וכו' ולכן מותר להשתמש בה והנה הרמ"א כתב התם ויש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהן וכן שאר צרכי הנא' בכלי חמץ והכא גבי כלי שנתבשל בה בב"ח לא הגיה כלום דאפילו בחמין ממש ומשמע דבחמין בוודאי אסור וצ"ל הטעם דהתם גבי חמץ מותר משום דהוי שלא כדרך הנאתן אבל בב"ח אפילו שלא כדרך הנאתן נמי אסר ועי"ל בשלמא התם דליכא איסור בבישול משא"כ הכא דאף שהוא שלא כדרך הנאתן מ"מ כשחממו איכא איסור לכך הכא ודאי אסור אך לפ"ז קשה דהאיך מגעילין כלי שיש בו בליעה בב"ח הא איכא בשעת הגעלה איסור משום בב"ח וצ"ל דבאמת אסור להגעיל כלי הבלוע מבב"ח משום האי טעמא לפ"ז נסתלק קושית העולם מה שמקשים בהא דכתבו תוס' לשיטת ר"ת האיך מגעילין יורה גדולה הא מים נעשה איסור כו' וקשה דהא לשיטת ר"א נמי קשה האיך מגעילין יורה גדולה שנתבשל בה בב"ח דגם הוא מודה דאמרינן חענ"נ ולפמש"ל ניחא דודאי הוא בלוע מבב"ח שהיה אסור להגעילו עד שנעשה אינו ב"י דאיסור בישול בב"ח נגע בה. [הגה"ה מאת הרב הגדול כו' מוהר"ר שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא ע"ד מה שכ' לתרץ קושית הד"מ משום דהתם משתמש בחמין משא"כ הכא אינו מתיר רק בצונן הנה אף שכעין זה תי' המג"א בס"ס ת"נ שם על קושיא אחרת מ"מ על קושייתו של הד"מ לכאור' אינו תירוץ כלל דמה בכך דעכשיו משתמש בחמין מ"מ החמץ שנבלע בו מכבר ליתא לאיסורא בעיניה ויותר הו"ל לומר דהתם שאני דמשכיר הכלי ע"מ להשתמש בו חמץ בעין בפסח ושפיר הוי רוצה בקיומו של חמץ בעין ובזה יתיישב ג"כ מש"כ הד"מ באו"ח שם דלדעת הטור דאסור להשכיר הכלי כ"ש דאסור להשתמש בעצמו בכלי חמץ חמין לרחיצ' והמנהג הוא להיתר ולפמ"ש אינו הכרח כלל מד' הטור וע' בגליון האו"ח שם להגאון מוהרע"א ז"ל שתמה דלדעת הטור שם היכא מתיר להניח דבר יבש הרי נהנה מהכלי ותמוה דכבר הקדימו הד"מ כאן ביו"ד להקשות זה וצ"ע. ומש"כ עוד הגאון המחבר כאן בפשיטות דבחמץ מותר מה"ת שלא כדרך הנאתו משו' דכתיב ביה אכילה הנה באמת כ"ה ברמב"ם בפ"ה מהלכות יסוה"ת ובתו' בעבודת כוכבי' דף מ"ג ע"ב ד"ה אמרו לו אכן בס' מקור חיים באו"ח בר"ס תמ"ב דעתו להיפך דאסור מה"ת ונפקא לן מתשביתו דהשבתה היינן שלא ע"י אכילה אכן הדבר תמוה דהיאך נעלם מעיני הגאון הנ"ל דברי הרמב"ם והתוס' שהבאתי וצע"ג. ע"כ הגה"ה מהרב הגדול וכו' מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ בפ"ק ווילנא]:
(ש"ך ס"ק כ"ב)ז"ל ובס' מע"מ כת' דמהך משמע דס"ל להרא"ש חנ"נ בשאר איסורים ואשתמיטתיה להטור וכו' ולא עמדתי על סוף דעתו דדבר ברור הוא כדפרשתיע"ש והפ"ח תמה עליו אי לא אמרי' חענ"נ בשאר איסורים מה מהני מה דהוי נ"ט בר נ"ט דאסורא. נראה מדבריו שהוא מפרש דהא דחשבינן המל"ע בשאר אסורים משעת שחממו בו מים היינו שיצטרך ס' נגד כל הבלוע שבקדירה ואם הפי' כך הוא ודאי יש מקום לתמיהתו דמ"נ מה שנשאר בתוכו הוי נ"ט לפגם ומה שיצא לחוץ בשעה שחממו בו בתוך המים א"כ אף אם נימא שנפלט כל הבלוע ולא היה בתוך הכלי כל מעל"ע ולא הוי נטל"פ כיון דלא היה נבלע בקדירה כל מעל"ע מ"מ לא בלע רק לפי ערך מה שנבלע במים דהיינו למשל אם נבלע בקדירה שיעור זית א' ואח"כ חממו בו שיעור ו' זיתים א"כ כשפולט להמים וחוזר ובולע מן המים ליכא כאן בליעת איסור רק חלק שביעית דהא השתא נבלע בו אותו עם ו' חלקים מים אבל באמת אין הפי' כך א"כ אין מקום לתמיהת הפ"ח דבאמת א"צ להמתין עד מעל"ע משעה שחממו בו מים רק משום חלק שביעית האיסור שנבלע בו אח"כ ואם בשלו בו א"צ ס' רק נגד החלק השביעית:
(שם סעיף ז') בשר רותח שחתכו בסכין חולבת כו'. אם אין בו ס' נגד מקום הסכין שחתך בו בשר. ש"ך ס"ק כ"ד ואע"ג דחם מקצתו חם כולו ע"ש ולפמ"ש הש"ך בס"ק כ"ה דמיירי שהסכין הוא למטה ואפ"ה לא שייך תתאי גבר דאגב דוחקא דסכינא בלע טובא א"כ ודאי דא"צ רק נגד מקום שחתך דבמקו' שלאחתך ליכא דוחקא דסכינא ודאי אמרינן בי' תתאי גבר: