(סימן צ"ו בש"ע סעיף א') צנון כו' וי"א דה"ה לאינה ב"י כו'. והיינו משום חורפא דצנון משווי לי' לשבח והק' הרשב"א בתשובה הי' תצ"ז לפ"ז איך יליף הגמרא במס' עבודת כוכבים דף ס"ו ע"ב דנטל"פ אסור מגיעולי מדין דא"א דלא פגמה פורתא דלמא מש"ה צותה התורה להגעיל כדי שיכול הישראל להשתמש בו דבר חריף שהוא משווי ליה לשבח ותי' אמ"ו נר"ו דלפ"ז מאי דקי"ל דכלי שבלע דהיכ' דהתירא בלע סגי בהגעלה אף בכלי הצריך ליבוי וכמש"כ לעיל בסי' צ"ג בשם הרשב"א אם כן מוכח שפיר דע"כ נטל"פ אסור דאל"כ לא יצטרך ליבון לעולם דכיון דא"א שלא פגמא פורתא א"כ לעולם הוי התירא בלע וקשה אמאי צותה התורה דכלי שתשמישו ע"י אור שיצטרך ליבון הא סגי' ליה בהגעלה כיון דהתירא בלע דהא עדיין לא נשתמש בו דבר חריף הוי התירא בלע ומהני בי' הגעלה ומותר אח"כ להשתמש אפילו דבר חריף א"ו דנטל"פ אסור והוי איסורא בלע ולא מהני הגעלה בדבר הצריך ליבון ועי' לקמן סי' קצ"ב מ"ש שם:

(שם בהגה"ה) ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא. עי' ש"ך ס"ק י"ב שרוצה לאסור הצנון והיינו כיון דלכ"ע משוי' ליה לשבח א"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ולאמ"ו נראה דהדין עם רמ"א דקי"ל בכל דוכתי' דאפי' ס' איסור דאורייתא אוקמינן אחזקה ומותר:

(שם סעיף ד') לימוני"ש שהביא העובד כוכבים מותר מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסר מקצתן כו' נתבטלו באחרים כו'. והק' בס' של"ה אמאי לא יאמר בכ"א חענ"נ ואח"כ בלע הסכין מן הנחתכין ואוסר כל הנחתכין בסכין י"ל דל"א בחורפא רק מבליע או מפליט אבל מפליט ומבליע כאחת ל"א ואם כן אם נאסרו הנחתכים שוב אין לו כח להבליע בסכין ואם כן שפיר יש לפסוק כפסק הש"ע: