בכנישתא דמעון. בבית הכנסת של מעון והוא שם מקום בטבריה הכי איתא בירושלמי פרק כהן גדול ועל שם כך נקרא יוסף מעונא:

על אילון כו'. ענו אלו של בית הנשיא הוא התלונה שהם לקחו הכל ובילקוט יחזקאל גרס אילין דבי נשיא נסבו כו':

כי לכם המשפט גרסינן. פי' שלכם היה להזהיר העם על זה ואתם פרצתם הגדר וה"ג בירושלמי לא לכם אמרתי וזה יהיה וגו':

לפיכך לכם כו'. משפט דרש לשון עונש כד"א כן משפטיך אתה חרצת ובירושלמי גרסינן ד"א כי לכם עתיד אני לישב עליכם בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם:

נהפכת גרסינן. ר' היה נשיא לפיכך כעס:

בפתי כו'. לפנות הערב עלה ר"ל ושאל בשלומו של רבי והיה מפייסו על יוסי מעונאה:

מומסין. פירושו מצאתי באב"א שהיא כסוי עשוי בצורת פרצוף אדם משונה שנקרא בלשון לע"ז מומוס ועיין דוגמתו בפתיחה דאיכה רבה בפתיחה ישיחו בי יושבי שער כו':

בתי טרטייאות כו'. מקומות ששוחקין שם מיני שחוק והיתול:

מלה דאורייתא כו'. דבר מן התורה ואתה כועס עליו:

ואולפן קבל. פי' רש"י ולימודו קבלה בידו שהיה סבור שמעצמו דרש כן:

ואי שאילנא כו'. ואם אשאילנו דברי תורה ידע להשיב:

יסק. יעלה:

וסליק כו'. ועלה רבי יוסי מעונאה אצל רבי:

הכא אמרי כו'. כן אמרו המושלים לפי הגנה כן הגנן שעובד אותו וגם דבריו אלו היה דברי קינטור כלפי ר' וע"כ א"ל ר"ל עד עתה לא סיימתי עדיין לפייסו על האחד ואתה מביא לנו אחרת:

ואתה מייתי גרסינן. וכן הוא בילקוט יחזקאל:

לית תורתא ענישא גרסינן בערוך פירשו נוגחת ורש"י גרס נגישה ופי' גם בו נגחנית כלומר אין אנו יודעין בפרה שהיא נגחנית עד שרואין בתה נוגחת:

לית איתתא כו'. אין האשה מזנה שאין בתה תהא גם היא זונה:

ה"ג ותצא לאה לקראתו:

ה"ג בילקוט סדר זה ובהושע כשם שהלסטים כו'. עד לשכם חבר כהנים כשם כו'. עד בשכם דרך ירצחו וגירסת הספר יש לישבו ודוק:

מדרך ירצחו כו'. פי' רש"י מן הדין רצחו לשכם כי זמה עשו כמה דאת אמר הכזונה יעשה וגו':

היא נסבת גרסינן ועיין לעיל סוף פרשה ע"ו ופרשה נ"ז:

התבונן. ויבן דרש לשון תבונה מדלא כתיב ויבנה וכן בכל מקום דכתיב ויבן דרש הכי ועיין לעיל פרשה י"ח:

מייתה לה מן הכא. פי' רש"י על אותו עון שקרא עצמו אלוה אירע לו זה וכדאיתא לעיל סוף פרשה ע"ט בשם ר"ל:

שגלה בה דרועא. י"ל נתגלה בה זרוע שלה וזהו וירא ובילקוט לא גרס ליה:

ארבע כתובים כו'. במסכת יומא בפ' הוציאו לו ובירושלמי בפרק אין מעמידין גרס חמשה פסוקים והוסיף מחר צא והלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב והיום אין אתה צריך לתפלתי ותלחם היום מיד וכן הביא בעקידה בפרשה זו בשם מדרש חזית והוא בפסוק ישקני וכן הביא הילקוט בפרשת בראשית וכן ראוי להגיה פה:

שאת. אם תטיב שאת והוא לשון סליחה או שאת אי לא תטיב והוא לשון נשיאת עון:

ארור אפם כי עז או עקרו שור ארור כלומר שור של שכם שהוא מארור כנען כן פי' רש"י בפ' הוציאו לו ועיין שם בתוספות:

וקם. הנך שוכב עם אבותיך וקם לתחיית המתים או וקם העם הזה וזנה:

משוקדים. ובמנורה ארבעים גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

הכי גרסינן כשמעם ויתעצבו האנשים וכן לא יעשה אפי':

ה"ג כל הגוים וגו' וסיפיה דקרא כי תהיו ארץ חפץ וכן הוא בהדיא בשוחר טוב מזמור כ"ב:

עאכ"ו כו'. שתרצה לי:

הם אמרו גרסינן:

פרנון. פירש"י והרמב"ן מוהר:

ה"ג ברמב"ן פרא פורנן. ופי' בו נכסי מלוג בלשון ירושלמי:

רמיות דברים כו'. כלומר אם נפשך לומר שבני יעקב עשו שלא כדין וברמיה כדכתיב במרמה לפי' רוח הקודש כו'. ובמרמה פירושו כתרגומו בחוכמתא וכד"א כל ערום יעשה בדעת ואם אין חכמה אין דעת ודייק מדכתיב ויענו אשר טמא ואם דברי בני יעקב הוא היאך ענו אשר טמא וכי שאל אותם אם טמא אחותם אם לא שענו אותו אשר טמא וגו':

סברון למחפת כו'. כלומר חשבו לתת אותם בבית יד שלהם כלומר לשלוט בהם כרצונם והם נתנו בבית ידם של בני יעקב הם אמרו מקניהם וקנינם הלא לנו הוא ובני יעקב באו על העיר בטח וגו' ועיין דוגמתו לעיל פרשה ע"ה ורש"י גרס למקפח ואתקפחו והוא לשון גזלה ונצוח:

חד מנהון. אחד מבני העיר היה בא לעיר מן השדה ושמו מגבאי והיה טוען עליו משאו והיו בני העיר אומרין לו בא והמול עצמך וספרו לו מעשה שכם ואמר הוא שכם נשא אשה ומגבאי יקטע ויכרות ערלתו:

מרחיצין את הקטן. משמע כל גופו:

ה"ג בירושלמי בפ' ר"א דמילה ובפי' רש"י דבי רבי תני מרחיצין את המילה פי' המילה לבדה ולא כל הגוף:

בכל שעה. אף בשבת:

תני מתניתך. כלומר יפה שנית שבוודאי מרחיצין אותו אף בשבת:

ה"ג וא"ת מרחיצין את המילה ומ"ש כו'. וכך מצאתי בהדיא בירושלמי ובפי' רש"י:

מ"ש היא מכת קטן. ולמה לי לתנא למיתני מרחיצין את מכת מילתו:

שקועין. פי' רש"י וז"ל כל תיקונין ועיקר תיבה זו תמצא אותה על עיקרה בתלמוד ירושלמי במס' שבת עכ"ל ומצאתי בירושלמי שגרס כל שלוקים כלומר כל מיני רפואות שאתם שולקים ומתקנין:

חייתא. המילדות שעוסקין בתיקון הולד ורפואתו:

ה"ג בירושלמי שאתון עבדין בחולא כו'. פי' שאתם עושין בחול עשו גם כן ביום השלישי שחל להיות בשבת:

מפני הסכנה. בירושלמי יליף ליה מדכתיב ביום השלישי בהיותם כואבים כואב אינו אומר אלא כואבים בשעה שכל אבריהם כאובים עליהם עכ"ל הירושלמי:

נעשה לי חמין. בניחותא וכדמסיק ואזיל:

אלונתית. בגד שמסתפקין בו אחר הרחיצה:

וכי אחות שניהם בלבד היתה שנתנו אלו נפשם גרסינן:

אחות שניהם. של משה ואהרן:

על אומתה. שמסרה עצמה לזנות ולהריגה בשביל להחטיא את ישראל שלא יבואו על אומתה:

בן שלשה עשר. שאז נקרא איש חשוב למצות:

כחו. משמע כחו וגבורתו ממש וכדמפרש ואזיל:

ועמד לו גרסינן:

על אחיך וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא בחרבי ובקשתי:

ואת שכם בנו וגו' גרסינן. ודייק מדכתיב כאן לפי חרב והתם כתיב בחרבי ובילקוט לא גרס ליה:

גוררין בה. היו גוררין אותה בעל כרחה ודייק מדכתיב ויקחו וגו' והל"ל ותצא דינה מבית שכם שמע מיניה שלקחו אותה שלא בטובתה:

ואני אנה וגו'. לישנא דקרא נקט גבי תמר אחות אבשלום:

נוטלה. נושא אותה לאשה וקודם מתן תורה הותרו אח ואחות:

וקברה בארץ כנען. כי שם מתה וזולתה לא מת אחד מבני יעקב בארץ כנען ועל שם כך נקרא הכנענית:

אשר תפרה כו'. והם היו יודעין זה ולא היו משגיחים על העתיד לבא:

ה"ג בפי' רש"י ובילקוט א"ר יהודה בר סימון אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה ששאר כל האומות ישמעו ויראו ולא יזידון עוד לנהוג בנו מנהג הפקר וכדמפרש ואזיל: