שהן אסורות כו'. ולכן כתיב אסיריו שאין מי שמתיר אסוריהן אלא הקב"ה שמפתח ההריון אין נמסר לשליח:

נופלים. שפלים ונבזים כמו שנאמר לא נופל אנכי מכם:

שעשת כמעשה שנואים. ה"ג רש"י ופירושו שלא ילדה במהרה וקרובה היא ליפול בגורלו של עשו:

שהיתה אמודה לשונה. כך היא גירסת רש"י וילקוט:

סונטים כו'. מליזים אחריה ומקטרגים עליה וכדמפרש ואזיל ועיין לעיל פר' ס"ח:

הגתיות כו'. נשים הדורכות בגת אחורי הקורות של בית הבד. ובערוך ערך קר גורס הנשים מאחורי הקוריים ופי' מאחורי כלי האריגה היתד והמסכת ועיין לעיל ריש פרשה מ"ט ודוגמתו איתא בירושלמי דפסחים בפ' אלו דברים וז"ל יונתן בן שאול אמר אפי' נשים מאחורי הקוריין יודעות שדוד עתיד למלוך:

לאמן כו'. וכי לאמם של בני אלו אנכי מגרש בתמיה:

ורחל עקרה עיקרה רחל. דאל"כ ורחל עקרה למה לי לשתוק מיניה:

רוב מסובין כו'. פי' הערוך חשובין:

לפיכך היו עושין כו'. לפי שכל החשובים היו מלאה כדי שלא לבייש את רחל היו עושין אותה עיקר ע"ד והאלהים יבקש את נרדף וה"ג במדרש רות לפי שאמרו דברים כנגד רחל לפיכך נראו כו'. וה"ג ג"כ שם לפיכך היו עושין כו' ובתחלת המחשבה היה נ"ל להגיה אפי' כך היו עושין כו'. וכך מצאתי בספר אות אמת אבל לפי האמת אין צורך וגירסת הערוך אלא שהיו עושין נוטה קצת לזה:

תלויין ברחל כו'. שהיא היתה עיקרת הבית וגם היא גרמה שנישאת לאה ליעקב ובסוף מדרש רות יש גירסא אחרת וע"ש:

ה"ג על שמה שנא' רחל:

ולא סוף דבר. בלשון תלמוד ירושלמי הוא כמו לאו דוקא בתלמודא דידן:

שארית יוסף. הרי שכל ישראל נקראו על שם יוסף וכן אפרים:

ה"ג ולא סוף דבר לשם בנה כו':

ה"ג בילקוט שמו עושה לשון מעשה ואינו עושה ומעשה רשעים לא מקרי מעשה:

ואינו שומע. להקב"ה כדכתיב ישמעאל:

בקבוק חקופא חרחור. ל' פקפוק והכאה וגירוי מדון:

ה"ג בילקוט סתור בן מסתורין גדי כגידין מררין:

מסתורין. לשון סתירה ופרצה:

כגידין. עשב מר שמו גיד:

ה"ג גדי כגידין מררין שמותיהן כו':

חפות. חפוי וכסוי של כבוד בכולן ולאו דוקא בראובן ושמעון לבד:

להעמיד שונא. זה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ודייק מדאמר סיפיה דקרא גם את זה לרבות בן מי שיבא אחריו שירפא שנאתו של זה והוא פנחס שרפא מחלת זמרי:

ללות כו'. לרצות אותם להקב"ה וכן עשה במעשה זמרי או ר"ל ע"י העבודה שהיתה ע"י הכהנים והלוים משבט לוי:

מרובה באוכלסין. על כן משמע יותר על השיעור הנכון ובמקום אחר אמרינן חוץ משבט לוי שהארון מכלה בהם:

ה"ג נתן לו אחר קומץ:

ה"ג לך כור ולא החזקת לי טובה וזה:

סבורות. בנבואה כמו שפי' רש"י בחומש:

בן ד'. הרי אחד יותר מהראוי לחלקה:

מטו. לשון נטייה והמעדת רגל מדרך האמת שבשניהם סרו מאחרי ה':

עלו בהם. נתעלו בשני המעשים בעגל ויאספו אליו כל בני לוי וחגרו איש חרבו על יריכו ומלאו ידיהם קודש ובמרגלים ויהס כלב נשיא לשבט יהודה ודרש מטה לשון מטה עוז וגדולה ולכן כתוב בשניהם הפעם ששניהם היו לאחדים שוים בגדולתם:

ברית מלח. כתיב גבי שבט לוי וכתוב בדוד כי ה' נתן הממלכה לדוד ברית מלח:

שלשלת יוחסין. יחוס דוד בסוף רות וכתיב ואלה תולדות אהרן ומשה ועי' בסדר במדבר רבה פרשה ב' והאחרים קלים על המעיין:

עינוהי. דוגמא שלו ומראיתו כד"א ועינו כעין הבדולח והכי איתא בהדיא ריש פרשת נשא:

עינוהי דפוריא. כאדם האומר דוגמא של הפרי הוא דומה לזו מפני שהוא כעין מינה כך נראה ועיין בערוך ערך אפריא ובריש מגילת רות ובב"ר פרשה ל"ה וברמב"ן בפ' הקשת ובמדרש שמואל גרס עינייהו קפיריהי ולא מצאתי פירושו:

ה"ג דפוריא לאה תפסה. והכי מוכח בילקוט פ' זו ובאיוב:

פלך הודיה. כלומר אומנות ומעשה ההודאה:

מסתירין. לשון סתר:

בנימין ישפה. לפיכך היה קבוע בחשן אבנו אבן ישפה נוטריקון יש פה שהיה לו פה לגלות מכירת יוסף ולא עשה לפי שראה שהסכים הקב"ה עם מכירתם שהרי הוא ית' לא גלה ליעקב:

אסתר. משבט בנימין היתה:

מי מעמיד כו'. שלא יגרשנה בעלה וכן אירע ללאה שקודם שילדה נתן יעקב דעתו לגרשה ואח"כ אמר לאמן של אלו אנכי מגרש כדאיתא ריש פרשה זו ודריש ותעמוד מלדת עמידה היתה לה מחמת לידתה:

שהיא צדקת. ממני:

דתן ואבירם. כמ"ש חז"ל דהאי אנשים דתן ואבירם היו:

קדים. שהוא רוח קשה כד"א ברוח קדים עזה הגה ברוחו הקשה ביום קדים:

ה"ג בילקוט איוב ובפי' רש"י כך עונים את המעיקות והוא לשון צרה ועקא כלומר העקרות המצירות:

לפני בנה. זה יוסף:

ממני לא מנע. ולכן אין עלי מה לעשות:

כך עשה. בתמיה:

לא היו לו בנים. והלא הגר ילדה לו ישמעאל:

יכולת את כו'. דייק מדענתה ואמרה ואבנה גם אנכי ממנה וכדלקמן:

מה זו כו'. דברי הספר הם ולא דברי רחל והכי מוכח בילקוט:

דנני וחייבני. דרש דנני שני דינין:

ה"ג בילקוט נסיתי לשון הסתה שהיתה מפתה ומרצה ללאה ומסרה לה הסימנים שמסר לה יעקב ודריש נפתלתי נוטריקון נינפה. חופתי שכן בכרכי הים קורין לכלה נינפי:

תן דעתך גרסינן:

פותילייה. כל סבות וגלגולי יעקב שנתפתל ונתגלגל לבא לכאן לא היה אלא בשבילי ובפי' רש"י מצאתי פיתולייה לשון חבלים והם הסבות שלהם נמשך בעבותות אהבתה ובא לו ללבן:

נופת. זאת התורה שנקראת נופת צופים ודרש נפתלי נוטריקון נופת לי:

בחלקו של נפתלי. כמה שנאמר הנותן אמרי שפר:

גדא דביתא. גדא דעלמא. פירש הערוך מזל הבית ומזל של כל העולם:

לגדד משתיתו גרסינן ופירושו לשון כריתה כד"א גודו אילנא ועי' ערוך ערך גד וכן ת"י דעתיד למיגדעה משתייהון:

משתיהן. יסודן:

ה"ג אליהו אליהו משל מי:

מאי חזית כו'. מה ראית ראייה מפסוק זה שהוא משל גד:

ויהי להם וגו'. בשבט גד קמיירי בספר יהושע:

מלשכת הגזית כו'. גלעד דרש נוטריקון גל עד שלשכת הגזית היה גל ותל שהכל פונים להוראה שיוצאה משם והיא היתה עדות על השכינה ששורה בישראל כדאיתא במדרש חזית:

אלא מדרשות כו'. שמות אלו אינן שמות בני אדם אלא נקראו כן על שם זכות אבות וכדמפרש ואזיל:

בשעה שהקב"ה גרסינן:

ה"ג עולמו אליהו מזכיר כו'. וכ"ה בילקוט פר' זו ובמלכים ועיין בתנחומא בפרשת כי תשא בשעה שהשי"ת בא להרעיש את עולמו אליהו מזכיר זכות אבות בני ירוחם הקב"ה מרחם על עולמו והכי מוכח בילקוט:

משל גד. בא אליהו:

בניה של רחל. בילקוט סוף פר' נצבים גורס מזרע של לאה אבל בפ' זו גרס גם כן של רחל:

ה"ג בפירוש רש"י ובילקוט לא לן אשר באכסניא מימיו ירש אשר פלטריאות כו':

ברזית. פירש רש"י ברזות כתיב כלומר פרזות וזהו פלטריאות וקרינן ברזות על שם הזית כדמפרש ואזיל: