יתכללון בי צדיקיא גרסינן. וכ"מ גירסת רש"י ז"ל ופירושו בנסים שעשית עמדי מכתירים ומגדלים אותך הצדיקים שקבעו בסדר תפלה וגם את נח באהבה זכרת כן פירש"י ז"ל:

היוצר הזה. עיין ביאורו לעיל פ' ל"ב:

כך אין אני יוצא כו'. ופי' הכתוב אם תעלה מעמך רוח ממשלה של מדת הדין אפילו כן מקומך אל תנח מעצמך אלא בצווי של מקום:

תעלה. לשון הסרה כד"א ויעל אלהים מעל אברהם כעלות גדיש בעתו ונעלה הענן:

צא ממקומך כו'. וכן נח היה מנהיג ודבר על כל החי אשר תחת השמים עד כלות שנים עשר חדש ואח"כ אמר לו הקב"ה צא:

משל לסופר. המשיל השגחת השי"ת לסופר כי הכל גלוי וידוע לפניו ועל ספרו כלם יכתבו אחד לא נעדר:

למארה. לקללה אבל בתיבה נאסר בתשמיש המטה שהרי א"ל בא אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך וכדדייק לעיל וכן הוא בסמוך ויש בו טעם בספר הזוהר בפרשה זו [ונרמז לקמן ספל"ו:

ר' יוחנן גרסינן וע"ל פרשה ל"א]:

הוצא כתיב כו'. [עי' הטעם בפירש"י בחומש וכאן בב"ר] פירש עשה להם שיהיו פרים ורבים פירושו היה כופה אותם מלשון גט מעושה שכל זמן ששהו בתיבה נאסרו בתשמיש המטה:

פרט לכלאים. כלומר שתהיה הרמישה שלימה ברצון ה' ולא כלאים:

פרט לסירוס. שאינו מעמיד משפחות:

בפ'. בפרשת לא ימצא וגו' וכדמפרש ואזיל:

כל עושה אלה וגו'. ודייק מסיפיה דקרא ובגלל התועבות ה' מורישם מפניך ואי לאו דהוזהרו לא היו נענשים עליהם. שאין עונשין אלא אם כן מזהירים כך פירש"י [כאן ובפ' ד' מיתות]:

ויבן כו'. מדלא כתיב ויבנה פירושו לשון התבוננות [וכן ויבן ה' אלהים את הצלע וכ"מ בפירש"י]:

וריבה בטהורים. להכניס לתיבה ז' זוגות מכל מין ומין:

על מזבח הגדול. דייק מדכתיב במזבח ב' השימוש פתוח מורה על מזבח הידוע כבר:

משור פר. ודרשו חז"ל בפ"ק דע"א ובפ"ב דשבת שמדבר באדה"ר שהקריב קרבן]:

הקריבו בני נח שלמים כו'. [כ"ז הוא גם בויק"ר פ"ט ומדרש חזית בפ' עורי צפון ולעיל] פרשה כ"ב ושם פירשתיו:

בעורן. שהעור נשארה שלימה על הבשר בלי הפשט וניתוח:

[ולא פליגי כו'. נתבאר לעיל פכ"ב ועי' במדרש חזית כי כ"ה]:

[ה"ג היא העולה שהיה כו']:

וירח ה' את ריח הניחוח. הרי ג' ריחות לרמז על ג' ריחות טובות דלקמן שבזכותם ריחם על הארץ וכדמפרש ואזיל:

דסקוס. [פי' הערוך] שלחן:

מה דמי כו'. מה מאד דומה דורון שלך לדורון ששלח לי זקנך וכן מאברהם עד חנניה לא מצינו מי שמסר נפשו בכבשן האש על כבוד ה' יתברך וכן מצאתי בפירש"י:

פלטין על הים כו'. כי העולם הזה עומד על המים ואחר המבול היה תחלת בניינו:

פפולסמין. שמן פלסמון:

והריחה. היה מריח אותה:

ובנה אותה עליה. על אותו מקום שהיה מונח הצלוחית:

דור דורשיו. זה דורו של שמד שהיו דורשין ה' ית' בכל נפשם:

לבן. כלומר יצר הרע כי הלב חומד לכל המעשים אשר לא תעשינה ואשמה בה:

ליסגי כו'. [קוצר לשון] כמו לא סגי כלומר אי אפשר לאבד עולמי עוד ולעיל פ' כ"ז גרסינן לסגי ליסגי פירוש כלומר לא היה כך לעולמים וכן לא יוסיף שוב לא סגי ולא יסגי ומצאתי בפירש"י לסגי ליסגי להוסיף עון על עון ולפרוע ביחד:

עלובה. לשון חצוף וחרפה ובזיון:

אבא יוסי התורתי. כך שמו:

חוטט. חופר וחותר כדאמר במסכת סוכה החוטט בגדיש:

שהשוה דעתו לדעת. המקרא ועיין כ"ז בפ' חלק:

מנעוריו. כדמפרש ואזיל ר' יודן:

א"ל לאו. רחוק הוא שיאמר פה קדוש שאינו חי בעוד שהוא במעי אמו והכתוב אומר ויתרוצצו הבנים וגו' וגם בסמוך אמר רבי בעוד שהוא במעי אמו נתן בו יצר הרע ואם איננו חי עדיין יצר הרע מאי עבידתיה וצ"ל שעל הנשמה חשובה שעליה נקרא חי מדבר הם מדברים וכמו שפירש רש"י ז"ל בפ' בראשית לנפש חיה שניתוסף בו דעה ודיבור ודקדוק לשונם יורה על זה שאמר מאימת נשמה נתנה כו' ולא אמר רוח חיים וענין הסרחון הוא שיהא מונח בבטן חי מדבר ועובר ירך אמו גם הוא ונמשל כבהמות נדמה והכתוב מקיים זה במה שאמר חיים וחסד וזהו תוספת כח מותר על הבהמה דרך חסד ויתרון הכשר חכמה:

משהפקדתני. כלומר שפקדתני לברא אותי וה"ג גם כן בערוך:

זורעין ולא קוצרין. כלומר כל מעשיהם היו מוצלחים ועולה בידם היטב היטב וכדמפרש ר' יצחק לקמן וכן פירש"י:

נראה דה"ג מכאן ואילך זרע וקציר זורעים וקוצרין יולדין וקוברין וגירסת הילקוט מוכח כן שגורס מכאן ואילך זרע וקציר ותו לא:

חמה. חום פירושו חמה והוא חולי של חום כדמפרש והולך:

הכאבית. והוא מין שחין ועיין בערוך ערך חך ולעיל ריש פ"ט:

מקייץ. מקיץ ומעורר:

חמי מה כו'. ראה מה עשו לנו דור המבול שקודם לכן היו חיים חיי טובים בלי צער ובלי חולי:

היו זורעים. והיה מספיק להם עד מ' שנה וע"ל פי"ג שכל מ' שנה היה אד עולה מן הארץ והיה משקה את הארץ והיה מספיק להם עד ארבעים שנה:

כנימה. כמו כנים ותולעים ובילקוט גרס ככלמתא והוא תרגום של כנים:

ממרחשון. התחיל למנות מנין העתים:

לא שבתו. ויו"ד האית"ן עתיד במקום עבר כמו אז ישיר וכן רבים ועיין לעיל פרשה כ"ה ופרשה ל"ג הגירסא קצת בענין אחר ושם נתבאר:

זה שיכן כו'. כלומר שכן ושייך בשביל הקרבנות וע"ל פרשה ל"א:

מורא וחתית חזרו כו'. אחר המבול חזרו להיות פחד ומורא האדם על החיות כמו שהיה בימי אדם הראשון אבל רדייה לא חזרה שלא נאמר ורדו אצל נח:

ארי רואה אותו כו'. שכל זמן שאדם עושה רצון בוראו אינו מתיירא מן החיה והחיה בורחת מצלם אלהים אשר על פני האדם כמו שביאר בספר הזוהר בפ' וחתכם קרי ביה וחייתכם לשון חיות:

שלא הותר כו'. עי' בפירש"י ז"ל בחומש:

לא הוזהר. לא היה צריך להזהירו על כך:

ה"ג ואך את דמכם וגו' להביא וגו':

כשאול. שהפיל עצמו בחרב בעבור שלא יתעוללו בוהפלשתים ויהיה חלול כבוד שמים בדבר:

ד' מלכיות. שנקראו חיות בספר דניאל וע"ל פרשת שמיני.

ע"י שליח. השולח שליח להרוג חבירו השולח חייב משא"כ בדין ישראל שהשליח חייב שאין שליח לדבר עבירה:

על ידי עוברים. פירש"י ז"ל על עוברים שבמעי אמן נתחייבים מיתה [והכי איתא בפ' ד' מיתות בהדיא] והיינו דם האדם באדם בעודו במעי אמו:

החונקו. אע"פ שלא שפך דמו ודייק באדם משמע שנשאר דמו בקרבו:

לכשיבא אדם. כלומר לתחיית המתים ויבא אדם הראשון ובפרשת ואתחנן גרס לכשיבואו כל בני אדם:

[ה"ג באדם דמו ישפך דרש ר"ע]:

מפי עושיהן. האומר דבר תורה ומקיים מה שאומר:

ולא נאה מקיים. שלא היה נשוי אשה:

שחשקה כו'. ואם ישא אשה יהא טרוד בפרנסת אשתו ובניו ויתבטל מתלמודו [ועי' מזה בפ"ק דסוטה ובתוס' בפ' הבא על יבמתו:

פרו ורבו וגו' גרסינן]:

ברית נחלקה גרסינן. שכל איקלים ואיקלים אע"פ שאוירו לא טוב הוא חן יושביה עליו ובוחרים בישיבתו וכדמפרש ואזיל ודייק מדכתיב שרצו בארץ ורבו בה שבאותה ארץ ששורצין ופרין ורבין בו בו ירבו וידגו וכן פירש"י:

בחדא אילטיס. פירש רש"י רחוב:

הוה יתיב כו'. היה יושב ועוסק בתורה ברחוב של טבריה יצאו שני נשים משם כו':

ברוך כו'. ברוך הוא שהוציאנו מן אויר הרע הזה היה קורא רשב"ל להן ואמר להן מהיכן אתם אמרו ממקום שנקראת מזגא אמר רשב"ל אנכי מכיר מהות המקום ההוא ואין בו מקום ראוי לישוב אלא בין העמודים כן פירש"י ואולי ר"ל כמו שיעור בין העמודים ששם היה יושב ושונה כדאמרינן ביני עמודי היכא דהוו גרסי ואפ"ה דרים שם בני אדם וגם נשים אלו קשה עליהם אוירה של טבריה ובחרו באויר מזגא:

יתיב קדמוי כו'. היה יושב לפניו ושונה והיה ר' יוסי מסבר ליה משנתו כו':

סבר ליה גרסינן:

דאנא גלי כו'. אנכי גולה ממקומי ואין דעתי מיושבת עלי שאין האויר שבכאן נוח לי:

גובת שמאי. שם מקום:

ומה אינון כו'. מה הם וטיבם של האויר של שם:

כד ינוקא מתיילד גרסינן. פי' כשהתינוק נולד אנו גובלים עיסה מענבים שלא נתבשלו כל צרכן ומושחין בו מוחו של תינוק כפירש"י:

דלא יכלוניה כו'. שלא יאכלוהו היתושים וינקרו את מוחו ואעפ"כ היה בוחר באותו מקום ולא היה דעתו מיושבת עליו חוץ למקומו:

ה"ג [בילקוט יחזקאל] לב בשר לב בוסר בחלקו [כו' לב בשר דרש לב בוסר כלומר מהסס ומואס בחלקו] של חבירו לאמר אין לי חפץ בו ואוהב חלקו: