כי יתן בכוס עינו כו'. כל הפרשה נתבאר בויקרא רבה פרשה י"ב:

לשון נקי. ורמז לזונה ועי' בבמדבר רבה פרשה י':

אינו פורש ממנה. וזהו יתהלך במישרים שהכל נעשה לו כמישור בלא עיכוב דבר:

מטמא את הטהור וכו'. דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה בין הטהור וגו' ועי"ל בפרשת שמיני:

ומה דא קידרא גרסי':

אדומה. וזהו יתאדם:

הכי גרסינן אשקוניה ושקלוניה:

שנאון. בפרשת שמיני לא גרסינן ליה וכן בילקוט משלי:

ההוא. באותה מערה שהוא היה נתון בתוכה:

ה"ג אמרו אף הכא:

דדמכא. נראה דצ"ל דרמיא ובפרשת שמיני גרס דמטרפא:

הכי גרסינן בל ידעתי טלמון ליה ולא ידע שתי שכרא חמשא קוסטין:

משינתיה ואנשי ליה גרסי':

הכי גרסינן נוקבא בתרעא א"ל הב לי מינה:

וקרי עליה גרסי':

למאן שמשין גרסי'. מררות לעולם גרסי':

הכי גרסינן בילקוט בין לוט לבנותיו לממזרות:

פתח הבית. בפרשת שמיני גרס חביות ונראה דצ"ל חנויות:

ה"ג לשבט יהודה ובנימין לגלות. ה"ג מבלי דעת. ד"א וכצפעוני יפריש מה הצפעון הזה מפריש בין מיתה לחיים כו' כך הפריש כו':

שמתוך כך אמר. הכתוב אמר בה כו':

ה"ג ורבנן משום ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג:

ה"ג ושתי גזירה זאת:

מאן דקטלא. משהרגה:

שרי. התחיל:

חוזר בו. פירושו של תהי בה כד"א כדו תהית:

שעשתה כהוגן. שלא נכנסה לפניו ערומה:

ואת אשר נגזר גרסי':

ולמה כו'. הם דברי הספר:

הכי גרסינן מה ראה. ופירוש מה ראה הקב"ה להגיע כן לידי הבתולות שנלקחו ליבדק איזו יפה ואיזו כעורה ונבעלו כולן למלך גם מה שנלקחו על ידי הפקידים וכמו שכתוב בילקוט:

כעורות. כלומר לאמר כעורות הם:

ואין כל בריה כו'. הודיע הקב"ה שהן כולן כעורות שמאס בהן המלך ובחר בבת ישראל:

המספק. כלומר לספק זה שיבדקו למלך או ר"ל לאחשורוש קרא מספק כלומר הפכפך וכמו שאמרו חז"ל מלך הפכפך היה:

ה"ג ונגע בו הגוי אינה טמאה כי כן היא האמת:

הוא אמר כו'. הגוי אמר טמאה ואפילו נפלו לתוכן כמה שקצים ורמשים אינו משגיח ובנגיעת הישראל הוא שוברה כ"כ היו נוהגין בזיון בישראל לפיכך פרע להם הקב"ה מדה כנגד מדה והראה להם שהם מאוסים שאחר כל התלאה הזאת מאס בהם המלך ובחר בבת ישראל:

כך כתיב כו'. גם את זאת הביא לכאן להודיע שהקב"ה פרע להם מדה במדה וכמו שנאמר שלמו לה כפעלה ירמיה ג':

השמיעו וגו'. פסוק הוא ירמיה סי' נ':

דורכי קשת וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא שלמו לה בפעלה:

וכי כסף נטלה. מישראל:

נשים בציון כו'. כלומר והלא כתיב נשים בציון ענו ועל זה היה מקונן הנביא ולא על כסף וזהב א"כ מה ת"ל שלמו לה כפעלה:

לפי מה שכתוב במגילה נראה להגיה מחוי היה והיה ממונה על הבתולות ולבסוף אצל שעשגז והיה ממונה על נשי אנשים:

שחוף. פי' רש"י בסוטה כ"ו. שבשרו [נשחף] וכלה ויבש ואין בו כח והטור אבן עזר כתב גם כן ואינו מתקשה ולכן היה שומר הנשים והערוך פי' בשם ר"ח הבועל כדרכו ואינו מזריע וכאן אי אפשר לפרש כן ומחוי נ"ל שאינה חלה כל כך רק שאין בו כח לבעול הבתולות ולכן היה שומר הבתולות:

מי הגון כו'. סמיכות קדריש שמיד אחר והנערה וגו' כתיב איש יהודי:

לעירו וגו' גרסי':