והסר כעס:

כל טילוי כו'. י"ל המתגאה ומתנשא וחכם יחשב בעיניו הוא כעסן ומדקדק על כל דבר המנגדו וכל כעסן הוא טפש כמו שנאמר כעס בחיק כסילים ינוח:

טילוי. מלשון וינטלם וינשאם:

סירוי. מלשון סר וזעף:

תנינן עקביא כו'. עי' כל זה בויק"ר פרשה י"ח ובמס' שבת בפרק השואל:

ה"ג מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי כו':

והגיעו שנים וגו' גרסינן:

היסורין. רוצה לומר ימי היסורין:

לא זכות. פירש"י בפ' שואל [ד' קנ"א:] כלא דבר לזכות בו שכולם יהיו עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד:

עד: קלסתר פנים. בויק"ר ובפ' שואל יש בה חילופי גירסות:

ה"ג ושבו העבים אחר הגשם:

הצלעות. גם פה יש חילופי גירסות וע"ש ונראה דגרסי' שומרי רבית אלו ארכבותיו והתעותו כו' ועי' בויק"ר פרשה י"ח:

בת קול כו'. בויק"ר גרס שמשם יוצא הקול:

השפתות. השפתים:

מזמנין לסעודה. פירושו של צווחין ליה ואינו דברי הספר עצמו:

ה"ג צווחין ליה לאלתר כו':

ה"ג איש תמן מסקין אית תמן מחתיתין אמר לא איזיל ובויק"ר ל"ג ליה:

הוא ר' לוי. פי' על חורנא אמר ואינו מדברי הספר:

אית ביה מהלך גרסי':

מהיכן אדם גרסי':

א"ל מלוז גרסי':

הראני כו'. כלומר הוכיח לי שממנו הוא יצמח שהוא קיים לעד:

הוה יליף כו'. היה רגיל לעלות אצל רבי לקבל פניו בכל חדש וחדש והכי איתא בויקרא רבה וכשהזקין לא היה יכול לעלות ואעפ"כ זמן אחד עלה אצלו וא"ל רבי מה זכות שאראה הסברת פנים של רבי היום הזה מימים ומרמז לו לאמר למה לא בא אליו תדיר כמנהגו רק שבדרך כבוד דבר עמו בויק"ר לא גרס הכי ולגירסא זו יש סמך בפרק שואל:

מגלה. ובויקרא רבה גרס מכלה והיא היא בחילוף אותיות גיכ"ק:

ה"ג על פניכם פרש חגיכם:

ה"ג אימתי כו'. עד על הארץ כשהיה ופירושו שיציאתו מן העולם נקי וברור כיום הולדו:

שמסר לכהן עם הארץ גרסי':

כשאני. פי' כמו שאני הנביא:

לישראל גרסי'. ועיין כל זה בפתיחה דאיכה רבה בפתיחה זכור את בוראך:

שבחוריכם. הדברים שנקרא בחורים וכדמפרש והולך:

בחרתי בה גרסי':

ה"ג בדוד עבדו עד שבית המקדש קיים שנאמר ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה:

עד שאתם כו'. זו סנהדרין בפתיחה דאיכה יליף ליה מדתניא סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה:

ה"ג לפני ה' א"ר חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן כו' ועי' בפתיחה דאיכה:

שבלול בהן. התלמוד בלול וכלול במשניות:

ולא שמעין ליה גרסי':

בשיר לא ישתו יין. אי גרס ליה נראה דצ"ל ובטל השיר מבית המשתה ובילקוט לא גרס ליה:

מתאווה תוואים גרסי' ועיין לעיל בפתיחה דאיכה:

דנכיס אימרא גרסינן. ופירושו ששוחט כבש:

ספקלאטורין. כל אחת מהן שררה יתירה:

ה"ג לבנות דיק כבשין וכולם היה להם כו':

קוסם עליכם ז' מז'. שנאמר שבועי שבועית להם והכי מסיים בפתיחה דאיכה:

ה"ג שקד אני רואה א"ר אלעזר מה השקד כו' זה דמו של זכריה כו' עיין שוב בפתיחה דאיכה:

ושפכו לפניו דימוס גרסינן. ופירש הערוך נדבך של אבנים:

מספיד בחדא ידא. מכה כף על ירך ומקלסו משבח דרך קילוס וזמר נגד נבוכדנצר:

לך לך מארצך. הוא אור כשדים ונמרוד הוא אמרפל שהשליכו שמה ועל שם כך נקרא אמרפל שאמר פול והשלך אברהם לתוך הכבשן והוא היה מלך שנער היא בבל ונקראת שנער על שם שננערו שמה מתי מבול וכדמפרש והולך:

ה"ג שונא וער. וער הוא שונא כמא דאת אמר חלמא לשנאך ופשריה לערך:

התחיל עליהם בהבל כו'. אם הגירסא נכונה צ"ל כיון שראה שלמה כו'. ואם ירמיה אמת צריך להיות התחיל עליהם איכה כו':

הבל הבלים כו':

תני החזיק כו'. שאלתי פי סופרים וספרים ביאור מאמר זה ואין מגיד לי אך בא"א מצאתי מגיה בשם נ"א גם עיניו לגבוה ממנו חלק שמעיז בו עשיר ונראה עוד להגיה רעה במקום רעב וה"פ כשהוא מחזיק בעושר שהוא הטוב והנכסף לכל תחלתו היא רעה לו מפני שמיד ומאז יתגאה בעשרו ותשושי כח בעושר הוא עושה למרמס תחת כפות רגליו גם העני בשביל שחלקו דל בעיניו הוא נותן עיניו ומקנא במי שגבוה ממנו בחלק מה וזה יען כי העשיר מעיז בו כדאמר ועשיר יענה עזות לכן לבו תאב על העושר גם י"ל המתישין לשון ישן נושן ור"ל המתיישן ומשתקע בעושר כל עוד הוא מוסיף ברע:

ויותר שהיה קהלת חכם:

למצוא וגו' גרסי':

כבר הכתבתיהו גרסינן וכן לקמן בסמוך:

ועוד כתיב כי תהיו כו'. וזהו דכתיב למצוא דברי חפץ מתן שכרן של צדיקים שנקראו ארץ חפץ:

דנווה. מעיר דנווה:

ה"ג בילקוט ישעיה הוי אומר לו כי יום נקם בלבי כתיב לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי רבי יודא בר' סימון כו'. עד קבורתו הקץ שנאמר בו סתום וחתום הדברים עאכ"ו ועיין מזה בסנהדרין בפרק חלק:

דברי חכמים:

ה"ג כדרבונות ככדור של בנות מה כדור כו' וכן הוא בבמדבר רבה פרשה ט"ו:

שלשה שמות כו'. עי' בויקרא רבה פ' כ"ט ובבמדבר רבה פ' י"ד ופרק קמא דמסכת חגיגה:

שהוא דייר בינה גרסי':

וכדורות של ברזל. ועי' במקומות הנזכרים:

הכי גרסינן מפי אדם קטן שבישראל כו' עי' בפרשת נשא:

הכי גרסינן כמפי סנהדרין שנא' בעלי אסופות כתיב כו'. זה משה שנא' ויזכור ימי עולם משה טמו איה המעלה מים את רועי צאנו ועוד כתיב ומשה היה רועה:

תמן תנינן. בפ' במה אשה ועי' כל זה בבמדבר רבה פ' י"ד:

ה"ג ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ופי' במנעל אחד ורגלו השני יחף:

כמה מסמרות כו'. כל זה הוא בירושלמי בפרק במה אשה ובסנהדרין פרק חלק:

הכי גרסינן בבבלי ובירושלמי ובערוך א"ר יוסי בן חנניה הכלבוס אינו ממנין המסמרות וע"ש:

הכי גרסינן ירחי הלידה:

הכי גרסי' ויותר מהמה מהומה. מהמה דרש לשון מהומה:

ולא ליגיעת בשר. יש לומר על דרך שדרשו חכמינו ז"ל בפרק קמא דחולין תלמיד חכם שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל וספרים חיצונים אילו לא נתנו להקרא יגיע כפיו:

סוף דבר:

את מעשיו כשר היה גרסינן:

אמר להון סוף דבר. כלומר יום המיתה מה שמספרים אחר מטתו כדמסיים בסמוך שבשעה שאדם כו' אלא שמפסיק בדברי ר' לוי:

למה קורין אותו דבר. כשיש ח"ו מות בעיר:

דדביר כו'. שמוליך הטובים והרעים ואגב סוף דבר נקט ליה הכא דבר היינו דבר:

גוביי. פי' ארבה שאוכל תבואת השדה ומביא רעב לעולם כדאיתא במס' תענית:

דגבי דיני דאינשי ודברייתא. בירושלמי פרק סדר תענית אילו גרס דגביה דינא דמריה:

שבשעה כו'. חזר למעלה על תשובת שלמה שאמר סוף דבר:

ה"ג בירושלמי דפרק היה קורא כד דמך רבי לוי בר סיסי עאל אבא אבוי דשמואל ואפטר וכו':

ה"ג והוה בו מאה גפנים:

ה"ג עמד על עשרה והיה עושה מאה חביות של יין עמד על אחת והיה עושה מאה חביות של יין אמר המלך חביב עלי הגפן הזה מכל הפרדסים:

ה"ג עלי הוא ככל העולם וכיון כו'. הוא ר"ל ר' לוי וגירסת הירושלמי כך היה לוי בר סיסי חביב על הקב"ה ככל העולם:

כי את כל המעשה:

ה"ג באיכה רבה בפסוק יתן בעפר פיהו ר' הוה פשיט הדין כו' ועי' בויק"ר פ' כ"ו:

ה"ג ואילו הן ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני כי הנה כו':

ולא חטא. במקומות הנ"ל ל"ג לה:

ה"ג ואהבו טוב וגו' ויתן בעפר פיהו וגו' והדין פסוקה כי את כל המעשה וגו' אם טוב ואם רע אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו גם בלא דעת כו':

לאחד שהיה למוד כו'. עי' כל זה בויק"ר פרשה ד':

ה"ג שכח והלך בזה שבו קוצים וצרורות בלא ידיעה לא טוב אלא ידע כו':

קוצים וצרורות. עיין בפרק המוצא תפילין:

בחטאות ואשמות מותר. לבא לבית המקדש ולהקריב חטאת ואשם ועי' כל זה בפ"ק דחגיגה:

ה"ג על כל נעלם מאי על כל נעלם כו'. ועי' בפ"ק דחגיגה:

ונמאס. בה:

ה"ג כי הא דר' ינאי חזייה כו' עד דהשתא דיהבת ליה אכסיפתיה. פי' יותר טוב הוא שלא נתת לו משנתת לו וביישת אותו:

בשאינו מחותך. שאינו מנוקר מן החלב ומן הגידין האסורין:

בערבי שבתות. שטרודין בכבוד היום ואין נותנין לב לנקרו:

בת רב חסדא. אשתו של רבא:

דקים ליה בגווה. היה בטוח בה שלא תשכח לנקרו: