Matnot Kehunah on Bereshit Rabbah Chapter 45
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומכורותיך. מדכתיב קודם מולדותיך פירושו לשון הריון או י"ל מכורותיך כמו מגוריך וכ"פ רש"י ורד"ק ור"ל ממקום שהיה גר בו קודם הלידה:
אברם גדול מנחור וכו'. נתבאר לעיל סוף פרשה ל"ט:
ואברם אינו מוליד בתמיה אלא ושרי כו' מצדה ולא מצדו כדמפרש ואזיל אליבא דרבי נחמיה:
לו ולה. סמיכות קדריש דסמיך ליה ולה שפחה כלומר לא לו היתה מולדת ולה כלומר מצדה (ג"כ) אינה מולדת אפילו מאיש אחר:
שפחת מלוג. ודייק מדכתיב ולה דמשמע ולא לו [וכ"פ רבינו בחיי] ולכן אמר ולא היה רשאי למוכרה דאל"כ היה גם לו חלק בה:
מלוג מלוג. פירש הערוך כעין מליגת הראש שתולשין השער ומניחין הראש כך הבעל אוכל פירות ומניחין הקרן ואין לו רשות בהם:
בתו של פרעה כו'. דייק מדכתיב שפחה מצרית שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וגם שם הגר נוטריקון הא אגריך מורה שבת פרעה היתה ועיין בביאורים מהר"ר אליהו מזרחי:
מעשים. מעשה נסים:
הא אגרך. הרי שכרך ודרש הגר בלשון נוטריקון הא אגריך:
אף אבימלך כו'. דייק מדכתיב בנות מלכים לשון רבים כדלקמן:
הימום. ענין רפואה ובעקידה משמע פירושו לחש ואולי הוא לשון מומו כלומר השבעה ולחש ובערוך גרס הימוס לשון מסו ורפואה:
רוח הקודש דאל"כ לקול למה לי:
לקחתה בדברים. פירש המזרחי שאין לשון לקיחה נופל כי אם על קנין והיא היתה קנויה כבר ועי"ל שאין לשון לקיחה נופל על בן אדם לפי שאין לוקחין אותו בידים ולכן בכל מקום פירש"י ז"ל לקיחה והמשכה ע"י דבור:
ה"ג מנין הא דתנינן והוא משנה בפרק הבא על יבמתו:
אין ישיבת חוץ לארץ כו'. שעון חוצה לארץ גורם ואולי אינה עקרה ודייק מדכתיב לשבת אברם וגו' וכפי' מזרחי ועיין שם:
ולא לאחר. אע"פ שתועלת הבנין שאמרה אולי אבנה היה נשלם מאחר ג"כ לא היתה נותנת לו:
ולא לפילגש. כדי שיצא הזרע הנולד מאישות גמור גם כדי שתהא גבירה כמוה ותהיה לצרה באמת וזכותה יעמוד לה:
מביאה ראשונה. פירש המזרחי דאל"כ ויבא אל הגר למה לי הל"ל ותתן אותה לאברם אישה לאשה ותהר כדכתיב בזלפה ותתן אותה ליעקב לאשה ותהר וגו':
מתנכשין. גרסינן לשון ניכוש ועידור [ומאיליהן] גרסינן:
החטים כו'. בנות לוט שעשו מעשה קוץ ומעשים רעים עלתה בידם והגר הכשרה ודומיה הוצרכו לטרוח ולמשול בעצמם ולהוציא ערותן החוצה:
[צער וכמה יגיע גרסינן]:
ה"ג יונתי למה כו'. ופי' אמר להם הקב"ה אני אומר לכם למה העקרתי כו'. וכן הוא בהדיא במדרש חזית ובערוך:
מתדפקות. כלומר נוייהון חביב ודופק על לב בעליהן ובמדרש חזית גורס שלא יהא מתרפקות ובערוך ערך פרקד גרס מתפרקדות ולא פירשו:
ומתעזבת. כלומר הבעל מרחיקה ממנו כד"א לא יאמר לך עוד עזובה פירושו מרוחקת ושוממה:
ככלה בתוך חופתה. כלומר יושבת בביתה מקושטת ככלה והכי איתא במדרש חזית:
עלובה. על הגר אומרת כן והוא לשון כבוד העלובה והענוה בדעתה עם עני ודל תרגום עם ענוותן ומקבל עולבן ובאת להודיע שהיא גבירה כמותה וטובה הימנה:
אין סתרה כו'. דייק מותקל גברתה שהיתה קלה וחשודה בעיניה שהיפוך כבד הוא קל:
והיתה אומרת שרה. וה"ג בילקוט בהדיא:
עם דא כו'. וכי עם זאת השפלה אני נושא ונותן להתקוטט עמה בתמיה והכי מוכח גירסת הילקוט טוב לי לישא וליתן להתקוטט עם אדוניה אברהם מיד ותאמר אל אברם כו':
חמסני אתה בדברים. כלומר מונע וגוזל ממני הדבור הראוי לך לדבר בעדי:
יבעי דיני גבן גרסינן וה"ג בילקוט ובערוך ופי' דיני וחמס הנעשה לי הוא נתבע אצלך ועליך:
תבע דקיון כו'. היה אתה תובע עלבוני להוציאני מכאן:
דקיון. פי' הערוך עלבון:
אפקוהו. הוציאוהו לזה מבית האסורין:
א"ל חבריה. חבר של זה היושב בבית האסורין:
בעי דיני כו'. דיני ועלבוני עליך הוא אילו אמרת אל המלך היה תובע עלבון שנינו כשם שהוציאוך כך הוציאוני ועתה שאמרת תבעו עלבוני הוציאוך לבד ולא הוציאוני:
תבע. גרסינן:
כמה דיהב לך כו'. כשם שנתן לך זרע כך היה נותן לי ולא הייתי צריך למסור לך שפחתי:
ה"ג א"ל חד תשאיל לי זרע אמר יהבון ליה פי' אחד מאלו שנים אמר למלך השאילני זרע אמר המלך למשרתיו תנו לו:
חימסה בפניו. בערוך פי' משרטת וחוטטת פניו והביא גירסת הילמדנו מהו חמסי שחטטה אותו וחימסה פניו כנמייה והוא מלשון דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה לא תסמכו לנא לא מן סרמוסין ולא מן סרמוטין ואמרי לה לא מן חמוסין ולא מן מטרמוסין שפירושו מאלה שתלמודם קרוע ובלוע ואינו מיושב ומיושר כהלכתו:
[ד' מדות וכו'. נתבאר לעיל פי"ח ובפ' כי תצא]:
שהרתיק. לשון הכאה כלומר שממרים אחר מדת הדין או באגרוף תרגום ירושלמי במרתיקא ורבינו בחיי גרס שמרתיע לשון נענוע וחזרה ותשב אחור תרגום נרתעת לאחורא ובעירובין בפרק הדר רב ששת נרתע מפלפולא דרב חסדא:
ועל שאמרה ישפוט כו'. שמסרה דינה לשמים וכדאמרינן בפרק החובל:
ובנך כתיב. חסר היודי"ן קרי ביה בנך פי' בן שלך שהיא הרה ממך ולפי פירש"י בסדר זה ובביאור מהר"א מזרחי ז"ל גרס ובניך כתיב כלומר קרי ביה ובניך הנוי"ן נקודה בציר"י והכ"ף בשו"א כמשפט הנוכח לנקבה והפכה פניה כלפי הגר ואמרה ובניך ובבמדבר רבה פרשה ג' איתא הכי בהדיא וכן באבות דר' נתן פרשה ל"ג וז"ל על יו"ד שביניך נקוד מלמד שלא אמרה לו [אלא להגר ועי' בבאורי מהר"ר אליהו מזרחי ורבינו בחיי כתב שתי הדעות וע"ש]:
אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. בילקוט ובספר רבינו בחיי לא גרס ליה וי"ל שאעפ"כ מתוך הרעה הזאת יצאה לה טובה שזכתה לדבר המלאך עמה ולבשרה שתהר עוד:
אמר לה לא איכפת גרסי':
לא איכפת כו'. כלומר אין בידך להרע לה וכדמפרש ואזיל:
מנעתה מתשמיש. מניעות תשמיש נקרא עינוי כמו שנאמר אם תענה את בנותי וכדאיתא במסכת יומא לענין ענוי יוה"כ:
בקורדקייסון. פי' מנעל וכן הוא במדרש אסתר בפסוק ויאמר ממוכן. והערוך גורס בקורדקיא ולא פירשו:
דליים. לשון דלי ששואבים בו מים בבית המרחץ ופנדיות גם הוא מין כלי שמשתמשין בו בבית המרחץ ובערוך גרס כנריות ולא פירשו ור' ברכיה לא סבירא ליה ההוא דאמר לעיל שאמרה שרה מה איכפת ליה כו':
ה"ג באורחא דחלוצה כן תרגום ירושלמי [על בדרך שור]:
חד אוניך וכו'. אם יאמר לך אדם אזנך האחד הוא של חמור לא תשגיח ואם יאמרו לך כן שני בני אדם שים רסן בפיך כחמור ובספר תולדות יצחק לא גרס אודניך אלא חמור והוא ממש כמו שאחז"ל חברך קרייך חמור אוכף לגבך מוש בפרק החובל:
ה"ג הילקוט תרין עבד לך פרומו פי' עשי לך רסן כדאמרינן בפרק במה בהמה חמור שעסקיו רעים מהו שיצא בפרומביא אכן בערוך ערך עתר גרס ככתוב כאן הנה שפחתך וגו'. והגר שמעה ולא השגיחה ולא דברה מאומה אע"פ שהיתה גבירה ואחר שהמלאך אמר גם הוא הגר שפחת שרי ענתה ואמרה מפני שרי גברתי וגו':
ציפורנן כו'. טוב היה הציפורן של אבות שהוא הטפל והמותר שבהם מכרס של בנים אע"פ שהוא העיקר ורוב שבו:
צופים נביאים כד"א צופה נתתיך וכמו אנכי הרואה:
פרא. הוא מדבר כד"א והוא בין אחים יפריא [ועי' בספר השרשים להרד"ק ז"ל]:
בוזז נפשות. פרא אדם פירושו ירדוף בני אדם פרא בלשון ירושלמי לשון רדיפה וריצה:
אצרן. כמו ועצרן וכו'. גירסת הילקוט עכב אותם או הוא כמו עצרן לשון בי מעצרתא כלומר דרכן כמו בגת:
והתם כתיב נפל סוף פרשת חיי שרה:
[לא נזקק הקב"ה כו' נתבאר לעיל פ' ך':
בילקוט ובבאורי מהר"א מזרחי מוכיח דה"ג] אלא שאפילו גברתי לא היתה עמי ראיתי לא דיי כו'. ופי' מהר"ר אליהו מזרחי הייתי סבורה שלא ראיתיו אלא באמצעות גברתי וזכותה עכשיו ראיתי שהוא נראה אף אלי לבדי כי הוא רואה בעלבון הנעלבים:
[עברי לפני גרסינן]:
וצמצמה. כלומר הסתירה פניה שלא לזון עיניה בפני המלך מפני מורא מלכות והערוך פי' כסתה פניה וראשון עיקר דא"כ למה אמר לה שתעבור בפניו:
והשפחה ראתה. וזה מפני שגבירתה נסמכה עליה דאם לא כן מי הביאה לראות פני המלך כך ע"י זכות שרה נזקקה הגר לראות פני המלאך והמשל הוא על הראיות הראשונות שבבית אברהם [ועי' בעקדה סוף שער י"ז ויתבאר לך יותר]: