ארכיטיקטוס. [בערוך ערך ארך] פירש שר וגדול האומנים העושה קיטונות וחדרים:

ביבים. צינורות ששופכין בה השופכין וזוחלין לחוץ:

גבאי. גובה מס המלך מגלגולת האנשים:

[ה"ג עצמיכם בהם כך כו']:

מדמין כו'. פירש"י עין של מטה לעין של מעלה כיוצר הזה או אומן אחד שעושה צורה בדמות צורת האומן עצמו:

ויצר אמר. גרסינן ופי' הרד"ק הוא שם לכלי הנוצר ע"י היו:

לא הבין. מטמונותיו והלא הוא אשר עשאם:

לבנון. יער גדול מארזים גבוהם:

כרמל. מקום שדה תבואה וכרס ודרשו לבית מלכות על דרך הכתוב מלך לשדה נעבד:

לחורשי דבני נשא. פירש"י בספר ישעיה ימלא העולם מבני אדם רצוף ומלא כיער הזה שהוא מלא עצים. ועי"ל כיער הנטוע ע"י בני אדם שהוא נטוע כסדר ומתוקן וטוב ויפה ולא כיער צומח עצים מעצמו ע"י מקרה בלי סדר והנהגה:

זה ספר תולדות כו'. ספר היה לו לאדה"ר שנתן לו מן השמים כדאיתא במסכת ב"ב פ"ק ובספר הזוהר והבטיחם הנביא שיתגלה להן לעתיד:

קדם. זה מזרח כד"א קדמה מזרחה וממילא מערב נקרא אחור ומדקדם ואחור מזרח ומערב ש"מ ולמקצה וגו' קאי על צפון ודרום גם בפי התוכניים נקראו צפון ודרום קצוות:

כפיך. וכתיב וימיני טפחה שמים:

ראו עיניך. וכתיב עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ:

גולם שראו וכו'. ודוד על עצמו אמר כן ואמר שהיה כתוב על ספר של אדה"ר:

של מטה. הנכתבים לחיי עוה"ז:

של מעלן. עם הצדיקים לעוה"ב ועליהן אמר צדיקים שכל זמן שהן בעוה"ז יש לחוש שלא יעמדו בצדקתן:

כל מקום שנאמר חי כו'. ולכן זה שכתוב מספר חיים דרש מספר הצדיקים וכדלעיל:

מספר תולדות כו'. שבו נרשמים כל הנבראים כדלעיל:

משלהי. לשון עייפות וחולשה ואתה עייף ויגע ת"א ואת משלהי ולאי וכן בהתעטף ת"י באישתלהיות:

על אותה הספינה. ומצאתי בפירש"י דכתיב והאניה חשבה להשבר מכלל דעל אותה ספינה לבדה באה מדלא כתיב והאניות כו'. וכן ויגע בד' פנות הבית:

קוזמיקין. [פי' הערוך חזק וכן פירש"י] חזק:

עד שיבראו כו'. [כדאיתא בפרק הבא על יבמתו] שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי וסיפיה דקרא דכי לא לעולם אריב הוא. [ועי' כ"ז בויק"ר פט"ו ובמדרש קהלת בפ' הולך אל דרום]:

ה"ג ויספרה חד הכינה כו':

ר' אחא אמר ד'. ד' פעמים היה אומרו בלבו. [וכ"ז הוא בש"ר פ"מ]:

ראוי היה כו' ספר הזה דריש [על] ס"ת:

יציר כפי. הוא אדה"ר:

ואיני נותנה. בתמיה ועל זה אמר אז ראה וגו' מאז מבריאת עולם ראה ליתנה לאדם ויאמר לאדם נוטריקון לא לאדם אני נותנה:

[שש מצות כו'. ע"ל ס"פ ט"ז]. [ה"ג לא תעשה ויאמר לאדם לא לאדם אני נותנה וה"ג בילקוט איוב ובמדרש קהלת בפסוק את הכל עשה יפה]:

זה תולדות אדם. משמע לתולדותיו ולא לו ודייק מדכתיב אדם דהל"ל זה ספר תולדות ואנא ידענא דתולדות אדם הוא למידק אתא זה ספר תולדותיו ולא לו מכלל דברישא בעי ליתן לו:

מאי טעמא זה גמטריא י"ב. [עי' מדרש קהלת בפסוק את הכל עשה יפה וכדמפרש לקמן]:

ודרש זה ספר זה סיפור תולדות של אדם ולא לו וכדלעיל:

אלהות. בניחותא ולא בלשון תימא שנשארו בצלם אלהים משא"כ מאנוש ואילך וכדמפרש אבא כהן וכדלעיל פ' כ"ג ויגד עליו ריעו דבסמוך שדרשו ג"כ בלשון ניחותא. [וכ"מ בילקוט פ' בראשית וריש דה"י וכ"ה בהדיא ברמב"ן. ובשם רש"י מצאתי שהוא לשון תימא. [ואת אשר מצאתי כתבתי]:

ק"ל שנה. ע"ל פ"כ:

[בנו דאדם גרסינן]:

ה"ג דרוחין דחקלא בישין דלא רבין כו' עד מד"א]:

דאינון טבין דלא חכמין כו'. ע"ל פ"כ ויתבאר לך:

שהן כלין במים. פירש"י אותן שמכאן והלאה נשאר מהן (לוט) [נח] ובניו ומהראשונים לא נשארו פרסה:

[לשון מרדות. ע"ל פכ"ג]:

[ה"ג וכו' עד מה לי]:

סירגולו. [פי' הערוך] שירטוטו בלשון יון:

זה ספר. משמע הספר כולו בכל סדר תיקוניו והליכותיו:

הוציאו תולדות. דכתיב ביום ברוא וסמיך ליה תולדות אדם. [וכ"ה בירושלמי פ"ט דנדרים ובסמ"ק סימן ח' וברקנטי:

רע"א ואהבת וגו' זה כלל גדול בתורה:

בן עזאי אומר זה ספר תולדות וגו' זה כלל גדול בתורה שלא תאמר כו'. ובירושלמי דנדרים גרס זה כלל גדול יותר מזה. [וכן בטעמי מצות שחבר הרקנט"י]. ומצאתי בביאורי הרקנט"י כמוך בגימטריא אלהים וזהו ואהבת לרעך כמוך:

כלל גדול וכו'. דייק סיפיה דקרא בצלם אלהים וגו' ודו"ק [והכי איתא ברקנט"י בהדיא]: