הקרה נא גרסינן. ה"ג בקול עבדו מי בכם. אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדו של אברהם:

זה אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה. שלא ידע להיכן ילך:

כבר קללתו כו'. שהיה מזרע כנען המקולל לעבדות שנאמר ארור כנען עבד עבדים וגו':

ברבר. פירש הערוך אומה משוקצת. מעם לועז ת"י ברבריה:

בבית זה. של אברהם שהוא נשיא אלהים:

התחלת גמור. משל הוא בפי הבריות שאומרים לאחד שהתחיל דבר טוב התחלת אותה עליך לגומרה כך אמר אליעזר לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה התחלת לעשות נסים בשביל אברהם שכבר קפצה לו הארץ גמור אותה:

אמה. שפחה:

והשקתו. כדרך כל התנאים שהתנה:

היה נותן לו בתו. בתמיה:

לעולה. משמע לצורך עולה לימכר ויקנו בדמיהם עולות ויפתח אמר והעליתיהו עולה הוא בעצמו ולא אמר כלום:

ואני אלך אצלו. בתמיה:

הדא היא דברייתא כו'. זהו שהבריות אומרים בין המילדת שנקראת חיה כד"א כי חיות הנה ובין היולדת הכואבת בחבליה וכד"א שמה חבלתך אמך אינה בקיאה לשמור את עצמה נאבד בן העלובה ר"ל היולדת כלומר הבן ההוא שנולד עתה נאבד ומת:

פנחס ניטלה ממנו גרסינן: היה נגיד. משמע כבר היה אבל עכשיו לא היה נגיד [ועי' זה בויק"ר פר' ז' ובקה"ר פ' עמל הכסילים]:

במענה פיהם. בעוד שהמענה בפיהם היו נענים:

הא אם נבעלה מעץ כו'. כלומר עדיין בתולה נקראת לזה שיהיה כתובתה מאתים:

אינה בתולה. ואין לה אלא מנה:

אלא רבקה שנבעלה ריצחק שהיה נימול לשמונה ימים. וצ"ל שילידי ביתו ומקנת כספו של אברהם לא היה אחד מהם פחות משמונה ימים וי"ל דדייק ואיש לא ידעה ששום איש לא ידע אותה מעולם כמו שנבעלה זו וזהו שנימל לשמונה:

כיון שראו אותה כו'. פירש"י והרמב"ן ז"ל דאל"כ הוה ליה למימר ותשאב:

לקראת מעשיה הטובים. דאל"כ מהו לקראתה והלא אליעזר על העין היה נצב וכן פירש מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל:

גמייה אחת. דאם לא כן לא היה מספיק לו מעט מים ועוד דאל"כ הוה ליה למימר הלעיטני כמו גבי עשו והכי מוכח בילקוט:

ממצמץ כו'. מצמצם עיניו להביט בה היטב כההיא דפרק אע"פ (דף ס') בני מציצי עינא כלומר היה משתומם על המראה ומפנה עצמו מכל מחשבה להביט בה ההצליח ה' וגו':

אבן יקרה כו'. דאל"כ מה מתנה זו של בקע משקלו:

ממה שקפצה כו'. דאל"כ אנכי למה לי הל"ל נחני אלא ממה שקרה לי בדרך ידעתי וכו':

שבדרך נחני ה' כו'. דייק מדכתיב בדרך הבי"ת פתוחה המורה על הדרך המבורר והמבוקש:

ותרץ ותגד לאביה גבי רחל:

פרדוכוס. פירש הערוך לבן ביותר וגרס פרדכסוס:

מעייניה ליה. היה מעיין עליו אולי יוכל להוציא ממון ממנו כד"א ויהי שאול עוין את דוד ודייק מדכתיב אל העין:

מעיין גרמיה. היה מעיין על עצמו אם הוא חכם או תם אם יכול הוא לרמהו או לא:

היה סבור שהוא אברהם שנקרא ברוך ה' כד"א ברוך אברם לאל עליון. וזיו איקונין שלו היה דומה לו כדלעיל בפ' נ"ט:

רבי יעקב גרסינן. אפטרה. סיום הדרשה:

לא היו גמליו כו'. הרמב"ן ז"ל פירש שהוא תמיה קיימת ובא לסתור דברי מי שאמר שיצאו זמומין שא"כ יהיה החסידות יותר גדול בבית רבי פנחס מביתו של אברהם ודעתו שלא היה להם זמם כלל והאי דכתיב ויפתח קאי על קשרי האוכף כדברי ר' אב"ן עזרא:

חמרתיה דר' פנחס גרסינן:

נסבוה כו'. לקחוה לסטים:

ועשתה. כלומר עכבוה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום אוכל אמרו הלסטים סוף תמות ותסרח עלינו את המערה שהיו דרים בתוכה נשוב ונמסור אותה לבעליה שלחוה ונכנסה בבית אדוניה כיון שנכנסה היתה צועקת ונוערת כמנהג החמורים:

והחכים. והכיר ר' פנחס את קולה ואמר פתחו לה ותנו לה מה שתאכל שיש לה זה שלשה ימים שלא טעמה כלום מאכל ונתנו לה שעורים ולא היתה טועמת אותם:

תקנתיה. התקנתם אותם בתרומה ומעשר:

אפיקתון דמאי. הוצאתם מעשר דמאי שמא אותם שעורים לקחתם מעם הארץ וצריך לעשר אותם מספק:

[לא כן אלפין כו'. לא כך למדתנו רבינו ועי' מעשה זה בירושלמי פ"ק דדמאי ובמס' שקלים פר' אלו הן הממונים]:

מאי נעביד כו'. מה נעשה לה מאחר שהיא מחמרת' על עצמה:

קרטיל. פי' הערוך טנא ובירושלמי [פ"ק דדמאי] גרס מטנה:

אפשר ר' זעירא כו'. אפשר שיאכל אותם ר' זעירא ולא יתקן אותם במעשר קודם שיאכלם:

[ה"ג בילקוט אפשר לר' ירמיה משלח להון דלא מתקנן]:

ה"ג בין דין לדין אתאכלין. פירוש בין כך ובין כך שהיו נושאים ונותנים בדבר נאכלו התאנים בעוד שהיו טבל:

תקנת אלין כו'. דרך שאלה אמר לו תקנת אותם תאנים ששלחת לי:

אין הוו כו'. אם היו הדורות הראשונים שלפנינו כמלאכים אנחנו כנגדם כבני אדם ואם היו הראשונים כבני אדם אנחנו חשובים כנגדם כחמורים ואין אנו אפילו כחמורו של ר' פנחס כו' אלא כחמורים בעלמא שהרי חמרתיה כו'. נתנו לה שעורים בעודן טבל שלא היו מעושרים ולא אכלה אותם ואנחנו אכלנו אותם תאנים בעודם טבל:

טמא. הוה ליה למימר ואמר הטמא לרבות את דמו וכן זה וזה:

דאית בך מגניא. שיש בך והוא מגונה וגנאי לך תקדם אתה ותאמרנה כדאיתא בפ' החובל:

זה לוט וכו'. וכדלעיל בפ' מ' תניינא שאמר ליה אברהם בין כך ובין כך תשאר על השמאל:

על הימין זה ישמעאל. פירש"י שיצא מאברהם שנסע הנגבה שנקרא ימין:

מהר המוריה כו'. ששם נגזר הזיווג הזה כדכתיב אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' [כדלעיל פנ"ז]:

ותהי אשה כו'. ואז נגזר הגזרה מאת ה' אשר עד כה היתה בכח ובבחירת הזיווג והאב"א כתב שעכשיו נגזרה הגזרה ולא קודם שאין דרך הזיווג בת שלש שנים לבן ארבעים:

קונבי. גרס הערוך ופירש בו כלי שטווין בו הנשים או שרוחצין בו:

רבנן אמרי כו'. לא פליגי על רב הונא אלא רב הונא מפרש כלי כסף ורבנן מפרשי מגדנות:

וקליות היו חביבין כו'. בתמיה דקא חשיב להו באחרונה ואחרון אחרון חביב:

אצטרבא. פי' הערוך צורך מזונותיו [ודוגמתו תמצא בקה"ר בפ' שלח לחמך]:

מסתגף לשון עינוי וצער ומגדנות אלו לקח לו לפרנסה על הדרך:

היו חביבין וכו'. בתמיה:

וכל סביבותיהן וגו' גרסינן וסיפיה דקרא ומגדנות חשיב ליה באחרונה מפני שחביב מן הכל:

[זה בתואל שנגוף גרסינן]:

י"ב חדשים. פירש"י או לרבות עוד ב' חדשים והיינו י"ב שנותנין לבתולה כו'. מיום שתבעה הארוס להנשא כדאיתא בפ' אע"פ:

[ויאמרו לה וגו' גרסינן]:

התלכי כו'. בלשון תימה כדי שתאמר לא אלך:

על כרחכם כו'. דאל"כ ותאמר כן מבעיא ליה:

דווים. לשון כל לבב דוי:

ושפופים. שפלים וירודים שהלכה בעל כרחם:

מפרינין. לשון נדוניא כמו פורנא כלומר לא היו נותנין לה נדוניא אך דבר שפתים וכ"פ הרמב"ן בפרשת ויחי והערוך פי' לא היו מפייסים אלא בפה ולא בלב:

[ונערותיה וגו' גרסינן]:

שכן דרך הגמלים. דאל"כ היאך למדה לרכוב על הגמלים:

שכעור כו'. שיצרו של איש גדול ומהרהר כמו שאחז"ל אחר ארי ולא אחר אשה:

אתא מלמיתא גרס בילקוט. ופי' בא מלהביא את הגר שהלך שם בשביל זה ורש"י גרס ממיתי ופירש ממקום שהלך:

ראה בעלבוני. לשון תפלה:

צפת. הביטה:

איתרכינת כך ת"א ופי' נטתה את עצמה לצדדין מדרך המוסר:

ופלסונו. הערוך הביאו ולא פירשו ורש"י פי' המלאך המלוה אותו כדאמרינן פלס מעגל וגו':

אלון זה. הלזה נוטריקון אלון זה ופירוש רש"י אחר הוא זה כלומר אינו מבני אדם כדאמרינן אלון בכות אלון בל"י אחר:

[הוא אדוני וגו' גרסינן]:

היה כותב. סיפור דברים איך ומה. וכתב בכלל ויספר העבד כו':

וכיון שבאת רבקה חזר. וזהו שרה אמו כלומר הרי היא כשרה אמו: