[בעשרה ועשרים גרסינן]: ממרק. עונות. ה"ג בילקוט בחולי מעיים ושבע הה"ד עוז כו':

לבושה וגו' גר' וסיפיה דקרא ותשחק ליום אחרון:

ונפשם שבעה. בשבע רצון ונחת רוח מקבלים הפירוד מעולם הזה:

מה שהם אוכלים כו'. כלומר מה שיאכלו וישתו לעת הסעודה:

כד דמך. ר"ל כשמת ומיתת הצדיקים נוחה להם וכישן נדמה:

אחזו ליה. הראו לו מן השמים:

אלין דמן. כל אלו של מי הם:

אלין דאבהו. בלשון תמיה וכו' אלו להיות לי ואני וכו':

תלתיהון כו'. שלשתן אמרו פסוקים אלו כשמתו כלומר בשעת מיתתן קודם צאת נשמתן ראו שכרן המוכן להם לעוה"ב:

ורבנן אמרו. שזה האחרון אמר פסוק זה מה רב טובך והכי מוכח לקמן פרשה צ"ב [ועי' בשמ"ר פנ"ב:

אימתי הקב"ה גרסי':

ה"ג הה"ד יקר בעיני ה' המותה כו']:

שהוא כבה מאליו כו'. וכן הוא הזקנים שמתים בזמנם ונוח להם:

למודים. רגילים:

חושדינו. חושד אותנו שנקח כלום מתאינתו ולפיכך הוא משכים כל כך ומלקטן:

מה עבדו כו'. מה עשו החליפו ושינו מקומם והלכו משם למקום אחר:

[אתריהון גרסינן]:

ה"ג דהויתן נהיגין זכיין כו':

[וה"מ בירושלמי פ' היה קורא ובמדרש חזית פ' דודי ירד לגנו]. ופירושו שהייתם נוהגים לזכות עמדי שהייתם יושבים תחת תאנתי ולשנות ביטלתוה ממני:

פייסן. היה מפייס אותם בדברים ואמר להם שעשה כן בשביל שהם מתליעים בזריחת השמש עליהם:

השכים ולא לקטה כו'. עשה כן כדי שיראו שכן הוא כדבריו והכי איתא בירושלמי בהדיא:

ושוה לו. השיבה היתה עגונה וראויה לו:

בן האמה. ישמעאל היה נוהג כבוד בבן הגבירה זה יצחק שהיה מוליכו לפניו אף על פי שהיה גדול ממנו:

שמה קובר אברהם ושרה גרסינן דמשמע שניהם נקברו כאחד:

ה"ג בילקוט שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו וראו איזה מקום מופנה לאבינו אברהם וקברו אותו כו'. ואם היה ראוי לו המקום אשר שרה שוכבת עליו היו מפנין אותה ממקומה ואולי שכן עשו ולפיכך נחשבו כאלו נקברו שניהם בפעם אחת:

בדיוטרון. הערוך הביאו ולא פירשו ומה שכתב בספר מקום מוכן ומזומן נכתב כן לביאור כפי הענין:

יתידות הארץ. העובדי כוכבים שהניח הקב"ה לנסות בהם את ישראל ויהיו לשיכים בעיניהם והיינו יתידות [ולקמן (במ"א) גרס יתירות ע"ש הנותר מן האמורי כד"א כי אם מיתר האמורי]:

[ישמעאל בן אברהם גרסינן]:

ומתקשיין. היו מקשין ושואלין:

הא אתא מרא כו'. הרי בא בעל ההלכה כלומר רב מובהק ונשאלנו:

נתברך זקנך. יעקב כדאיתא סוף פ"ק דמגילה:

מקדקדה. כלומר מעיקר המדבר ככתוב וישב במדבר הבי"ת פתוחה מורה על העקרית והידוע. ולעיל בפרשת לך לך אמר ישכון ולעתיד לבא נפל וישראל ישכנו לבטח דכתיב סומך ה' לכל הנופלים וכי"ר: