בהעלותך:

שקופים אטומים. ואמרו רז"ל במסכת מנחות פרק כל הקרבנות אטומים מבפנים ושקופים מבחוץ:

לכך נאמר בהעלותך. פירושו כדי להעלותך ולזכות אותך ועי' לעיל בויקרא רבה פר' ל"א:

[ולא עוד אלא אם אתה גרסי']:

מצירין. מצערין:

אומניות. כל בעלי אומנות שוים באומנותם קראם יחד:

ה"ג וכן בפרסות בהמה טמאה וטהורה. וגבי שרצים דכתיב ג"כ וזה לכם הטמא בכלל בהמה טמאה הוא דחד טעמא וסברא לתרווייהו ובתוספות בפרק אלו טרפות מתרצין בענין אחר ולא סליק שפיר לפי לשון המאמר הזה וע"ש:

מקשה. נוטריקון מה קשה:

[ה"ג נעשית שנאמר וכפתוריה כו']:

ממנה. משמע מעצמה ומאיליה:

לפיכך. לפי שהיא מעשה שמים:

לעלות. לשון עילוי והתנשאות ולשון בהעלותך דייק כן:

בטובתך. כלומר בחסדך אמור לי מהו זה כשהיית וכו':

מסמכני. מפני שידעת בי שאני סומא:

ושבט אפרים. אף על פי שמנשה הבכור כבר הקריב על שבט יוסף:

בשבילי. שאין אני זכאי בעיניו:

הנרות לעולם. הרמב"ן ז"ל הביא מדרש שדרשו על נרות חנוכה הנעשה על ידי כהנים בני אהרן וקיים הוא אותו מצוה לדור דור מה שאין כן חנכת המזבח שברוב עונינו חלף הלך לו:

וכל הברכות. ברכת כהנים יברכך יאר ישא:

שבעה כוכבים. שבעה כוכבי לכת:

לכך נאמר אל מול פני המנורה. מילתא באפי נפשיה הוא ובא לתרץ למה כתב אל מול פני המנורה יאירו כדי שלא יאמרו לאורו הוא צריך וכדפירש"י ז"ל:

ה"ג התאים ואל אליהמה ופסוק הוא ביחזקאל סימן מ' פירש"י וכתפות פתחיהם של ב' התאים וכן פי' לאילמות דלקמן וכן לאילמות וגו'. עד כהחלונות גרסינן:

כהחלונות שיהיו וכו'. פירוש כמו ה"א שפתחה הפנימי העליון צר ופתחה התחתון רחבה:

ואני צריך לאורה. בתמיה:

להעלות נר תמיד. כלומר וזהו דכתיב להעלות לשון עילוי ותלוי ראש:

תקן לי. התקן לי צרכי סעודה:

[ה"ג סיבבו מיכן]:

מיכן. מכאן:

פוסל. פוסלן מלהשתמש בהם עכשיו:

ולא יכול משה וכו'. סיפיה דקרא כי שכן עליו וגו' וכבוד ה' מלא את המשכן ובשביל אור השכינה ולא יכול משה לבוא וקרא לו ה' יתברך ואמר לו בהעלותך:

[ברק חניתך גרסי']:

ידע מה וגו'. קרי ביה מאה כמו שאחז"ל מה ה' אלהיך שואל:

הרשעים. שאינם מאמינים באל חי:

ישושום מדבר וגו'. ה' לשונו' של שמחה כתיבים ישושום ותגל פרח תפרח ותגל לומר שיחזרו למקומן אותן ה' דברים שחסרו:

אלא שבע וכו'. כל זה בפרק כיצד מברכין [צ"ל אין נערכין]:

[ה"ג הרבה הלוים חביבין]:

שנים עשר שנה. ששמש בבית אדוניו שנה אחר שנה בבית ובשדה וזהו קיץ וחורף כדלעיל פרשת וישב ובן שבעה עשר שנה היה כשפירש מאביו ובן שלשים היה בעמדו לפני פרעה:

שמו. חרבם על יריכם:

האומר לאביו ולאמו. עי' בפירוש רש"י בפרשת וזאת הברכה:

אמרו השערים וכו'. שסברו שעל עצמו אמר כן:

[ולרוץ את ראשו גרסי']:

מה כתיב עלה וגו'. מגומגם הוא ובתנחומא ל"ג ליה:

וכתב בהקדוש ברוך הוא הוד והדר לבשת. עיין כל זה בסדר נשא פרשה י"ד:

[כך מצינו לנבוכדנצר גרסי']:

אנטוס. הערוך לא פירשו ונראה פי' כמו אטומים שפירושו מוכן ומזומן ואמת נכון וכן מצאתיו שוב בפי' אבן עזרא ורבינו סעדיה:

ה"ג ליקח לו עבודת כוכבים היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשיו באתם לעשות עבודת כוכבים שלי וכו'. ועי' בויקרא רבה פרשה ל"ג ויתיישב לך באר היטב ושם פי' כל הענין:

[שתשמעו למלכות גרסי':

ה"ג את וכלב שוים]:

ב' אלהות. דורש שונים לשון שנים:

[סופו ליעשות מלך גרסינן:

ה"ג עמק המלך שהשוו הכל כו']:

אברהם בלבד. שלא היה זולתו אז בעולם מי שהכיר בורא הכל:

ומלך. והיה מלך:

נגרא. בריח וחוזק כל א"י:

אני מעורר. שקם עד שלא העיר היום ועי' כל זה בפ"ק דברכות ובמדרש רות פ"ה:

לכך נאמר עורה וכו'. כלומר מנוער וריק אתה כבודי נגד כבוד יוצרי:

ב' פעמים. אחד נגד יצרו שמסיתו שלא כדיי והשני על הסיתו כדין שהרי רודף היה. וב' פעמים חי ה' וחלילה לי מה' ובמדרש רות ל"ג ליה:

שנאמר מפני כו'. בתוך ד' אמותיו קרוי בפניו שכל ד' אמותיו של אדם הן כגופו:

אם כן הרי וכו'. אם כן שאתה דורש לשון יראה הרי מצינו גבי רבית ומשקולותלשון יראה וכן הוא בפ"ק דקידושין:

[ה"ג ונאמר להלן איננו כו']:

אפרכוס סגן וכו'. מיני ממשלות הם כל אחד פחות משלפניו:

אם תגביה וגו'. סיפיה דקרא משם אורידך:

ויהי בישורון מלך וגו'. וסיפיה דקרא בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:

ה"ג בירושלמי סוף פ"ק דמסכת סנהדרין ובתנחומא לקח שבעים ושנים פתקין וכתב בהן זקן עוד שנים פתקין חלק:

היה עולה בידך. בירושלמי פריך עליה וזה לשונו הגע עצמך שעלו כולו זקן א"ל מעשה נסים היה ומסורגים היו עולים עכ"ל ועי' לעיל פרשה ד':

וישארו שני וכו'. סיפיה דקרא אלדד ומידד ויתנבאו והנבואה היתה משה מת ויהושע מכניס כדלקמן וזה היה סוף מ' שנה:

נטל סל וכו'. לעשות לבנים:

יכשלו. יהיו נכשלים ונחשלים מרוב עבודה:

[ה"ג נכנסו כל ישראל אצל הזקנים ואמרו כו']:

אמרו להם מה אתם. הזקנים אמרו כן:

בטקסים. בדגל (ובמסקנא) ומהומה רבה:

כי זה. קרי ביה כזה כלומר לחור כך אנו עושין לך:

ויבן מזבח. דייק מדכתיב ויבן והל"ל ויבנה וכן דרשו ויבן את הצלע. ויבן נח מזבח. וכן פי' רש"י שם:

שכתוב נטועים. כנטיעה זו שמעלת צמחים חדשים מדי שנה בשנה ויום ביומו כן דברי תורה ואם כן איך יהיה לו זמן לזוז או י"ל שעל דברי חכמת התורה יהיה נטוע ומשוקע ובה לבדה יבלה האדם זמנו ועי' במדרש קהלת בפסוק ולהג הרבה. ועוד י"ל כנטע זו שהיא קשה ליעקר כך אל יזוז מדברי תורה:

מה משמרות. שכן כתוב בשי"ן:

[ה"ג ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין]:

מרועה אחד. הקב"ה שנקרא רועה ישראל או ר"ל משה רבינו ע"ה וע"ל פרשה י"ד:

ופרנסתו. חתיכה שאוכל ממנה ואולי צ"ל ופרוסתו:

לאחר זמן גבה מהן גרסי':

והן נשרפים. הזקנים:

בקוצים שבמחנה. זהו אליבא דרשב"א אבל לרבי שמעון בר מנסיא דרש ליה לשון קצינים:

ויוסף עוד וגו'. וכל אלו מנה זקנים ועיין לעיל פרשה ד':

אם נאמר בשר חיה גרסי'. פירוש ששאלתם היה בשר חיה שלא היתה נמצא בידם והלא נהפך טעם המן לכל טעם שבקשו:

[ה"ג לא נתאוו בשר אלא שאר בשר]:

למשפחותיו. דרשו חז"ל במסכת יומא בפרק יום הכפורים על עסקי משפחותיו:

[ה"ג הזקנים זקנים אחרים:

נתתי לך את הפרדס גרסי':

שישמרו עמי גרסי':

הריני מביא גרסי':

כי סמך משה גרסי']: