Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 95
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן צ"ה בש"ע סעיף א') דגים שנתבשלו כו' מותר לאכלם בכותח כו'. והיינו דס"ל כשיטת תוס' והרא"ש דעלו ל"ד ומזה מוכח שהתוס' ס"ל נמי דלא כרשב"א דס"ל דאם בישל בכלי דבר אחר דהוי הגעלה היכא דהיתירא בלע דלא כהש"ך דכתב דגם תוס' כהרשב"א ועיין לעיל סי' צ"ג שם כתבתי פלוגתא דהרב"י והש"ך בפי' דברי תוס' בחולין דף קי"א ד"ה הלכה ולכאורה יש להקשות בהא דאיתא במס' עבודת כוכבים כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ופריך תינח שלמים אלא חטאת דלילה ויום מתאכלי כי מבשלים בה האידנא חטאת הוי נותר כי הדר מבשל בה למחר או שלמים או חטאת קפליט נותר דחטאת דהאידנא בשלמים או חטאת דלמחר לא נצרכה דכי מבשל חטאת האידנא הדר מבשל בה האידנא שלמים דחטאת דלמחר ושלמים דמאתמול בהדי הדדי קא שלים זימנייהו והדר מבשל שלמי' דלמחר וכו' ויש להקשות אמאי צריך לבשל בראשונה שלמים דאתמול אמאי לא מבשל בה מיד בפעם ראשון שלמים דלמחר וי"ל דתוס' כתב שם בא"ד דהא דאמרי' בכלי מקדש אוקמי אדאוריית' א"כ כל מה שנוכל לעשות דבר שלא לבטל איסור ברוב' עושין כל מה דאפשר לפ"ז אי הוי מבשל בה מיד שלמים דלמחר מיד הוי קמבטיל ברובא שני אסורים חדא דחטאת אסור לזרים ועוד אם נבלע בלוע דחטאת בשלמים דלמחר אי לאו דבטיל האי בלועה ברובא למחר נעשה נותר וא"כ לענין זה נמי היה צריך לאוקמי אדאורייתא דבטיל ברובא לכך היה מבשל תחלה שלמים דאתמול א"כ לא קמבטיל רק איסור חדא היינו איסור מה שהוא אסור לזרים אבל איסור נותר לא קמבטיל ליה דהא שילום זמן דחטאת ושלמים בחד זמנא והנה א"א דעלו לאו דווקא דה"ה בנתבשלו נ"ט בר נ"ט מותר אכתי לא הוי צריך לכל זה דהא לא קמבטיל ליה רק איסור לזרים משא"כ איסור נותר ל"צ ביטול כלל דהוי נ"ט בר נ"ט רק אי אמרת כפי' הב"י בשיטת התוס' דהגעלה לא מהני בכה"ג רק במקדש כיון דהגעלה כזה אינו מוציא כל הבלוע והא דבמקדש שייך הגעל' זו היינו משום דבמקדש אוקמי אדאוריית' והיינו כיון דנבלע בקדרה עד כדי רובא מבטיל לי' לבלוע תוך הכלי א"כ היה צריך לבשל שלמים דאתמול דהבליעה לא הוי רק טעם ראשון דאחר שינא הוא דאמרי' דהוי נ"ט בר נ"ט אבל קודם שיצא הבלוע לא הוי נ"ט בר נ"ט א"כ אי הוי מבשל שלמים דלמחר הוי מבטל שני אסורין כו' ושפיר קאמר דצריך לבשל בתחלה שלמים דאתמול שלא לבטל שני אסורין לפ"ז מוכח דלא כהרשב"א דאי כהרשב"א דס"ל דהוי הגעלה גמורה א"כ גם בתוך הקדירה ליכא בליעת נותר אם כן הקושיא במ"ע אמחי צריך לבשל שלמי' דאתמול כלל אצ"ל כמ"ש הב"י לתוס' ודו"ק:
(שם סעיף ב') ביצה וכו' אבל אם נתבשלה בקדירה עם בשר אסור לאכלה בכותח. עי' אחרונים שתמהו דעיקר דין זה הוא אך למותר לכאורה דמהיכא תיתי לומר דביצה גרע מקדר' של בשר דמבואר לעיל בריש סי' צ"ג דאסור לבשל בה חלב וי"ל ע"פ דברי רש"י ז"ל בסוף פרק כ"ה וז"ל וחלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחין אותו בעורה נראה בעיני איסור גמור כו' ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו דמותר לאכלן בכותח משום דה"ל נ"ט בר נ"ט וכו' ורחוקין זו מזו כרחוק מזרח ממערב כו' אבל חלב הנמלח בבשר שנתנו טעם זה בזה נעשה שניהם איסור כו' עכ"ל רש"י ז"ל ויש לדקדק היכי מדמה לדגים שעלו בקערה הא הכ' הוי טעם שני באיסור דמיד שבא טעם מן הבשר מן הקיבה הוי מיד הטעם באיסור וצ"ל דס"ל לרש"י כשיטת ר"מ שהביא הרשב"א דאף אם הטעם שני הוא באיסור נמי מותר דל"א טע"כ אלא בטעם הבא מן ממשו של איסור ולא טעם מן הטעם אף שהוא באיסור א"כ לפ"ז קשה הא דקתני קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב הא הוי נמי טעם מן הטעם ואפ"ה אסור וצ"ל דדוקא גבי דבר מאכל שיש לו טעם ופליטה מצד עצמו א"כ הוי טעם שפלט אח"כ לאו טעם גמור אלא טעם מן הטעם משא"כ בכלי שאין בו טעם ופליטה מצד עצמו א"כ לא הוי הטעם מן הטעם כלל רק הוי הכל טעם ראשון דמה שנבלע בקדרה לא הוי רק כאלו כולו כנוס בתוך הקדיר' ולכן הקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב דהוי טעם ראשון ולפ"ז שפיר הוצרך השו"ע לאשמעי' דאפי' בביצה אסור לאפוקי מדעת רש"י ותוס' הנ"ל דהוא דוקא לעיל בסי' צ"ג גבי קדרה אסור דהוי הכל כטעם ראשון אבל הכא הא הוי טעם מן הטעם ולא יהי' אסור קמ"ל דאסור וק"ל: [הגה"ה מהרב מהר"ש הכהן נ"י ועיין בפמ"ג בפתיחה להל' בב"ח שחקר בטעם שני אי הוי ד"ת או מדרבנן וכתב דלדידן דקי"ל דטע"כ מה"ת דילפינן מגיעולי עובד כוכבים מוכח דגם טעם שני מה"ת ע"ש אכן להנ"ל אינו ראיה רק בטעם שנבלע בקדירה אבל בטעם שנבלע באוכל אינו ראיה ודו"ק. ע"כ הגה"ה]:
(שם בהגה"ה) ויש מחמירין צלי ובישול וכו'. ויש לדקדק היכי סתם הרמ"א דאסור דמשמע אפי' בשיעור דלית ביה טעם אפ"ה אסור ואמאי כיון דליכא כאן טעם בשר כלל אמאי יהיה אסור וי"ל דהנה הרי"ף מפרש דהא דאמרי' דהאי כוורא דאטמיה ביה בשרא אסור למיכל בכותח אע"ג דקי"ל ריחא לאו מלתא היא ותירץ הרי"ף דאף דריחא לאו מלתא מ"מ משהו איכא והני כוורא כיון שיכול למיכלי בלי כותח הוי כמו דבר שיש לו מתירין דאסור במשהו כיון דעכ"פ איכא טעם משהו ואסור וא"כ ה"נ דכוותיה:
(שם בהגה"ה) וכן אם לא נתבשלו כו' מותר לאוכלן עם חלב עצמו. והא דכתב ומדייק עם חלב עצמו היינו לפ"מ דקי"ל דמי חלב אין אסור רק דרבנן וכותח היינו מי חלב והא דנ"ט בר נ"ט מותר דוקא לאכלן בכותח שהוא מדרבנן אבל בחלב שהוא מדאורייתא ה"א דאפי' נ"ט בר נ"ט אסור לכך כתב הרמ"א אפילו בחלב עצמו מותר:
(שם סעיף ד') יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין כו' דע"י אפר הוא נטל"פ. וכתב הש"ך דדין זה לא נמצא בשום פוסק וכו' ואדרבא משמע וכו' וכן מוכח נמי מהתוס' שכתב דלר"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבו"ח ניחא מה שצותה התור' להגעיל כלי מדין ע"ש באורך ולכאורה אין זה קושיא כלל דהא בלא"ה אף דאפר אינו פוגם מ"מ איכא שאר דברים הפוגמים וע"כ צ"ל דהתוס' מקשים הא התורה צותה להגעיל כלי מדין ולא הוזכר דצריך ליתן בו דבר הפוגם ואם כן היאך הגעילו היורה גדולה וכ"מ קצת בפ"ח ע"ש. ועי"ל דאיתא במס' עבודת כוכבים דף צ"ח ע"ב אמר רבא הלכתא נטל"פ מותר ועכברא בשיכרא לא ידעינן מ"ט דרב אי משום דקסבר נטל"פ אסור והלכתא דמותר או קסבר רב נטל"פ מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי משבח לפי זה קו' התוס' הוא מה מספקא ליה אי קסבר רב נטל"פ מותר או לא הו"ל להוכיח דע"כ ס"ל דמותר דאל"כ הא ס"ל לרב חענ"נ וא"כ יקשה האיך מגעילין היורה גדולה דהא לדידיה לא מהני אפר אם כן מוכח דנטל"פ מותר: