Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 99
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סימן צ"ט בש"ע סעיף ב') בד"א שעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר וכו' אבל אם נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה וכו'. [הטעם בזה מבואר בר"ש פ"ה דתרומות וברא"ש פג"ה ובטור משום דחיישינן דשמא נתמעט האיסור ונבלע בעצמות ולפ"ז אם ראו האיסור כשהוא חיה אז בוודאי סגי בס' כנגד הבשר שראה בעוד שהחתיכה היתה חיה וכ"כ הב"ח להדיא ונראה דאף לדעת הרמ"א דס"ל דאמרינן בשאר איסורי' חנ"נ וגם בדבר שאין לו טעם מעצמו אמרי' חנ"נ מ"מ בכאן יודה וכמש"כ הש"ך בס"ק ג' דעצם דמי לכלי מתכות וא"כ ה"ה אם נתבשלה תחלה עם העצמות נמי דינא הכי דמצטרפין עצמות להיתר אם ידעו כמה היה שיעור הבשר מתחילה. ע"כ מדברי הרב הג' מוהר"ר שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא]:
(שם בהגה"ה) ויש מחמירין כו' ובמקום הפסד כו'. יש לסמוך אמקילין כי כן עיקר ועי' ש"ך סק"ג מה שמקשה על הב"ח ולפי מש"ל דיש לעצמות פליטת לעצמן לק"מ על הב"ח דלא קאמר דמצריך ס' נגד העצם עצמו דודאי העצם עצמו אין נעשה נבילה רק כיון דאית ליה פליטת עצמו הפליטה נעשית נבלה. ונראה לתרץ דברי הש"ך דמ"מ מקשה שפיר על הב"ח דהנה הא דאמרי' חנ"נ בשאר איסורים הוא משום לתא דבב"ח וא"כ מצריך להיות דוקא דומיא דבשר וחלב דהיינו בגוף האוכל אבל בפליטה ליכא עליה שם בשר דהוי כמיא בעלמא וגם הוא עצמו א"א לבוא לידי אכילה עד שיתבשל עם דבר אחר ופולט בליעתו לתבשיל וכיון דליכא מציאות להאי פליטה שיהיה עומד בפ"ע לא הוי דומיא דבב"ח ול"א חענ"נ וק"ל:
(שם סעיף ה') אין מבטלין איסור כו' אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור. והקשה הפר"ח דזה נגד הש"ס דגיטין דף נ"ג ודף נ"ד דפריך דר"י אדר"י דאמר גבי מבשל בשבת בשוגג לא יאכל אם כן קנסינן אטו מזיד והתנן המדמע והמנסך רי"א בשוגג פטור במזיד חייב ולא קנסינן ומשני הא מד"ת הא מד"ס כו' א"כ הכא דאיכא איסור ד"ת ואמאי לא קנסינן שוגג אטו מזיד ונ"ל ליישב דשאני התם במבשל בשבת דאפילו במבשל בשוגג מ"מ חלול שבת דעיקר האיסו' הוא הבישול שעשה מלאכה בשבת וכן במטמא ומדמע ומנסך אם היה ד"ת היה קנסינן שוגג אטו מזיד משום דלטמא תרומה או לדמע בחולין הוא עצמו איסור מבטל אפילו לא יכוין לזה משא"כ גבי לבטל איסור ליכא איסור כלל במכוין לבטל אבל אם מבטל בשוגג ולא כוון לבטל כלל רק דנפל בעצמו אין כאן שום איסור כלל ולא שייך לקנוס שוגג אטו מזיד ועי' ט"ז סי"ח מה שמקשה דברי הטור אהדדי דבסי' ק' פ' דוקא אם נפל אבל הפילו הוא אפילו שוגג קנסינן כו' וכאן כתב לא קנסינן ואאמ"ו דיש הבדל גדול בשלמא התם ע"כ תחלת הגזירה היה אם הפילו הוא לא מהני דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דתקנו דבר חשוב ל"ב דאם הפיל מהני האיך שייך לומר דבר חשוב ל"ב א"ו דתקנת חכמים היה אף בהפיל וא"כ כיון דעיקר הגזירה היה מתחלה שלא להפיל במזיד ושפיר גזרינן שוגג אטו מזיד משא"כ הכא במבטל איסור דכל עיקר גזירה היה שלא לבטל איסור לכתחלה אבל הא דאסור לאכול אינו אלא משום קנס בכה"ג לא קנסינן שוגג אטו מזיד דגזרינן שוגג כו' אמרי' אבל קנסי' שוגג אטו מזיד לא אמרי' ועי"ל בשלמא התם שפיר קנסינן דשוגג אטו מזיד משום דכל טעמו בנפל א' מהן לים דמותר משום דאמרינן דההיתר נפל אע"פ שהוא נגד הסברא דהל"ל מן הרוב נפל דהלא יש ההיתר כמה אלפים אעפ"כ אחז"ל דתלינן איסור נפל לים וההיתר נשאר וכ"ז בנפל מעצמו אבל הפילו הוא קנסינן שוגג דהם אמרו והם אמרו דמאן יימר דאיסור נפל אבל במבטל האיסור הסברא נותנת דמותר דהא אין האיסור מורגש רק דקנסינן ליה משום דתקנו שלא לבטל איסור לכתחלה אע"פ שהוא מותר עכשיו שהרי האיסור אינו מורגש וכ"ז במזיד אבל שוגג א"ל דלא קנסינן דהא אין הטעם האיסור נרגש כלל ודו"ק. ומ"ש הט"ז דאם אי' אם הוא איסור בטיל ברוב דאפילו למ"ד קנסינן שוגג אטו מזיד דבכה"ג לכ"ע לא קנסינן נ"ל דמטור מוכח דלא עדיף משוגג דכתב דא"צ המורה לחקור אם נתרבה אח"כ דאם לא נודע דאית ביה איסור מותר דהא קי"ל כל אסורים שבתורה אם ריבה עליהן בשוגג מותר דלא קנסינן אם כן משמע דלמ"ד קנסינן אסור א"ו דלא עדיף משוגג והא דכתב וכ"מ מדברי תוס' ע"ש דנראה דהיה מפרש הא דכתבו תוס' ושמא הוא שוגג כו' הוא תו' אחר והיינו אפילו למ"ד קנסינן אומר מותר עדיף אבל האמת אין אתו דהתוס' רוצה לתרץ דבריהם של עצמם במ"ש דאיכא למ"ד בשוגג יעלה וקשה להו הא דקאמר אבטלינהו משמע במזיד וע"ז כתב דאף שמבטל במזיד כיון שסבור שמותר לבטל הוי כשוגג ואין מקום לדברי הט"ז כלל ודו"ק:
(שם בהגה"ה) ודוקא שנתערב יבש ביבש או אפילו לח בלח. והא דסתם רמ"א ולא מחלק בין בב"ח לשאר אסורים דבב"ח וודאי אפי' לא אמרינן נ"נ בלח בלח כיון דודאי קודם שנתערבו עליה ס' נגד בשר הא חלב אסור מצד עצמו א"כ הל"ל התערובת אסור משום אפשר לסוחטו וא"ל דמיירי דאיכא ס' נגד כל התערובת ולזה מחלק בין לח בלח ליבש ביבש אלא לענין אותה חתיכ' א"צ לחנ"נ וכמ"ש הש"ך סק"י והא דכתב הש"ך דבב"ח א"צ לחקור היינו טעמא דבלח בלח ל"א חענ"נ ע"ש אכתי קשה אם בא לפנינו חתיכה שנפל עליה טיפת חלב שנפל על החתיכה אמאי לא כתב הטור דבכה"ג צריך לחקור וצ"ל דזה א"צ לכתוב דודאי בלא"ה צריך לחקור דלמא היה מונחת כולו חוץ לרוטב א"כ צריך ס' נגד כל החתיכה א"כ ודאי יבוא לחקור את כל המעש' וא"צ להטור לכתוב כלל ומה שמקשה הש"ך על הדרכי משה מהא דטיפת חלב נבילה וכו' עיין בסימן צ"ג תמצא יישוב נכון:
(שם סעיף ו) איסור של דבריהם כו'. ועי' ש"ך מה שמק' ממותר שבנר חנוכה ונראה לאמ"ו לתרץ דהנה התוס' בביצה שם מקשים מעיגולים דלמה לא יוסיף עליו ויבטל ותי' דשאני התם דעיקרו ד"ת והנה הש"ע לא מחלק כן וקשה עליו קושית התוס' מהא דתרומה וי"ל דהנה הת"ח כלל ל"ט כתב בשם הגהת אשר"י אם נתערב איסור דרבנן חד בחד מותר לשני בנ"א אמנם הרא"ש בפ"ק דביצה חולק ע"ז וא"כ י"ל דהנה לפום ריהטא י"ל קושית תוס' באופן אחר דאף דבחד בחד אסור גם באיסור דרבנן ולא אמרינן ספיקא לקולא כיון דאתחזק איסור מ"מ ס' עכ"פ מקרי ולפי זה לק"מ בשלמא גבי עצים כיון דכבר נתערב חד בחד דאיכא שום ספק עליה ובס' דרבנן הוא דאמרי' מרבה עליו ומבטלו אבל בודאי דרבנן אין יכול להרבות ולבטל לפי זה שם בתרומ' דחז"ל הצריכו בתרומה ק"א לבטלו א"כ בפחות הוי ודאי איסור דרבנן דלא מהני לבטל ברוב עד דאיכא ק"א וא"כ בלי פחות משיעור זה לא הוי ס' דרבנן אלא ודאי ובודאי לא מהני [אמנם מהא דמוכרח הרא"ש לפסוק כמהר"ם מרוטונבורג ע"כ היינו משום דאין רוצה לחלק בין עיקר ד"ת לאין עיקרו ד"ת לכך קשה ליה קושית תוס' מהא דתרומה א"ו דאין רשאי להרבות היכא דאית לאיסורא ולא מקלי קלי א"כ ע"כ צ"ל חד בחד לא מקרי ס' דרבנן דאל"כ אין מוכרח לפסוק כמהר"ם דקושית תוס' בלא"ה לק"מ א"ו דלא ס"ל כא"ז אלא דלא הוי ס' דרבנן] והנה כ"ז ביבש ביבש דליכא כאן תקנת חכמים בביטולו אבל לח בלח דצריך ס' אפי' מדרבנן במב"מ א"כ ודאי כל היכא דליכא כאן ס' לא הוי כאן ס' כלל כמו בתרומה שזכרתי ואסור להרבות עליו לפ"ז לק"מ קושית הש"ך מנר חנוכה דהתם הוי לח בלח דהוי כמו ודאי איסור דרבנן ואסור להרבות עליו. ועי"ל דאיתא בפ"ק דביצה דף ב' ע"ב מיתיביה א' ביצה שנולד' בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין כו' וספיקא אסורא בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא לרב יוסף ולר' יצחק הוי ספיקא דרבנן ולקולא כו' וכתבו התו' אבל לר"נ דאמר משום מוקצה לא פריך דמוקצה חמור והוי כעין דאורייתא וי"ל הא כתבו התוס' גבי עצים שנשרו מן הדקל דמוקצה דלית ליה עיקר מדאורייתא קיל טפי משאר אסורי דרבנן שיש להם עיקר מן התורה הוא סותר למ"ש הכא דמוקצה חמור משאר אסורים וי"ל דהא דכתבו תוס' דחמיר היינו לר"י דאית ליה מוקצה ודאי חמור משאר איסורים אבל לדידן דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה רק ביו"ט מחמירין כר"י ודאי מוקצה אינו חמיר כ"כ וקיל משאר אסורים דרבנן שיש להם עיקר מד"ת וכ"ז במוקצה מחמת איסור או מוקצ' מדעת אבל מוקצה מחמת מצוה דגם לר"ש אית ליה האי מוקצה דחמיר והוי כעין דאורייתא לפ"ז פ' הש"ע שפיר דגבי מותר שמן שבנר חנוכה דהוי מוקצה מחמת מצוה דהוי כעין דאורייתא אסור להוסיף עליו ולא ק"מ:
(שם בהגה"ה) איסור שנתבטל כו' חוזר וניעור כו'. הקשה הר"ן א"כ אם נפל כזית רזלב או נבילה לתוך התבשיל אמאי מהני ס' לבטלו נימא דבולע וחוזר ופולט עד דליכא כאן ס' ומתוך קושיא זו הוציא דלא אמרינן חוזר וניעור בלא נודע א"כ הר"מ דפ' אפי' בלא נודע אמרי' חוזר וניעור א"כ קושית הר"ן במ"ע וצ"ל כמ"ש הפ"ח דל"ל אלא בליעה א' ופליטה א'. ועי' ש"ך סקכ"א שכתב דביבש ביבש ל"א חוזר וניעור ומקשים עליו ממתני' סאה של תרומה שנפל לתוך מאה של חולין ולא הספיק להעלותו גיד שנפל אחרת ה"ז אסורה ור"ש מתיר וכמה ירבה ויהיה מותר עד כדי רובו משמע דוקא עד כמו רובו אבל בשוה בשוה אמרינן חוזר וניעור והנה לפום ריהטא גם להר"ן יש להקשות כן ממתני' שכתב דלא אמרינן חוזר וניעור דאל"כ אם נפל כזית אסור להיתר נימא דבולע ופולט וחוזר ובולע ופולט ע"ד שלא יהיה רוב מן ההיתר י"ל הא דנקיט עד כמה ירבה עד כדי רובו היינו רק מדרבנן אבל מדאוריית' אפי' פחות מרובא לא אמרינן חוזר וניעור א"כ הכא בכזית נבילה שנפל לתוך היתר כיון דלא אפשר בענין אחר הניחו חכמים על ד"ת דל"א חוזר וניעור אפילו פחות מרוב היתר אבל הש"ך דפ' כן לדידן קשה וי"ל בדוחק דהנה הפוסקים מחולקים בהא דקי"ל יבש ביבש חד בתרי בטיל יש פוסקים כיון דאית חד היתר יותר מן האיסור אפילו נפל מאה של איסור לתוך מאה וחד של היתר אפ"ה אמרי' דבטיל כיון דאיכא א' יותר מן ההיתר וי"מ ע"ד דאיכא ב' פעמים של היתר כגון ב' של איסור צ"ל ד' היתר א"כ י"ל דהש"ך ס"ל ודאי אפילו יבש ביבש אמרי' חוזר וניעור אם איסור והיתר הם שוים בלי רוב היתר אפילו חד והא דכתב דלא אמרינן חוזר וניעור היינו דס"ל דצריך ב"פ היתר וע"ז כתב אם נתערבה כ"כ שאין רוב נגד איסור רוב דהיינו ב"פ היתר מ"מ ל"א חוזר וניעור אבל מ"מ צריך שיהיה רוב נגד איסור רק דא"צ ב"פ נגד האיסור אם כן הא דקתני במתני' עד כמה ירבה היינו דצריך שיהיה עכ"פ רוב היתר ולא שוה וק"ל:
(שם סעיף ז) אם נבלע איסור מועט כו' מותר להשתמש כו'. והנה הרא"ה בס' בדק הבית דעתו דאפילו בכה"ג נמי אסור להשתמש בו לכתחלה אמנם יש להוכיח כד' הרשב"א דהנה טכ"ע ילפינן מגעולי עובדי כוכבים והנה לפ"מ דקי"ל דאפילו למ"ד טכ"ע לאו דאוריית' מ"מ אם נתערב איסור לפחות מרוב היתר ודאי דטכ"ע דאורייתא א"כ קשה איך ילפינן מגעולי עובדי כוכבים טכ"ע דלמא לעולם טכ"ע ברוב ל"ד והא דהצריכו גיעולי כלי מדין היינו מחשש שמא ישתמש דבר מועט באופן שלא יהיה רוב היתר נגד איסור א"ו דהיכא דדרכו להשתמש בו בשפע לא חיישי' שמא ישתמש בו מיעוט וק"ל: