לא מן דכדון. חסדיך אינם מתחילים מעתה ומעכשיו:

שבם. ברחמים ובחסד נוהגת כו':

הודיע דרך ארץ כו'. קרי ביהידע בחירק תחת היו"ד:

נשלה. נגרש ונפרד כד"א כי ישל:

חיויא כו'. חוה דרש מלשון חיויא שהוא נחש וכך אמר הנחש היה נחש ומסית שלך ואת היית נחש ומסית שלי. [וכך דרש נמי לעיל]:

ותאומתו. דרש את לרבות. ואצל הבל כתוב שני את. את אחיו את הבל:

חמת לה כו'. כשהאשה רואה שיולדת בנים אומרת הרי קנין בעלי שמעתה אל יעזבני כ"מ בפירש"י:

אלא את ה'. פי' עם ה' וכדמפרש והולך:

א"ל כי לא כו'. גם אלה דברי רבי עקיבא הם:

מכם. קדייק שמצד עצמו אינו רק אלא מצדכם כו':

אדם נברא מאדמה כו'. וזהו נעשה אדם שבבריאת אדם נבראת חוה גם היא שאח"כ לוקחה ממנו ומכאן ואילך בנים יולדו להם דרך משפיע ומקבל בצלם ודמות השפעת כל הנבדלים עד ה' יתברך וכן הוא לעיל פ"ח:

ולא שניהם כו'. שהקב"ה נותן בו הנשמה וזהו את ה' עם ה' ובעזרתו שזרק בו נשמה ואיש נאמר על קין כמו שפירש"י בסדר זה וזהו שנאמר איש הרגתי לפצעי:

ולא תוספת לעיבור. מדלא כתיב וחהר עוד ש"מ שמהריון הראשון:

(הבל הביא גם הוא):

להוטים. מהירים ורדופים:

ולא נמצא בם כו'. קין הרג את הבל. נח שנשתכר ובא לידי קלון. עוזיהו נצטרע:

עשה הבל כו'. היה שוהה בעולם חי וקיים:

עד החנוכה. פירש"י מדכתיב ימים משמע ימי מספר ולא בא לסתום אלא לפרש זמן מועד הראשון כגון עצרת או חנוכה:

חמשים יום. ואע"ג דמר"ח תשרי עד חנוכה הוה טפי מחמשים יום פירש רש"י דלאו דוקא נקט נ' יום:

הבכורות. מתבשלות ראשונה שהם הטובים:

הסייפות. האפילות המתבשלות לבסוף ודייק מדלא קאמר פרי האדמה ואמר מפרי משמע מן המאוחר מהפרי כ"מ בשם רש"י. ור' בחיי פי' דאל"כ הל"ל מראשית פרי ובקטן כלה ת"י סייף:

דבר שחלבו קרב. וזהו שלמים שלא קרב מהן אלא החלבים:

מה עביד ליה. מה עושה ממנו והיאך מקיימו. [ומאמר זה תמצאנו במסכתא זבחים בפ' דם חטאת ובירושלמי פ"ק דמגילה ובמדרש חזית פ' עורי צפון ולקמן פל"ד ובויק"ר פ"ט ומתוך כלם יתבאר כוונתם]:

מן שמניהון. האי מחלביהן מעמידו ומפרשו מן שמניהון פי' השמנים והטובים שבהם כד"א חלב הארץ אבל לעולם עולות היו לא שלמים:

ויעלו עולות וגו'. הרי שהקריבו גם שלמים:

שלמים בלא הפשט כו'. קרי ביה שלמים כד"א ויבא יעקב שלם ולעולם עולות היו. וזבחים היינו שלמים כד"א ולזבח השלמים:

[לאחר מ"ת כו'. ורבי יוסי סבר כוותיה ולפיכך הקריבו שלמים ג"כ אבל קודם מ"ת לא הקריבו שלמים]:

ולא פליגי כו'. לא פליגי בביאת יתרו מתי היתה כי אין לאחד מהן הכרע מן הכתובים מתי בא אלא מ"ד קודם מ"ת בא סבר בני נח הקריבו שלמים ויכול להיות שבא קודם מ"ת. ומ"ד עולות דוקא הקריבו ולא שלמים סבר דודאי בא אחר מ"ת דאל"כ היאך הקריב שלמים. [ועי' במדרש חזית שם דדייק הכי בהדיא ושוב מצאתי כן כמעט בפירש"י ז"ל]:

שהיה ישן כו'. שכבר הקריבו בני נח ואח"כ כל ימי היותם במצרים לא הקריבוהו ובהקמת המשכן חזר ?וניעור:

חדוש. שלא הקריבוהו בני נח אך עתה חדשים מקרוב באו:

היא העולה. משמע הנקרבת מימות עולם:

כאור. כלומר אדומים ובוער כאש כדרך השורה בכעס וחרון ודרש ויחר כד"א כמוקד ניחרו ועצמותיו יחרו וכן בפירש"י ז"ל ובילקוט גרס כיעור והלך אחריו האב"א ופי' בו מה שפי':

ויפלו. י"ל שנפלו ונשתנו מראות פניו שלא שב ותהה על חרון אפו או י"ל ויפלו כד"א על פני כל אחיו נפל יפול מצדך אלף ופי' פניו נחו שקטו מחרון אפו שלא נתחרט עליו ופניו הראשונים לא היה לו עוד:

ברכה. שאת פירוש תשא ברכה מאת ה' כד"א וישא כו':

שאת קללה. מכלל הן אתה שומע לאו וידיעת ההפכים אחד:

מוחל לך. דרש שאת מלשון נושא עון ועובר על פשע:

גדוש ומגודש. גרס וה"ג הערוך ורש"י דרש שאת מלשון סאה כלומר יתמלא סאתך על כל גדותיו כ"מ בפירש"י או יש לומר דדרש שאת מלשון התנשאות שיתנשא עונו למעלה ראש:

גבוה מפשעו. ולכן אמר אם תטיב שאת תהיה נשוא וגבוה למעלה מחטאתך ואם לא יתגבר ויעלה עליך וכדמפרש והולך. שנאמר כלומר יש בידו להתנשא עליו על עונו ואם לא יש ביד העון להתגבר עליו שנאמר וכו':

רובצת. חטאת היא לשון נקבה והל"ל רובצת או חטא רובץ:

כקלע. כחבל מלשון קליעה:

בחבלי השוא. שאינו חזק כחוט עכביש ואח"כ כעבות העגלה:

בתחלה הוא תש כחו. לפתח פירושו בתחלה כאשר פותח בעבירה החטאת הוא רובץ ואח"כ מתגבר והולך:

הוא נעשה אורח. יצר הרע:

איש. פירושו בעל ואדון כד"א איש האדמה איש מלחמה:

כלבים כו'. יש כלבים בעיר רומי שיודעין להשתדל להם פרנסתם בחכמה הולך ויושב לפני הנחתום שיושב על השוק למכור פת האפוי ועושה את עצמו כאילו הוא מנמנם כדי שהפלטר לא ישמור עצמו ממנו ולכן גם הפלטר מנמנם שהוא בטוח מן הכלב והכלב קם לו ושומט הפת כולו על הקרקע ובעוד שהם מקבצים ומאספים אותם נמצא הוא אוכל כבר ככר אחד והולך לו ובילקוט גרס משתכח ספי כו' ועיין מזה בערוך ערך צמת פירוש נמצא שהוא אוכל וכו' ורש"י ז"ל גרס משתכר ופי' אוכל הראשון במהרה ונוסף עוד ותופס אחר בין שיניו והולך לו. ובערוך ערך פרט גרס ויתיב קמיה פרטי"רא ופי' שוער בלע"ז פורטיר"א וכן בלשון אשכנז וכן יש לפרש פלטירא שיושב לפני הפלטרין ופירוש היכל ובית המלך ובעוד שמנמנם מרי פלטירא פירש אדון הבית השומרו כו' ולפי זה נתיישב יותר לשון מרי פלטיר"א וה"ג בילקוט תהלים והנמשל מבואר כי כן צופה יצה"ר הולך בערמימותו אחר בן אדם וירא כי לא יכול לו עד שנתפס במצודתו:

שפוף. שפול וכפוף ותש כחו:

אמר הב מה וכו'. תן לי מה שעליך והירא ורך הלבב מתיירא ממנו פן יהרגנו ונותן לו כל מה שעליו:

תוחלת. תועלת וכח לגזול ממנו כלום כי חלש ותש כח הוא התחיל הוא להכות ולכתת את הלסטים. [ובילקוט תהלים גרס תועלת והיא היא]:

פלטיא. רחוב גדול שרבים מצויים שם:

מתלא כו'. תולה עקבו למעלה דרך גאוה לילך עקב בצד אגודל:

הדין דידי. זה שלי:

תקוה לכסיל. יצר הרע נקרא כסיל ויש לו תקוה ממי שהוא חכם בעיניו ומתגאה בדרכיו:

מנון. [פירש"י ורלב"ג] בס' משלי אדון ומושל כד"א ינון שמו:

להשחיקך. לשחוק ולהתעולל בך:

דחוהו. בילקוט ישעיה גרס סמכהו ופי' יצר הרע סמוך ותמוך אותו לבל יקרב אליך ובמה שתנצור ותשמור התורה הנקראת שלום ואז מעלה אני עליך כאלו יצרת השלום שכבר בעולם. ורש"י פירש יצר סמוך כשהוא סמוך יקדים לקרוב אליך תצור התורה שנקראת שלום וזהו לפי הגירסא שגרס דחהו:

תצור. דרש בו גם כן לשון יצירה:

שלום. משמע אותו שלום שכבר ישנו בעולם מעלה אני עליך כאלו אתה בראת אתו:

שמחהו. דרש סמוך כמו שמח בחילוף סמ"ך בשי"ן [וך' בח'] וכשהוא עוסק בתורה גם יצר הרע נהנה ממנו כד"א ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דוגמת מה שאמרו שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו:

שני עולמות. שלום שלום רמז שלום לעליונים שלום לתחתונים:

ארעא דאת קאים כו'. האדמה שאתה עומד עליה שלי היא וזה אמר פרח וברח לך כי המקום אשר אתה עומד עליה שלי היא. [ובערוך גרס חלוש והיא היא ועי' מזה בש"ר פל"א]:

שניהם נטלו כו'. שניהם חלקו הכל בשוה:

בהיותם. פירושו בהיותם מדברים ומדיינים על השדה זה בהמ"ק:

חוה הראשונה כו'. המדרש הזה סבור שחוה הראשונה מיום שאכל אדם מן העץ נלקחה ממנו ולא חזרה עוד והקב"ה ברא לו חוה אחרת:

תאומה יתירה. עי' לעיל ריש פרשה זו:

שנינו בעולם. ואין לאבינו בן אחר מה תאמר לאבא אם תהרגני:

מן תמן כו'. משם ממעשה ההוא אומרים הבריות טוב לא תעשה לאיש רע ולא יגיע רעה לידך:

בקנה. של עץ:

אותו הפר. שהקריב אדם הראשון שנא' ותיטב לה' משור פר שהקריב שור פר לקרבן לה' כדאיתא בפ' קמא דעבודת כוכבים:

ה"ג וחיות טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן שתי ברכות שמברכין עליהן אחת לשחיטה וכו':

[ה"ג חרב פתחו ודרכו קשתם זה קין כו']:

ישרי דרך. זה הבל שנהג דרך ישר עם קין שלא הרגו כשהיה נופל תחתיו:

איפרכוס. שר צבא המלך:

פלטיא. רחוב גדולה רשות הרבים כדאמרינן בעירובין סרטיא ופלטיא:

אנא בעיא לי גרסי'. אני מבקשו מעמך ואומר שאתה הרגתו ואתה אומר שאני הרגתיו כי אין עד מוכיח בינינו:

אמר ליה לא אמרת כו'. צ"ל ששני חכמים היו נושאים ונותנים בדבר זה ואמר איש אל אחיו לא אמרת כלום במשל זה שאין הנידון דומה לראיה ה"ג בילקוט אלא משל כו':

תותין. פירש"י טור"ש בלע"ז ובלשוננו מויל בער:

מפעה. צועק כדכתיב כיולדה אפעה:

רבי יודן ור' הונא כו'. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. [ה"ג בילקוט צועקים אלי אמר ר"ש כו']:

אתליטין כו'. פי' הערוך שרים ומצאתי פי' שבלשון לטי"ן קורין כן לשנים המתאבקים זה עם זה:

מתגוששין. מתאבקין להפיל איש את רעהו:

והיה מצווה וכו'. האיש המוכה מצעק מי יתן לי מי שיתבע דיני ודמי מיד המלך כי דמי בראשו שאם היה רוצה היה מוחה ביד המכה:

אלי. כמו עלי:

לא היתה יכולה. נשמת הבל:

שעדיין כו'. מפני שלא מת שום אדם עדיין שתעלה נשמתו לשם:

לעמוד. ולרחוף על הגוף:

שלא נקבר. הנשמה אין לה מנוחה עד שנקבר הגוף כדאיתא סוף מדרש קהלת:

שלא נקבר וכו'. ואפילו הבל:

על העצים. נראה דדייק מדכתיב מן האדמה דמשמע למעלה מעל פני האדמה ודם הוא הנפש:

בלשון מועט. שדיבר בלשון קצרה. [ולא פירש כל הצורך]:

ועתה ארור וכו'. פירש"י שלא פירש במה נתקלל:

בריאה יברא. הל"ל פה לארץ וכן ופציתי פי לנדור:

לאחר נותנת. אם יעבדה אחר תוציא זרעה ואף אם יהיה קין נהנה ממנו. ורבי יוסי סבר שלזה לא צריך לך שכבר כתיב כי תעבוד כו' לא תוסיף תת כחה כו' הא אם יעבדה אחר תתן כחה כו' אלא בא לומר שאף לאחר לא תתן פן יהנה הוא ממנה:

ודכוותה כו'. הרי שלר' יהודה לא תוציא תוספת כלל כדעת רבי יוסי אצל קללת קין ור' נחמיה סבר שתוציא מעט שראויה ורגילה וכן דעת ר"א אצל קללת קין שלא תוציא כדרכה אלא לאחר ולא לו:

כחה אינה נותנת כו'. פירש"י כפי הראוי לגדל כפי כח האדמה אבל כפי כחך וטרחך שעמלת תתן לך:

כל כחך כו'. לך קדייק ומלת לא תוסיף מושך את עצמו ואחר עמו ונמשך על מלת לך וטעמו אל תוסף תת לפי כחה גם לא לפי כחך:

מנשוא. פירושו מלסבול עליך כאילו הוא משא כבד כד"א ונשאו אתך:

משל אבא. בניחותא:

אתמול כו'. גרשת משמע לשעבר כבר גרשת כו':

שמא מפניך. והלא מלא כל הארץ כבודך וא"כ אנה אלך מרוחך:

ר' נחמיה אמר. כך אמר הקב"ה לא כדינו כו':

ממי ללמוד. שכן לא יעשה:

גלגל חמה. פירש"י בשבילו כדי שידעו הכל שתלה הקב"ה את דינו ולא רצה להרגו:

הצרעת. פי' האב"א בזה ידעו הכל שקבל את דינו שהמצורע חשוב כמת:

כלב כו'. מצאתי בפירש"י לשומרו מן הרצחנים:

קרן. י"ל סימן שהקב"ה ריחם עליו והצמיח לו קרן ישועה ורחמים:

אות לרצחנים. שממנו יראו עונש הרוצח שכבר יהיה להם ממי ללמוד:

אות לבעלי תשובה. שאם ישובו יקבלם הקב"ה שהרי קבל לקין כששב והודה:

ברפיון. פירש רש"י ז"ל מרופרף להלך ביסורים לכת נד כדכתיב ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נד ולא רצה ליפרע ממנו עד שבא שעתו שבא המבול ושטפו ובערוך פירש באויר אויר בלע"ז ריפ"א. [וכ"מ בש"ר פ' ל"א ובמדרש קהלת בפ' אם יוליד איש מאה וכעין זה הביא הילקוט בשם מדרש אבכיר ס"פ בראשית על שמחזאי שעשה תשובה ותלה עצמו בין שמים וארץ כו']:

הפשיל. השליך דברי הש"י לאחוריו ולא השגיח בהן:

ויצא כגונב כו'. שאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי:

כמפריס. כן הוא ג"כ גי' הערוך וי"ל לשון פרוסה וחלוקה שיצא בלב חלוק שלא היו פיו ולבו שוין ובילקוט גרס יצא כמערים וכמרמה שאמר דרך תשובה גדול עוני מנשוא ובקרבו ישים ארבו ודייק מדכתיב מלפני כאילו יצא מלפניו ולא ידע שוב מה בדעתו:

ה"ג במדרש תהלים עשיתי תשובה ונתפשרתי וכך בילקוט ובויקרא רבה פ' יו"ד בגליון גרס עשיתי תשובה ופשרתי. פירוש נתקרר ונח ממני רתיחת מדת הדין:

ליום השבת וגו'. גרסי' וסיפיה טוב להודות לה'. [ועי' מדרש קהלת בפ' הבל הבלים]:

מזמור שיר ליום השבת. נוטריקון משה והטיל למ"ד ביניהם מפני ענוה יתירה ואות למ"ד רמז על מי שלמד תורה לישראל: