עד דהיא פגה כו'. משל הוא על האטד בעוד שהיא עדיין רכה שלא הגדילה כל צרכה הוציאה קוצים כך בתחלת בריית הארץ גילה הכתוב מה יהא בסופה:

אוני. שטר מכירה [וכ"ה בילקוט ירמיה]:

ובטימי. באוצר כלומר דמי שוין:

מטמיון. מתוך אוצר המלך:

ישב לו אותו. שנגזר עליו שיגע ויתפרנס מעמלו:

[מפלטין. מהיכל המלך]:

טירודין. להיות נע ונד ונטרד:

ליטול את שלה. עונש וגזר דין:

ללמה. [פי' הערוך] להבל ולתהו. כי תהו המה. ת"י למה. וכן הבל תרגם אונקלוס למה:

[דור אנוש. עובדי כוכבים היו]:

זה יעקב. כמו שדרשו והנה השמש והירח וגו' אמר יעקב מי גילה לזה ששמי שמש. שנא' כי בא השמש מלאכי השרת אומרים אתא שמשא:

ערבו. לעתיד לבא:

יוהכ"פ. יום סליחה וכפרה לישראל:

ויבהילו. בהו ובהלה אחת היא:

[בגזרותיה. גרסי']:

אף הרשעים. דרך כינוי כלפי מלכות הרשעה הנעלם שאין חקר לגדולתה שמתגברת והולכת יותר מדאי:

ממשמשת. כלו' מקרבת ורוחשת ובאה הגאולה:

רוחה שייפה. [גרס ופי' הערוך] אפי' כשהחום גדול בעולם הרוח נושבת על גבי המים:

שייפה. מלשון נשפת:

מאין הרגלים. בפ' אין דורשין גרס מאין ולאין ופירש"י מאין תבא. והיכן לבך טרוד [וה"ג בירושלמי פ' חלק גבי גיחזי מאין לאין גיחזי]:

הרגלים. כלומר פעמי מחשבותיך:

הלך לו. מעולם שהעמיק מאד להסתכל במעשה מרכבה [וכדאמר בפ' אין דורשין בן זומא הציץ ונפגע]:

בעולם. בע"ה שכבר מת והכי איתא בירושלמי [ובתוס' גרס בהדיא ונסלק]. ומצאתי בפירוש רש"י בעולם כלומר אינו בעולם אלא שמדבר דרך כינוי לכבוד הצדיק: