אחר: סייחה. חמורה קטנה ועי' בערוך:

קלנדס. יום איד שלהם כדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים:

התחילו כו'. זהו עוד משל אחר לומר כשם שהבטלה גרם לה שלא אכלה המאכל ולא לרוע המאכל כי טוב הוא כך בטלתו ומעלתו של המן גרם לו לבקש גדולות ונכלי דתות לרעתו ובילקוט לא גרס לה כלל:

לרעתו גרסי':

גולייר. אדם חלש ושפל ועיין בב"ר פ' ס"ג ובערוך:

טריכונוס. לפי הענין הוא שר חשוב והוא מלשון ארכונטוס ועיין בערוך ערך ארך:

ה"ג לבטל בנין ב"ה ועי' לעיל בפסוק ויהי בימי:

משגיא. פירושו מגדיל ומנשא:

חמיין כו'. רואין אותו ואין מכירין אותו וא"כ איה המן ואיה שלותו:

משתעי. מספר דברי משל משתעי בכל מקום סיפור דברים בעלמא ודוק ותשכח:

אלין עובדיא. אלו המעשים:

מן דאכלון כו'. משאכלו ושתו אמרו הלואי ומי יתן לנו מי שיאמר לפנינו זמירות נאות תלו ונתנו עיניהם בשועל הזה שהוא יזמר לפניהם אמר להם השועל אם תענו אחרי מה שאני אומר לפניכם אמרו לו הן אמר להם מי שהראנו בהעליונים גם הוא יראנו בתחתונים ואמר כן כנגד עורות האריות ושאר חיות רעות השטוחות למעלה:

כך מי גרסינן:

וצליבתן. תלייתן:

ומי הרהר גרסי':

הכי גרסינן חפץ ביקרו מה אמר:

אלא שאני איסגנטירין גרסי' ולפי הענין פירושו יליד בית ומיוחס ובילקוט מסיים עוד וכי איסגנטירין משתחוה להדיוט:

וזקני בנימין. הכי גרסינן היתיב ועדיין. סי' השיב להם באותה שעה עדיין לא נולד בנימין:

אמרין ליה. הלכו ואמרו זאת להמן שהשיב להם תשובה נצחת:

וירא עשו כו'. והוסיף רשע על רשע ועיין בפירש"י:

וירא בלעם כו'. גם הוא היתה מחשבתו לרעה לו כמו שפירש"י:

ה"ג על קידרא ווי לקידרא נפלה קידרא על כיפה ווי לקידרא בין כך ובין כך ווי לקידרא כך כל מי כו' ובילקוט הגירסא גשתנית:

כיפה. תרגום של סלע הוא כיפה:

פורפירא. לבוש מלכות וכשהיא נמכרת בשוק ווי למי שמכרה ואוי למי שקנאה שבודאי גניבה היא מבית המלך:

והן נמכרים. וכשהן נמכרין:

ביש גדא כו'. רוע מזל וחושך ושקיע המזל ועיין בערוך ערך טמע וכן הוא במדרש קהלת בפסוק שמת בחור:

סוף סוף כו'. מה אתה יכול לסתור כל יגיעך הלא לריק הוא:

בפרץ לפניו גרסי':

רישך מתורם. ראשך יורם ויוסר תחת ראשם שהם יהיו להצלה ואתה לתליה:

יורם. ע"ד ישא פרעה וגו':

עליו נפל כו'. דייק הוא הגורל ר"ל הוא המן הגורל הרע יפול עליו:

שרו. השר הממונה על יום ראשון:

לא ימוש וגו'. והתורה נקראת ברית דכתיב אלה דברי הברית:

ובו נקוו המים לים. לים אוקיינוס ועי' בב"ר בפ"ה:

ועכשיו אם ישראל גרסינן:

ונשתכללו. ויכלו השמים תרגום אונקלוס ואשתכללו:

פסח קטן. פסח שני:

בתמוז חמשה. כמו ששנו חכמים בפרק בתרא דתענית:

איוב. אתיא כמאן דאמר איוב ישראל הוה ומעולי גולה היה כדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא:

נבלעין. הקטנים ע"י הגדולים:

ישנו. דרש לשון שינה ותנומה:

שמתוך שינה גרסי':

שניהון כו'. שנים שלהם הם גדולים כלומר שאוכלים הרבה וכדמפרש ואזיל ודרש ישנו לשון שניים:

הגא דמטללתא. תרגום של חג הסוכות:

קלנדס וכו'. מיני יום אידם הן ועיין בפרק קמא דעבודת כוכבים:

לא שבקית כו'. לא עזבתים עד היום ועוד לא אעזוב אותם:

א"ל אחשורוש גרסי':

לא יכלת כו'. אין אתה יכול להרע להם בשביל שאלהיהם אינו עוזב אותם לגמרי בא וראה מה עשה למלכים הראשונים שהיו לפנינו שהיו פושטים ומושיטין ידיהם עליהם שהיו מלכים גדולים וחזקים יותר ממנו:

ה"ג טפי מינן:

וכל מאן כו'. וכל מי שבא עליהם לאבדם מן העולם ושיעץ עליהם נתבטל מן העולם והיה למשל לכל דורות העולם ואנחנו שאין אנו טובים כמו הם על אחת כמה וכמה שיגיע לנו כך לכך עזוב לך מלדבר שוב בדבר הזה:

בפתגמא גרסי':

ורוצה להשליך. הלשון דחוק קצת ואולי צריך לומר להמליך לשון המלכה ועצה או להשליט או אין זה צריך תיקון והוא לשון המקרא אשליך לכם גורל וישלך להם יהושע גורל:

ה"ג מתקיים שאין העולם מתקיים אלא כו':

וישראל נקראו קרובים. הראשון הוא מיותר ודוק:

נקראו קרוביו גרסינן:

שנקראו בניו גרסי':

מחשבות רעות. הספר אמר כי כן היה ואולי רעות ט"ס:

לעוף השמים. עי' בילקוט שמואל:

במה הרגו ישראל. לעמלק:

שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן גרסי':

וגזר גרסי':

ונתקלקלו. בזנות:

ה"ג בוכים במרד ואתם עומדים מנגד:

משם בתפלה. מעולם התחתון:

מה שהיה הוא. כלומר מה שהיה ונגזרה כבר הוא ואין להשיב:

ה"ג מיד הלך והודיע למרדכי:

פרסה נדה. דרשו ותתתלחל לשון חולי שאין אשה רואה דם שלא תחלה:

ה"ג ואתה כותב ועשרת כו':

יהיבנא לך מאה זוזי כו'. פירש רבינו בחיי בפרשת פקודי שכוונתו הסרוחה היתה לתת בעד כל אחד ואחד מישראל הערך הגדול ככתוב בפרשת ערכין שהוא נ' שקלים והוא עשרת אלפים ככר כסף וז"ל שם ומעתה כיון שחצי שקל לכל אחד משלשים רבוא עולה מאת ככר שקל שלם לכל אחד עולה מאתים ככר מכאן ואילך צא וחשוב בשקלי המן שהיו עשרת אלפים ככר כסף שנתכוין לתת בשביל כל אחד ואחד מששים רבוא מישראל הערך הגדול שבתורה שהוא נ' שקקל כענין שכתוב בפרשת ערכין וכשתחשוב חמשים שקל לכל אחד מששים רבוא נ' פעמים מאתים ככר הם מאה פעמים ק' ומאה פעמים מאה הם י' אלפים ככר עכ"ל ומצאתי שזוזים הכתובים פה הם דינרין כי השקל שני דינרין ועיין עוד מזה בחזקוני בפ' כי תשא:

בגימטריא כו' העץ. דייק מדלא כתיב הכסף יהי לך או יהי לך אשר לך מהו נתון לך משמע שזכר חדש יהא נתון לו וזהו העץ ואת אשר שם ה' בפיו אותו דבר בע"כ כי הוא היה שונא אותם יותר מהמן:

את מה בידך. כלומר מה אתה מוצא כתיב:

המגביה פתחי פיו גרסי':

לפי דרכו. לפי הנאתו ובילקוט ל"ג ליה:

דאינון דקיקין גרסי'. ופי' בעוד שהם קטנים תחת בטן אמותיהם אני מוחק אותם ובילקוט גרס מחנק:

שהבנות נשאות גרסי':

אלא גבורתי. אע"פ שיש לי כל אלה להלחם עמך אני יוצא בעצמי ללחום בך:

אנטגריפון. פי' הערוך כתב הנכתב בקולמוס הנקרא בלע"ז גרפיאו:

מן דוחקא כו'. מדוחק הדרך נתייגע ונתקלקל קרסולי רגליו אמר הלואי שהיה לי חמור עבר עליו איש אחד מרומיים שעתה ילדה לו חמרתו עיר אחד וא"ל קח והרכב עליך עיר זה אמר הרי תפלתי נשמעת אבל אנכי לא שאלתי כהוגן כלומר לא פרשתי דברי אם ארכוב אני על החמור או להרכיבה עלי והרי תפלתי נהפכה עלי למשחית:

אסתבע. לא מצאתי פירושו ולפי הענין פי' נתייגע [בילקוט ליתא]:

עולאי. עיר קמן ועירים עשרה תרגום ועילו עשרה:

אם למרכיבה גרסינן. פי' להרכיבה עלי:

ה"ג בב"ר פ' ס"ז ולקמן יתותרון בני מעוהי. ופי' יופקרו פרי בטנו יוצאי יריכו:

האלהים וגו' גרסינן: