**** על שאתה גרסינן וכן הוא במדרש איכה:

בבוקרן של מלכיות. שלהם בקר ואור ולנו חשך הגלות והקב"ה מחדש אותנו ומצילנו מתחת ידם או י"ל מן מה שהצלתנו והוצאתנו משלש גליות הראשונים נדע נאמנה שאף מגלות הד' הזה עתיד אתה לגאלנו:

והגיע זמני כו'. וכבר נברא מאתמול הרי שאמר שירה ושנה:

אמר לי גרסינן:

חנוקא. איש חתום וחנוק מבקש אתה לחנקני ולקפחני בתשובות הבל או י"ל חנוקא החונק ומקפח הבריות בתשובות הבל כן אתה רוצה לעשות לי:

אמרית כו'. אמרתי מה הוא זה דכתיב כו':

מיכאל כו'. הילקוט הביא ממדרש אבכיר שאותו שר מיכאל היה ובא להראות לו שלא יתיירא מעשו מק"ו:

שחיק טמיא. ישחקו ויטחנו עצמותיו כלומר ימח שמו:

ה"ג ולאן כו'. פי' ולהיכן הם הולכים:

אלא מן היכן כו'. מהיכן שהם נבראים הם חוזרים ללכת א"ל ומהיכן הם נבראים:

כהדין ירדנא כו'. כירדן הזה שאינו פוסק מלכת יום ולילה:

ומן הן כו'. ומהיכן הוא בא אותו נהר דינור א"ל מזיעה של חיות הקודש מפני שהם נושאים כסא הכבוד:

ה"ג סינקסדרון ופי' הערוך יועץ המלך יושב אצלו על כסא:

נטר הוינא כו'. שומר ומצפה הייתי וראיתי כשם כו':

ה"ג רבי שמעון אמר מי גדול המשלח או המשתלח מן מה כו'. וכן הוא בילקוט:

מי גדול כו'. שצדיק יסוד עולם הוא וכל העולם אף המלאכים לא נבראו אלא לצוות לו:

שייצת. כלית סיימת דברך כלומר חדל מלדבר עוד כי לא אשלחך ויכל תרגום אונקלוס ושיצי:

סייבת. כמו סייפת כלומר סיימת וכן פי' הערוך וה"ג בילקוט סייפת אבל רש"י ז"ל גרס סייבת ופירש משל הוא שאומרין לפועל גמור מלאכתך וקח שכרך כלומר לכשתברכני אשלחך:

מלאכי שרת. שאמרו ללוט כי משחיתים אנחנו ועיין לעיל פרשה ס"ח:

מסטורין. סודות:

אשמע לך כו'. כי לא יברכני כי אם במה שנגלה לפניו מאחורי הפרגוד:

משהוא מקיים גרסינן. והכי מוכח בילקוט ישעיה:

ה"ג לא יעקב יאמר:

אין אנו יודעין. ומה ראייה היא זו לפסוק של אחריו שנאמר האומר לירושלם תושב וגו'. כך יש לפרש הגירס' אבל לקמן פרשה פ"ב הגי' נשתנה וכן הוא בילקוט ישעיה ובערוך ובילקוט ישעיה גרס אנו יודעין:

ה"ג ואף הקב"ה אמר לו כן הה"ד ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' לא יעקב וגו' ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה עאכ"ו שיקיים דברי נביאיו ועיין לקמן פרשה פ"ב ובילקוט ישעיה:

ה"ג אלא הוא נצטוה עליה וע"ל פרשה מ"ו נתבאר היטב ולעיל גרסינן ג"כ שנצטוה ויש ליישבו ודוק:

נתגוששת. ענין התאבקת ונצחון:

הוא דהוא אמר ליה גרסינן:

אף אתה דין. פירש רש"י שאתה דן אותי וכדלעיל לא יראו פניך ריקם גרסינן וכן הוא לקמן:

שאיקונין שלך. צורת פניך חקוקה למעלה וזהו שרית עם אלהים:

שינוי. כמו שפירש"י בחומש שלפי ענין שליחותם הם נקראים ועי' בפרשת נשא פרשה י':

מטלע. צולע:

פקוקלתא. פי' הערוך הן הקנוקנות שהוזכרו בגמרא ורש"י פירש שומן שבין הפקוקלות וכן הוא בפרק גיד הנשה:

של שמאל כר' יוסי. צ"ל אף של שמאל ולא פליג אר' יהודה דאסר של ימין והכי איתא בפ' גיד הנשה סתם מתניתין דאסרה בשניהם כר' יוסי ואיתא התם בגמ' מתניתין דלא כר' יהודה דלא אסר אלא ירך הימין אבל אם לאו דמיסתפינא אמינא דהאי כרבי יוסי טעות סופר הוא ותרוייהו הני תנאי פליגי אליבא דרבי יהודה וכן מצאתי בפירש"י ז"ל דל"ג ליה:

יריכו. משמע המזומנת והמיומנת לו:

מאן אזיל כו'. מי ילך ויפייס אותו:

ה"ג אמר להון הדין תעלה אתון להכא דאנא כו'. פי' אמר להם השועל הזה בואי עמי לשם ואני אפייס אותו כי אדע ש' משלים ובהם אני מפייס אותו:

אנומין. פירש"י כן יהיה בלשון יון והערוך פי' לכי לך:

ציבחר. מעט:

אנשית. שכחתי:

אית במאתן כו'. יש עוד במאתים די ברכה ופיוס:

ה"ג אמרין ליה מה דין א"ל אנשיית אף מאה:

יש בי כח כו'. כך אמר יעקב לבניו:

דכוותא. כלומר בפני עצמו:

טב דיגע כו'. טוב הוא שיגע ויפגע בי ולא בהם:

נתון לפנים מזה גרסינן:

קינקלין. פי' רש"י והערוך חדרים ור"ל כמלך היושב לפנים חדר בחדר וכדאיתא במדרש חזית סוף פסוק כמעט שעברתי:

אם כן למה נקוד עליו. שודאי נדע שנשקו בכל לב אלא לומר לקרוא וישכהו כדאיתא בפרקי ר"א:

וזה בוכה על שיניו. ששיניו נעשו כשעוה כדאיתא במדרש חזית בפסוק צוארך כמגדל השן וכן פירש רש"י ועיין במדרש חזית ותמצא הגירסא נשתנה גם בילקוט סדר זה:

ה"ג שלא בא לנשקו. ה"ג רש"י וכן משמע באב"א ובילקוט ועיין לקמן סוף פרשה צ"ח:

בן פורת יוסף וגו'. בן פרות רבית יוסף בן פורת עלי עין בן פורת רבית יוסף עלי עין ר' ברכיה וגו' ודרש בן פורת כמו בן פרות ככתיבתו:

בן פרות כו'. מבין הפרות נתגדל יוסף ע"י חלומו של פרעה ואח"כ דרש בן פורת כקריאתו לשון פרייה ורבייה שנתגדל ונשתרבב על עינו של עשו:

לפרוע לך. שברכו מדה כנגד מדה שלא ישלוט בו עין הרע והוא עולה ושולט על העין ולא העין עליו כדאי' במס' ברכות וזולתו בהרבה מקומות. עיקר פירושו עיין פרשת נשא פרשה י"ד:

באלין דעשו כו'. בחיילותיו של עשו והיו אומרים להם משל מי אתם והם אומרים משל עשו והם אומרים המלאכים לחיילותיהם הכו אותם והכו אותם:

ה"ג הכו הכו יהבון להון יהבון כו'. פי' היו נותנין להם מכות וכן פי' רש"י:

ה"ג יהבון להון מן דבר בריה דאברהם והן אומרים יהבון להון מן דבריה דיצחק והן כו':

יהבון כו'. תנו להם מכות:

כיון דהוו כו'. שהיו אומרים משל אחיו של יעקב אנחנו היו מלאכי השרת אומרים הניחו להם משלנו הם:

מיכתת כו'. מוכה אנכי אצלם:

מפוקפקות. שעדיין לא הודה עליהם עשו בנפש חפצה:

נתאוששו. נתחזקו על קיומן:

הכי גרסינן מה פני אלהים דין אף כו'. ועיין לעיל:

יגע יגיעות עד שתבא גרסינן:

מאליה כו'. ובצרוף היגיעה שהגיעני בה הרי היא מתנה חשובה ואל תקטן זאת בעיניך:

מתחמי כו'. היה נראה כמו שאינו רוצה לקבל וידיו היו פשוטות לקבל:

מתיר כו'. מתיר קשרי אצבעותיו ופושט ידו להתרצות בכסף וכן הוא בילקוט תהלים שפושטין היד להתרצות בכסף ודרש מתרפס נוטריקון מתיר הפס:

הפס. פיסת ידו:

צלי עלי כו'. התפלל עלי שזאת המלכות רעה היא מאד ומצערין אותי א"ל לא תקח משום אדם שום מתנה ואין אתה צריך ליתן כלום למלכות משהיה יושב אצלו באת אשה אחת ונושאה מתנה קערה אחת וסכין מונח בתוכה והיה נוטל את הסכין והתזיר לה הקערה:

דיסקרין. פי' הערוך קערה:

בלדר. מושל מחצר המלך:

וחמא כו'. וראה אותה סכין וחמדה ולקחה:

בפתי כו'. לפנות הערב חזר ר"ל והלך לשאול בשלומו של רבינו וראה אותו שוחק:

דחמית כו'. שראית אותו אצלי היום:

עמא דארעא גרסינן. פי' עם הארץ:

ה"ג מלתא טבא את אמרת כו':

את אמרת. תאמר אותו משמי בציבורא:

זה משה ואהרן. מצינו במשה ותראהו את הילד וממנו נלמד לאהרן ויגד עליו ריעו:

יום אחד וגו' גרסי':

דוד ושלמה. גבי שלמה כתיב טוב ילד מסכן וגבי דוד נמי כתיב בן מי זה העלם וכן פי' רש"י:

להוני. פי' רש"י והערוך בנחת:

ולא הוה נסיב כו'. לא היה לוקח ארמאי עמו ללותו מבית המלך:

עד שמכר כו'. פי' רש"י לשחדן בדמים ועיין ברמב"ן:

מי טבריא. כלומר כשם שאי אפשר לשער מי טבריא כך א"א לידע מספר נסכיו:

כל אותן השנים כו'. לפי גירסת הספר צ"ל חדשים אבל בילקוט לא גרס לעיל ובבית אל עשה ששה חדשים: