אנשי ביתו ואין ביתו אלא אשתו כמו שדרשו חז"ל בהרבה מקומות:

אף התיז כו'. בפי' רש"י כתב בשם פסיקתא לאחר זמן מצא הדיין עילה עליה והרגה לפי שלא חמלה על בעלה:

זה הנחש. שנקרא אויב שנאמר ואיבה אשית בין זרעך וגו':

ומילא אותו עפר. כדי שלא יאכלו ממנה בני האדם הרי שגם הנחש עמד לעזרה בעת שהיה עליו הרצון מאת ה' ועיין כל זה בירושל' במסכת תרומות:

בתוך שבעים שנה. אע"פ שהוא סוף ימיו שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה:

בתוך שמונים. פירש"י בשם פסיקתא שהרי יוחנן שמש בכהונה גדולה שמונים שנה לסוף נעשה צדוקי:

מחזק ממנו. מיצר הרע החזק ממנו:

וכי יש גזלן וכו'. שגוזל נשמתו של אדם:

שנאך. זה יצר הרע שהוא רעב להשטין אותך מדרך טובה לדרך רעה:

[ואם צמא גרסינן]:

אויביו [היל"ל ואמר גם אויביו] לרבות:

איש עצתו. שבזכותו ובעצתו נברא העולם שנאמר בהבראם קרי ביה באברהם וזהו שאמרו חז"ל נתייעץ באבות העולם וברא את העולם גם דרשו לעיל פרשה ט"ו אמר אדם באיזה זכות יעצת לבראני בזכות אותו שבא מרחוק:

פיכול נוטריקון פה כל כלומר כל הפיות היו נושקין אותו:

לקול אשתו. לדחות את בנו וה"ג בילקוט בהדיא:

אלהים עמך גרסינן כיון שראו את מעשיו של ישמעאל שהיה רשע:

ולא חסר קלרין כו'. קלרין פירש הערוך אוצר כלומר אע"פ שנתמעטו העוברים והשבים עליו אשר עמהן היה משאו ומתנו ומהם כנס אוצרותיו ועכשיו לא נתמעט אוצרו בשביל כך ראה והבין כי ברכת אלהים בכל אשר יש לו וראיתי פירושים ולא ישרו בעיני:

לאחים השותפין. פירש"י עד ג' דורות יכולין האחים לעמוד בשותפות ולא יותר וכן כאן ג' דורות עמדו ישראל בשותפותן ואח"כ נתרחקו מהן:

לשבעה דורות. שכשנכנסו ישראל לארץ ישראל כבר עברו ז' דורות אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ומזרע אבימלך לא עברו ג' ודור רביעי ישוב הנה שהרי בעוד שדור שלישי היה קיים לא נחם אלהים דרך ארץ כי הקורבה עדיין קיימת כן פירש"י:

לא קבל עליו. אברהם והלך לו חוץ לגרר אע"פ שבחר בישיבת גרר בראשונה שהרי כתיב בסוף הפרשה ויקם אבימלך ופיכול שר צבאו וישובו אל ארץ פלשתים ופירש הרמב"ן למקומם המיוחד שבארץ פלשתים והיא גרר דכתיב מלך גרר מכלל שאברהם לא היה דר שמה בעת ההיא:

[מביאה לידי שלום והוכיח כו'. ועי"ז כרתו ברית שלום. ובילקוט לא גרס והוכיח וכו':

היא דעתיה דר"ל. איזהו גזלן גרס]:

[מה דרך בפרהסיא עי' זה בב"ק בפ' מרובה]:

הכי גרסי' בילקוט לא ידעתי וגם אתה לא הגדת לי על ידך וגם אנכי לא שמעתי ע"י מלאך ובפירש"י גורס כגירסת הספר ופי' שכך היו האבות רגילים לעשות שליחותן ע"י מלאך:

על שהיו מליזין. עי' זה בפרק אלו נאמרין ובבמ"ר פרשה ה':

בישרות. בדרך ישר ויראה לכבוד הארון הפכו פניהם:

וישרנה. נוטריקון שירה נאה:

וגעו כו'. בחלוף אל"ף בעיי"ן באותיות אחה"ע:

תגל הארץ. במדרש שמואל גרס ה' מלך ירגזו עמים וכן נראה ודו"ק:

רומי השטה וכו'. עיין כל זה בפ' אין מעמידין:

המעולפת. במדר"ש גרס המפוארה בין שני הכרובים:

הכי גרסינן ואתם אומרות שירה מאליכם:

יישר חילכם. וישרנה קדריש לשון ברכה להם מעם הקב"ה:

עוד מן אתרה כו'. עוד ממקומה עצמה אין חסר כלום והביא ראיה דכתיב תהיה לשון עתיד:

שאל. אשל הוא אותיות שאל וכך אמר אברהם לאורחים שאל מה שתרצה ואתן לך:

עיגולא כו'. לחם:

קופר. בשר:

חמר. יין:

ביעין. ביצים:

עשרים וחמש שנים כו'. עיין בפירש"י בחומש בסדר זה: