אלא להדרש גרסי':

הכי גרסי' בס"י ובילקוט יהושע ודברי הימים בפשתי העץ לבית אשבע כו'. ומצאתי בספר אות אמת בשם נ"א דגר' בבוסמין היתה עסקה:

השבעו נא גרסינן:

משפחותיה. לשון רבים משמע משפחות הרבה משפחתה משמע משפחה אחת:

ה"ג משפחתה מאתים אנשים:

באו אלי וגו' גרסינן. ואסיפא דקרא קסמיך:

ה"ג מן החיים ושרף וכו':

שבאתה וכו' ועלו. בעלו למואב דרש נוטריקון באו ועלו לאב שבשמים:

ה"ג בס"י ובילקוט דברי הימים ר' איבו ור' סימון אומרים הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם ר' יהודה אומר דברים הללו סתומין כאן ומפורשין וכו'. בספר יהושע:

כלי נגרות. קרי ביה חרש חציו קמץ וחציו פתח והשי"ן בימין ור' נחמיה קרי ביה חרש בסגול ובשמאל וזהו היוצרים לשון יוצר כלי חרש:

חרש כמשמעו גרסינן. פי' שאינו שומע:

ה"ג עומדים על אופניים. כלומר אתם שומעין מהם כל עניניהם שאינם שומרין עצמם להסתיר דבר מכם:

אופניים. מנהגם וענינם:

ששרתה וכו'. י"ל שדרש גדרה לשון נבואה על שם שמרע"ה נקרא אבי גדר כלומר אב לכל הגודרים גדר והם הנביאים וכדאיתא ריש פרשת ויקרא רבה:

במלאכתו. דרש מלשון במלאכות אלהים:

ה"ג חלקיה שריא מחסיה כו':

אף חולדה גרסי':

ויך אלחנן. פסוק הוא בשמואל ב' כ"א:

בפרוכת. כלומר בבנין הבית:

והוא אורגה. נותן ונושא בה על כל הצדדים ומושיבה על אמתתה:

רובן של סנהדרין וכו'. כוזבא גימטריא שלשים וששה שהוא רובן של סנהדרין או ע"ש שמכזיבין את הכל בחכמתן:

בשנים. עי' עוד בפרשת ויחי:

תהי נא ידך בי. דוד אמר כן דברי הימים א' כ"א:

שרופים. ע"ש שמסרו עצמם על קידוש שמו ית' אברהם בכבשן האש יצחק לישרף על גבי המזבח יעקב מסר ג"כ נפשו על שמו הגדול כדאיתא בהזוהר אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו לא אשתכח בר נש דמסר גרמיה על הש"י כמא דעבד יעקב אבינו:

שנשתתפו וכו'. ולפי' נקראו עתיקים שהקב"ה נקרא עתיק יומין:

ה"ג ושבה התורה. ודרש וישובו לשון וישב ממנו שבי:

ממעתיקו של עולם. זה הקב"ה שהעתיקו מאין ליש ומשנה את טבעו כשירצה ופרש"י סוף פ' המוכר את הספינה מאתו יצאו כבושים ועוד מצאתי גירסות שונות ונלאיתי לכותבן ובס"י ובילקוט דרש הכי אפי' דברים שנתעתקו מהם החזירם שנאמר פסל לך וגו':

ומפורשין וכו'. בתורה שנאמר ויאמר ה' וגו':

החזיר אותן לו. טעות סופר הוא ונכתב ע"פ גי' הילקוט שכתבתי:

ע"ש וייצר. קרי היצורים כי הם עיקר יצירת הקב"ה וכוונתו בבריאת עולם:

ה"ג הקב"ה לבראת את עולמו:

ע"ש ויטע וגו'. והצדיקים יושבים בגן עדן שעליו נאמר ויטע ה' אלהים וגו':

מכוזבים. נחסרו מן העולם כד"א אשר לא יכזבו מימיו:

מי שמבטל גר'. והם בטלו שיצאו מא"י שלא כדין כדלעיל:

ונסתפחו גרסי'. פי' ונדבקו כד"א ספחני נא ונספחו על בית ישראל ושוב עיין כ"ז סוף פ' המוכר את הספינה:

פלטיאני. בני פלטין חשובים:

אבגניסטי. שרים וכן הוא בויקרא רבה פ"ב:

פרוצים בעבירות גר':

ויהי שם. משמע שעכשיו קבעו דירתן:

גילין. בני אדם שהם בני מזל א':

מביא הקב"ה לעולם גרסינן:

ארכיות. ממשלות:

שירי מנחות. כלומר כפסולת שנשאר כמו שירי מנחה הנאכל לכהנים ולא היה קרב על גבי המזבח ובילקוט גורס נעשית שיריים:

ולא היתה וכו'. לא באתה לכלל זה שיתחדש ההלכה שיהו מותרים לבא בקהל מדרש עמוני ולא עמונית כדי שלא יהיו נענשים עליהם ובילקוט לא גרס ולא היו נענשים עליהם:

ה"ג בן יושב על כסא. וכן הוא בפ"ק דברכות וזהו שלמה שנא' וישב שלמה על כסא ה' למלך והכי מסיים בספר ישן:

כשלשים. כלומר כן מצינו כתיב כשלשים במלחמת העי וכן כארבעים כולם פי' חסר וכו':

ה"ג שנאמר ונגש חורש וגו'. ופסוק הוא בעמוס ט' והוא הבטחה על העתיד:

אבולין. כל הדרך והרחוב כן פי' הערוך בערך אבולאי וכן הוא בפ' מצורע:

צבעים גרסי':

ה"ג רק מיעוט אף הוא:

ה"ג בילקוט ופ' מצורע לבדי ועל לבדי להגיד לך:

אף הוא וכו'. פי' וכל עצמי שנשארתי הוא רק להגיד לך וכיון שאמר וכו':

הן ארץ כשדים וגו'. פסוק הוא בישעיה כ"ג:

הלואי לא היה. פרש"י בישעיה אשר לא כדאי הוא להקרא עם וכו' עד שהקב"ה מתחרט עליהם על שבראם כדאיתא במס' סוטה:

וכיון שאמר לו וכו'. עיין במה שכתבתי בפ' מצורע:

ה"ג הרי הן טעונין חליצה ואח"כ וכו'. עד טעונין נתיצה חזר בו מוטב ואם לאו באין על הבגדים וטעונים כיבוס. ואם לאו טעונין קריעה וכו':

יוצא. להסגר שבעת ימים חוץ למחנה ואחר כך בא אל המחנה:

ה"ג אומרים אוי לנו:

מהרוכלין. דאם לא כן מי הגיד לה בעיירות שהיתה שם כדלעיל:

הכי גרסינן למעני למעני אעשה ופסוק הוא בישעיה סימן מ"ח:

וכי לא יצא משם גרסי':

גמלים חמרים. מוליכי חמורים וגמלים:

הכי גרסינן פנה שבחה ניחא תמן דלא הות כולי עלמא הכא הא הוה יצחק כו'. ופי' הניחא שם גבי נעמי לפי שיצא זיו והדר העיר שלא היה שם אלא היא וכשיצאת פנה הזיו וההדר אבל כאן גבי יעקב הלא נשאר שם יצחק:

עברו כו'. דייק מדכתיב ותלכנה בדרך ותורה אקרי דרך:

הוצרה. לשון צרה שהיו מצטערים:

שהלכו בייחף גרסי' והכי גרסינן בילקוט בדרך מלמד שהולכות יחפות וגופן נוגעות בארץ וגי' הספר יש לישבו שבררו להם דרך לעצמם כדי שלא יפגעו בם עוברי דרכים:

לשוב אל ארץ יהודה. ר"ל דת יהודית:

בהלכות גרים. ותלכנה דרש לשון הלכה או דייק בדרך תורה אקרי דרך:

ה"ג בילקוט ולא כן כתיב אשה לבית אמה ולא לבית אביה:

כתובתיהן. אולי היתה היא ערב בעד הכתובות כי בארץ רחוקה היו ולא היו למחלון וכליון נכסים שתסמכנה עליהם:

ויעשה כתיב. פשוטו כמשמעו להורות לנו הקרי והכתיב בכמה מקומות בספר זה או נוכל לומר שלא יקשה עלינו למה ברכה אותן בלשון חסר ואמר יעשה כתיב והכתוב ירמוז לברכת רות ברכה שלמה והקרי רמז לברכת ערפה שאע"פ שמצאה מנוחה ויצא ממנה משפחה רבה וד' גבורים לא היה חסד שלם כי לא מבני ישראל המה וגם נפלו ביד הדביקה והנשארים מהרה יפולו:

מגילה זו אין בה כו'. כלומר רוב הסיפורין שבה אבל לא כולה שהרי למדים ממנה קצת דיני גרים ודיני חליצה וקנין אשר נרמז ברות:

לאנשים וגו' גרסינן:

לאיש וגו' גר' :

שילדתי וכו'. הענין מבולבל הוא ובילקוט ישנו בסגנון אחר ועיין שם:

ה"ג אל בנותי אללי בנותי:

בשבילכם. ע"י שנשאו אתכם בגיותכם:

הן לה' אלהיך גר':

פרוקופיא. פי' הערוך כבוד:

הוגעתני. תעגנה דרש:

הן קרבו וגו'. וזהו הלהן אם אל שכר הן:

ה"ג אל בנותי. אללי בנותי:

בשבילכם בי ובאחי גר':

ה"ג ויד פגעה בם:

יד תבעו. מי יתן מותנו ביד ה' ויד פגעה בם גם יד ה' היתה בם. כך פירש בילקוט וקאי אדסלק מיניה על דור המדבר שהיה משה מדבר עמם ועיין בסדר שלח לך פי"ו:

ה"ג היתה בם לרעה ביוצאין היתה מגפה ביושבין לא היתה מגפה:

יוצאין. יוצאי מצרים שנגזרה עליהם מיתה במדבר. יושבים אלו הנולדים במדבר וכל הפחותים מבן עשרים שנה אע"פ שיצאו היו נחשבין כאלו לא נולדו עדיין ונקראו יושבין בערך היוצאים:

ה"ג תשש כחן שהן מהלכות:

שנאמר ויגש וגו'. סיפיה דקרא ויתיצב מ' יום:

ה"ג ממערות כתיב ממאה ערלות כו'. פי' ממערות נוטריקון ממאה ערות:

שנתערו בה. גר' לשון מקורה הערה וכ"ה בפרק אלו נאמרין שהכל הערו באמו וכן הוא בפירש"י ורד"ק בספר שמואל ובספר הזוהר פרשת בלק אל תקרי ממערכות אלא ממערות וגי' הספר שלפנינו מוכח שבספריהם היה כתוב ממערות:

ה"ג אף כלב א' וכ"ה בפרק אלו נאמרין מאה פפי ונאני אחד. פפי איש. נאני כלב:

של תיפלות גרסינן:

ה"ג בספר ישן הנה שבה יבמתך וגו' כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה:

ה"ג לא תחטא עלי. ופי' לא תעשה חטא ע"י ולא תקח עונש ופגע רעה מחמתי וכן מצאתי בספר ישן ובילקוט:

מ"מ דעתי כו'. וזהו לשוב מאחריך אף אם אעזבך לא אשוב מלבוא אחריך:

הלכות גרים. הן הגרסא בילקוט וגי' הספר יש לישבו שר"ל תלי תלים של הלכות:

קרקסיאות כו'. בתים ששוחקים בהם שחוק של הוללות:

לדור בבית שאין גרסינן:

שכר פעולתי גרסי':

לסגל. לאצור ולעשות סגולה:

אמרה לה וכו'. עד כי המות וכו' הכל הוא דברי נעמי: