בינה. ויבן דרש לשון בינה מדלא כתיב ויבנה. [וכפירש"י לקמן פל"ד]:

אית דמחלפין. יש שמחליפין את האמור בתינוק יהא נאמר בתינוקת והנאמר בתינוקת בתינוק והוא ר"ש דסבר הכי בפרק יוצא דופן ודרש ויבן לכדרבי איבו:

ולמר בינה. ולפיכך לענין נדרים הוא חשוב גדול שנה אחת קודם לאשה:

אית אתרין כו'. יש מקום שקורין לקליעות שער האשה בנייתא לשון ויבן:

חרוב כו'. כלומר בלי קישוט ופירכוס:

בכ"ד כו'. ויביאה גימטריא כ"ד הכי איתא בספר הזוהר בשם ר"ש בספר ישעיה נזכרים כ"ד מיני תכשיטים העכסים והשביסים וגו' בסימן ג' ונראה דהא דכתיב התם בושם לא קחשיב דאינו תכשיט אלא מתבשמות בריח טוב ואין לו עיקר:

הדא הוא דכתיב כו'. סיפיה דקרא ביום הבראך כוננו ומייתי לה לראיה על רוב כבוד שעשה לו הקב"ה:

רבנן אמרי י' חופות עשה לו ור"ש אמר י"א. וכל זה מבואר בב"ב פרק הספינה קצת בענין אחר:

הכל בכלל כו'. והאי כל נוסף על הכלל ולרבות חופה אחת והכי סבר מר זוטרא בפרק הספינה וחכמים סברי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ובפרטן הם עשרה מיני אבנים טובות:

הדין דהב כו'. הזהב הזה הכתוב כאן אינו חופה מדקחשיב לבסוף והכי סבר רבי יוחנן בפרק הספינה. [ועיין זה במדרש קהלת בפ' מי כהחכם ובויק"ר פ"כ]:

ובתי קריות. לשון תקרה אכסדרא מלא חלונות כדי שיהיה קר מן הרוח:

קורקוסים. הקרסים:

ויבן כתיב. ולא כתיב ויבנה שיהיה לשון בנין עכ"פ:

מיקרת ראשה. לשון גבהות וגאוה ועילוי ממש ומתוך גירסת הילקוט נראה שצריך להיות שלא תהא מקילה את ראשה ולקמן בפרשת כי תצא לא גרס ליה כלל:

סקרנית. מבטת ומבקשת לראות את הכל:

צייתנית. מבקשת לשמוע כל דבר:

שלא תהא קנאתנית. גרסינן לשון קנאה:

משמשנית. לנגוע ולמשמש כל דבר:

פרסנית. לשון מפרסת פרסה כלומר יצאנית:

ממקום שהוא צנוע כו'. אתיא כמ"ד עילעא חד נטל וכו' והוא מכוסה מן הירך הכרס:

מגורות. דיורים דרך מדור ובניין. וזהו ויבן לשון בניין:

מקבלת עוברים. הוולדות:

טבוי לקריה כו'. טוב ואשרי לבן עיר שהמלך נעשה שושבינו:

לקריה. לשון קריה וכפר ועיין בערוך ערך קר י"ד:

והפליגה. והרחיקה:

זאת היא של אותו הפעם. זאת היא של הפעם הראשון:

[ה"ג בילקוט ד"א זאת היא שעתידה] להקיש עלי כזוג. כלומר שתתרעם עלי וכן היה לבסוף [כדלקמן פי"ט] שהיתה מיללת עליו בקולה:

מפעמתני. מקשקשת ומפעמת את רוחי כל הלילה על ידי הרהור וכדמפרש ואזיל:

וזו מייגעת כו'. כשאדם רואה קרי בחלומו נתיגע כאילו שימש מטתו בהקיץ. [וכ"מ פירושו באב"א עיין שם]:

מכאן שנתנה כו'. המדרש הזה גם הוא לקמן בפ' ל"א ודייק שנתנה תורה בלה"ק ממה שנא' עשה לך שרף שעשה משה מנחשת מפני שלשון נופל על הלשון ודברי הקב"ה היו עשה לך שרף דהיינו נחש בלשון קדש ולכן עשאו מנחשת ולכן נראה שהמדר' הועתק הנה ומה שאמר מכאן שנתנה התורה כו' חוזר על עשה לך שרף:

גיני אנתרופי גברא כו'. כולם איש בלשונות מחולפות ואין נופל על הלשון לומר גינייא אנתריפי גברתא אבל איש ואשה שמענו כו' וכן פי' בערוך ע' אנתרופי:

בשטתן. לפי דבריהם שהם אין חוששין לזרע האב לכך אמר כן כדי שלא יקחוה ממנו ולפי האמת לא היתה אפי' בת אביו אלא בת הרן ובני בנים הרי הן כבנים:

על כן יעזב וכו'. פירש רש"י דמשמע אתותו מן האב או מן האם יעזב ודבק באשתו שאינה קרובתו ומשני הסמוך לו מן האם או מן האב כגון אחות אביו מאמו או אחות אמו מאמו אבל אחות אביו ואמו או אחותו מן האב לית לן בה. [ה"ג בילקוט ובירושלמי ופשטא ליה כו' עד ואת אמו הסמוך לאביו כו' ומאמר זה איתא בירושלמי במס' יבמות בפ' נושאין על האנוסה וצ"ע שם ובגמרא דידן בפ' ד' מיתות ובפ' נושאין כו' ושם בתוס' ובירושלמי מסיים אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים דר"מ ורי"א אחות אמו מאמו יוציא ומאביו יקיים]:

ויקח עמרם כו'. פירש"י מאי לאו שהיתה דודתו מאם וקשה לתרווייהו דאסרי אחות האם ומשני אפי' כבני נח כו' בתמיה אלא פשטו ליה על כן יעזוב כו' וזו היתה אחות אביו מן האב ואי קשיא א"כ תקשי לר"מ י"ל דר"מ דרש את אביו ואת אמו אחותו ממש או מן האב או מן האם אבל אחות אב ואם לא נאסר עליהם וכ"מ באב"א וכתב שמצא כן בתוס':

על הנשואות כו'. פירש"י דדייק ודבק באשתו משנהג עמה דרך אישות:

וכי נתכוין כו'. בתמיה אם כן אינה אשת איש עדיין:

שלא כדת. כלומר אפילו לא נתכוין לשם קידושין וזהו שלא כדת תורה ודייק מדכתיב ודבק באשתו ע"י דבוק כבר היא אשתו כן פירש רש"י:

מניין שאין להם כו'. בירושלמי גרס מניין שיהא להם:

בשם ר' יוחנן. פירש"י ודבק באשתו מלמדנו שיהו שוים והיו שניהם בשוה לבשר אחד ואין אחד מהם יכול לגרש חבירו אלא זו את זה וזה את זו:

א"ר יוחנן. משמיה דנפשיה עמד על בירורו של דבר שהוא אינו יכול לגרשה שעליו כתיב ודבק וגו'. אבל היא יכולה לגרשו:

דופורון. פירש"י כתובה כפולה כיון שהוא אינו רוצה. דו. שנים:

פורנא. כתובה והאי לבשר אחד דרש ליה לכדלקמן:

אלא על ישראל מפרשים בירושלמי מסכת עבודת כוכבים פרק השוכר. גירושי ישראל נקראו גירושיו. ולא של עובד כוכבים וא"כ מה שנשאה השני הוי בעילת זנות:

נתפחמו. נעשו שחורות לשון פחמין:

שנייה לשטים. בראשונה דבקו בנכריות בשטים בערבות מואב וזאת היה פעם שנית:

ואנקה וגו'. גרסי' מתוך פירוש רש"י למדתי דהכי גרסינן מאן יקבל מהם מבכי ואנקה כו'. פי' מי יוכל לקבל מהן זבח ומנחה מפני בכי ואנקה שגורמין לנשותיהם. [ובערוך ערך שני גרס כגיר' הספר]:

משגזלת וכו'. סיפיה דקרא קדריש וכסה חמס על לבושו:

והיאך עבידא. מצאתי בפירש"י והיאך יבא עליה מאחר שאסור שלא כדרכו ומשני ודבק וכו'. עי"ל היאך נעשה ומאין נלמד וכן הוא בירושלמי בן נח שבא על אשתו שלא כדרכו נהרג מה טעם ודבק כו' נלמוד שיהא אסור שלא כדרכו:

ולא יתבוששו. נוטריקון ולא באו שש שעות:

אלא ויעש. עיין בפירש"י ז"ל בחומש:

מאיזה חטייה. וזה נחשב להם עון אשר חטאו שעסקו בתשמיש לעין כל:

שלא להפסיק. כדי להפסיק ולסיים בדבר טוב ולא בפרשתו של נחש שיש בו קללת העולם כולו וסיים בכתנות עור שהוא גמילות חסד ורחמים אף כי לפי תורתו של ר' מאיר שהיה כתוב בו כתנות אור מאורו של מעלה וכ"מ שוב בפירש רש"י לקמן פרשה ה':