מחרדה. פי' מאותו חרדה שחרד כשנעקד על גבי המזבח:

שנעשה סרסור כו'. דרש מי אפוא מי היה פה ומליץ כד"א והוא יהיה לך לפה:

שיטול יעקב גרסינן:

כלפי רבקה אמרו. יצחק אמר דבור זה על רבקה שהרגיש כי היא היתה המליץ בינותם:

מרתיתין. מחום הגיהנם ובילקוט גרס מרתיחין:

ליאפות כו'. להיות נאפה ונשרף בגיהנם:

ה"ג בילקוט או בני יעקב. שלא היה מחזיקו צדיק כעשו וכן אמר למעלה הקול קול יעקב על שהוציא שם שמים מפיו וחשב מה שעשו לא כן עשה עשה מפני כבוד שמים וכמו שפי' מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל:

ה"ג ולא בנך יעקב:

הצד ציד. צד ציד דרש כמו צד הצייד:

ציירא כו'. כך אמרה רוח הקדש כלפי עשו אתה הוא הצד ומרמה את הכל היאך רמאוך עתה אתה הוא הרגיל לשבור דלתות אחרים ליקח ממון אחרים היאך שברו אחרים דלתך ולקחו כל כלי חמדתך ודייק הצד ציד ניצוד הצד וכ"ה בתנחומא בהדיא:

לא יחרוך. נוטריקון לא יאחר ולא יאריך. לא יאריך. לא יחרוך דריש לא יאריך בחילוף ח' בא':

בילקוט משלי ובפירש"י גרס עופות ומסכסכן כו'. סכסך אותם זה בזה שלא יפריחו:

ה"ג בילקוט סדר זה ובמשלי ויטול את הברכות שהם יקרות העולם חרוצות לו וגירסת הספר גם היא נכונה:

הרוצה. חלוט ובטוח:

אמר לו. עשו ליצחק עיקר כו':

יאות ברכתי. סיפיה דקרא קדייק שאמר גם ברוך יהיה כמו שפירש"י בחומש:

שאם אתה מקלל גרסינן:

לנפשך כו'. שכבר אמרת אורריך ארור:

חמי מה דלא בעי. רואה אפילו מה שאינו חפץ לראותו:

אין בעי כו'. אם רוצה הוא עוסק בתורה ואם רוצה עוסק בפיו בלשון הרע:

עביד מצוותא. נותן צדקות בידו סתם מצוותא שבלשון ירושלמי הוא צדקה:

טרטסאות. ששוחקין שם במיני שחוק והתול וכן קרקסאות:

ותיבש וגו'. וזה היה לזכות הנביא ששלח ירבעם את ידו לתפשו ולמענו היה מהפך את שברשות האדם שלא היה ברשותו:

הפה. של יצחק שבקש לקלל את יעקב והפכו מקללה לברכה ועיין בתנחומא פר' זו שמאריך בענין הזה מאד:

אל תלך וגו'. צ"ל ע"כ אעשה שלא תלך בדרך אתם ובתנחומא פר' זו מסיים מקרא מלא הוא מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו והוא כפתור ופרח:

כל מי שהוא וכו'. שהקב"ה מוותר העונות ולפיכך אני עושה רצון יצרי לילך בדרכי לבי:

יתוותרון בני מעיים שלו. וה"ג בפר' שור שנגח את הפרה ובערוך גרס יתוותרון מעוהי ויומוהי אלא הקב"ה מאריך אפים לעוברי רצונו וגובה אח"כ את שלו לשלם לו גמול הראוי לו:

הזעיק כו'. יעקב גרם לעשו שזעק זעקה אחת:

בחכמת תורתו. במרמה תרגום אונקלוס חוכמתא:

מחכך. מנענע ונוחר בגרונו ועושה הכי כמנהג בני אדם שעושין כן בקצפה על חבריהם אחד ומבקשין לבזותו:

כמאן דמחייך. מחכך וה"ג בערוך:

ברכתי ושתקתי. בתמיה:

מן הנצולות. מן הריקנות והגרועות:

ברכה שביעית היא. עבדא דמאן כו'. אם אתה יודע של מי העבד גם תדע של מי נכסיו וכדמפרש ואזיל:

עבדא כו'. העבד כל אשר לו הוא לאדונו ובילקוט גרס עבדא ומה דיליה למאריה:

פיתך אפויה. כלומר מזונותיך יהיו מזומנים לך כדלקמן משמני הארץ מושבך:

פורניתא אפויה לך גרסינן. כלומר מוכן הוא ליקח נקמתו ממך ולפי' הרף ממנו:

ואף וחמה כו'. אפוא דרש נוטריקון אף חימה:

מסורין לו. ולא תוכל ובפירש"י יש גירסא אחרת:

אמר לו הקב"ה. ליצחק:

כך היית אומר אפוא. חזרת לו למצא תקנה וכן אמר למעלה מזונותיך יהיו מצוין לך:

יוחן. יהיה לו חן מה:

לא כיבד את הוריו כו'. בתמיה כדלעיל בבגדיו החמודות:

השפיע לו גרסינן:

זו בית גוברין. פירש"י שכל האפרכיות של אטליא היו לשרים ואין כל המקומות משועבדים אלא למס ולא יותר אלא כל מקום ומקום לשר שלו ולאלוף שלו:

מן שמיניא. פי' הערוך העשירים וכדלקמן מאנטונינוס:

מן הן מתעברא כו'. מהיכן נעשה הארן שמינה שמגדל שמינים אלו מן הטל שמן הטל נתברך הכל וכן מצאתי שוב פירושו באב"א ובילקוט לא גרס ליה:

בנין דטסוורתא כו'. בשביל שאוצרות המלך חסרים תרגום של מזוינו מלאים תיסבריא פי' אוצרות המונחים בזוית כן פי' הערוך:

מה נעביד כו'. מה נעשה שנמלא האוצרות:

נסביה כו'. לקח ר' את השליח והכניסו לתוך הפרדס והתחיל לעקור צנונות גדולות ונטע במקומם צנונות קטנות:

ה"ג בילקוט ובפי' רש"י וכן מוכח לקמן ושתול דקיקין תרדין רברבין ושתול דקיקין חסין רברבין ושתול דקיקין אמר ליה הב כו':

תרדין. פירש רש"י סילקא:

חסא. חזרת:

אמר ליה השליח לרבינו תן לי איגרת וכתוב בתוכה תשובה למלך:

אנטיגרפא. פירש הערוך כתב איגרת וע"ש הקולמוס שנכתב בו נקרא כן:

סלק לגביה כו'. עלה השליח אל המלך וא"ל המלך היכן כתב איגרת א"ל לא נתן לי כלום:

ולא עבד כו'. ולא עשה לפניך כלום:

ה"ג א"ל נסבני כו'. לקחני והכנסני לתוך הפרדס והתחיל עקר כו':

מיד הבין. המלך הבין מה שרמז לו רבי והתחיל והוציא והעביר דוכסין הישנים ונטל את שלהם והכניס חדשים תחתיהם ונותנין לו ממון הרבה שחד עד שנתמלאו האוצרות כ"פ הערוך ערך שמן:

עול חרבך. פירש"י הכניס לתוך נדנה שלא תרצח ואתה תחיה אבל בילקוט גרס תטול חרבך ואת חיי ועיין ברמב"ן פר' זו:

אם זכה. האח יעקב תעבוד לו ואם לא יזכה תאבד אותו קרי ביה תאבד בחילוף אל"ף בעיי"ן באותיות אחה"ע ובילקוט גרס תעבד כלומר תשעבד בו:

ירידים. יום השוק קרוי יריד ושווקים הכתוב בפנים הוא פירושו של ירידים וכ"ה בילקוט ופירש"י כלומר אתה יש לך עת ששעתך יעמוד וכן יעקב ואם תראה שיעמוד לך שעתך ופרקת וגו'.

א"ר יוסי. פירש"י כך אמר יצחק לעשו אם ראית אחיך כו' ודריש תריד שתרד מעליו עול תורה או הוא מלשון אריד בשיחי וכדמפרש רש"י בפירוש החומש:

היכן הוא. כלומר למה אינו מזכירו שם והשיב מי שהוא כו':

מתכיפו. מצרף ומחבר אותו כדאמרת ב' תכיפות או ג' תכיפות:

סנטרוי נעשה גרסינן ובערוך ובילקוט לא גרס סנטרוי:

סנטרוי נוטריקון שונא נוקם ונוטר:

עד כדין כו'. עד עתה עוד היום קורים ליהודים שונאים של רומיים ועיין ערוך ערך סנטר:

ברשות לבן. ברשות יצרן הרע:

במתינה. במתון ובישוב הדעת:

מכריע כו'. ומכריע ואעביר אותו חוץ מרצונו הטוב שאצער אותו בהריגת אחי אלא יקרבו כלומר אמתין עד שימות אבי:

הכי גרסינן עורותיהן שטוחין על גב אמותיהון:

סייחים. סוסים וחמורים קטנים וכדאמרינן בפרק ד' מיתות על נדב ואביהוא נפישי גמלי סבי דטעונין משכי דהוגנין:

ועורר עמו. עם אחי יעקב:

והורגו. ישמעאל יהרוג את יעקב ואני אח"כ אעמוד על ישמעאל לנקום נקמת אחי ואהרגנו ובכן יקרבו ימי אבל יצחק על יעקב בנו ועל ישמעאל אחיו ודייק מדכתיב ימי אבל לשון רבים:

שתי משפחות. יצחק כי הוא אביו וישמעאל מחמת אשתו או מחמת קורבה שהוא אחי אביו:

מאן אמר כו'. מי הגיד שעשו אמר כן:

לא אמרית כו'. לא אמרתי דבר זה:

בודקיהון כו'. הבודק ובוחן כל הלבבות:

ה"ג בילקוט אפילו הדיוט כו':

אפילו הדיוט כו'. לכך הוגד לרבקה בנבואה מחשבת עשו מפני שהיא הזקיקה את יעקב לקבל הברכות ואיך יחרוש אח"כ התלם להיפוך שיהרג בשביל הברכות שקיבל והכתוב אמר אל תגעו וגו'. שלא יארע רעה וקילקול ע"י הצדיקים ולפיכך נתגלה לה ע"פ הנבואה ובילקוט לא גרס ואת אמר משמע שכל אלה דברי רוח הקדש והיא היא:

מצאתי בילקוט תהלים שגרס האבות והאמהות נביאים היו שנאמר ויתהלכו וגו' ולפ"ז טוב להגיה נביאות היו כד"א אל תגעו וגו' וסמך לזה מצאתי באב"א בשם זקני קשטיל"י יאה:

כמה היא גרסינן:

תוהא כו'. לשון חרטה ושינוי מחשבה מאחוה אל השנאה החלוטה כדאמרינן בנדרים כדו תהית ולשון מתנחם קדריש ודרש לך כמו עליך כמה דאת אמר אמרי לי ודומיהן:

כימים אחדים וגו'. דאל"כ שימים אחדים שאמרה לו אמו הם ז' שנים היאך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים הרי שבע שנים רבות הם כמ"ש שם מהר"ר אליהו מזרחי ועוד מכח אהבתו אותו יהיו בעיניו רבים מאד כמ"ש בעל העקידה אבל מפני שאמר צותה עליו וישב עמו ז' שנים היו בעיניו כימים אחדים אע"פ שהיתה אהבתה עליה:

עוברתיה כו'. הערוך הביאו ולא פירשו ופירושו עברתו ואפו אינה זזה מפיו ושמורה לנצח:

ונחרתי'. לשון ניחר גרוני שע"י הכעס הוא נוחר בגרונו וחמתו בערה בו וכן מצאתי שוב בפירש"י וז"ל עוברתיה ונחרתיה. עברתו ואפו:

גורפת כו'. היתה גורפת ומוצאת הרעי מן האף ומשלכת שהוא דבר הנמאס וקץ על האדם להראות כי נמאסו בעיניה ולשון קצתי קדריש:

קופחת כו'. היתה מכה את ראשי נשי עשו זה ע"ז דכתיב כאלה ודוגמתו לעיל בפר' כ"ז אצל נמרוד:

מפוקפקת. חלשות בלי חוזק ועתה נתחזקו בידו דאל"כ ויברך למה לי הרי כבר ברכו בכל ומכל:

ענר אשכול כו'. דאל"כ מבנות כנען למה לי הרי כתיב אח"כ קום לך פדנה ארם וגו'. אלא שלא יאמר יעקב ענר אשכול וממרא גם המה בני ברית אברהם ויצחק ואנשים אחים הם וכן מצינו שאברהם הזהיר אליעזר עבדו בפירוש על ענר אשכול וממרא מטעם זה כדלעיל בפר' חיי שרה:

שנתבשמה. נתיישבה דעתו לטובה כבושם הזה:

יפה היה. הדבר הזה שאמרת שנתן דעתו להתגייר:

כוב על כוב. קוץ על קוץ עוד היה מוסיף נשים ארורות על בית מלא שהיה לו כבר: