בלילה: לכך נאמר עורה כו'. עי' מזה בירושלמי סוף מסכת מעשרות ובתרגום שם נתיישב יותר טוב על הלשון:

שנטל סייף. עיין מזה במדרש קהלת בפסוק כי בא החלום ברוב ענין:

ואמר לסופריו גרסינן:

לו הכין. המן הכינו לעצמו:

נפטר. לשון מיתה:

חסלון. סיימו תפלותם ובויקרא רבה סוף פרשה כ"ח הגירסא קצת בסיגנון אחר:

אחוו ליה גרסינן. פירוש הראו לו להמן:

ודבר אחד. כלומר חלק אחד.

אמר לון כו'. אמר להם המן וזה העומר ממה היה בא מזהב או מכסף:

טימיה. אוצרו ודמי שוויה ועיין שוב פירושו בויק"ר פרשה כ"ח:

ה"ג אמרון ליה סגיון בעשרה:

כיון דחסל כו'. כיון שסיים מרדכי את תפלתו:

ולא סח גרסינן. ועיין כל זה בויק"ר:

ולא אשכח. עי' בויק"ר מ"ט לא מצא:

כלילא כו'. אע"פ שבמגילה לא כתוב שיקח הכתר המדרש הזה סובר שהוא בכלל הלבוש שאמר ליה קח את הלבוש כאשר דברת:

מעביר כו'. משהיה נעשה כלומר מאחר שהיה נעשה:

דומין כו'. מיני שררות הן:

וכההיא. וכי כזאת היא לך שאלה ותימה וכי אין אני מכיר את אביך שהיה בלן וספר בכפר קוריינוס ואתה מצאת כלי אומנותו.

סמיך. בויק"ר גרס ממיך ופירושו משפיל:

ביש גדא. רע מזלו של אות איש ועל עצמו אמר כן:

דליתני. הגבהתני ורוממתני:

היגיד אמתך גרסינן:

רוח הקודש כו'. עיין בויקרא רבה ובילקוט ופרק קמא דמגילה ותמצא גירסות שונות והטוב בעיניך בחר לך:

גליור. הדיוט ושפל עבד הרץ לפני אדוניו ורבים הם בספר הזה ועיין בערוך:

וכורז גרסי'. ובזכות התפלה שנתכנה גרסינן לשון כינוי:

דחק. היה עני ושואף לממונו:

המצומתים גרסינן ועי' בילקוט איוב ופי' המחוברים והנלוים אליהם ועי' זה באורך בויקרא רבה פרשה כ"ח:

לשם כו'. פירוש הנס היה להם לשם ולתפארת:

מוניטא. מטבע:

הכי גרסינן כך מרדכי מוניטא לו הולכת ומהו מוניטא שלו מרדכי כו' ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ט:

שהוא מזרעו כו'. והיה גר במדי ופרס:

אחיך עמך גרסינן:

שעשה עצמו כו'. ועקר זה כומר לעבודת כוכבים כמו שפירש רש"י בפ' בהר או כמו שאמרו חז"ל שהעבודת כוכבים עצמה נקראת עקר על שם שעתיד הקב"ה לעקרה מן העולם:

כורעים כו'. עיין לעיל:

קרי ביה זכר. כטעות רבי' דיואב כדאיתא בב"ב פ' לא יחפור:

שהעמידו הקב"ה למרדכי כו'. והוא כעין ד"א.

דמיא לדוב. פי' וכתיב לדב חסר כלומר זאב ועיין לעיל בפסוק א':

ה"ג שאוכלין ושותין כדוב כו'. וה"ג בפ"ק דמגילה ובפרק עשרה יוחסין ובפ"ק דעבודת כוכבים. ה"ג בירושלמי פרק אמר להם הממונה מהלכין בהדא כו'. פירוש בזאת הבקעה של מקום ארבל. ה"ג בירושלמי בשער המלך ואת"כ וילבש את מרדכי וירכיבהו וגו' ואח"כ ומרדכי יצא וגו' ובירושלמי ריש ברכות גרסי' בשער המלך ואחר כך ויקח את הלבוש וגו' ואח"כ וישב מרדכי גו' ובמדרש תלים מזמור כ"ב מוסיף עוד ועיין שם ובמדרש חזית בפסוק מי זאת הנשקפה:

ה"ג מה דחילון אינון מנגנות שלך וה"ג בערוך ערך מנגנין ובילקוט תלים מזמור ס"ו ופירש בו הערוך מה נורא הם הערמות שלך:

הנהרגין. העומדים ומוכנים להריגה כו'. ועי' באר היטב בשמות רבה פרשה ב':

אל תקרי בניך כו'. במתניתא גרס ליה הכי ללמד שתלמידי חכמים הנקראים בונים מרבים שלום בעולם ואגב זה נקטיה נמי הכא:

ה' יברך וגו'. ועיקר הבאת השלום לכאן על שנאמר פה סוף המגילה ודובר שלום לכל זרעו: