Matnot Kehunah on Kohelet Rabbah Parasha 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי. הכי גרסי' כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים:
חבלים. בא החלום דרש נוטריקון כי החבלים ברוב ענין בשביל רוב ענין רע:
ה"ג על המצרים ברוב ענין רע שהיה:
ה"ג סיסרא כו' עד ברוב דברים שנאמר כו' ודרשו חז"ל מהו בחזקה בחרופין וגידופין:
שנתים ימים וגו' גרסי' ועיין ריש פרשת מקץ:
פורפרין. לבוש מלכות:
והוא מתער. ניער משנתו:
חיזווא כו'. אין זה כי אם מראה שמראין אותי מן השמים:
עד היכן. היה כך מבולבל בדעתו עד שבא הבקר:
הא חילמא. הרי זה חלומי שראיתי בלילה ועיין זה במגילת אסתר בפסוק בלילה ההוא:
דלק. שריפת אש:
הא מטיא ענתא. הרי הגיע שעתו שימות שהרי יפה ראיתי בחלומי שביקש להמיתני ולמלוך תחתי:
טוב אשר לא תדור. עיין בויקרא רבה פרשה ל"ז:
ה"ג לידי ד' עבירות עבודת כוכבים גילו עריות ושפיכות דמים ולשון הרע וכולם:
אל תתן את פיך:
תהא אנא כו'. מתחרט אני בו כדאמר כדו תהית:
שאמרת גרסי'. ור"ל בשעת הוצאת הנדר מפיו:
בחניפי תורה. עיין לעיל בפסוק ושבתי:
הדא הלכה כו'. הלכה זו א"ל חכם פלוני ובקי אני בה:
גידין ועצמות. עיין בפרשת כי תצא רבה:
מרים אמרה בפיה כו'. בשוחר טוב גרס וחבל את מעשה ידיך אלו התופים שנאמר ותקח מרים הנביאה וגו':
כאבן טוב. שדמיו יקרים כך יהיו דבריך יקרים:
באבות. במס' אבות:
כי ברוב חלומות:
תפלה צדקה ותשובה. בירושלמי פרק סדר תעניות אלו ובב"ר פרשה מ"ג ולקמן בפסוק ביום טובה:
יפה תענית כו'. בפ' הרואה במס' ברכות:
אותו נטוי גרסי':
לא לך כו'. לא לך אני מחשב ומשגיח ולא לדבריך אני שומע:
ודברים הרבה וגו' גרסי':
ה"ג לאיזה קיר נשא עיניו ריב"ל כו' עד רחב נשא עיניו דכתיב:
בקיר של רחב. בכח מעשיה הטובים שבשבילם נצלת:
משפחתה. משמע משפחה אחת משפחותיה משפחות הרבה:
כל הגרים. בימי שלמה. ככתוב בספר מלכים:
לבו כתיב. כדרך הספר להודיע לנו המסורות אף על פי שאין בו צורך לפי דרכו ובירושלמי דפרק תפלת השחר ל"ג ליה:
ה"ג את ספי וגו' וסיפיה דקרא והקיר ביני וביניהם והכי גרסינן בהדיא בירושלמי:
ה"ג ויהי דבר ה' אל ישעיהו:
לא יצא משם. עד שלא נסתלק משם הדיבור כדלקמן באת לו נבואה זאת:
ה"ג לא כך אמרתי לך מתחלה:
אם עושק רש:
עושק דלים. כלומר רשע העושק דלים תראה במדינה דרש נוטריקון בם דינה:
וגוזל רשים והקדוש הוא גרסינן:
דוכסין כו'. מיני מושלים הם:
ויתרון ארץ בכל הוא. עי' כ"ז בב"ר פרשה י' ובוי"ר פרשה כ"ב ובבמדבר רבה פ' י"ח:
סוגיא. משמע בערוך מין עשב מר אבל בערוך ערך סג גרס סוגה למיסג גנין:
ה"ג מיותרין בעולם הן הן בכלל הווייתו של עולם הן כגון שיבא כו' עד גניא:
ה"ג היא מעמידו אין לו קרקע אין הבל כו' ועיין זה בפרק הבא על יבמתו:
כל ככל. כלומר היה לו לכתוב כל וכתב ככל וכן הל"ל דברים וכתב הדברים ועיין בירושלמי בפרק ב' במסכת פיאה:
ה"ג דברים הדברים מצוה המצוה:
מקרא כו'. כלומר לרבות בו מקרא ומשנה כו':
ה"ג מסיני מלך זה בעל תלמוד לשדה נעבד זה בעל משנה:
את ההלכה. היאך המשנה שנויה דאל"כ לא ידע מה ללמוד:
רבי יוסי אומר כו'. חוזר למעלה על פסוק אוהב בהמון לא תבואה וכו' שלא לימד לאחרים ואולי שמקומו הוא למעלה והוא הנכון:
ה"ג של עולם שנאמר ויכלו וגו' מלך זה הקב"ה לשדה כו' ועיין בפרשיות הנ"ל:
ה"ג ג' ערים ד"א ויתרון ארץ וגו' אמר הקב"ה:
וגדר את הפרוכת גרסי':
מאן דאמר. יש מי שאומר:
גו ביתיה גרסי':
דור אנוש כו'. עד במים וכן דור המבול וכן פרעה ואף אני כו':
גער. בפרשיות הנ"ל גרסי' רמז ועיין כל זה במסכת גיטין פרק הניזקין:
נקיטא ברברייא גרסי'. ופי' הערוך אומה ריקנית ופוחזת לא אמון בם:
ה"ג ושני הליטרין מצד אחד והוא תקיל חד לקבל חד נתנו כו':
שאני. בערוך גרס שחי ופי' בו מגלה ומגדל:
היו מתנין כו'. היו מספרים באלו המעשים שמתוכם נראה שנפרע הקב"ה בכל דבר קטן וגדול:
ה"ג דהוה קאים על גבי נהרא ועיין כל זה בפרשיות הנזכרות לעיל:
ה"ג דציפורן אמר עובדא:
אמר אין. וכן עשה:
מן דין סטרא. בויקרא רבה הגירסא יותר נכונה:
ה"ג לא אתי על מגן:
וקרא עליו גרסי':
סדיין. אילן עב כד"א סדן השקמה:
ותקניה. עשה בו:
ה"ג בויקרא רבה באפיה חד לוח ויהב חד כו':
הדין. העשב הזה:
גדש. סומכו ומנהיגו ועיין סוף פרשת קרח:
קטלא חדא לחברתה גרסי':
מיפרא. משהיה רץ מהר חיש:
הכי גרסינן ויהב עלוי ואחייה הוה כו':
שאלון כו'. באחד מהם גרסינן:
שאל לון מנחם. פי' מנחם שאל להם:
שבורה. והיא היתה גדולה כמו השלימה:
טופא. לשון רבוי וגידול כגון טפי בלשון תלמוד כלומר וכי אין השבורה גדולה כמו השלימה:
לא דומה. השבורה אל השלימה אף על פי שהיא גדולה כמוה שכשם כו' ועיין מזה ביומא בפרק יום הכפורים ובב"ר פרשה ס"ה:
מן הראייה. ואין הראייה נהנית מן השבורה:
בגואי התאנה. בתוך התאנה כלומר בו בתאנה ועי' זה בב"ר פרשה ס"ה:
מחמי. לי. מראה לי כלומר מניין אתה מביא לי ראייה:
ה"ג לא כ"ש שיבא בפרהסיא אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות כך הוא בא בקולי קולות ועיין בפ"ק דברכות וריש פרק חלק:
מה עוצר רחם. מוציאין ממנו הילוד בקולי קולות אף כשיוציא הקב"ה המת משאול הוא מוציאו בקולי קולות:
איך אינון אתיין. היאך הם באים:
שליחין. מופשטין. ויפשט ת"א ואשלח:
מאן אתה מחמי כו'. מאין ומניין אתה מראה לי בראיה ברורה:
היאך אינון אתיין. איך הם באים כשצומחין:
אפונין. מין קטנית ובפרק חלק גרסינן ק"ו מחטה:
שליחין. מופשט קליפה העליונה:
היאך כו'. היאך האפונין חוזרין ובאין כשצומחין מן הארץ:
ולא שומעין אודנך כו'. ולא שומעין אזניך מה שפיך מדבר:
עלון. מכניסין אותם אל הבית לבושין:
ה"ג תתהפך כחומר חותם:
מאן מספיק כו'. מי מספיק להם מזונות כי רבים המה כל הנולדים מימות עולם א"ל הלכת מימיך למקום חמת גרר א"ל אין:
ה"ג א"ל בענתה. פי' בשעתה שהיתה בישובה ובטובתה:
ואיך וכו'. ואיך היו מזונות מצויין שם או לא א"ל שכיחים כלומר מצויין:
דבגין כו'. שבשביל שהאוכלסין מרובים מביאין שם לקנות ולמכור:
מאן דמייתי כו'. מי שמביא האוכלסין מביא גם כן מזונותיהם:
ברבות כו'. ודרש המקרא מסיפא לרישא כשרבו האוכלין נתרבו המזונות:
למה אתם בוכים. למה אתם בוכים כשמת לכם מת:
אית בר נש כו'. וכי יש לך בן אדם שהוא אובד מחמד עיניו ואינו בוכה אלא כשם שבא לעולם בקולי קולות כך הוא יוצא ממנו בקולי קולות:
שלשה שותפין כו'. במסכת נדה בפרק המפלת:
הכי גרסינן שכל זמן שאדם חי אימתו כו':
ה"ג וכדקאמר שלמה כו'. וכל זה הוא בפרק במה מדליקין ועיין במדרש רות בפרשה ב':
מודיעין קיצו גרסי':
אמות באחד בשבת. כך אמר דוד:
מתוקה שנת העובד:
מן דימוסיין. מן המרחץ:
בצרכיהון כו'. בצורך ועסק הבריות שבאים לפניו לדין ועבדו היה מוזג לו את הכוס ומפני הטרדה שהיה עוסק בצרכי הבריות לא היה פנוי לקבל ממנו והעבד נתנמנם וישן:
אוף למידמוך כו'. אף לישן אין אנו פנויין:
ומסרו לבנו כו'. עיין זה במדרש חזית בפסוק דודי ירד לגנו:
ה"ג וכל זמן שאין כו'. עד רואה איזה צדיק:
ה"ג כבה מאליו טוב לו וטוב לפתילה ובזמן שאין כבה מאליו רע לו:
דילמא כו'. עיין כל זה במדרש חזית בפסוק דודי ירד לגנו:
ההוא יומא שבקין גרסי':
שכשתנץ עליהם גרסי':
הגיעו גרסי':
ה"ג בר זביד עאל ר' אילא ואפטר כו':
ה"ג במדרש חזית ובירושל' סוף מסכת הוריות יצוק נחושה אבל תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו אנו אבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו:
יגע זה בשתי שעות גרסי':
בכשרות. באמונה ובמהירות:
יש רעה חולה:
דגלום פטרגוס. משמע שם איש עני תשש כחו וערום ורעב:
זה נבות היזרעאלי. עיין זה בבראשית רבה פרשה מ"ח:
הכי גרסינן ורבנן אמרי זה איוב דהוה עתיר ומתמסכן וחזר למה כו'. עיין כל זה בבראשית רבה ובילקוט קהלת ובילקוט פרשת וירא הביא גירסת הספר בנ"א ופירושו נעלם ממני:
ה"ג כל סמא דמילתא היא קטאדיקי כו' עד מה דיתן. פירוש כל סם ועיקר הדבר הממון הוא עונשו שכשבא עליו צרה ועלילה מאת המלך הוא נותן כל מה שיש בידו מן הממון הרי שהוא עונש עושר ושמור לעת רעתו:
קטאדיקי. פירש הערוך עונש:
ואבד העושר בענין רע:
שחשב כו'. בשביל ענין ומחשבה רעה שחשב על העני נאבד עושרו וכדמפרש והולך ועיין כל זה בויק"ר פרשה ל"ד:
לבריה. בויקרא רבה מסיים ונסב מומא לנפשיה:
גניבא. שם חכם כדאיתא פרק קמא דגיטין ואמר העולם הזה משל לשועל כו':
מסוייג. מתוקן בגדר וסייג:
צם כו'. צם שלשה ימים עד שנעשה כחוש וקצר ונכנס באותו נקב ואכל ושמן ובקש לחזור ולצאת ולא יכול לעבור דרך הנקב וחזר וצם עוד שלשה ימים עד שנעשה כחוש וחזר כמו שנכנס וכשיוצא היה הופך פניו והסתכל בו ואמר כרם כרם מה טוב אתה ומה טובים פירות שבתוכך וכל מה שיש בך הוא נאה ומשובח אבל מה הנאה יש ממך כמו שנכנס אדם בתוכך כן יוצא ממך וכן הוא העולם הזה ככתוב כאשר יצא מבטן אמו כו':
ונפטר מן העולם בחבה. יש לומר שמתוך צער היסורין משמח הוא ביציאת הנפש:
בחלוטין. במאכלים דקים ועי' בב"ר ריש פ' מ"ב.
חרשת כו'. עי' בפ' אמור בפרשת עומר ולעיל בפסוק הבל הבלים:
גם כל ימיו.
למה נגפנו גו'. פסוק הוא בשמואל ועשרת השבטים לא אמרוהו אלא הספר מדבר בלשון המקרא:
גלו עשרת השבטים כו'. ואם כן משוא פנים יש בדבר חס ושלום ועיין בפתיתא דאיכה אפרים לשמה תהיה שחולק קצת על מאמר זה:
ונשתייר מהן. שארית פלטה בירושלים:
גם כל האדם:
עושר ונכסים גרסי':
במי שירצה כו'. מצד זכותו:
כי לא הרבה:
דורו של עלי. שעל משפחת עלי נגזר שימותו מרבית אנשים בשנים מועטים:
בדרך אחרת גרסי'. ועיין במסכת שבת דף נ"ה: