רצים ומדיינים. תרצדון דרש נוטריקון לשון ריצה ודין:

תבור. הר תבור:

מבית אלים. שם מקום וכן כרמל באספמיא:

אמר הקב"ה למה כו'. למה אתם רצים ומדיינים:

ה"ג כולכם הרים אלא כולכם גבנונים ר"ל אע"פ שכולכם הרים אצל סיני כולכם בעלי מומין. והכי מוכח לקמן בדרוש השבטים ובילקוט תהלים בשם תנחומא הגירסא נשתנה קצת:

שנים כו'. ב' שבטים כנגד שני מלכי אומות שאנחנו משועבדים תחתיהם וכדמפרש ואזיל:

קדמייתא וגו'. פסוק הוא בדניאל ז' ונאמר שם על בבל:

דמיא לדוב. דוב הוא זאב בנימן זאב ת"י מדמי ליה לדוב לדב כתיב חסר וי"ו והוא ממש כמו זאב בחילוף ד' בז' כמו אחז אחד זה דא אזנו אודניה וכן רבים וכן פי' רש"י בדניאל:

דב היה שמה. עיקר שמה היא זאב וכדמפרש ואזיל:

הוא דעתיה כו'. כלומר הא דרבי חנינא אתיא כי הא דאמר רבי יוחנן ועי' זה סוף פרשת שמיני:

משולשין. משלש אותיות לוי וכן יון:

סולפירים. פירש הערוך מיני חצוצרות והלוים בדוכנן היו משוררים בכינורות ומיני חצוצרות ובתנחומא הגירסא יותר ברורה:

קיסים. פי' הערוך מין כובע:

אלו. הכהנים משבט לוי היו לובשים מכנסים:

פמלליא. כעין מכנסים הוא לבוש לרוכבי הרכש:

מועטין באוכלוסין. הלוים מפני שהארון מכלה אותם כדאיתא לקמן סוף פרשת במדבר:

ונפלו כו'. בימי חשמונאים הכהנים כדמפרש ואזיל:

מלכות. הרביעי:

וזה. עשו הוא אדום נדבק בערוה כמו שדרשו חכמים זכרונם לברכה בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו':

זה. יוסף:

חם על כבוד אביו. בשעה ששלחו אל אחיו כתיב ויאמר הנני לשון זריזות אף על פי שידע בשנאת אחיו אותו:

וזה. עשו:

ביזה כו'. שנאמר יקום אבי ויאכל וגו' דרך צווי והגערה:

משוח מלחמה. עיין בפרשת נשא פרשה י"ד:

חטף. כלומר גנב את לבבו ודעתו:

בעיליתא קריריתא. והוא התרגום של עליית המקרה:

כן אמר לי. זהו פירושו של דבר סתר שהחרב יהא נסתר ונחבא תוך בני מעיו:

נסוב חד חרבא גרסינן. פירושו ליקח חרב אחד וליתן אותו בתוך מעיך וזהו דבר סתר:

פרתיה. הפרש והזבל שבתוך מעיו ודרש והפרשדונ' נוטריקון הפרשה שדא פירוש נפל וכן פי' רש"י זכרונו לברכה והרד"ק בספר שופטים:

ערפלא טורא. לא מצאתי פירושו ונראה פירושו לפי הענין ענן של ערפל וחשך נזדמן לו מן השמים ולפיכך נמלט ועין לא ראהו. טורא פירושו מסודר כד"א ארבעה טורי אבן או יהיה פירושו כמו שפי' רבינו בחיי פרשת יתרו ורבי אליהו המדקדק בהגהות השרשים ערפל הוא ענן זך ובהיר אין עין שולט בו ויהיה ערפלא טורא כמו ערפלי טוהר דכתיב בתפלת ראש השנה:

וימת כו'. ודרש יחלק כמו יחלק שיהא הוא לחלק לשלל אויביו:

מדבר כו'. פי' כעין ד"א:

מדבר בארצו. גם זה הוא כעין ד"א:

מבכרת. ממהרת לבשל פירותיה:

מאפלת. מאחרת לבשל פירותיה כד"א כי אפילות הנה:

אמת. היינו אמת היינו נאמנות:

טעמו. שכלו וטעם נבואתו:

שתי פעמים. בבבל ובאדום ועל גלות בבל אמר האספו על שלא גלו אלא במלכות אחת ולא היו צריכים אלא אסיפה ועל גלות אדום אמר הקבצו על שנתפזרו בד' קצות הארץ:

דומה לי. נראה דדרש בכורי לשון הכרת פנים והכי מוכח בתנחומא:

עשיתי. נתעכבתי:

בידך. שהיו ראוים לך:

זר נעשת. למתנות כהונה ועיין לעיל פרשה צ"ח:

מקוטפות. בנפש שפלה ורוח נמוכה ואזניו מטים לצד הארץ והוא מלשון קטף ונטף:

דפחתא. של הפחותה רוצה לומר דינה אחותם וכן אמרו לעיל וכל בנותיו כמה בנות הוו ליה חדא והלואי קברה:

הללו. שמעון ולוי הם שוב הגדולים שבאחים ואחיהם אחריהם ודאי לא ידברו בפניהם וכמו שפירש רש"י בחומש:

גזולים הם. מנהגים הללו:

של חמס. של אותו הנקרא חמס וכדמפרש ואזיל:

המוכה וגו' גרסינן:

ואני בא כו'. בתמיה:

וכל מי. כעין ד"א:

נתכרכמו. מפני הבושה נהפכו פניהם לירקון ככרכום הלז:

אלא אשה אחת. ויותר טוב לייחס אחר האם היכא דאפשר שהיא ברורה כי היא אמו:

עצמך. שאלו לא הודה היה מתחייב בנפשו:

גור אריה. הרי שנים:

שילו. כתיב חסר יו"ד קרי בי' שלו:

משיכנים כל ישראל. אל העיר ירושלים עירה כמו לעיר ה"א בסוף כלמ"ד בראש:

שהיין הרבה כו'. יין כמשמעו וכן משמע בהדיא בתנחומא:

ובדם ענבים וגו'. מכאן ואילך דורש כבס ביין על התורה שנקראת יין וכן הוא בתנחומא בהדיא:

שחיכו ערב גרסינן כלומר טעמו או שחכי וכדמפרש ואזיל. חיך לי לי וכמו שדרשו חז"ל כל חיך הטועמו אומר לי לי:

שכן מייחסן. בסדר תולדות:

יששכר זבולן. נמצא שהקדימו פה:

ה"ג עליו אמר הכתוב עץ גו' ובספר אות אמת הגיה על שם עץ כו':

למחזיקים. המחזיקים ותומכים ידי לומדי תורה ובספר הזוהר דרש ותומכיה מאושר תומכיה מראשו כלומר ראשון קודם ללומדיה:

כונס. סחורה לחוף הים לגבול זבולן וזבולן מגיעו לארצות אחרות ע"י הספינות:

שלך הן. על שמו של זבולן נקראו אהלי יששכר:

מביא בחמור. הסחורה מוליך בחמורים עד גבול זבולן ועיין כל זה לעיל פרשה צ"ח:

נהק החמור. חמורו של יעקב:

המשפתים גרסינן:

שפתים וגו' גרסינן וסיפיה דקרא לשמוע שריקות עדרים פירוש דברי חכמים ופלפולן של עדרי ישראל:

כך שמשון גרסינן:

בלא חרב. לשון קצרה כלומר בלא חרב היה עושה מלחמה אלא בלחי כו':

אלא יחידי. דרש שפיפון מלשון וילך שפי תרגום אונקלוס ואזל יחידי:

נקמן. נוקם ונוטר וכמו שאמרו חכמים ז"ל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש:

שהוא משבט גד. עיין לעיל פרשה ע"א:

מבכרין. מקדימין מלשון בכור ובתנחומא גרס מכבדין:

ומשפרין. אמרי שפר דרש לשון חלקות אמרים ושבע רצון:

ואם היה בלבם. של מלכים עליהם היו מתרצין:

וכי פורת לית הוא יוסף גרסינן. ופירושו ולמה אמר שהוא היה בנו של פורת:

בגאיו אתהלך כו'. בטעות נפל לכאן ומקומו הוא בפרשה צ"ו ועיין שם אמר ר"א דברים בגו בגאיו היינו בגו ובירושלמי דכלאים ופרק הנושא גרס הכי דברים בגאוו: