[ה"ג למדונו רבותינו כן כיון שרואה צרתו] :

מובלגת. מרוחקת ומופלגת וטרודה:

ומניין אתה למד כו'. עי' בירושלמי בפ' מי שמתו. [כל שבעת גרסינן]:

על כחו. כח זכותו ולא היה מתיירא מן המזיקים:

משונה. נשתנה כמי שדואג ומצטער ועין במדרש קהלת פסוק עת ללדת אמנם בילקוט משלי גרס משחק במקום משונה:

משיחתן גרסינן. ופירושו מדבוריהם הקשים וע"ש בקהלת:

מרתתין. מפחדין לשון רתת ומורא ועי' במדרש קהלת נתבאר היטב:

מסיח כעשיר. מדבר בחזקה כעשיר יענה עזות:

כל שבעת הימים. ובסדר עולם יש שלא התפלל אלא יום ז' באדר בלבד:

לכלות כו'. דריש לכלוא מלשון כליון:

ה"ג לפיכך היא בכל הגוף. ועי' בב"ר סוף פרשה י"ד:

ויעש שלח. וכן משלחת פי' חרב:

אנקליטין. פירש הערוך כשהוא רואה שיוצא חייב בדינו אומר אלך אל מושל גדול מכם והוא ישפוט את משפטי:

אנקלומא. פירושו סופר ר"ל אכתוב תחלה חשבנותי וכל צרכי וכל זה לקמן בקהלת:

שנתפגש. לשון פגיעה ופגישה:

ויקבור אותו. לא הוזכר מי הוא וסתמא מדבר בהקב"ה:

חרב חדה. עיין עוד בפר' הברכה:

פורפירא. לבוש מלכות:

[לצווח אדוני גרסי'[:

בחטייה כו'. בשביל חטאת אמך ועיין זה במדרש קהלת בפסוק ראה את מעשה האלהים:

קבל. לשון קובלנא:

איני זז כו'. מפני שאין מלכות נוגעת בחברתה והגיע העת שיאיר בממשלת יהושע והן משמע תכף בעוד היום זורח ודרש קרבו ימיך לשון קריבה לדין לקבול עליו או דרש הן כמו הרי כלומר הרי ימיך קובלים עליך ומה עלי לעשות כי אם משפט כתוב וכן משמע בילקוט לקמן ועיין בב"ר ריש פרשה צ"ו:

ארכי. ממשלה:

ואמר משה כו'. משה אמר כן ליהושע רבי בוא כו'.

יודע הייתי כו'. כלומר מה איכפת לך וכי הייתי יודע מה שהיה מדבר עמך אם לא שהיה למוד תורה או מצוה לשעה: