על שם והיו עיני ולבי. לבנון נוטריקון לב ועינים:

[ה"ג יחיו דגן יעשו כו':

עיקר הם כישראל גרסי']:

שאינן נחלה וכו'. שלא יכול אדם לירד בתוכה דרך ירושה ונחלת אבות וכדמפרש ואזיל:

שאינו בית אב. הצדקות אינו בית אב:

[רוצה ולא רוצה גרסי']:

לסורו. פירושו נראה לסכלותו כמו לסיאורו שהוא תרגומו של לכסלה והכי איתא במדרש קהלת בפסוק טוב אחרית חזר הפרסי לסיאורו ובערוך לא פי' כן וע"ש:

יעקב אשר בחרתי וגו'. אלו הגרים כדלקמן וזה יקרא בשם יעקב או י"ל דסמיך אסיפיה דקרא זרע אברהם:

[ה"ג להקביל פני מלך:

ה"ג לפיכך הקב"ה נהג בו בזיון]:

זובח תודה. סיפיה דקרא ושם דרך וגו' ודרחז"ל כל השם אורחותיו זוכה ורואה פני השכינה ועיין מזה בויקרא רבה פ' ט':

[ה"ג מי היו שבזו המקום:

ה"ג שמעו מלכי אומות]:

מכחיש. במלכותו לאמר לו לא מלך אתה:

סיגרון. מוסגר ומשועבד למלך:

צינורא. כלי קטן כד"א מחטין וצינוריות:

יהב ביה. נותן בעדו סכין של שני פיות:

פדן. שנים כמו שפירש"י אצל פדן ארם:

ולא עוד. עי' בפ' הספינה:

ויהי רעב וגו'. עיין כל זה בפ' הערל ביבמות:

יחניף. נוטריקון יחן אף:

ה"ג התחיל דוד להוכיח דורו ובא"א הגיה דוד דורש:

מוצל. נקי וניצול:

אינו שאול כו'. בתמיה:

שחלקו כו'. שנא' מחר אתה ובניך עמי ודרחז"ל עמי במחיצתי:

אין ראויין אלו להתערב גרסינן:

ואמר עליהם מה שאמר. להתפייס מבית שאול כדאית' ביבמו' פ' הערל:

[מעשה חוי מעשה נחש הנחש גרסי']:

חוי. תרגום של נחש חוי:

כורתיה אתנו ברית גרסינן:

יהרגו אותנו. צ"ל מיד שיתנו לבם להרוג אותם הרי הוא כאלו עברו על השבועה וה' יתברך יצרף להם מחשבה למעשה כי לא יתן לשפוך דם נקי חנם והאמורים יעמדו עליהם ויהרגום:

ובני ישראל נשבעו. פסוק בשמואל ב' כ"א:

[תלוי הדבר בי שאם אחפוץ גרסינן]:

ושואבי מים. אסיפיה דקרא קסמיך אל המקום אשר יבחר וכדמפרש ואזיל:

יאבדוהו. בשוחר טוב מזמור א' איתא דהכתיב הוא יאבדוהו וכן הוא במזמור י"ז:

ומה אתון בעי כדון. מה אתם רוצים כעת הזאת:

ה"ג מה הנייה לכון דאינון כו'. מה הנאה ותועלת יש לכם שהם נהרגים קחו לכם כסף כו':

הכי גרסינן אמר דוד דלמא דאינון בהתין פלגון כו'. פי' ושמא הם מתביישין זה מזה ליקח ממון:

פלגי כו'. החצי מן חציה כגון כל אחד מחבירו:

נסב כו'. לקח כל אחד ואחד מהם:

קבל גרמיה. נגדו ובפני עצמו:

[סב לך ממון גרסי']:

על אחרים. מישראל שיהרגו בעדם:

[מבקשים אני אעשה גרסינן:

נתן דוד עיניו בו גרסינן]:

ומירב היכן היא. כלומר למה לא זכר את בניה ומה הגיע אליהם:

פלסטון. כמו פלסתר שפי' כזב ושקר:

שלא לשם שמים. כדלעיל כדי שיעברו ישראל או על הברית או על גזירת המקום ויענשו:

[כאלהיהם כאומתה גר':

גדול מכל אלהים גרסינן]:

ולא ארחיה. אין דרכו ושורת הדין להספידו:

ע"י ישראל. משביע על אחד תן לי פקדוני וכחש ונשבע ונזכר שהוא חייב ולא על ההשבעה שמשביעו גוי או תושב ועיין לקמן:

שחשבו לעשות גרסינן. ודייק מדלא כתיב אשר עשו:

היורשין פטורין. מן האשם:

אלא חטאת. כדכתיב מאשר חטא לשון חטאת:

ואשמה. לשון אשם:

[ה"ג ולא על מה שעשה אביו]:

משביענו גרסינן. פי' משביע אותו:

ה"ג אין לי אלא עיקר דמים חומש מניין ת"ל והשיב את אשמו בראשו וחמישתו בראשו וחמישתו יוסף כשהוא כו'. ופי' אין לי שמביא אשם אלא על כפירת עיקר הגזל על כפירת חומש מניין שמביא אשם ת"ל והשיב אשמו בראשו וחמישתו לומר שהחומש וקרן שוין להבאת אשם כמו שהם שוים לתשלומי חומש אם כפר החומש ונשבע עליו לשקר כדיליף בת"כ מדקאמר וחמישיתיו לרבות חמשיות הרבה ואח"כ דרש בראשו וחמישיתו כשאינו חייב אלא קרן אחד מביא אשם ומשלם חומש ולא כשהוא משלם ד' וה' קרנות והמעיין בת"כ ובספרי ימצא כי כן הוא:

הוא וחומשו חמשה. ה"ג נמי בת"כ ופי' חומש מלבר שהיא רביעית מלגיו והכי איתא בפ' הזהב דף נ"ד ודייק מדכתיב וחמישיתו יוסף עליו שלאחר שניתוסף עליו יהיה בין הכל חמשה חלקים:

להשיב האשם וכו'. משמע מ"מ בין איש ובין אשה:

מקודש. לקנות מהם קרבנות:

שבאנשי משמר. כלומר לאנשי אותו משמר:

האמור להלן. בפ' ויקרא:

צריך שיקדים. דאל"כ מה מועיל קרבנו והגזילה עדיין תחת ידו דוגמת טבל ועלה ושרץ בידו ודייק מדכתיב אשר יכפר שיבא האיל בזמן שהוא יכול לבא לכפרה וזהו אחר השבת הכסף ועיין כל זה סוף פרק הגוזל עצים:

שמת עליו. כלומר קודם שמקריבים:

[ה"ג עד שמת מניין אתה אומר שיורשין וכו']:

שכפרה לו נפשו. כלומר שמת ומיתתו זהו כפרתו:

שהיא נוהגת בכל. אם פי' תרומה אף ממין הפטור מתרומה והכי משמע לי בספרי ויליף מסיפיה דקרא לכל קדשי וגו' מה קדשים נוהגות בכל אף תרומה כן:

[ה"ג לכל קדשי בני ישראל ריבה]:

והבכורות. בכור בהמה טהורה נאכל לכהנים ולא בא ממנו לשם אלא מתן דמים ע"ג המזבח:

לפי שהוא אומר ראשית וכו'. והיא תרומה פי' בכורים וכמו שפירש"י ז"ל בסדר זה:

והעורות. של קרבן בהמה:

שטובת קדשים כו'. טובת הנאה ליתנו למי שירצה:

לישראל. מעכבו לו לעצמו:

מעשר כספו. מעשר שני שפדהו בכסף ומוליכו לירושלים לאכלו שם:

יהויריב וידעיה. ראש משמרות היו ועי' בירושלמי דתענית בפ' בשלשה פרקים:

הרי שנתן הכסף ליהויריב גרסינן:

מה לי בין וכו'. דפשיטא שאין היורשין מעכבין לעצמן:

יכול ליטול וכו'. שהכסף יגרור אחר מי שמקריב האיל אבל לגבי יורשין אין לומר כך שהרי מקריבים איל בשביל אביהם כדלעיל:

בארץ. חלק קרקע:

יכול כו'. ויהיה גם לאותן שניתוסכו חלק כו' מטעם שטובת ההנאה לבעלים ליתנו למי שירצה ת"ל לכהן לו יהיה שהרי אינו מחוסר מעשה משא"כ במדד לתוך הקופה שעדיין לא בא ברשות כהן:

שהם באשרי. מבורכים בברכת אשרי:

בוקק. רק שאינו טוען פירות:

לאכילה. בעוד שהם לחים:

דולק מכל וכו'. אורו מבהיק מכל השמנים:

יודעי דבר בעתו. כד"א ובני יששכר יודעי בינה לעתים לכוין לכל עת ועת שעתו כפי הענין והזמן וכן מצאתי שוב פירושו בהרד"ק ד"ה א' י"ב:

ה"ג שלבניך יעמוד כו'. משלחנך כלומר ממעשיך הטובים כי זהו השלחן אשר ערך לו או י"ל ממעשי הצדקה וגמילות חסדים שמאכיל ומשקה לאין נכון לו כמו שמצינו באברהם ויטע אשל:

[שינהגו כמנהגם גרסי']:

לעתיד לבא. לימות המשיח כדאמרי' כל ימי חייך להביא לימות המשיח וכן הוא בהדי' ס"פ שני דייני גזרות ובמאמר התחיי' להרמב"ם ז"ל:

[ה"ג כאלו עמו עשתה ונתן לה שכרה]:

ותצפנו. ל' יחיד כביכול כלפי מעלה:

והושיטה לו בקנה. כלומר בנקל כזה שמושיט בקנה קלה ועיין עוד בב"ר פ' ע' ובמדרש קהלת פסוק טוב אחרית דבר:

בגבולים מניין. שיהיה לו מתנות מברכת שולחן גבוה: