ה"ג אמר לטובתו ולעצמו אמר בלבו כן:

קוזזות. פירש רש"י כמו קציצות חתיכות ובערוך פי' מין אדמה אדומה ומפני שלא היה לו מה לאכול וע' כל המעשה משלם באבות דר' נתן פ"ו:

לנדותו. פירש רש"י אחיו קטרגו עליו ואמרו לאביו הרי הניחך לעת זקנתך ולאחר מותך יטול בנכסך עמנו שוה בשוה ועלה לפני ר' יוחנן בן זכאי לנדותו בהסכמתו:

בן ציצית הכסת כו'. כולם שמות גדולי ירושלים כדאמרינן בפרק הניזקין:

הרי הם עלי חרם. כדי שלא יהנה מד"ת ואיני רוצה ליטול אלא שוה כו'. ובילקוט גרס הרי הם עלי חרם אלא שוה כו':

זה אמרפל וחבריו כו' גרסינן. ועיין בתנחומא פרשה זו מסיים עד שלא בא אמרפל וחביריו לא היה חרב בעולם באו ופתחו בחרב אמר הקב"ה אתם פותחים בחרב להפיל כו' חרבם תבא בלבם ויחלק עליהם לילה וגו':

בחליטין. הערוך הביאו ערך חלט ומשמע פירושו כשם שהאדם בא לעולם רך וחלש וצריך למאכלות דקים כן לעת זקנתו נעשה רך וחלש וצריך למיני חלוטין ומאכלים דקים:

כשם שפתח כו'. כשם שפתח צערו של אברהם אבינו בד' מלכים שבאו עליו להרגו כדלעיל לטבוח ישרי דרך וכדמפרש שוב לקמן ואח"כ ניצול מהם והיתה לו לפליטה גדולה כך אינו חותם לעתיד אלא בד' מלכים שכל מה שאירע לאברהם הוא סימן לבניו כדלעיל פ"מ [ועי' בהרמב"ן פ' זו]:

למה כל אלה כו'. למה נתן ה' בלבם ככה כדי כו':

הברברים גרסינן פי' אומה בזויה מלומדת מלחמה:

(ובלשון יוני הוא שם תואר לאנשים אכזרים ובעלי מדות רעות):

ליזקק לו. להרגו:

גלגל עיניו כו'. עיין לקמן פ' זו:

אמרו. כל יושבי הארץ [ועי' מאמר זה ריש פ' שמיני ור"פ רות ור"פ אסתר ובמד"ר פי"ג]:

אם נהרוג את אוהבו גרסינן. ששוב לא יהיה לו שייכות וקירוב דעת לארץ הזאת:

עין שעשתה. שכבתה כד"א גט מעושה גדול שכר המעשה מן העושה ואברהם כבש מהם מדת דין שכל טובה וברכה באת בשבילו שנאמר ונברכו בך וגו' וכדלעיל שאפילו ספינות שבים נתברכו בשבילו:

פדגוג. אומן המגדלו:

אין זקנים. [עי' ריש שמיני הגירסא נשתנה קצת וכן ריש מגילת רות ואסתר]. ובירושלמי דפ' חלק גרס אם אין קטנים אין גדולים ואם אין גדולים אין תלמידים כו'. וכן הוא במגילת רות:

פרסטגמא. פי' הערוך איגרת }*) ובעל מוסף הערוך פירש גזירת דת:}:

לפסוק היו צריה. שהוא פסוק החמישי:

ליפס. פירש הערוך מס:

גבאי טמיון גרסי'. פי' גובה מס לאוצר המלך:

החרש והמסגר. ואמרו חז"ל אלו סנהדרין:

ה"ג והמסגר אלף ר' ברכיה אמר החרש אלף והמסגר אלף ורבנן אמרו ועיין במקומות הנ"ל:

ה"ג וכיון שראו כן התחילו הכל צווחין כו':

אם צרה. אם מדבר בצרה:

ועבד פלגא. ועשה מחלוקת ופלוגתא וחלק עליו:

עוד הוא. עדיין אינה שמחה שלימה. דאמר ר' יהודה גרסינן:

תורמסין. מין קטנית מרה ונתבשלת ז' פעמים ואח"כ היא מתוקה ע"י תיקון כדאיתא במסכת ביצה פר' אין צדין:

הדוב. אשת פוטיפר:

שנגנזה בבנין הבית גרסינן. ופי' המשכן שנאמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' ועיין פרשת שמיני וריש רות דאיתא הכי בהדיא:

אמרן דידן. כבר אמרנו את שלנו מה שיש להשיב על דבריך מעתה אמור אתה מה שיש בידך לומר:

אופכי כו'. פירש הערוך הנחה וקורת רוח:

אמירתו אפלה. אמרפל נוטריקון אמירה אפל:

הכעיס. והיה מתעולל ושחק בכל העולם:

דאמרי. הכעיס כדאמרינן פרק קמא דסוטה מאן אמרייך דאמרת פירוש מי הכריחך:

ואפלי. לשון שחוק וצחוק כדאמרינן דהוה מפלי בבני ירושלים והוא ידוע ובערוך ערך אספרין גרס אמר אפלה ופי' כמו חושך ואופל אמרה לשון חושך וכולן לשון נוטריקון של אמרפל:

מלחייא. שם מקום:

איסרון. מטבע שקורין אותה איסרן על שם אלסר שהואתיקן אותו מטבע:

ה"ג מצטווח גוים: אתר הוא כו'. מקום יש ברומי שקורין אותו גוים:

זה אנטיוכס. מלך אלסר נוטריקון מלך אל אסר שאסר אל עליון על ישראל שכל אחד מישראל יכתוב על קרן שורו שאין לו חלק באלהי ישראל:

מצאתי ברמב"ן ז"ל דגרס אלסר זו מלכות מדי עילם זו אנטיוכס ופי' רבינו בחיי אלסר הוא עיר בארץ מדי או בפרס עילם זו אנטיוכס כמו שדרשו חז"ל שש שנים מלך אנטיוכס בעילם עכ"ל:

עילם היא במדי. שנאמר ואני הייתי בשושן הבירה אשר בעילם המדינה וכדאיתא בפרק האיש מקדש:

טירוניא. הערוך פי' ענין מס ולי נראה לשון שררה ואדנות בכח ובעלילה ועיין ערך טרן הראשון ושלישי:

מכל עובדי כוכבים. ולפיכך נקראת גוים:

ה"ג בילקוט באה גדולה לאברהם וכדלקמן:

דורש שמות. לשון נוטריקון:

ברע. בן רע:

ברשע. בן רשע:

שנאב. שואב ממון:

שמאבר. שם אבר לפרוח לקבץ הון רב:

אבר. כנפים כד"א מי יתן לי אבר כיונה וגו':

שנתבלעו כו'. נטבעו ונבלעו בהפכת סדום ועמורה ובלע דרש לשון בלוע (ומביא ממון בגזל ועולה) וכן משמע בפירש"י בחומש. שנאב שונא אביו שבשמים שמאבר שם אבר לעוף ולמרוד בהקב"ה:

ה"ג בילקוט ובפירוש רש"י מגדל סדינים פי' שהיו מגדלים אילנות גדולות שעושין מהן סדן לקצב עליו בשר ודרש השדים לשון סדנים:

שהוא עשוי שדים שדות גרסינן. ואולי תפס לשון המקרא ויאכל תנובות שדי כמו שדה:

כשדים. דרש השדים לשון שדים כד"א יונק שדי אמו וי"ל שהיה ארץ טובה ושמנה:

ועשו לו בימה. לאברהם כשחזר מן המלחמה ונצח אותם [וע"ל פמ"ג]:

אל יחסר כו'. שלא רצה לקבל עליו אפילו שם המלוכה ואף כי שם האלהות שכשם שנפרעין מן העובדין כך נפרעין מן הנעבדין:

[והיאורים נתבקעו גרסינן]:

ה"ג מה מקיים רשב"ג ובארבע עשרה כו'. וה"ג רש"י וילקוט פי' כיון שבין הכל היו י"ג שנים שנות העבודה ושנות המרד מה אני מקיים ובארבע עשרה כו'. דמשמע שבשנת י"ד למרדן בא כדרלעומר ומשני י"ד למרדן:

ה"ג למרדן. והוא לשון רדוי ומלכות כד"א והוא היה רודה שכדרלעומר היה כובש אותם בחזקה עד שעבדו אותו בעל כרחם וכן משמע לשון הכתוב י"ב שנה עבדו משמע שלא בטובתם ומצאתי בפירש"י חשיב שנות המרד עם שנות העבודה ועם שנה שבא כדרלעומר ויהיו י"ד:

בא כדרלעומר וגו'. גרסינן וסיפיה דקרא קדייק והמלכים אשר אתו הרי שהיה הוא עיקר והם טפלים לו:

בעל הקורה כו'. מי שהקורה שלו אף על פי שאחרים טוענים עמו הוא נכנס בעוביה וסובל עיקר משאו כן היה הוא העיקר שכבשם ראשונה ובו היה עיקר המרד:

נראה דה"ג בעשתרות קרנים גיבריא דבעשתרות כו'. כי כן תרגומו בחרגום ירושלמי וכן ת"י זיוותנא דבהון. ודרש זוזים לשון זיו. בהם בקמ"ץ כמו בסגו"ל:

תרתין קריין כו'. ב' מקומות היו שבהם יושבים האימים ודרש קריתים לשון קריה:

מטרפולין. פירש הערוך העיר והאם בלשון יון מטרא אם פולין עיירות כלומר האם ועיקר של העיירות וכאן גרס אליותרו פוליס ופירש אליותרו חירות פוליס עיר בלשון יון:

לחירות כו'. פירש"י לפי שכתוב ויפץ ה' אותם משם אבל אלו ביררו להם העיר הזאת ונתקיימה בידם ולא נפוצו משם:

משדיא דפארן. איל פירושו מישור ועי' בפירוש רש"י ורמב"ן:

גלגל עין כו'. זה אברהם שהאיר עיני כל העולם בענין האמונה ועין משפט קדריש עין שכבשה המשפט והדין ועיין לעיל בראש הפרשה:

שעשתה. שכבשה כד"א גט מעושה:

מגיד מראשית כו'. הכתוב קראו ע"ש סופו ועי' ברמב"ן:

בעין גדי בחצצון תמר. תרגום אונקלוס בעין גדי ופירש"י מקרא מלא הוא בדברי הימים ביהושפט:

דתמרייא. ששם גדלים תמרים הרבה כמה שנאמר בכרמי עין גדי:

ויכלו להם. לכן חזר ואמר שארבעה עשו מלחמה עם החמשה לומר שיכלו המועטים למרובים דאם לא כן כבר ידענו שהם ד' וה':

בירין בירין כו'. כן תרגום אונקלוס ופירש בורות שממנו היו מעלים חמר לחומר:

ניחא. שהרי מצינו אח"כ שמלך סדום יצא לקראתו:

בשעה שירד כו'. ולעולם המלכים נפלו שמה ומלך סדום ניצל דרך נס למען יאמינו נסו של אברהם:

עבודה. בקשתי ולא מצאתי פירושו ואולי הוא מין פרי שהיה עיקר מאכלם והאב"א כתב דנ"ל לגרוס עבורה פירוש את כל דגנם:

הכותבות. תמרים:

בסירא. בבית הסוהר:

וכל כך למה. למה אנה הקב"ה לידו כך ומשני והוא יושב בסדום לפי שנתיישב במקום רשעים דאם לא כן והוא יושב בסדום למה לי. וכבר ידענו אותו:

הוא לא נתכוון כו'. עוג לא נתכוון לשם שמים במה שבשר לאברהם שנשבה לוט:

אמר עוג בלבו אברהם קוניון קנאי כלומר נוקם כמה דאת אמר בקנאו את קנאתי:

[להרוג את הצדיק גרסינן]:

והוא מעבר אחד לצד אחד. כלומר שקול כנגד כולם:

משיח. מדבר:

[במשריא דמימרא. עי' בפירש"י וברמב"ן בפ' זו]:

באילפארן אתרא בו'. מקום יש ששמו ממרא ולכן אמר אילוני ממרא כלומר מישור של ממרא כמו איל פארן ודומיהם שכל המישור נקרא על שם העיר שהמגרש צורך העיר:

גברא הוא. ולכן אמר אילוני ממרא היכל ופלטין של מלך:

שהמרה. לשון מרי ורוגז שהעיז פניו נגדו ואמר לו שימול כדמפרש ואזיל כן מצאתי בפירש"י:

ומסיים וכו'. לשון סוף וקץ כלומר שתשאר ביד אויביך שישמעו כי חולה אתה ויבאו עליך ויהרגוך ובילקוט גרס וסרס עצמך. והיה סבור שיסתרס מזה ויהיה לו לקלון בין אויביו והרב ר' אליה מזרחי גרס הולך וממאיס עצמך בין שונאים:

אין אתה שומע כו'. בתמיה: