[יעשה מדה למים גרסינן וכן לקמן פ' כ"ח]

יקוו כו'. דרש מדכתיב יקוו בלשון כבד ולא כתיב יקוו לשון קל פירושו יהיו נקווים לצרכי לעתיד לדור אנוש ודור הפלגה כו':

[שבנה פלטין במגילת איכה בפסוק פרשה ציון גרס שבנה פלטין ע"ג ביבורין של מים וזהו דמסיים תחזור הפלטין לכמו שהיתה כלומר תחריבן למים אבל לקמן פכ"ח ובילקוט ובמדרש תהלים ובס' בחיי ל"ג ליה וכן בגי' רש"י אינו וע"כ צ"ל הא דמסיים תחזור הפלטין לישב בהן האלמים שישבו בהן מקודם וכ"ה בנמשל ודו"ק]:

במנולין. פירש"י והערוך בסודרים שעל ראשם שמסירין אותו מראשם מפני כבוד המלך כמנהג ארץ אדום:

אלא מן המים. שלא היה אז בעולם רק מים:

דור הפלגה. שגם הם נידונו במים כדלקמן בפ' כ"ח [וכ"ה לעיל פ"ד אבל לקמן בפ' זו ובמגילת איכה ובילקוט ובמדרש תהלים ל"ג לי']:

ויבאו אותן כו'. והם המים במדרש איכה גרס ויבאו המים:

ויהי הגשם. ודור אנוש גם המה הציפן המים וכן דור הפלגה כדלקמן בפכ"ח]:

הגשם. פירש"י הגשם משמע שהיה מששת ימי בראשית מדלא כתיב גשם:

מתירם. התיר הקשר שנקשר פיהם לעצור בהם הרוח:

ה"ג ויבשו וגו' וכתיב ודורך על במתי ים וכן הוא בשוחר טוב:

ונעשה קילוסין כו'. שקבלו עליהם בשמחה גזירת המקום ב"ה ואמרו שירה וקילוס [וכן הגירסא לקמן פכ"ח ובילקוט ובמדרש תהלים] או י"ל שמה שקבלו עליהם גזירת המקום ב"ה הוא בעצמו הקילוס. והערוך ורש"י ז"ל גרס קלווסים פירוש לקיים גזירת המלך:

דרך ים וכו'. דכים דרש נוטריקון דרך הים כלומר נלך דרך הים עד ים אוקיינוס ורש"י ז"ל גרס אומרים אלו לאלו להן ניזל פירושו שאמרו אלו לאלו להיכן נלך שהקב"ה אמר לנו יקוו המים אל מקום אחד היכן הוא המקום אמר להם הקב"ה ישאו נהרות דכים דרך ים אוקיינוס [וגי' הספר היא במדרש תהלים ממש ועי' מזה באורך בש"ר פט"ו]:

לדוכתא כו'. דכים נוטריקון דוכתא פי' למקום ולזוית פלונית תרד גלגל זו של מים וכן לכל גלגל וגלגל שבאה היה מראה לה הקב"ה מקום מיוחד שתרד שמה:

להדך. לזאת. כמו להדא וכולם נוטריקון של דכים קדרשי. לדוכסם ים ה"ג בילקוט תהלים ופירש שביל הים וע"ע דכסמון ורש"י ז"ל גרס דוכוס ים ופי' בו לממשלת הים לצד הים הסמוך למלכות פלן:

נבכי ים. נוטריקון של דכים:

קלוטין דימא. מסגרת הים כמו נבוכים הם בארץ סגורים הם במדבר כן פירש בב"ר ובאיוב:

קבלונו כו'. כך היו המים אומרים לים אוקיינוס קבלו נא אותנו שאנו מדוכים ונשברים מגזירתו של מקום [מדוככים גרס בילקוט תהלים:

וכל העולם כלו כו'. עיין מזה פ"ק דתענית ובילקוט תהלים ל"ג ליה]:

מטטרון. פירש"י והערוך מנהיג ומקדם לפניו. והאב"א בשם ר"מ ערמ"א פירשו השתרר לפניו להוליכו לאוקיינוס:

מייתי לה. מביא ראיה מכאן שפירשו בבכיה:

ברמה נשמע. סיפיה דקרא רחל מבכה על בניה:

מידי נטו שמים. משעה שידי נטו שמים כו' [ובספר עבודת הקדש בפי"א מחלק התכלית ל"ג ליה]:

מתחלת ברייתו כו'. שגזר הקב"ה שיהו נקוים במקום אחד וא"כ למה חזר וגזר וישפכם על פני הארץ. [וע"ל ס"פ כ"ג ובפ' האזינו ומדרש קהלת בפ' והאלהים עשה וגו']:

כמלא פי כברה קטנה. היה פני הסלע:

קחו לכם. מלא חפניכם פיח וגו':

ההוא רחפן. מי שנוטל בחפניו בפעם אחת אינו דומה לזה שנוטל בשני פעמים בכל פעם מלא יד שנקרא קומץ:

ההוא דחפן כו'. שנוטל בחפניו הוא מחזיק ארבע קומצין כפלים משאם היה נוטל יד על יד קומץ אחר קומץ:

וכתיב וזרקו משה כו'. הרי שחפנו של משה החזיק שני חפנים שלו ושל אהרן דכתיב מלא חפניכם [וכ"ה בויק"ר פ"י ולקמן בש"ר פי"א גרס שהחזיק ידו של משה וכ"פ רש"י בפירוש החומש] ודייק מדכתיב וזרקו שכל דבר הנזרק בכח אינו אלא ביד אחת:

ואף בירושלים. היה אחד מן המקומות שהמועט החזיק את המרובה:

צפופים. דחוקים עד שמקצתם עומדים באויר ורגליהם לא הגיעו לארץ כזה שצף ע"ג המים:

כסא ה' וגו' גרס. וסיפא דקרא ונקוו אליה כל הגוים ועיין זה במדרש חזית בפסוק צוארך (ז' ד'):

ה"ג בילקוט וכי מחזקת היא אותם:

ארץ. לשון רצון הוא:

מעכו. מן הים בעיר עכו:

שעברה על הצווי כו'. עי' בפירש"י ז"ל בסדר זה:

ה"ג ותוצא הארץ דשא וגו'. עץ עושה פרי הפרי נאכל:

סמכה כו'. במה שהוסיפה סמכה דעתה שיפה היא עושה כדמפרש ואזיל. [ובירושלמי סוף מ' ע"א הגירסא בא"א ועי' מזה ברמב"ן]:

ניחא. שנתקללה שהרי שינתה:

ה"ג לייטין ביזייא דהדין מינק. פי' הערוך ארורים הדדים שמניקים זה ועל אדם רשע אומרים כן כדאיתא בפרק ד' מיתות כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא אפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא וכן כאן האדם חטא וניזנן מן האדמה ובעונו נתקללה:

מרתתים. מפחדים לשון רתת וזיעה:

אמר להם כו'. הברזל אמר לאילנות:

עץ מכם אל כו'. אם לא תכנסו אתם באזן הגרזן לעשות בית יד בגרזן לא יוכלו לחטוב בו ולא תהיו נזוקים: