זה קרח. שהיה הוא ומשה בני אחים:

ה"ג ומדינים שחלק על משה ועל המקום כבריח ארמון שהעלת הארץ בריחיה בעדו כארמון:

[ה"ג בנו של עוזיאל קטן של אחי כו']:

ד' חוטין. בכל ציצית חוט א':

[פוטרת אותה גרסי']:

אתה בודאן. כפר לאמר אין תורה מן השמים כדאיתא במדרש קהלת בפסוק זבובי מות יבאיש:

[שלבו לקחו גרסינן]:

הבדיל אלהי ישראל. ולא אני מעצמי:

[עבודת הקדש עליהם גרסינן]:

וכשאמר וכו'. זה היתה חכמתו:

לקדמו. היו מקדימים לדבר אתו קשות וזהו שאמר לפני משה:

אשר נקבו. עיין לקמן:

אותו בן טובים. פי' אותו שגנבו הוא בן טובים ועיין בסדר נשא בפרשה י"ג:

לקח טליתו. כמו שפי' למעלה וכן פירש רבינו בחיי:

עצה מאשתו. כמו שדחז"ל על חכמות נשים בנתה ביתה וגו' בפ' חלק:

והלך כו'. דרש ויקח על לקיחת וקבלת העצה וי"ו של והלך כמו ועוד:

הרביתם כו'. לשון רב קדייק וכן הוא בילקוט:

ואמר להם. למשה ולאהרן:

אמר בקר. הקב"ה אמר כן למשה:

[אם נתקבצו גרסינן]:

לכך כתיב ויקח. שלקח לו דין מיוחד ומשונה משאר עונשים:

הייתם אומרים. כלומר היה לכם מקום לאמר טובים אנו מכם:

ה"ג אין לפניו לא אכילה ושתיה. כלומר לא משום שיש לפניו אכילה ושתיה ח"ו אלא וכו':

שכבר הוא מתוקן. הקדוש משמע הוא קדוש:

[מן הכל הוא הקטורת גרסי']:

נתון לתוכו. נתן לא אמר אלא נתון וכן הוא בילקוט פי' כי בכל קטורת כבר נתן אותו סם שכל המקריבו ואינו נבחר לכך ימות ורבינו בחיי גרס נתן להם בתוכו ופירושו על העצה שיעץ אותם להקטירו ולדעתי דידן עדיף:

הרי אמרתי לכם. התראה רבה וגדולה:

הם חטאו. כלומר בשלמא המה הר"נ איש י"ל ששגו בלי דעת אבל קרח כו':

ששקול כו'. כן דרשו חכמים ז"ל ממה שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו:

[שנאמר כל אלה גרסינן]:

אדום. לשון וידום אהרן וכן הוא אומר ואדום לא אצא פתח:

[שבניו עשו תשובה גרסינן]:

ומשה היה רואה גרסינן:

ששמע מפי גרסינן:

מי שילך וכו'. דסיפיה דקרא שמעו נא וגו':

הקטן. המעט פירושו המעט באיכות ולא בכמות:

[אלהי ישראל וגו' גרסינן:

לפי שהיה גדול גרסינן]:

וליתן לו זמורה גרסינן. פי' שכך היה המנהג שכל מי שהמלך משחררו נותן בידו זמורה והוא סי' חירות ושבט מושל כמו עדיין ביש מקומות שהמושלים והרודים בעם יש בידם מקל יד והוא סימן לממשלתם:

סנקליטיקוס. שר ויועץ מיועציו כן פי' בערוך וכן אהרן בראשונה היה לוי נבחר לעבודת השם ואחר כך נבחר לכ"ג ובילקוט לא גרס חזר וכו':

אמרו. הבריות אם הוא כו':

יקפחני גרסינן. פי' יסתום ויסתיר דברי:

שמתו וירדו לשאול תחתית. זה גיהנם:

שאולה. זה פי הארץ ודייק מדכתיב שתי פעמים לא נעלה ובשעת הדין כתוב ג"כ וירדו וגו' ואח"כ ויאבדו וגו':

בילקוט גרס לשפתים וירדו לשאול שנאמר וירדו הם וגו':

ומשיבו. תשובה על דבריו בהן ולאו ואלו לא באו כלל:

אל מנחתם כו'. שהיה לו לומר אל עבודתם שהרי הקטרת אינה מנחה:

שהקריבו. כלומר שישראל מקריבים ערב ובוקר וכן משמע בפירש"י בחומש:

מלבד כו'. כלומר מנחת התמיד שעליו נאמר מלבד וגו' ואותה מנחה היתה קריבה משל ישראל:

דרכי. כלומר מנהגי מצד הדין:

[ה"ג עליהם לקרבן ומבקש רחמים]:

וכן למשוח כו'. בשעה שהי' הולך למשוח את דוד למלך:

[ה"ג משלי היה:

ולא נטלתי גרסינן:

ה"ג בגאותן אמר להם אתה וכל עדתך וגו' הלך קרח כו':

שמשה נטל גרסינן]:

ה"ג והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו. פירוש לפי מה שהיה גדולת משה ואהרן נוגע ומזיק להם:

כלם מדברים עמו. י"ל דברו דברי מחלוקת על משה ובילקוט גרס כל העדה שנכנסו ובאו עמו מיד כו':

אנדרלמוסיא אנדרלומוסיא גרסינן. פי' גזר דין כוללת:

[ה"ג לשון לקוי]:

תכלית. כך נדרש התי"ו והוא לשון כלייה וכדמפרש ואזיל:

[אם אין אתה תובע גרסינן]:

בנפקין. בגנאי עיין בערוך ערך נפק:

[ואין אתה מוציא גרסינן]:

בודאי. אומר שהאמת כן הוא:

רבונו של עולם אם בריאה. פירוש אחריו אם בראת כו':

[ותפתח א"ר יהודה גרסינן]:

בקרב כל ישראל גרסינן. וכן בשורות התחתונים:

ותפתח הארץ וגו'. את פיה:

[הם עתידים גרסינן:

ה"ג ארמון זה קרח שפשע]:

שבעלי דיניו גרסינן:

לפי הענין צ"ל אינו זז שנאמר והבריח וגו' כך משה וגם גירס' הספר י"ל כך וזה שכתוב שנא' והבריח וגו' שב על הבריח שזכר וגם י"ל ששב על משה ויש לו סוד על דרך הקבלה שהבריח התיכון רומז למשה:

קתליקוס. פי' הערוך ממונה על האוצרות והלוים לא היו משועבדים בעבודת פרך:

[אין אתה שולט גרסינן:

אינו קם גרסינן:

לא כלום לקח גרסינן:

ומה ירזמון גרסינן]:

איני נמשח. בתמיה.

[מחרפין אותו גרסינן]:

ולא היו שונאי. שאלו היו שונאיו לא היה מקפיד כל כך שצר על האדם כשאוהבו מחרפו משמחרפו שונאו כן פירש"י בספר תהלים:

ה"ג אלופי שהיה אדם גדול בתורה ומיודעי שהיה נושא ונותן עמו בהלכה:

ה"ג נמתיק סוד. מהו בבית אלהים נהלך ברגש כדתנן הפר כו'. ופי' כדתנן פ"ב דיומא שהפר היו מקריבין בכ"ד כהנים שכולם היו משותפים בהקרבתו איש איש על עבודתו כדי שיהי' קול המולה בעזרה מפני רוב אנשים לקיים בבית אלהים וגו' וברוב עם הדרת מלך:

[ה"ג מרגיש שנאמר בבית אלהים נהלך ברגש ישיא מות וגו']:

היה בהן. בדואג ואחיתופל:

[והיה בבית גרסינן]:

ה"ג דואג ואחיתופל היה בהם מינות מתחלה וגירסת הספר י"ל בדוחק:

[ד"א מדבר במשה גרסינן]:

זה שוחט כו'. קרח שהשחיטה כשרה בזר:

ומקריב. י"ל לקבלת הדם ועיין בפירש"י בפ' ויקרא:

את מחית כו'. אתה הכית אחרים במקל ובמה שהכית תלקה בו גם אתה:

את שומע כו'. שנאמר רב לך אל תוסף וגו':

פחדותן. שררתם ואימתם שהיתה מוטלת על העם כי היו כולם נשיאי עדה אותו טכסיס וממשלה לא נתבטל שאחרים נעשו תחתיהן והכי איתא בתנחומא בהדיא:

[שנעשו תחתיהן שרי גרסינן:

צווחים בקול' גרסינן:

ה"ג שאמר משה ואתה ואהרן איש מחתתו וקרח לקח יותר מכולם]:

אלא זה. קרח:

[ה"ג לעין כל השרופים שבידו היתה]:

וקפלתו וכו'. האש היתה נקפלת סביבו עגול:

כדור. פי' עגול כי הכדור עגול:

באנינות. מתאבל על שהי' תחלה עמהם בעצה:

פלאות. פירש"י בפ' חלק שניצל מהם. עי' בפ' חלק דמוכח דה"ג אי קרח כהנא רבא אתה תלמידו א"ל מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה בהדייהו אמרה ליה כו'. ופירש"י ז"ל מה לך בשרר' זו אם אהרן כהן גדול אם קרח כהן גדול מ"מ אתה תלמידו ודי לך:

הואי כו'. הייתי עמהם בעצה ונשבעתי עמהם שאם יקראוני שאלך:

כוליה כו'. כל העדה קדושים וצנועים ולא יכנסו עלי אם אני פרועה ראש:

אשקתי כו'. השקת אותו יין:

וארויתיה. השכרתו.

ואגניתיה. השכיבתו וישן לו והיתה יושבת על פתח ביתה היא ובתה וסותרת קליעת שערת ראשה וכל מי שבא בשביל לקרוא את און בעלה היה חוזר הרי יצא ידי שבועתו שהרי לא קראוהו:

היא וברת' גרסינן. פירוש היא ובתה ובתה היתה מעיינ' בשערות ראשה ובפרק חלק לא גרס וברתה:

[אשתו של קרח. עי' בפרק חלק שהיא הסיתהו לכל זה:

שחשדוהו באשת איש גרסינן]:

קינא לאשתו. ממשה ועיין כל זה בפ' חלק:

[המהרהר אחר רבו גרסינן:

אמרו לפניו רבש"ע גרסינן]:

והאידנא עד דמחו להו גרסי'. פי' ומאז עד עכשיו אינם יוצאים עד שמכין אותם:

[אם בריאה גיהנם גרסינן]:

טייעא. סוחר ישמעאל:

בי בלועי. מקום שנבלעו וכל מאמר זה הוא בב"ב פ' המוכר את הספינה:

ואחוי לך. ואראה לך:

בזעי. שני בקעים והיה יוצא עשן מהם:

שקל גרסינן. פי' אותו ישמעאל לקח גיזת צמר ושראה במים והושיבה וקבעה בראש הרומח:

ה"ג רומחא ועיילא להתם ואיחרך. פי' הושיטה לשם למקום שיצא ממנו אותו עשן ונחרך מן החום שיצא משם:

אצית מאי שמעת גרסינן. פי' הסכת ושמע מה שתשמע דבר פלא ושמעתי שהיו אומרים משה כו':

כ"ך. ר"ל כ"ף פשוטה וכפופה וכן כולם ועיין כל זה בתנחומא בפרשה זו:

למאה כו'. כ"ף יתירה במילואו גימטרי' מאה כלומר לך לכ"ף וכן לך לך גימטרי' מאה:

ממנו מאר. שני ממי"ן:

הצילני נא גרסינן. והיינו שני נוני"ן:

איש צמח. סיפיה דקרא ומתחתיו יצמח הרי שני צדי"ק צמח צדיק והרי ג"כ שני צדי"ק ועיין עוד מזה בערוך ערך חמש:

שר חמשים. פסוק הוא ישעיה סי' ג':

כ"ד ספרים. חמשה חומשי תורה ה' מגילות תהלים משלי איוב דניאל עזרא דברי הימים יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיה ירמיה יחזקאל וספר יונה דחשיב ליה בפני עצמו הרי כ"ד וי"א מתרי עשר לבד מיונה הרי ל"ה וששה סדרים ותשעה פרקים דתורת כהנים הרי חמשים והא דחשיב יונה לספר בפני עצמו נוכל לומר מפני שכולו נאמר על האומות ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים כמוהו כמו שכתב הרד"ק בראש ספר יונה ואע"פ שנבואת נחום האלקושי היתה ג"כ על א"ה מכל מקום היתה על מלך אשור כמו שהוכיח שם הרד"ק והוא הצר לישראל מאד והגלה אותם מארצם והקב"ה נקם את נקמתם ע"י נבוכדנצר ונבואה זו נאמרה על נקמה זו מה שאין כן נבואת יונה וכ"ז כתבתי לפי גירסת הספר שגרס ט' פרקים דתורת כהנים אבל מאד אפלא שאם ר"ל הפרשיות כפי אשר הם סדורים בתורת כהנים הלא יש ויש בו פרשיות הרבה מאד וגם א"א לומר שר"ל הפרקים כמו שהם סדורים שמה שהמה יותר ויותר מהם והנה אמת נכון שר"ל הפרשיות כפי אשר המה סדורים בתורה ויקרא צו שמיני כו' והמה י' עד סוף ספר ויקרא וספר תורת כהנים נתחבר על כל אותו הספר כמו שכתוב בערוך ערך ספר וא"כ הטוב לומר שצריך להגיה פה ועשרה פרקים דת"כ והנה מה שאמור חוץ מן יונה ר"ל שאינו מן המנין כלל ליחשב במספר הנביאים מטעם שכתבתי בשם הרד"ק ואע"פ שנכתב ונקשר במספר תרי עשר היינו מטעם שאמרו חז"ל דאל"כ יאבד זכרו איידי דזוטר ולכן אמר שהוא בפני עצמו כלומר ענין נבואה נפרדת מן שאר י"א ולכן במספרם לא יתחשב וזה נתיישב על הדעת יותר משנאמר שנחשב לספר בפני עצמו מפני שנאמר על א"ה וזה לא יעלה על לב משכיל לחשוב נחמיה לספר בפני עצמו מפני שנאמר על א"ה כמו שמבואר מתוכו וגם לא מצינו אחד מהמחברים שמנאו בפני עצמו ולב המהסס יחקור וימצא כי כן הוא אכן בתנחומא גרסינן ג"כ ט' פרקים דת"כ:

בתי מדרשות. דריש פלגשים בלשון נוטריקון פלג שם ע"ש שבבתי מדרשות חולקין ופליגין אלו אוסרין ואלו מתירין כאויבים בשער:

כנגד פתחיה. כך פתחים היו לירושלים ובתי דינין ובתי מדרשות היו קבועין בשער העיר כמו שמצינו אצל מרדכי וזולתו בכל מקום ואע"פ שבסוף יחזקאל כתיב שי"ב שערים היו לירושלים זהו לעתיד כשיבנה מקדש במהרה בימינו אמן:

החיצונה. מה שלמדו היחידים חוץ לאלו בתי מדרשות:

שמונה עשר וגו'. פסוק כתיב באברהם כשרדף אחר המלכים ודרשו על אליעזר לבד שכן עולה גימטריא שלו:

הכירו. אברהם להקב"ה כמנין עקב וכל ימיו היו קע"ה:

[ה"ג שלא נימול ולא הוליד]:

חסר ה'. ממספר רמ"ח אברים שבאדם:

למנין כו'. כשנשלם מנין אותיותיו:

[ה"ג עטרת בעלה זו שרה:

ה"ג והוסיף לו משה יו"ד י"ה יושיעך מעצת המרגלים]:

יצחק יו"ד מול כו'. ושם יצחק קדריש:

[לתשעים שנה לשרה גרסינן:

ה"ג ק' מאה שנים היו לאברהם כו']:

על שמו. כלומר ע"ש עצמו ומאורעותיו ולא כיצחק הנקרא על שם מאורעותיו של אברהם:

הוא העשירי. ולפיכך היה פרוש לעבודת הש"י ע"ש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

ויתן לך. יש בו מאה אותיות מן מטל כו' וישתחו הראשון חשוב כקריאתו וישתחו:

[נשתיירו ב' גרסינן]:

עולים. כלומר דכתיב עולים לשון רבים תרתי משמע:

עד אשר לרעך. ולא עד בכלל וז' אותיות של אשר לרעך כתבו הקדמונים ז"ל שרומזים לשבע מצות בני נח והמקובלים כתבו שרומזים לשבע ספירות מחסד עד עטרת ועיין במערכת השמות ולעיל בפ' נשא פי"ג איתא נגד ז' ימי בראשית:

ויותר. כלומר ולא יותר:

וענוה. נראה שטעות סופר הוא בכאן:

גרורין. כלומר חוטין הנגררין:

שנים למעלה כו'. שכן הוא סדר הקשרים ב' למעלה אצל הכנף ומעט גדיל ביניהם ואח"כ לצד מטה היו עושין שלשה קשרים:

ושתי שנים. והם נגד שמים וארץ עצמם שהרי בכל מקום אמרו חז"ל שמן השמים ועד הארץ מהלך ת"ק או י"ל שחז"ל לא חשו למחשב הני תרתי שנין יתירין:

הוקם. פסוק בשמואל ב' כ"ג:

עולה של תורה. דריש הקרי על העי"ן בקמ"ץ ל' עולה:

עולה של קצרה. בתנחומא ובפ"ק דעבודת כוכבים ובפ"ג דמסכת מועד קטן איתא עולה של תשובה ולפיכך צ"ל ר"ל תשובה על קיצור המעשים או קצרה פירושו תשובה ועינוי נפש כד"א קצירי ומריעי:

בגימ' נפש. בא"ת ב"ש:

רע"א. כך ימים הוא שיעור הריון של אשה ועי' בב"ר פרשה כ':

כל מי באר. כלומר כל לשון באר של מים הכתובים בתורה הם מ' ודוקא מלת באר לאפוקי בארות בארות חמר וכן מבארות בני יעקן וגם אינם של מים וכן בארות בארות גבי יצחק לא קחשיב ודוק ותשכח ובאר שבע נקרא כן ע"ש המים ושפיר קא חשיב להו והטוב להגיה כנגד מ' באר. וכן מצאתי שוב באות אמת והנאני. ועיין עוד במדרש חזית בפסוק מעין גנים:

מן התורה למנין כו'. כלומר צריך שיפרוש מן התורה אחת מארבעים ושלש וחומש מנין למנין חל"ה בגימטריא מ"ג וה"ה במילואו ה"ה רמז על החומש:

[ופתחו חכמים אחת גרסינן]:

משום לא יוסיף. כדאיתא בסנהדרין ובמסכת מכות:

רבו זכיות כו'. בתנחומא גרס סנהדרין עשרים ושלשה כדי שירבו מליצי זכיות אחד וירבו מלמדי חובות שנים:

מוטב כו'. ופירושו אע"פ שאין מעין על פי אחד לחובה מכל מקום מאחר דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה שני פעמים עדה הרי כ' ואין מטין על פי אחד לחובה הרי עוד שנים ואין בית דין שקול הרי עוד אחד אף ע"פ שאותו האחד נוטה לדעת העדה האחת ויהיו המזכים י"א מאחר שהשנים מסכימים לדעת העדה המחייבת מוטב שידחו השנים את האחד ועיין זה בפ"ק דסנהדרין:

טבאל. פסוק הוא בישעיה סימן ז' ירצה לומר רמלא באלב"ם. ורמלא הוא רמליהו:

ששך. דכתיב איך נלכדה ששך ירמיה נ"א ופירש"י ורד"ק וז"ל ופירושו ששך בא"ת ב"ש בבל:

[וכתיב האותי גרסינן:

ה"ג אמר לו הים רבי א"כ כו']:

רבי. פירוש אדוני.

[ומצאתי רבון כל העולמים גרסינן:

שזה תימה גרסינן]:

הסיט. כלומר שיעור קטן רוחב הפנים כמו מן האגודל לאצבע או מן אצבע לאמה כדאיתא בפ' האורג:

אלימא. הראשון כמו אלמלי פי' אלו היה והשני כמו אלמלא פי' אלו לא היה }*)עיין בתוס' מגילה דף כ"א ד"ה אלמלא.{:

מעשה בעקרב כו'. עיין כל המעשים לעיל בויקרא רבה פ' כ"ב ובב"ר פ"י ובקהלת פ"ה ושם פירשתיו:

מעמר. מאסף עמרים:

[בית תופת גרסינן]:

גבור. כלומר גדול ועצום:

קטיל חויא. כלומר חויא קטיל פירוש נחש שהומת:

[מרים את גרסינן]:

ואתה משביח גרסינן. פי' תהיה משובח:

[אמר הולך גרסינן]:

עבר בלדר גרסינן. פי' הערוך שר ומושל:

[ובישא לא מטי גרסינן. וכן הוא בספר בן סירא]:

על מה עשה. לחתוך לכולם מקורה אחת:

כבוד לאיש. כלומר למען השלום שלא יאמרו כו':

גמל לכל מי. ויגמול דרש לשון גמול ושקדים לשון שקידה ומהירות: