בעלה נתעטר בה. דריש האי קרא על שרה מדכתיב אצלה והיא בעולת בעל כדלקמן פרשה נ"ב לשון עילוי מעלתו ועטרתו של בעלה ונתעטר בה אברהם שנאמר ייטב לי בעבורך וגו' ונתעטר ממנה בכבוד וגדולה ורש"י פי' פרשה נ"ב שיו"ד של שרי חלק החציה לאברהם וחציה לשרה הרי שנתעטר בה וכדמפרש ואזיל:

[וברכתיה לחלב. עי' כ"ז לקמן פנ"ג]:

מרתא. גבירתה:

נותן אני כו'. סיפיה דקרא קדריש והיתה לגוים וגו':

דלא יהוון כו'. שלא יהיו מקנטרים אותה ויקראו אותה עקרה:

עיקר מטרן. פי' הערוך בלשון רומי הרחם נקרא מוטרא:

וגלף. פתוחי חותם תרגום אונקלוס כגלף עזקא:

מיכן דרש כו'. ממה שאמר הקב"ה מלכי עמים משמע מלכים של עמים ולכן החזיר קטורה והזרע ההוא נקרא ע"ש שרה ולקמן פרשה נ"ג כתבתי בשם רש"י מניין להא וע"ש שהיא היתה הגורם וכן אמרה אולי אבנה ממנה:

ב' פעמים נפל כו'. עיין לעיל פרשה מ"ו:

ששרה כו'. דייק הכי מדלא כתיב השרה בת תשעים וגו' ועוד כתיב יולד ולא כתיב יוליד:

אינו מזקין. זקנותו אינו מזיק לו מלהוליד:

אף לזאת לא נצרך כו'. דריש ה"א של הבת תשעים שנה תמיהה קיימת וכן רבים:

כל שקורין כו'. מפני זקנותה ואינה מקפדת:

אנונא. פי' הערוך מנות פרנסה מבית המלך:

לא תמלא רוחי כו'. קריר. לשון קורת רוח לא תקרר רוחי כ"כ מלא וגדוש הלוואי שלא תמנע ממני קצבה הקודמת:

[ה"ג בילקוט וכן עיקר ר"י בן חנינא אמר בן האמה למד מבן הגבירה הנה ברכתי כו' עד בשם ר' בירי בן הגבירה למד מבן האמה הנה ברכתי כו']:

בני גבירה. בני שרה אמנו. וישמעאל אינו מעמיד בתמיה וא"כ מאי רבותא דבני הגבירה שהכתוב משבח ואומר כל אלה שבטי ישראל י"ב:

נשיאים. עננים. כענן כלה וילך:

מטות. כלומר חזקים כמטה הזה:

מעוברת היתה. בפ"ק דמסכת ר"ה דריש דהא דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה שהמלאך היה עומד בתשרי ומבשר על ניסן ומקשה ואכתי בשש חדשים מי ילדה ומשני אותה שנה מעוברת היתה ושרה אמנו ילדה לשבעה חדשים ע"כ והכי נמי דייק מדכתיב בשנה האחרת שלא מצינו שתלד למועד הסמוך ליום הבשורה שנאמר למועד אשוב אליך וגו' ויהיה בשנה האחרת אלא מתשרי לניסן והשנה תהיה מעוברת:

ה"ג נפטר אני מן וכו':

ה"ג צריך אני לדבר למלאכים א"ל הפטר בשלום הה"ד ויעל אלהים כו'. ופירוש הכתוב כאשר כלה אברהם לדבר עם ה' ית' ויעל וגו' ומדכתיב אתו דייק אתו כלה לדבר אבל עם המלאכים לא דבר עדיין ומדכתיב מעל אברהם דייק שנפטר ממנו ברשותו:

העמידן כו'. ר"ל הערלות [ובמדרש חזית בפ' עד שיפוח הגיר' יותר ברורה]:

ולהלן. בסמוך אצל ישמעאל:

את בשר ערלתו. את לרבות את עור הפריעה ואברהם שכבר נתמעך מפני דרך ארץ לא הוצרך לזה כך פירש"י סוף סדר זה:

דרגש ליה. מי שכואב לו ומרגיש צער בעצמו ידבר ויעכב וע"ל בפרשה ל"ב:

הרגיש ונצטער מדכתיב נימול בלשון נפעל משמע שנצטער מחמת המילה ור' לוי דרש נימול מעצמו:

בההוא עיתא כו'. באותו עת וזמן קלל וזלזל ר' אבא לר' לוי וא"ל שקרן וכזבן כו':

[א"ל שקרנא גרסינן]:

ותני הולכים גרסינן. ה"ג בילקוט לא סוף דבר עבדים מהולים הוא לוקח אלא:

הרי למחר. למחר כו' אתן לך כך וכך בירושלמי איתא שמראה לו כיסין של דינרין כדי שיהא לו על מה לסמוך:

עד רדתה. בפרשת שופטים ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה:

אפילו בשבת יכול לעשות עמה מלחמה כדי לכבשם משום ישוב ארץ ישראל:

שלא נכבשה יריחו כו'. בירושלמי יליף ליה מדכתיב וביום השביעי תסובו את העיר ז' פעמים ודייק ה"א של השביעי השביעי הידוע וזהו שבת:

שלשה ירידין כו'. בירושלמי דפ"ק דמסכת עבודת כוכבים לענין שאסור לישראל לילך ליריד של עובדי כוכבים ביום עבודת כוכבים שלהם גרס התם וז"ל ר' יוסי ב"ר בון ב"ר חנה בשם ר' יוחנן לא אסרו אלא כגון ירידה של בוטנה ותני ג' ירידים הם יריד עזה יריד עכו יריד של בוטנה והמחוור שבכולם יריד בוטנה עכ"ל: