כתבים רעים גרסינן]:

לכו ושאלו כו'. אמר כן למען יבינו כי גם הם יבריחו:

כמה. כמו כל כמה ואולי שצריך להיות במה כלומר בשביל מה שהייתי עמכם:

אין מכניסין כו'. בימות החמה:

[אין כונסין לה אוצרות גרסי':

היא נמשכת גרסי']:

כאן הוקרנו גרסי'. והוא ל' קרירו':

[למה זכו ליכתב גרסי':

ה"ג על שקבלו את ישראל עתיד כו']:

מלמד שהראה כו'. דייק מלת זאת כזה שמראה באצבע דבר דבור בטעמו ונימוקו או י"ל דיליף כעין גזירה שוה זאת מזאת הארץ אשר נשבעתי דלקמן שזה עיקר הדרוש עם הפסוקים שלאחריו ונדרשו בספרי והביאו רש"י ז"ל בפרשת וזאת הברכה:

בעל הבית כו'. כלומר בעל העולם ברוך הוא ודייק כינוי ממנו כלפי מעלה דאל"כ הלא גם פרעה ומצרים היו חזקים ורבים מהם:

שאתה אומר אני מת. בתמיה מה עשיתי כיון כו':

ונחשב כו'. עשה עצמו כאילו אינו מאמין שהגורל אמת ובתנחומא לא גרס ליה:

[בינך ובין פנחס אם לא יעלה גרסינן]:

והסו. ושתקו כד"א ויהס כלב:

אלא הגד נא וגו'. כלומר אימא לי גופא דעובדא היכי הוה:

[אמר הסתכלתי מ"ש גרסינן]:

שאין בשבט עשיר כו'. מדכתיב ואחמדם קדייק שאם היה עני לא משום חמדה לקחם אלא משום דוחק עניותו:

יגנבו כו'. ויאמרו שלא לקח כלום אלא מחמת קידוש השם שלא יהרגו עוד מישראל הודה לומר כן:

כדי לרדותן גרסינן. פי' יראו ויקחו מוסר וכן הוא בפ' נגמר הדין:

[מה עכרתנו גרסי':

שכן נאמר לו גרסי']:

א"כ. מאחר דכתיב וישרוף למה רגמוהו:

ומניין אתה מוצא כו'. מנלן דהאי וירגמו היה בשביל חילול שבת דילמא דינו היה ברגימה ושריפה ואע"פ דלא כתיב ברישא אלא וישרוף היינו לומר אחר הסקילה ורבי' כן שחסר הדיבור בהן וסמיך קרא אדסיפיה:

ששת ימים. וסיפיה דקרא וביום השביעי וגו':

שהסכימו. מן השמים:

באותה שעה. שנשרף עכן:

עד שלא נכנסו גרסינן. ועיין כ"ז בפ' שלשה שאכלו:

נראה דה"ג שאני שתלתי אותה. פי' נטעתי אותה בידי. וגם גירסת הספר יש לפרש מלשון תרו את הארץ כלומר עברתי עליה לארכה ולרחבה להיטיבה בכל דבר:

לא בן עמרם עשה גרסינן. ופי' הכתוב לא איש אל ויכזב ואעפ"כ ע"י בן אדם יתנחם וזה ע"י מרע"ה:

[כשהוא אומר להביא גרסינן:

אתן וגו' גרסינן:

ה"ג כי אתם באים והורשתם:

ה"ג ואתה למוד מאליהו שאמר כו']:

ממה שקרינן בענין. והורשתם:

אלא המדבר. לשון דבור כלומר כמדבר לבד ואינו מקיים ובתנחומא מאריך יותר עיין שם ובתנחומא ריש פרשת במדבר משמע שהוא לשון מדבר ממש:

והלקשתי. ואחרתי ועכבתי כמד"א יורה ומלקוש ועי' בסדר במדבר פרשה א':

אוסיא. משפחה ויחוס ובערוך פי' שדה והוא כמו שדה ארם שדה מואב:

איסטליות. פי' הערוך כתבים ויש ספרים גורסים איטליס והם שווקים:

[ואם יהרוג בזדון גרסינן:

עד יואב וגו' גרסי']:

ואומר תחכמוני כו'. קושיא היא כלומר והלא יואב היה חכם גדול לא היה יודע כו':

מה עשה לו. יואב לדוד:

ולפיכך כתוב וכו'. שגלה מסטרו לישראל:

שנעשה כאשה. טעות סופר הוא במקום הזה ובפרק נגמר הדין ובילקוט לא גרס ליה. ונתבלבלה הגירסא מתוך גירסת הירושלמי שגורס בפ"ק דקידושין ומחזיק בפלך זה יואש דכתיב ואת יואש עשו שפטים עד והיו מענין בו כדרך שמענין באשה עד כאן והאמת יעשה דרכו שגיר' הספר כך היתה מלפנים וסוף הענין יוכיח שמסיים ביואש דאל"כ מאי בעי הכא וגם לשון המאמר נמשך אחר גירסת הירושלמי ועיין עליו:

פלאגרא. הוא פודגרא שנזכר בכמה מקומות והוא חולי שאין לו רפואה. ובגמרא גרסינן פודגארי:

נעצו בו לונביות גרסינן. ופירושו חניתות. והירושלמי גרס שלש מאות לונביות:

ה"ג שקבל עליו ליעשות אלוה:

ומפני מה כו'. עיין לעיל ריש פ' אמור:

תחתיו. משמע שם דוד היה כתוב תחת שם יואב כמו מן אבנר לדוד ועיין בפרשת אמור:

נפולין. משמע שכך שמה:

[ינתן לשבט לוי גרסינן]:

במכבד. כמכבדת שמכבדין בו הבית:

בקורכין. מרכבה:

נבוזראדן. שר של טבחים של נבוכדנצר היה:

הגלה לצדקיהו גרסינן:

קוזמקרטור. מושל בכל העולם כולו:

[ה"ג גלו ונתפזרו בשערי הארץ]:

אם יהיה נדחך וגו'. כלומר לעתיד לבא יתקיים פסוק זה אם יהיה וגו':